בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלף הבא | ימים של זעם

יורם זק גילה שיש גבול למה שהמרקע סובל. רותה קופפר עברה אותו מזמן

תגובות

ההתבטאות הסקסיסטית של עורך "האח הגדול" יורם זק בנוגע למתמודדת דנה רון, שנקלטה בשידור באתר מאקו, היתה סרת טעם, משפילה ובוטה. אך יותר מכך, היא גם הדגישה דבר מה שנדמה כי כבר לא קיים יותר: יש קו אדום גם במה שהטלוויזיה מוכנה לספוג. המהומה הרבה שההערה שלו עוררה, מושכת את תשומת הלב דווקא על רקע הטבעיות שבה מתקבלת בדרך כלל העצבנות והאלימות בשיח הבין-אישי המשתקף מעל המרקע.

הוא נמצא שם כל הזמן, שאנן לבטח, ללא קול מחאה, בשלל תוכניות הריאליטי, וגם במה שמתרחש ביניהן בערוצים המסחריים הישראליים. שאלת הביצה והתרנגולת חלה גם על התחום הזה - האם עורכי התוכניות האלה מעודדים את המשתתפים לדבר אחד אל השני בגסות, או שמא הגסות קיימת, והם רק משקפים אותה, מפנים אליה את הזרקור? בכל מקרה היא נשמעת תדיר, ויכולה רק לגלגל את הכדור הזה הלאה.

השבוע הצטרפו ל"משפחה חורגת פלוס", ל"האח הגדול" בערוץ 2 ול"היפה והחנון" בערוץ 10 גם "הישרדות" ו"המשפחה" - חמש תוכניות ריאליטי. "המשפחה" אמנם מגדירה את עצמה "דיוקן תיעודי", אך גם היא יוצרת דרמטיזציה מלאכותית של נושא התיעוד שלה, משפחת ג'ורנו המתועדת בביתה סביב השעון. כל אחת מהתוכניות מעודדת סכסכנות וגסות רוח מעצם קיומה, ושלא כמו הבדיחה הגסה של יורם זק, הן לא מפריעות למועצת הרשות השנייה.

חוויה של השפלה

האלימות הזאת הבוקעת מן המסך זכתה בשבוע שעבר לפרודיה ב"ארץ נהדרת". "סתום ת'פה!" צועק באצבע מאיימת אלון גל מ"משפחה חורגת פלוס", בחיקויו של אלי פיניש, ומנסה בדרך עוועים להשכין שלום בין בני הבית באמצעות התקפות מילוליות גסות, משפילות ובלתי פוסקות. הפרודיה מצחיקה, אבל לא עולה על המקור.

בתוכנית השבוע, עודד גל האמיתי את המשתתפים לערוך "רשימת האשמות הדדיות" - אמצעי שיכול כנראה רק לקרב בין בני זוג - שכללה טענות של האשה נגד הגבר על הפסיביות שלו ("אתה לא יודע להוביל", ו"עוד משהו - תמיד הבאת משכורות נמוכות"). בהזדמנות אחרת רואים את האשה צורחת על הבעל באוטו "מה אכפת לך? מה אתה מתחשב בחשבון הבנק שלהם?" בן זוגה, כפי שאשתו מעידה עליו, הוא אדם רך ועדין. באחת המשימות שלהם, גל נפגש עם הגבר במגרש כדורגל ושואל אותו על תחושתו. זה משיב לו כי הרגשתו "הכי לא נעימה שיש", ואילו גל מחדד, "חרא אמיתי". שילמד איך גבר צריך לדבר.

באחד משיאי הפרק, גל נכנס עם האשה לחדר הקפאה, והביא אותה לידי דמעות שקפאו על פניה. אילוף הסוררת כלל גם קילוף של שכבות בגדים מעליה, בעוד הוא נשאר כמובן במעיל. ברגע שיא נוסף, היא מודיעה שהיא רוצה לפרוש מהתוכנית. היא חשבה שגל יעניק להם "תובנות בצורה פחות אגרסיבית" ואת כל התהליך היא רואה "כסוג של השפלה". סוף-סוף אפשר להזדהות גם עם אמירה שלה.

מיד אחר כך, במסמך התיעודי "המשפחה", מתוארת דינמיקה כביכול טבעית יותר. לשם לא נכנס גורם חיצוני נוסח אלון גל. "שום דבר לא שונה בהם", אומר הקריין בפטרונות מתנשאת, כי הרי עצם העובדה שהסכימו להצטלם כבר מבדילה את בני המשפחה מיוצרי הסדרה. גם כאן מחפשים את הריב - את הקונפליקט החיוני כל כך לדרמה. "(אתה שואל) שאלות שלא פייר לשאול אותן, כי מה שאתה עונה אתה יוצא חרא", אומרת האם ירדנה לבן שמנסה לברר עם בני המשפחה את מי אוהבים יותר - את האם או החברה.

לא תוכניות הריאליטי המציאו את השיח האלים בטלוויזיה, הרי עוד מימי "פופוליטיקה" דובר על כך רבות. אבל על התוכנית ההיא אפשר עוד היה לומר כי בלהט של ויכוח על עקרונות חשובים, אנשים מידרדרים לכעס. בלוח השידורים הנוכחי, השיחה האלימה היא על מה בכך, נראה שהיא פשוט משקפת את האופן שבו אנשים מדברים אחד אל השני.

חוויה של הסתה

גם בזמן המת שבין תוכנית ריאליטי אחת לשנייה, כלומר, בפרסומות - אותם סרטונים שאמורים לכלול בזמן קצר להפליא תמצית של סיפור, ולא סתם סיפור, אלא כזה שיקלע לטעמו ולרוחו של הקהל - ניכרת יותר ויותר השפה המעליבה והתוקפנית הזאת (ולא רק בפרסומות של "זהבי עצבני", שזה אמור להיות הייחוד שלהן, לא שיש בזה נחמה).

ניקח שתי פרסומות לדוגמה: ראשית את המשעשעת יותר שביניהן, והיא פרסומת לחברת הטלפונים הגדולה בישראל, שבה נראית אשה בהריון שמתקשרת בסלולרי לבן זוגה כדי להגיד לו שירדו לה המים. הוא שואל אותה בדאגה איפה היא נמצאת, היא משיבה "בבית" והוא צועק עליה: "אז למה את לא מדברת מהבזק?" המקבילה הגברית לסיפור הזה היא גבר הלכוד מתחת לארון שנפל עליו בבית, מבקש מבת זוגו עזרה בטלפון ונענה בצעקות על כך שהוא מתקשר מהנייד.

סדרת פרסומות אחרת היא לגוף ציבורי בעל זיכיון בלעדי לעריכת הגרלות ומשחקי מזל בישראל, ובה נראים אנשים שונים במצבים פגיעים - כאן אומרת המורה לאדם כלשהו "היית לוזר קטן אז, עכשיו אתה לוזר גדול", פה משפיל אותו הבוס, שם הבנקאי. הניצחון של האדם הקטן בא כשהוא זוכה בהגרלה. או אז מפלצות הכדור, אלה שמקשטות את הדוכנים של מכירת כרטיסי ההימורים, מתנפלות על מי שפגעו בזוכה המאושר.

כשעלו הפרסומות האלה לשידור לראשונה, כתב מנכ"ל איגוד הבנקים משה פרל מכתב זועם נגדן. לדבריו הן עושות "שימוש בדמות של בנקאי באופן פוגעני ובוטה בצורה שקשה להשלים איתה". בפרסומת המדוברת הכדורים מכניסים את הבנקאי היהיר למגרסת נייר כנקמה על התייחסותו המעליבה. לפי פרל מדובר "בהלעגה על גבול ההסתה... ובשנאת האחר".

מנכ"ל איגוד הבנקים התקומם על מה שקרוב ללבו, והשימוש שלו ב"אחר" בהקשר של בנקאי אולי נראה מרחיק לכת, אך קל יותר להזדהות עם דבריו כאשר גיבורת הפרסומת והקורבן לנקמת הכדורים היא המורה - מקצוע שמעמדו נשחק מזמן. בכלל, עצם הרעיון שכעשיר (שהרוויח את מעמדו בהגרלה ולא בעבודה קשה), תוכל לרמוס כל מי שפגע בך, הוא דוחה, ומשתלב למרבה הצער עם השיח הכוחני הכללי. שהרי הפרסומות לא מטיפות להתנהגות לא בריונית, להפך, הן מקבעות אותה. מי שיגיע לעמדת כוח יוכל להשתמש בו להשחית.

האם התוכניות והפרסומות משקפות את החברה או משפיעות עליה? היוצרים תמיד יאמרו כי הן משקפות אותה, וקשה להתווכח עם זה - האלימות נמצאת בחברה שלנו בכל מקום. אבל הן גם משפיעות. נחמת טיפשים זו רק נותנת אישור לצרה הזאת ומאפשרת אישור עקיף להמשך התנהגות תוקפנית, של תלמיד בגיבוי הוריו נגד מורתו, של קונה מול הקופאית, של נהג להולך רגל, ובכלל אחד נגד השני. *



יורם זק. למטה: מתוך הישרדות


צילומים: יובל טבול, דניאל בר און, רלי אברהמי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו