בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מינוי בני גנץ לרמטכ"ל - בלי רשעות

מחליפים את הראש

תגובות

יואב גלנט דומה להפליא לג'ורג' פאטון, ולא רק בראשו המלבין. שניהם מפקדים נועזים ויצירתיים בחזית, בעייתיים באישיותם, שלא התקדמו מהשדה אל המטה. זו דרכם של צבאות. בצבא ארצות הברית עלו לגדולה קצינים שהצטיינו בבניין הכוח ובפוליטיקה ארגונית, כמו ג'ורג' מרשל ודווייט אייזנהאואר. פאטון נשאר עם הגייסות. קצינים מוכשרים פחות, אבל פחות תוקפניים כלפי עמיתיהם ממנו, חלפו על פניו. זה גם מה שקרה לאריאל שרון, ועכשיו לגלנט.

השאננות הפילה את גלנט בתוך חודש. בסוף 2010 עוד ביקש מבג"ץ, שעמד לדון בעתירה נגד מינויו לרמטכ"ל, פטור מהופעה. מה לו ולמטרד הזה. בארבעה שבועות בינואר-פברואר בעטו השופטים את הכדור אל היועץ המשפטי לממשלה, שהחליף מסירות קצרות עם מבקר המדינה, הגביה לממשלה ודחק את בנימין נתניהו ואהוד ברק להבקיע גול עצמי. בסופו של דבר הכריעו את גלנט מלותיו החסודות של ברק, שהעיד באוגוסט על איכותם של כל המועמדים לרמטכ"ל. רק אם היה גלנט רמטכ"ל-בכוח יחיד בדורו וחיוני מאין כמותו, התפלפל יהודה וינשטיין (במלים אחרות), היו סגולותיו גוברות על פגמיו המשפטיים והערכיים.

בני גנץ, שזכה מן ההפקר, הוא אדם טוב. המחלוקת היא בשאלה האם קצין טוב, במובן האנושי, יכול להיות גם רמטכ"ל טוב. חסרה לו תכונה המצויה בשפע בצמרת הביטחונית של ישראל: רשעות. הוא משה לוי, ללא התככים שהפכו את לוי לסגן רמטכ"ל. האלופים המוכשרים יותר, דן שומרון ואביגדור בן-גל, נתמכו על ידי שר הביטחון (שרון) או הרמטכ"ל (רפאל איתן) וכל אחד מהם נפסל בידי איתן או שרון. כך לבסוף מונה לוי לרמטכ"ל. במהדורה הנוכחית, בן-גל ושומרון הם גלנט וגדי אייזנקוט.

גנץ יעמוד בראש מטכ"ל שנרגע מהקלחת. הוא יכול לאסוף את האלופים לשלושה ימי הסתגרות וגיבוש, לתכנן את המהלכים הבאים, כולל פרישת חצי תריסר אלופים בתוך כשנה, ולהישען על סגניו לשעבר העומדים בראש אגפים מרכזיים: יעקב אייש, שהיה ראש מטהו בזרוע היבשה, כראש אגף המבצעים, ואביב כוכבי, הסמח"ט שלו בחטיבת הצנחנים, כראש אמ"ן. הצוות שיסייע לגנץ יתחזק עוד יותר כאשר אייזנקוט יעבור מפיקוד הצפון לסגנות הרמטכ"ל.

כשהרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, דיבר השבוע על מגבלות החיזוי ואמר שאין לצפות ממנו - או מאמ"ן - לדעת על מצרים יותר ממה שידע הרמטכ"ל המצרי, זה היה נכון, אך חלקי. קהיר? הקריה! גנץ לא העלה בדעתו שיישלף מחופשת הפרישה לראשות המטה הכללי. אייזנקוט לא ידע שתוכנית הפרישה שלו, באביב, עומדת להתבטל.

נקם ושילם

ברק המציא הסבר מזימתי, מגוחך, להתמוטטות התוכנית למנות את גלנט. אין מקריות, אמר, בכך שהעניין הישן של קרקעותיו צץ ועלה לפתע שבועיים לפני המועד המתוכנן של כניסת גלנט לתפקידו. זה היה פגז נוסף, הפעם יעיל, במטח שתחילתו במסמך המזויף של בועז הרפז. לא נוח להאמין שברק מסלף במזיד את שרשרת האירועים, אבל כבר קרה בשנה האחרונה שחטא בחתימה על מסמך חשוב, סלע המחלוקת של הוראת הפיקוד העליון בנוגע ליחסי המטכ"ל עם הדרג המדיני, "בהיסח הדעת" או "בשגגה".

בפרשת הרפז סירבה משטרת ישראל לאמת את חשדותיו החמורים של ברק. בשבוע שעבר נפרדו מפכ"ל המשטרה דודי כהן והמטה הארצי מאשכנזי, בחום רב - שלא היה דומה לחום של חדר החקירות שחרך את הרמטכ"ל כשנחקרה פרשת הרפז. כהן הרעיף מחמאות על אשכנזי והפתיע כששיגר מגן עץ לעוזרו, אלוף משנה ארז וינר, שנעדר מהאירוע. החוקרים השתכנעו שידו של וינר לא היתה במעל.

ההכנות לכניסת גלנט השליטו בצבא אווירה, שנהגו לכנותה "פחד וחשבון" במפא"י השסועה של פרשת לבון. מאז מאי 2010 ממתינים לאישור מינוים עשרות קצינים בדרגות תת אלוף ואלוף משנה, שעברו את דיוני האיוש בצבא. ברק סירב לחתום על המינויים עד בואו של גלנט. בתקופה הזאת התהלכו מקורבי גלנט ושידרו שקרוב יום נקם ושילם. בין השאר נגזר על וינר לפנות את משרדו בבניין המטכ"ל ולהסתלק עם אשכנזי.

עכשיו הכל התהפך. חצרו של גלנט הופשטה משריונה ונותרה ללא תעסוקה. גנץ, שהיה שותף להחלטות האיוש של אשכנזי, יכול לתבוע מברק לפתוח את הבקבוק הפקוק. ברק ידרוש להוציא מהרשימה את וינר, שאמור לקבל קידום לתפקיד קצין חינוך ראשי, בדרגת תת אלוף. בעיני הקצינים, זה יהיה מבחנו המיידי של גנץ. העימות יסתיים בפשרה. מינוי וינר יותנה בניקויו מכל חטא בדו"ח מבקר המדינה. לחלופין ייקבע שהוא יכול להיות תת אלוף, אבל לא מינהלן החינוך של הצבא, והוא יוזז לתפקיד אחר, למשל ראש חטיבת כוח אדם במפקדת זרוע היבשה.

ריק בצמרת

מלחמת ברק-אשכנזי, שתחילתה במאבק ב-2009 על מינוי סגן הרמטכ"ל, התלקחה להתנגשות רבתי בשנה האחרונה, מפברואר עד פברואר. ברק פתח במתקפה מתגוננת; אשכנזי הגיב במגננה תוקפנית. כל אחד מהצדדים ראה בנייר הרפז הוכחה לזדוניותו של האחר. אשכנזי נעלב ממינוי איש-של-איש-של-ברק למבקר מערכת הביטחון וסירב להזמינו לדיוני המטכ"ל. ברק ריענן את האיסור על ראיונות של האלופים בתקשורת ללא אישורו, והתלונן על קידום קצינים במילואים לדרגת תת אלוף מאחורי גבו (לא תופעה, אלא מקרה מסוים - מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, שחר ארגמן). הדברים הגיעו לכדי כך, שאחד הסעיפים בפגישת עבודה בין הרמטכ"ל והשר, לצד אישור מבצעים רגישים, הוכתר בידי אשכנזי "התנהלות".

הנוכחות החסרה ביותר בפרשה כולה, עד כדי אפסות, היא זו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברק האשים את אשכנזי בהתגרות הדרג הצבאי בדרג המדיני, בין השאר במאמץ לחבל במינויו האלוף המועדף על שר הביטחון לרמטכ"ל. זהו הבל מוחלט. לראיה, כאשר גלנט יצא פומבית נגד החלטת נתניהו וברק לבטל את מינויו, שכח ברק להתייחס בחומרה למרדנות זו.

ועדת חקירה, אם תקרא את המסמכים ותדובב את העדים - מה שאולי עושה בצנעה ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, האלוף במילואים יעקב (מנדי) אור - תזכה את הרמטכ"ל מהטענה שמרד בשר הביטחון; אם תגזים, היא עשויה לפרש דווקא את התנהגות שר הביטחון כהכנת תשתית למרידה בממשלה ובעומד בראשה. בסיפור המורכב של יחסי צבא-מדינה, הסמכות שהפריעה לברק באמת היתה זו שמעליו.

הרקע סבוך אך תמים. גרסה גלויה לצורך בעדכון המבנה והכתובים הופיעה ביוני אשתקד בכתב העת הצבאי "מערכות", פרי עטה של אחת הדמויות המרכזיות בפרשה, אלוף משנה נורית גל, שהיתה ראש מחלקת ארגון באגף התכנון. גל ביקשה להכניס סדר בערבובייה ישנה - יחסי הגופים בתוך צה"ל וכלפי חוץ.

מאותה סיבה עמומה שעל צבא הגנה לישראל לא מופקד משרד ההגנה, אלא משרד הביטחון, הגוף המנהל את הצבא נשאר "המטה הכללי". להגנה היה מטה ארצי, בראשות פוליטיקאי (משה סנה, ישראל גלילי), ומטה כללי. הרמטכ"ל נועד לשמש ראש מטהו של המצביא, בן-גוריון, בתוקף היותו שר הביטחון ובמקרה גם ראש הממשלה. לא כל האלופים היו חברי המטכ"ל - רק ראשי האגפים ומפקדי זרועות הים והאוויר. אלופי הפיקודים היו מוזמנים קבועים לדיון המטכ"ל, אבל לא חברים בו, כמו שמפקדי המחוזות במשטרה משתייכים לסגל הפיקוד אך לא למטה הארצי.

בן-גוריון ולוי אשכול בשני התפקידים, כמוהם כמו שר הביטחון פנחס לבון וראש הממשלה משה שרת, היו אזרחים. אבל ממלחמת ששת הימים ואילך התמנו לתפקידים הבכירים בממשלה גם רבי אלופים בדימוס. משה דיין היה שר הביטחון, יצחק רבין ראש הממשלה. כך נוצר המונח רמטכ"ל-על, שדיין התכחש לו בהקשר של מידת אחריותו למחדלי המוכנות למלחמת יום הכיפורים. ביטול אגף המטה (אג"ם) וחלוקת סמכויותיו בין סגן הרמטכ"ל לבין ראש אגף המבצעים הגבירו את הבלבול. את הפקעת הזו ביקשו להתיר נורית גל ובעלי ידע ותיקים בתחום, כמו בנימין עמידרור.

זה לא מטה, אלא מפקדה, אמרו, ואם סגן הרמטכ"ל הוא ראש המטה של מפקד המתקרא בעצמו "ראש המטה", הלא הוא הרמטכ"ל, מוטב לשנות את המינוח ולקרוא לרמטכ"ל "מפקד הצבא", באותה כפיפות לדרג המדיני. רעיון דומה השמיע ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין, ברצותו לכנות את הרמטכ"ל איתן "מצביא", תפקיד שיהיה גם דרגה, מקבילה למרשל, ויאפשר להעלות את האלופים לדרגת רב אלוף.

מעייף? לא את ברק. הוא גילה מזימה. מה פתאום אשכנזי יהיה מפקד הצבא, בזמן שהוא, שר הביטחון, מפקדו של הרמטכ"ל. לא השר, תיקנו אשכנזי ועוזריו, אלא הממשלה. מזכרים לרוב התעופפו בין שתי הלשכות ובין היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בן ארי, לבין הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדלבליט. כל זאת בעת שלשכת ברק תיחבלה לפנות את תפקידו של בן ארי לטובת נציב שירות המדינה וחבר ועדת טירקל (שאישרה את מינוי גלנט), שמואל הולנדר.

הוויכוח התגלגל עד לרז נזרי, עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. לממשלה, המפקדת העליונה של צה"ל, לא היה מושג שכל זה מתרחש מאחורי גבה. נתניהו שמע פעם אחת את קובלנת אשכנזי והחריש. אין שום צורך להתגעגע לאהוד אולמרט, כדי לדעת שאצלו זה לא היה קורה.

במלחמת ברק-אשכנזי חסר מתווך הוגן, שיציע פשרה. למשל, לכנות את הרמטכ"ל "ראש המפקדה הכללית" של צה"ל, רמפכ"ל, ולא "המפקד הצבאי". ברק נמלך בדעתו והודיע שהוא חוזר בו מחתימתו על שינוי ההוראה, בתחתית הטופס שבראשו חתימתה של נורית גל, אלא שאשכנזי סירב להוסיף את חתימתו על הביטול. יוצא שהמסמך הקודם בתוקף. האם גנץ יחתום? האם ראשו של וינר ייכלל בעסקה?

ביציע ממתינים בסקרנות גם למינוי אחד שיכול גנץ להציע, למען שלום בית ולשיפור ההיערכות למתיחות בגבול המצרי. בשנתיים האחרונות, לקראת סופו של חוסני מובארק, השקיע אשכנזי קצת בתשתיות רב-תכליתיות בנגב. לראשונה זה שנים, למשל, הודפסה כמות נאותה ומעודכנת של מפות. אבל גוף הידע של צה"ל, המשאב האנושי של הקצונה המנוסה, התפזר לכל רוח. לאחר מלחמת יום הכיפורים הקים צה"ל את הגיס הדרומי, שמפקדו הראשון היה שרון. בשלושת העשורים הבאים עברו עליו גלגולים שונים. עכשיו צריך לרענן אותו, בתקציב הנאמד ב-80 מיליון שקל, ולהעמיד בראשו, בשירות מילואים, את הקצין הבקי ביותר כרגע בחזית זו, בן דמותו של שרון - גלנט. *



גנץ. יעמוד בראש מטכ''ל שנרגע מהקלחת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו