בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש בשבוע | רמת החיים

יצחק בוגוסלבסקי בשבוע שבו עיריית רמת השרון, שבה הוא עובד, הצטרפה להפגנות נגד עליות המחירים

תגובות

אוי, אוי, אוי, כמה זה מצחיק, כמה זה משעשע. תשמעו קטע: ברמת השרון מפגינים נגד עליית מחירי המים! מצחיק, אה? תחזיקו אותנו חזק כי עוד רגע אנחנו נקרעים מצחוק. טוקבקיסטים שמבינים עניין כבר הגיבו: שיוותרו על פיליפינית אחת מתוך הארבע! שיתקלחו במי עדן! אחרים, שנונים אף יותר, קראו לכפר שמריהו להצטרף למחאה נגד עליית מחירי הדיור. מחאה תמיד מצחיקה אותנו. תעלו מסים, תסתמו פיות, תגרשו ילדים, תנו לנו בפטיש חמישה קילו על הראש, וגם אז לא תצליחו להוציא אותנו לרחוב. לא רק שלא נצא לרחוב, גם נצחק על מי שיוצא להפגין. מה, רע לך? לא? אז שב בבית. שחיתות וחוסר צדק הם לא סיבה להפגנה.

לפני בניין העירייה ברמת השרון הוקם השבוע אוהל מחאה. אוהל ממלכתי, עם דגלים וכיסאות פלסטיק סביב שולחן כמו בליל הסדר. בחוץ יושבים שלושה עובדי עירייה ברגליים פשוטות לפנים וידיים שלובות. לא רע להעביר ככה כמה שעות של שמש חורפית על חשבון העבודה. מוזר שעירייה מארגנת מחאה ציבורית? ראש העיר יצחק רוכברגר לא חושב כך, הוא חושב שהמחאה שלו מוצדקת. הוא לבוש כחתן. חליפה כהה וחולצה לבנה. הוא מוחה כי יש לו אג'נדה חברתית, הוא אשם בכך שתושבים לא תפשו יוזמה? העובדה ששכרם של השכירים כאן גבוה בכ-50% מהשכר הממוצע במשק לא תשנה לו את האג'נדה.

סביב רוכברגר, שהסיר בינתיים את העניבה, מתנהל דיון על מחאה. גברת נשואת פנים, שיש לה גם כלב תואם, אומרת שאין מחאה כי "באופן כללי טוב לנו" ואף שואלת בתבונה: "מה אנחנו, מצרים?" עובד העירייה אומר שדווקא לא כל כך טוב לנו, אבל האדישות חזקה מהסבל. כולם מצטרפים ומסכמים במקהלה: "מנטליות, מנטליות, אדישות, אדישות". גם יצחק בוגוסלבסקי מסכים: מנטליות ואדישות. ואם היו מבקשים ממנו לשבת באוהל המחאה? הוא היה יושב שם בשמחה. לבוגוסלבסקי יש סיבות טובות למחאה. היום הוא מנהל מחלקת הכבישים בעירייה. עד לפני שנתיים הוא היה מנהל מחלקת המים. קם תאגיד המים והוא נאלץ לעבור לשם. הוא בילה בתאגיד שנתיים וחזר מלא רשמים: המשרדים יפים ויש הרבה פקידות לשירות הקהל. "נכון", הוא אומר, "יפה שם, אבל אם מתפוצץ צינור צריך לפתוח את הכביש, נכון? נו, והתאגיד יודע לפתוח כבישים? והתאגיד יודע לסלול אותם אחר כך?"

בוגוסלבסקי עלה ארצה ממולדובה בסוף שנות ה-70. במולדובה למד הנדסה אזרחית והתמחה בהנדסת מים. יש לו שני בנים ובת וגם נכדים. הוא אדם טוב מזג ונינוח עד שמדברים אתו על מים. במים הוא מבין. מצד אחד, נכון שאין כאן מים, מצד שני פה זה לא סיביר, ואנשים צריכים להתקלח, ההקצבה לאדם היא לדעתו מגוחכת. שיקצצו, מצדו, בגינון הציבורי, פחות דשאים ויותר צמחים. מים לא קונים בסופר אחרי שמשווים מחירים, מים זה מונופול של המדינה, שתיתן לנו אותם במחיר סביר. בוגוסלבסקי לא מאמין שההתייקרות תביא לחיסכון ושואל אם נסעתי מטר אחד פחות בגלל ייקור הדלק. נכון, דלק לא שותים ובדלק לא מתקלחים. מים זה כבר סיפור אחר. למה, אם כך, הוא לא מבעיר צמיגים? "בחייך", הוא אומר, "נשארו לי עוד ארבע שנים לפנסיה". *



בוגוסלבסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו