בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה בסך הכל צריכים ילדים?

תגובות

המלצרית רכנה מעל הילד בן החמש, אחזה באמות ידיו והניחה אותן על השולחן. היא דחפה את הכיסא פנימה לכיוון השולחן, יישרה את הסכו"ם והסתלקה משם בהבעת שאט נפש. הילד פרץ בבכי ורץ החוצה מהמסעדה. אמו התבוננה בו בחצי חיוך והמשיכה לאכול.

במסעדה אחרת, ילד בן חמש משחק עם אחיו ליד השולחן. השניים מגיעים לדחיפות, ובן החמש מוצא עצמו מתגלגל בצווחות נוקבות של צחוק על הרצפה המלוכלכת. האם מתבוננת בחיוך אל הילד, המלצרית שעוברת בסמוך מדלגת מעליו וממשיכה לשרת את הסועדים.

בואו נצמיד לאום לכל אחד מהדמויות. המלצרית הראשונה היתה שווייצית, מהאזור הצרפתי של שווייץ. הילד שקיבל שיעור בנימוסי שולחן ואמו היו ישראלים. ההיתקלות במסעדה כפרית קטנה במרומי האלפים היתה אחת מיני רבות שהיו למשפחה הישראלית הזו. ילדים, וילדים ישראליים בפרט, אינם מתקבלים בברכה במסעדות בשווייץ, וזה בלשון המעטה.

במסעדה השנייה, בפאתי תל אביב, הילדים היו בריטים והאם ישראלית לשעבר. "נשבעתי לעצמי שאני לא אגדל אותם כמו שגידלו אותי", אמרה האם, "כשכל דבר מקבל תגובה ביקורתית וצריך להתנהג לפי כללים נוקשים".

הסיפור הזה, שמדגים הבדלים תרבותיים עמוקים בגישה לחינוך ילדים גם בעידן הגלובליזציה, ממחיש מדוע הגישה של איימי צ'ואה לגידול ילדים - דחיפה למצוינות על ידי משמעת נוקשה ודיכוי החופש - מעוררת פלצות בלבם של רוב הישראלים והאמריקאים. מה פתאום להשפיל ילדים כדי שישפרו את עצמם? זאת הרי דרך מצוינת לייצר אוטומטים קטנים וכבויים. קל לסתור גם את הנחת היסוד שלפיה החינוך הסיני מניב מצוינות, מכיוון שההצלחה הקולקטיבית של סין מתבססת לא מעט על חוק המספרים הגדולים - מתוך מיליארד וחצי סינים, מספיק אחוז קטנטן של מצטיינים כדי לייצר קטר דוהר לאומה.

לכאורה, החינוך הישראלי העכשווי הוא כמעט אנטי-תיזה לגישה של צ'ואה. הוא מבוסס על מתן חופש מירבי לילד. הילדים הישראלים מובילים את המשפחה שלהם במקום שהיא תוביל אותם. הם קולניים, חצופים, שובבים וחמודים, ושומעים אותם בכל מקום שאליו הולכים. הילדים האלה, אנחנו מאמינים, גדלים להיות יצירתיים, יזמי היי-טק לעתיד, עם כושר המצאה וכישרון מבעבעים שאנחנו לא יכולים לעצור.

אבל צריך לזכור שהדור הנוכחי של יזמים, המובילים העסקיים והחברתיים, לא גדל על ברכי הפילוסופיה ההיפית שלפיה האדם והאינדיווידואל נמצאים במרכז. מקום המדינה ועד שנות ה-70 התאפיינה ישראל בדורות של הורים מהגרים שגידלו את ילדיהם בדלות יחסית ובמיעוט אמצעים, וההוויה היהודית-ישראלית נתנה מקום של כבוד לחינוך ולהשכלה. האם היהודייה שרוצה שילדיה יהיו עורכי דין ורופאים עברה מן העולם לפני זמן לא רב כל כך.

הסגנון השתנה ממשפחה למשפחה. היו כאלה שנתנו חיזוקים חיוביים, מתנות ושבחים, לילדים מצטיינים. היו כאלה שהטיפו להתקדמות. היו כאלה שנתנו דוגמה לילדיהם בבניית משפחה, בית ועתיד בעשר אצבעות - מאין ליש, ונמנעו מהטפות וכללים. היו כאלה שאיימו, השפילו והגבילו.

כשמתבוננים בשני הקצוות של הגישה החינוכית, רובנו מעדיפים את הקיצוניות הישראלית, של חופש כמעט מוחלט. זה אנושי יותר, גמיש יותר ומוכר לנו יותר. אבל צריך לזכור שכיום, אחת המכות הקשות ביותר לילדים ולהוריהם היא אובדן גבולות, שגורם לאיבוד הסמכות ההורית. ההורים סובלים, כי הילדים חוצפנים, ומביאים ציונים פחות טובים - כפי שמראים המבחנים הבינלאומיים. הילדים סובלים כי הגבולות הישנים סייעו להם להתבגר. הורים שמתנהגים כמו חברים של הילדים שלהם ומרשים להם לנדנד להם עד מיאוס כדי לקבל את מה שהם רוצים, חוטאים לא פחות מצ'ואה - שמזלזלת בכרטיס הברכה שכתבה לה בתה.

מכל שיטת חינוך באשר היא - מעיקרון הרצף המוחק גבולות, דרך המתינות המשלבת גבולות וחמלה של הלוחשות והסופר-נניות למיניהן ועד המשמעת הפשיסטית של צ'ואה - אפשר לגזור חתיכה קטנה שתעזור לנו ולילדים שלנו בחיים.

כי מה בסך הכל אנחנו רוצים עבור הילדים שלנו? שיהיו בריאים ומאושרים. צ'ואה לבטח רוצה בעבורן אותו הדבר. אין נוסחת קסם לגידול מצטיינים, ולא צריכה להיות נוסחה כזו. כל הורה יודע מה הכי טוב לילדיו, וכל הורה טועה בכך שוב ושוב. בסופו של דבר, הם צריכים אהבה והגנה, וכל השאר צריך להתבסס על הערכים האישיים שלנו, ולא על שאיפה לגדל צבא של הייטקיסטים, יזמי נדל"ן או בנקאי השקעות מצטיינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו