בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום שלא שמענו השבוע עופר עיני | "אני יותר חזק מביבי"

תגובות

שרגא, תודה שכינסת את החברים. אני רואה פה כמה בוסים שאתם שתיתי אין סוף קפה. הרבה זמן רציתי לפגוש אתכם על המרפסת הזו מול הים, כדי שאוכל גם לעשן קצת.

חבר'ה, זה לא סוד שבשנים האחרונות אני משתעשע ברעיון לעבור למגזר שלכם. נכון שאף לא אחד מראשי ההסתדרות הקודמים לא חשב לעשות מהלך כזה, שבו אחרי שייצגת את העובדים אתה עובר לעבוד בשביל המילארדרים. אפילו חיים רמון התחבר לעסקים רק אחרי שהתבשל קודם בתפקידים ממלכתיים. עכשיו הוא מרוויח יותר מחמישה ראשי הסתדרות. אז גם לי היה רעיון לעשות קצת לביתי.

מה יש? לא עזרתי כל חיי לפועלים? כבר מגיל 20 רציתי להיות מזכ"ל ההסתדרות. ומאז עברתי את כל המסלול. הייתי פועל פשוט במפעלים שלכם בנגב, עם הזיהום הסביבתי שגרמתם, הרעש וכל זה. אחר כך למדתי קצת, אז הלכתי לעבוד במס הכנסה. נכנסתי לוועד, מינו אותי לעמוד בראשו, ואז עמיר פרץ הביא אותי להסתדרות. אחרי זה היתה איזו פרשה באגף לאיגוד מקצועי שהשתיקה יפה לה, כמו שאומרים, ועמיר מינה אותי לראש האגף החשוב הזה. זו עמדת זינוק טובה כדי להיבחר ליושב ראש ההסתדרות.

כן, מה השאלה? למה אני לא סובל את עמיר? אני לא רוצה לדבר על זה. זה קשור לעניין פנימי של ההסתדרות. עמיר קינא בהצלחה שלי ושלח את ליאון מורוזובסקי כדי שיפגע בי. מורוזובסקי ניסה להקים הסתדרות מתחרה, אבל זה לא הצליח לו והעפתי אותו מההסתדרות.

תעזבו כעת את עמיר. באמת עבר לי לרגע בראש הרעיון לעבור למגזר העסקי, אבל רק לרגע. כתבו על זה בעיתונים ולא ממש הכחשתי. ראו שאני עושה שינויים בתוך ההסתדרות, פה מעיף את יגאל דן, שם ממנה את החברה שלי רוית דום, פה מעיף את שמעון כהן, שם מזיז את גוטוטר. מה, לא שמעתם עליו? קוראים לו צבי והוא הממלא מקום שלי. אנשים חשבו שאלה סידורים אחרונים לפני שאני טס לאיזו חברה לחיפושי גז.

אז אני רוצה להגיד לכם שאני נשאר בהסתדרות. בינתיים. דווקא בגלל שאהוד ברק עזב את מפלגת העבודה. למה? אני סוג של פוליטיקאי. אפילו שיש כמה פוליטיקאים שאני שם בכיס הקטן. אני מרגיש שהולכות להיות בחירות בקרוב. מפלגת העבודה חלשה וראש הממשלה בשיא חולשתו.

זה בדיוק הזמן שאעשה עוד סיבוב על יובל שטייניץ, אפילו שכל מה שאני רוצה, אני משיג אצל ראש הממשלה. השבוע הוא אירח אותי לארוחת בוקר אצלו בבית. לקחתי אתי את שרגא ברוש ותאמינו לי שבסוף אשיג את שלי, גם אם שטייניץ ירצה לאכול את עצמו.

אני אכריז על סכסוך עבודה ועל איום בשביתה בעניין ההתייקרויות במשק. אין אזרח שלא יאהב את זה, בעיקר אם הוא נכנס לתחנת דלק ויוצא משם במינוס 500 שקל. ועל הדרך אני רוצה לעלות את שכר המינימום. אבל זה יותר קשה, כי האוצר אומר שחצי ממקבלי שכר המינימום בעצם משתכרים 10 אלפים שקלים, כי הם מקבלים שעות נוספות וכוננויות, אבל אני אומר לכם שאשיג את זה.

אני סומך על נתניהו. אחרי תרגילי המנהיגות שאביגדור ליברמן עושה לו כל בוקר, נתניהו יודע שאם הוא רוצה את מפלגת העבודה לצדו, הוא צריך לדבר אתי, גם מעל ראשו של שטייניץ.

בקיצור, אני נשאר בהסתדרות, לא הולך לשום תשובה ולשום נוחי דנקנר או צדיק בינו. מהעמדה שאני נמצא בא כעת אני משפיע יותר מכל חבר כנסת, טייקון או שר, ואם תרצו, גם יותר מראש הממשלה.



תצלום: עופר ועקנין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו