בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | אנשי החצר

הממלכה סערה וגעשה כשהברון גבריאל פון אשכנזי פינה את מקומו לטובת אציל אחר, הרוזן פון גנץ. אפילו דיון על ספרות היה שם

תגובות

בנשף החצר האחרון של ממלכתנו בת שלושת אלפי השנים (אמנם עם הפסקה של אלפיים שנה באמצע, ופה ושם עוד השהיות זניחות של כמה מאות שנים) שהתקיים השבוע, נחוגו ברוב עם חילופי הגברי בלשכת הרמטכ"ל. הברון גבריאל פון אשכנזי נאלץ לפנות את מקומו לרוזן פון גנץ, לאחר שבמיטב מסורת התככים של חצרות מלוכה נלקחה ממנו המשרה בטרם עת, מאחר שהיה לצנינים בעיני הארכידוכס אהוד דה-ברק והובטחה לאיש שלו, הדוכס דה-גלנט, אבל זה האחרון היה לצנינים בעיני פון לינדנשטראוס, מבקר המדינה. דבר מכל התככים האלה לא ניכר בנשף החצר עצמו, כפי ששודר בטלוויזיה. שם כולם הרעיפו זה על זה מחמאות וצ'פחות. האצילות מחייבת.

ממלכתנו, ירום הודה, מקדשת את הפשטות הצברית והכנות, ומתעבת כידוע מה שנקרא גינונים פולניים וצביעות וטקסים רשמיים. אבל אין ברירה. העם אוהב רכילות, ורוצה לראות את האליטה שלו חוגגת. על כן, כדי שהדברים ייראו כמה שיותר קרובים לנשף גאלה וינאי, מוכרחים שיהיו נשים לצד בעליהן, נשים נוצצות בתסרוקות בלונד מסולסלות או "קארה", שילוו את אלופי נעוריהן. ונשים אחרות, שהשד יודע מיהן לבד מהמומחים לרכילות החצר, ייפלו על צווארם של גיבורי הערב ויצעקו, כדי שישמעו בטלוויזיה: "תמיד אמרתי שאתה תהיה רמטכ"ל", או: "היית נהדר, אנחנו אוהבים אותך".

לפני שנים לא רבות היה טקס חילופי הרמטכ"לים נעשה במשרד, בהשתתפות חצי תריסר אנשים. מאז, הכל תפח והלך ונעשה בומבסטי וסר טעם, ברוח הזמן. חתונות וחגיגות בר מצווה נעשו בומבסטיות יותר ויותר, ואפילו בהלוויות השתרש הנוהג לשאת על כל פלוני שהלך לעולמו שורת הספדים נכבדת כאילו היה ראש ממשלה. אבל האופנה האחרונה היא מסיבות פיטורים. כדי להמתיק למאן דהוא את הגלולה של פיטוריו מהעבודה, מארגן מקום העבודה מסיבה גדולה כדי לומר לאותו מאן דהוא בפומבי, סביב ארוחת ערב דשנה, בהשתתפות אשתו וילדיו וחברים, כמה היה נפלא בעבודתו אלא שלא היתה ברירה, ובצוק העתים צריך לצמצם. לצמצם בכל, רק לא במסיבות. ובעל השמחה, מצדו, מודה במלים נרגשות על שפיטרו אותו בהוד והדר שכזה.

אשר לטקס חילופי הרמטכ"לים, שנשא תו היכר מובהק של מסיבת פיטורים מהסוג דלעיל: אולי התנוצצותן של הנשים שם, במסיבה, מעידה כי האליטה של ממלכתנו נעשתה פמיניסטית לפתע פתאום ולא עוד מאצ'ואיסטית כמקודם? לא ולא. להיפך: הנשים מילאו שם בפירוש את תפקידן המסורתי מאז ימי נפוליאון וז'וזפין ועד אובמה ומישל, כקישוט בורגני לגבר. נוכחותן נועדה לרמוז שרמטכ"לים ואלופים, עם כל העבודה המלוכלכת המוטלת עליהם כראשי מערכת העוסקת, בין היתר, אם לא בעיקר, בהרג ודיכוי, הם בסך הכל בני אדם, בעלי משפחות תומכות ואוהבות.

את החלק הזה, של היות הרמטכ"ל היוצא איש של משפחה תומכת ואוהבת, שעכשיו יוכל להתאחד אתה מחדש, אחרי שנות שירות רבות שבהן הקריב את חייו הפרטיים למען המדינה, סיפקו בנדיבות שני הברונטים של משפחת פון אשכנזי, גלי ואיתי. מה מקסימים הם הצעירים האלה, המציגים לראשונה בחייהם את מיומנויותיהם החצרוניות לעיני קהל הרוזנים, הדוכסים והארכי דוכסים! אבא שלהם הוא הכי בעולם, כדבר שיר הילדים. והם, בלי שום ספק מקסימים, כפי שאמר אביהם מצדו בנאומו, שנפתח בדברי הערכה למשפחתו המופלאה, כולל הוריו. ברור: אלמלא היו מופלאים, לא היו מולידים איש מופלא כמוהו, והוא מצדו לא היה מתחתן עם אשה מופלאה ומוליד ילדים מופלאים.

כן, כשמדובר בקיטש וקלישאות, תמיד נדמה שיותר נמוך מזה אי אפשר לרדת מבחינת סרות הטעם, ואז - מתבדים. בימי הנשיא משה קצב התהלכה השמועה, שבכל פעם שנשאל מהו הספר שהוא קורא, היה אומר מוכנית: "מלחמות היהודים של יוספוס פלביוס". והנה מתברר שיש גרוע מזה. הספר שהעביר הרמטכ"ל אשכנזי ליורשו למשמרת ברוב טקס הוא חוברת של מטרות לתקיפה בעזה. חוברת יקרה ללבו במיוחד.

נאמר, שהדוכס פון גנץ הוא אדם תכליתי שממעט בדיבור, מין ישראלי מהסוג המקורי המתעב גינוני מלכות ואוהב פשטות. אבל כבר ביומו הראשון כרמטכ"ל ניכר בו שהפנים את חוקי החצר של ממלכתנו ירום הודה. הוא יצא לסיור מתוקשר בפיקוד הצפון, מלווה בפמליה גדולה של צ'פחאים ובקולו הפרשני של סופר החצר, רוני דניאל. בקרוב, מן הסתם, יתכפו סיורים חגיגיים נוספים. לא תימוט ממלכתנו בת שלושת אלפי השנים, כל עוד יש בה יום יום חג. *



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו