בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השופט דן כהן, שנחשד בקבלת שוחד, מתחבא בפרו. עד המדינה נגדו מדבר

מיליוני שקלים, לפי החשד, זרמו מחברת סימנס-ישראל לכיסו של השופט לשעבר דן כהן, כתשלום שוחד על עזרתו בהטיית מכרז. עכשיו, לאחר שממשלת פרו התייצבה בעצמה כדי לסתור את החלטת בית המשפט העליון המקומי ולמנוע את הסגרתו לישראל, הגיע תור עדותו של עד המדינה אורן אהרונסון לראות אור. הדבר הבולט בה, באופן עגום, הוא הפשטות הבלתי-נסבלת שבה מוצע ונלקח שוחד בישראל

תגובות

לפני כחודש הוא שוב הסעיר את פרו. העיתונים הגדולים פירסמו את תמונותיו לצד נשיא פרו, אלן גרסיה, ולא בחלו בביטויים החריפים ביותר בלקסיקון: "שערורייה" ו"שחיתות בינלאומית". זה קרה אחרי שהנשיא גרסיה החליט לחתום על צו שמבטל את ההחלטה של בית המשפט בפרו, להיענות לבקשת השלטונות הישראליים להסגיר לידיהם את שופט בית המשפט המחוזי לשעבר, עו"ד דן כהן, הנאשם בקבלת שוחד של מיליונים.

במשך חודשים ארוכים טולטלה מערכת המשפט הפרואנית עד שהגיעה להחלטה שיש מקום להסגיר את עו"ד כהן לישראל. בשלהי 2009 אישר הרכב של חמישה שופטים בבית המשפט העליון בפרו את בקשת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה להסגיר את עו"ד כהן לישראל. אלא שפרקליט הצמרת הבקי בספרי חוקים, גם אלה הכתובים בשפות זרות שבהן הוא שולט לרוב, עירער בפני ערכאה נמוכה יותר (כן, כך זה עובד בפרו) וביקש להוציא צו הביאס קורפוס בטענה שנפגעו זכויותיו.

לפי הדין בפרו, ההכרעה בעניין שכזה יכולה להתקבל רק ברוב של שלושה שופטים. ההרכב הראשון שדן בעניינו של כהן לא הצליח להגיע להסכמה ואף נקלע לעימות חריף בעניין אחר, עימות שהאיר בצללים קודרים את מערכת המשפט של הרפובליקה הדרום-אמריקאית. אחד משופטי ההרכב, מלזון אורבינה, האשים בחודש מאי שעבר בפומבי את ראש ההרכב חורחה מורנו אגונאיגה בלא פחות מאשר השמעת איומים על חייו. לטענת אורבינה, שאף הגיש תלונה בעניין ללשכה לפיקוח על השופטים, האיומים הגיעו לאחר שסירב להיענות ללחציו של ראש ההרכב לזכות ראש עיר לשעבר שהואשם בין השאר ברצח של עיתונאי. אורבינה אף טען כי ערב ההכרעה בתיק הרצח, הוצע לו שוחד על ידי שני עורכי דין. אורבינה העלה נגד ראש ההרכב טענות גם בעניינו של דן כהן: הוא טען כי אגונאיגה איפשר לו לעיין בתיק בעניינו של כהן ימים ספורים בלבד. השופט שתמך בהסגרתו של עו"ד כהן, הגיש תלונה גם נגד השופט השלישי שישב בהרכב בעניינו של כהן, לואיס אורלנדו קררה, שלטענתו היה שותף לאיומים כלפיו.

כך או כך, ראש ההרכב אגונאיגה והשופט קררה, שכלפיהם נטען כי חטאו לכאורה בשחיתות חמורה (השניים הכחישו את טענות השופט השלישי), קיבלו את עמדתו של כהן ובכך חסמו זמנית את האפשרות להסגירו. לפיכך, צורף שופט רביעי להרכב השופטים כדי שיבחן את התיק בנפרד מהשופטים שכבר מסרו את הכרעתם. השופט הרביעי החליט שלא להחליט ולכן צורף לתיק הזה שופט נוסף, החמישי במספר, שהחליט לקבל את עמדת ישראל ולאפשר את הסגרתו של עו"ד כהן. משום שהושג שוויון בשלב הזה, צורף לתיק שופט שישי שהחליט גם הוא שלא להחליט. אירוע משפטי נדיר וקרקסי שכזה לא התחולל מעולם קודם לכן בפרו.

לפני מספר שבועות נשמו בפרקליטות המדינה לרווחה: שופט שביעי שהצטרף להרכב הכריע בעד הסגרתו של כהן לישראל. אלא שאז החליט הנשיא הפרואני לחתום כאמור על הצו המבטל את ההסגרה והסעיר את המדינה (על התגובות בפרו, ראו מסגרת). דן כהן, כך נראה, מצליח לטלטל כל מערכת משפט ומדינה שאיתן הוא בא במגע.

התותחים הכבדים

במסגרת ניסיונותיה של ישראל להסגיר אליה את כהן, נשלחו לרשויות בפרו, לבתי המשפט השונים ולעורכי-דינו של עו"ד כהן עדויות שונות מתיק החקירה נגדו, ביניהן העדות המרכזית שנמסרה נגדו, מפיו של עד המדינה בפרשה, מנכ"ל סימנס בישראל אורן אהרונסון. על פי כתב האישום שהוגש נגד כהן, העניק לו אהרונסון שוחד של מיליונים בתמורה לסיועו של כהן, אז דירקטור ותיק ובעל עוצמה בחברת החשמל, במכרז של מאות מיליונים לרכישת טורבינות. חלקים נרחבים מהעדות שהגיעו למוסף "הארץ" מגוללים סיפור לא ייאמן על הקלות הבלתי-נסבלת שבה נרקמת על פי החשד עסקת שוחד בישראל.

אהרונסון, היום בן 43, היה אז ראש החטיבה לאנרגיה ותעשייה בסימנס ישראל. החברה הוקמה בשנת 2000, לאחר שהתאגיד העולמי החליט להקים נציגות מרכזית אחת בארץ במקום להשתמש ב-12 הסוכנים המקומיים שייצגו אותו עד אז. סבו של אהרונסון, ישראל ציגלר, היה אחד הסוכנים הללו, והוא שזכה להמשיך לייצג את החברה. סימנס ישראל הוחזקה ב-75% על ידי סימנס העולמית, וב-25% על ידי "ציגלר הנדסה" שבבעלותו. בשנים הראשונות, כיהן כמנכ"ל החברה נציג סימנס העולמית, גוטר וייס הגרמני, וב-2003 החליף אותו אהרונסון בתפקיד.

העסקה הגדולה הראשונה שעליה התמודדה החברה יצאה לדרך באפריל 99': חברת החשמל פירסמה אז מכרז לרכישת שלוש טורבינות הפועלות על גז. ארבע חברות, בהן סימנס, התמודדו במכרז, אולם ביולי 2000 החליטה חברת החשמל שאף הצעה אינה עונה על הדרישות הטכניות שהוגדרו בו, והוחלט להמשיך לנהל משא ומתן עם שתי חברות: סימנס וג'נרל אלקטריק האמריקאית בלבד, משום שהצעותיהן היו הקרובות ביותר לדרישות. "הרצון לזכות במכרז היה עז. עבורנו זה היה פרויקט מאוד חשוב. הוא בא אחרי שנים ארוכות שבהן לא היה כלום. השקענו בו הרבה, ידענו שיש לנו הצעה טובה או אפילו יותר טובה, ועבור סימנס ישראל זה היה פרויקט מאוד חשוב. החברה רק קמה וזה יכול היה להעמיד אותה על הרגליים", סיפר אהרונסון לחוקרי הרשות לניירות ערך בעדותו, והוסיף כי עד לשלב הזה הוא השקיע בפרויקט מספר מיליוני דולרים. לאוזניו גונבו אז שמועות, כפי שטען בעדות המפורטת, כי האמריקאים מפעילים את כל התותחים הכבדים כדי לסייע לג'נרל אלקטריק לזכות במכרז הנכסף.

"היו לחצים. אני שמעתי שזה הגיע לכדי שיחה בין אהוד ברק לקלינטון. אני יודע שהשגריר האמריקאי והנספח המסחרי הפעילו לחץ ושאלו איך אתם יכולים בכלל לא לתת את זה לנו, לאמריקאים, בניסיון לתת את זה לג'נרל אלקטריק. זה מצב שאנחנו היינו צריכים להתמודד איתו". אהרונסון גילה כי "באיזה שלב עשיתי רעש בגרמניה. דובר על כך שנפעיל גם את השגריר הגרמני, אבל לא יצא מזה שום דבר. אני שמעתי שמהשגרירות האמריקאית התקשרו פעם בשבוע לשאול מה קיבלנו. בצורה בוטה. זה היה עניין מפחיד עבורנו, עניין שלא ידענו כיצד לנטרל אותו".

"הרגשנו את הלחצים של האמריקאים", המשיך אהרונסון לתאר את אחורי הקלעים של המכרז הענק. "אנחנו רצינו מאוד לקדם את הפרויקט וחשנו שהחלטות נכונות שצריכות להתקבל לא מתקבלות... ואז נוצרה ההזדמנות להיפגש עם דן כהן. בדצמבר 2000 התקיימה השבעה של אחות של סבא שלי. דן כהן נכח בה, הוא בא לנחם מישהו מהצד שלה. הוא וסבא שלי דיברו ביניהם וסבא שלי יצא מהשבעה עם כרטיס ביקור של דן כהן. אחרי זמן מה, הוא אמר לי שהוא פגש מישהו ושאל אם מעניין אותי לפגוש אותו".

אהרונסון התעניין מאוד בפגישה עם הדירקטור רב העוצמה ובתחילת 2001 הוא הגיע יחד עם הסב למשרד עורכי הדין שלו במרכז תל אביב. "סבא שלי הציג אותי. הוא סיפר על סימנס שהוא עובד איתה 40 שנה, כל מה שהוא עשה, ועל הקמת סימנס ישראל", תיאר אהרונסון את רגעיה הראשונים של הברית הנרקמת. "אדון כהן מצדו סיפר על מעלליו הוא. סיפר שהוא היה שופט, שיש לו משרד (עורכי דין) אחד מהמובילים. סיפר לנו קצת על המשרד ועל זה שהוא דירקטור כבר עשר שנים בחברת החשמל והוא מכיר והוא יודע".

באותו שלב, ידע אהרונסון שההצעה שהגישה סימנס טובה יותר משל המתחרה ב-27 אחוז והוא חשש שהלחץ האמריקאי הוא שגורם לחברת החשמל לעכב את ההכרעה בעניין הזוכה במכרז מאות המיליונים.

גדול מהחיים

חלפו מספר שבועות מאז שנועדו לראשונה, ואהרונסון שניהל את הקרב העסקי של חייו, ביקש להוציא מכתב חריף לחברת החשמל ובו תיכנן לשטוח את טענותיו על העיכוב. לפני כן, הוא החליט להתייעץ עם הדירקטור הוותיק. "החלטתי, לפני שאני שולח את המכתב, אחרי התייעצות עם הגרמנים, לנצל את זה שהוא השאיר דלת פתוחה, ולשמוע את חוות דעתו על הנושא", המשיך אהרונסון לגולל את קורות יחסיו עם עו"ד כהן. "היום אני מבין את הבעייתיות. באותו זמן זו היתה פנייה לדירקטור, לעניין אותו מה קורה בחברת החשמל. אני חושב שזה לגיטימי. אמרתי לו שדברים נעשים לא בצורה שהם צריכים להיעשות. סיפרתי לו מה קורה במכרז ועל התחושות שלנו שמנסים להפיל אותנו מהסוס".

אהרונסון סיפר כי דיווח לכהן על הלחץ שמפעילים לכאורה האמריקאים כדי שג'נרל אלקטריק תזכה במכרז. "הוא הזדהה איתי", סיפר עד המדינה לחוקריו. אלא שבאותה פגישה הבין היזם השאפתן כי היחסים בינו לבין עו"ד כהן עולים על המסלול השחור, המסוכן, הבלתי-חוקי. "אני פגשתי אותו לא בגלל פסקי הדין שהוא כתב אלא בגלל היכולת שלו לעזור לנו", סיפר המנכ"ל. "ידעתי שהוא דירקטור בחברת חשמל. ידעתי שאנחנו נפגשים בארבע עיניים, לא בנוכחות עוד מישהו מחברת חשמל ולא במשרדי החברה. זה מה שהיה בעייתי בעיני בשלב הזה. הוא גם ניתק את הבטרייה של הפלאפון וגם העובדה שרק אנחנו ידענו על הפגישה... כל אלו גרמו לי לתחושה שאנחנו נכנסים למערכת שהיא לא תמימה. הוא לא ביקש שכר טרחה ואני לא שאלתי, זה תחילת התהליך. יכול להיות שאם הייתי שואל את השאלה אז היו נגמרים היחסים. זה תהליך שהתהווה, ידעתי שזה יעלה לי".

"היה ברור שזה יעלה לך כסף?" ביקש אחד החוקרים לחדד את הנקודה. "כן", השיב אהרונסון ללא היסוס.

במהלך הפגישות הספורות שהתקיימו ביניהם גרם עו"ד כהן לאהרונסון להבין שהוא אדם בעל קשרי זהב ומהלכים של ממש בצמרת חברת חשמל, כזה שיכול לגייס את קשריו וכישוריו לכל מטרה נדרשת. "הוא נתן לי תחושה שהוא גדול מהחיים", סיפר עד המדינה. "מה חשת בפגישות איתו?" ביקש ממנו החוקר לדייק. "אני מלכתחילה הרגשתי לא בסדר. אבל היתה לי יראת כבוד. זה מישהו שאני יודע שהוא אדם מאוד רציני. ניסיתי לשכנע אותו כאיש מכירות ללכת לכיוונים שרציתי. זה תהליך שנבנה. אני משווה את זה לחיזור בין גבר לאשה. גם כשזה הלך לכיוון שנהיה לי ברור שזה לא צירוף מקרים, לא הפסקתי. אני המשכתי עם מה שנראה לי כקידום האינטרסים של סימנס". ואלה אכן קודמו בשירותו הנמרץ של השופט לשעבר כהן. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, ביקר הפרקליט בישיבות הדירקטוריון וועדת המכרזים את האופן שבו מתנהל המכרז, הדגיש כי ההתנהלות האטית יוצרת מחסור בחשמל ולחץ לזירוז ההחלטה.

צמד החמד, אהרונסון וכהן, המשיכו להיפגש מדי מספר שבועות ולשוחח ביניהם בטלפון מעת לעת. על פי העדות של אהרונסון, תפקידו של כהן שזיכה אותו בסופו של יום במיליונים הנכספים, היה בעיקרו של דבר במתן עצות מזדמנות ובהבטחות להפעיל לחץ על הצמרת למען סימנס. "הוא שמע איפה אנחנו עומדים במכרז, הוא עודד אותי, השתמש בסיסמאות ויעץ לי מה לעשות באמת", סיפר. "הוא שמע מה שהיה לי להגיד ואמר שהוא יצעק על זה וידבר עם זה". "עם מי בדיוק?" תהה החוקר. "עם אנשים בחברת חשמל. הוא כמעט אף פעם לא אמר עם מי. הוא נתן לי להבין שהוא מכיר את כולם ושיש לו השפעה ושהוא מפעיל את השפעתו עליהם".

"הוא גם גרם לך להבין שזה עובד?" התעניין החוקר. "הוא אמר 'דיברתי איתו, האצתי בו', כאלה דברים. הוא מאוד מתוחכם. הוא בונה הכל בצורה שאפשר להבין את דבריו גם אחרת", הסביר אהרונסון. "הוא הזכיר המון תפקידים ושמות במסגרת האנשים שהוא מכיר. הוא הכיר את כולם, הוא הכיר את כל הדירקטוריון החל מיו"ר הדירקטוריון עד לדירקטורים. מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהלי אגפים, את כולם הוא מכיר. הוא הראה התעניינות ומעורבות ואחרי זה הוא בא עם הבקשה לתמורה".

דמי הצלחה

באביב 2001 הגיע אהרונסון פעם נוספת למשרדו של עו"ד כהן, הפעם לפגישה מכרעת. במהלך הפגישה העלה בפניו הפרקליט המתוחכם בפעם הראשונה את רצונו לזכות בתמורה עבור סיועו לסימנס. "הוא זרק לי משפט כזה 'יצא לי מזה משהו' או משהו כזה. אני לא נפלתי מהכיסא".

"ציפית לזה?" התעניין החוקר.

"כן, כי לא נראה היה לי שהוא עושה את זה בשביל העיניים היפות שלי. הוא השקיע בזה זמן אז הבנתי שהוא מצפה לתמורה", השיב אהרונסון. "פיתחתי את הנושא. הוא נקב בסכום שהיה אחוז מערך הפרויקט שזה סדר גודל של 318 מיליון יורו לשלוש היחידות הראשונות. היה גם חוזה אחזקה שזה עוד 80 מיליון יורו".

"אז הוא דרש כ-4 מיליון יורו", ערך החוקר את החשבון בזריזות, נדהם בוודאי מגובהו של תשלום השוחד שדרש על פי החשד עו"ד כהן. "דיברנו באחוזים אבל אם מתרגמים את זה, אז כן", השיב אהרונסון. "הוא אמר לי שהוא מעורב בכל מה שקורה, ואז הוא העלה את הנושא הכספי".

אהרונסון, סוחר ממולח בזכות עצמו, סירב לשלם לכהן את סכום העתק "אמרתי לו שזה מחיר גבוה, שזה המון כסף. ביקשתי שייתן לי לחשוב על זה, ניסיתי להרוויח זמן. היה לי ברור שמדובר על דמי הצלחה". דמי הצלחה הם כמובן פועל יוצא מזכייה של סימנס בחוזה הכבד.

אהרונסון ביקש לחשוב ומיהר להיפגש עם גונטר וייס, המנכ"ל הגרמני של סימנס בישראל. "אמרתי שאני צריך סכום כסף במקרה של זכייה", תיאר אהרונסון בפני החוקרים את קורות פגישתו עם וייס. "הוא ידע שזה קשור למכרז והוא ידע על סכום. אני לא זוכר מה בדיוק אמרתי לו אבל הוא הבין שזה לצורך קידום האינטרסים שלנו במכרז".

"דנתם בסכום?" ביקש לדעת החוקר. "כן. אמרתי לו מה שאני חשבתי, באזור שאני יכול לסגור... אחרי כמה זמן הוא חזר אלי ואמר לי, תמשיך הלאה".

אחרי שקיבל את האור הירוק מסימנס המשיך אהרונסון לקדם את עסקת השוחד. הוא פגש את עו"ד כהן פעם נוספת וניסה להוריד את גובה הסכום שאותו דרש לכאורה פרקליט הצמרת. "אמרתי לו שאני רוצה שנעבוד יחד אבל 'אני לא יכול לעמוד במה שאתה מבקש', והתחלתי להוריד לו את הציפייה. היה משא ומתן על השולחן. אני לא זוכר בדיוק, אבל בסוף זה נסגר על שליש אחוז דמי הצלחה בחוץ. מחוץ לישראל. הוא העדיף לקבל את זה בחוץ, גם בגלל שזה בעייתי. סימנס לא רוצה להיכנס לתשלומים בעייתיים. בתשלום שכזה היא מעדיפה להשתמש בצד ג', שהוא מישהו שהיא בודקת והיא מכירה והיא משתמשת בו".

מועד הבחירה בזוכה התקרב. באמצע 2001 עידכן כהן את אהרונסון מתי צפויה ועדת המכרזים להתכנס וגם מה תמליץ בפני הדירקטוריון. "ההמלצה היתה ברורה. ידענו שזה הולך לסימנס. ההמלצה של החברה היתה ללכת עלינו. זה עולה לוועדת מכרזים של חברת חשמל וההמלצה שלהם הולכת לדירקטוריון". במאי 2001 פרש כהן מדירקטוריון חברת החשמל ובחודשים יוני ויולי אישרו ועדות המכרזים של חברת החשמל את ההתקשרות עם סימנס. העלות: כ-340 מיליון דולר.

אהרונסון, מאושר מהזכייה, סר שוב למשרדו של עו"ד כהן כדי לחגוג עמו את הניצחון. "שמחנו על הזכייה. ידעתי שאני צריך לקבל ממנו פרטים איך לבצע את ההעברה. הוא העביר לי פתק בכתב יד ששם היו כתובים פרטי חשבון ושם וכל מה שהיה צריך. שם החברה, 'ולשדה' (Velsheda), ופרטים נוספים הדרושים לצורך העברת הכסף. מספר חשבון, מספר סוויפט וכדומה".

אהרונסון גייס את גיסו, שלמה דניאל, בעל חברה לטקסטיל בהונג קונג בשם "אוקפילד" (Oakfield) כדי שתשמש כתחנת מעבר בין המיליונים של סימנס לבין החברה הזרה שהחזיק עו"ד כהן במקלט המס באיי ג'רזי. הסכום: למעלה ממיליון יורו.

הידיד ההולנדי

מספר חודשים חלפו. עו"ד דן כהן אמנם עזב את תפקיד המפתח בחברת החשמל, אך הקשר בינו ובין אהרונסון נמשך ואף התחזק, ומיליוני דולרים נוספים זרמו לחשבון החברה הזרה של הפרקליט הערמומי. מחורף 2002 ועד קיץ 2003 רכשה חברת החשמל עוד שתי טורבינות מסימנס. לחברת החשמל זה עלה יותר מ-200 מיליון יורו. בתמורה לשתדלנות עבור רכישת שתי הטורבינות והזכייה במכרז נוסף של הענק הגרמני (פרויקט רשת החשמל הגבוהה) קיבל כהן תשלום נוסף, בסך יותר משני מיליון יורו. מדוע המשיך אהרונסון לשלם לכהן מיליוני דולרים חרף העובדה כי כהן עזב כבר את הדירקטוריון? ומדוע גדלו סכומי הכסף? "התמורה עלתה כי הוא הרגיש דפוק", אמר אהרונסון והסביר את תחושת הקיפוח המשונה של עו"ד כהן. "כי בפעם הראשונה הוא ביקש יותר ועמדתי איתו על המקח. לטענתו הוא לא ביקש יותר מדי".

לא רק הסכומים השתנו אלא גם החברות הזרות שאליהן זרמו הכספים. "דן כהן כל פעם נתן לי פתק ואמר לי להעביר לשם", סיפר אהרונסון, שהוסיף כי בשלב מסוים פנה אליו כהן ואמר לו כי יש לו קושי לקבל כסף לאחת החברות. "הוא סיפר לי שיש לו בעיה: שהכסף הועבר אליו אבל לא מסכימים להכניס לו את זה לחשבון".

אהרונסון גייס ידיד הולנדי, שלדבריו נהג לשמש כצד ג' בעסקאות שסימנס העדיפה להסתיר. הידיד הוציא לכהן מכתב שלפיו העניק לו הפרקליט שירותים כאלה ואחרים והכסף המשיך לזרום.

ב-2003 החלה הרשות לניירות ערך לחקור את חברת "רוגוזין" בשליטת איש העסקים המנוח עזרא הראל. במהלך החקירה עלו חשדות כי עו"ד כהן קיבל שוחד של מיליונים גם מהראל. הפרקליט התקשר והזהיר את אהרונסון. "התקשרתי אליו והוא אמר לי שמאזינים לו", סיפר אהרונסון לחוקרים. ב-2005 עזב כהן את הארץ והגיע לפרו, מדינה שלה אין הסכם הסגרה עם ישראל. "הוא אמר שיש חקירה, שיושבים עליו. לא אמר בדיוק מה. יותר מאוחר הוא גם אמר שנמאס לו והוא שוקל לנסוע לחו"ל. הוא לא נכנס לפרטים, אבל אחרי שפתאום בלעה אותו האדמה חיברתי דברים", סיפר אהרונסון.

אפילוג

האדמה לא בלעה את כהן. בקיץ 2005, ארבעה ימים לאחר שנחקר באזהרה בחשד לקבלת שוחד, הוא עזב את הארץ והגיע לפרו. בעודו שוהה מחוץ לגבולות ישראל מסר נגדו אהרונסון את העדויות המפלילות האלה שהצליחו בין השאר לשכנע את שופטי בית המשפט העליון ואת שופטי בית המשפט התחתון כי יש מקום לדרוש את הסגרת כהן כדי שיעמוד לדין בישראל. את נשיא פרו שיכנעו הראיות האלה הרבה פחות, כנראה.

בהחלטה שלא להסגיר את עו"ד כהן טען הצוות שעסק בעניין (שכלל נציגים ממשרד המשפטים והחוץ הפרואני) כי התחייבותה של ישראל להדדיות בהסגרה לא היתה מספקת. טענה מעט מוזרה בהתחשב בעובדה ששר המשפטים הישראלי, עו"ד יעקב נאמן, בעצמו כתב לפרואנים כי "החוק הישראלי מתיר לחלוטין את ביצועה של הסגרה על בסיס הדדיות כאמור, אפילו בהיעדר קיומו של הסכם הסגרה דו-צדדי פורמלי".

במשרד המשפטים הישראלי הבינו כי הסיכוי להסגיר את כהן קלוש. חרף ההערכה הזאת התבקש משרד עורכי הדין הפרואני שנשכר על ידי ישראל, לבדוק את כל האפשרויות שנותרו עדיין בידי ישראל כדי להביא את פרקליט הצמרת כפות ואזוק בחזרה ארצה.*

צריך לחזור

פרקליטיו של עו"ד דן כהן, אלי זהר ואיתן מעוז, אמרו ל"הארץ" כי הם "מעוניינים לקיים דיאלוג עם רשויות אכיפת החוק שבסופו יחזור דן כהן לישראל. בנסיבות שנוצרו הוא צריך לחזור".

עו"ד זהר ועו"ד יהודה וינשטיין, היום היועץ המשפטי לממשלה ובעבר פרקליטו של כהן, הצליחו לפני מספר שנים לרקום עם הפרקליטות עסקה שתבטיח את חזרתו ארצה והעמדתו לדין בהסכמה ולא בהליך חד-צדדי של הסגרה. כהן הוא שפוצץ אז את העסקה, ממש ברגע האחרון. כעת מקווים פרקליטיו שיוכלו להגיע עם הפרקליטות להבנות דומות. דן כהן נאשם בין השאר גם בקבלת מיליונים מאיש העסקים המנוח עזרא הראל.

פרו סוערת

למרות שבימים אלה נתונה פרו בעיצומה של מערכת בחירות סוערת, ההחלטה שלא להסגיר את דן כהן עוררה שם סערה תקשורתית גדולה, וטיפסה לראש הכותרות. "הנשיא מעניק לפרו תדמית בינלאומית של מדינה המשתפת פעולה עם השחיתות... אלן גרסיה, בהחלטה המוזרה הזאת, מציג את פרו כרפובליקת בננות בעיני העולם", נכתב ביומון הפופולרי "דיאריו 16". על שער העיתון הופיע צילום של הנשיא הנוכחי, אלן גרסיה, ולצדו הכותרת: "שערורייה בינלאומית: מגוננים על מושחת ישראלי". הפרקליטה הפרואנית, ליסה רמוס דאבילה, אשר טיפלה בתיק התראיינה לכלי תקשורת רבים ואמרה: "זו החלטה פוליטית".

הפרקליטה, שנשכרה על ידי משרד המשפטים הישראלי, הוסיפה: "אנחנו מופתעים. לא ציפינו לצעד כזה אחרי ההחלטה הברורה בנושא של בית המשפט העליון בפרו. נכון הדבר כי לא קיים הסכם הסגרה בין המדינות, אך פרו, כמו גם ישראל, חתומה על אמנת האו"ם למלחמה בשחיתות. התהליך המשפטי כולו התנהל כאן כהלכה - ואז ההחלטה הפוליטית של השלטון נפלה כהפתעה מוחלטת".

אחד העיתונאים הפרואנים הנחשבים ביותר, גוסטבו גוריטי, כתב בטורו מספר ימים לאחר שפורסם הדבר: "זאת החלטה מוזרה... יש אצל מנהיגינו רטוריקה נלהבת נגד השחיתות במדינה - ומעשים המעידים כי מדובר למעשה בצביעות... עלינו לשאול מדוע עשה זאת הנשיא גרסיה? למה הוא לפתע מתעניין אישית בנושא?"

העיתון הפרואני "פרו.21", הציג זווית אחרת של הפרשה. בדיווח שלו על ההחלטה לא להסגיר את השופט הישראלי לשעבר, כתב העיתון: "הסגרה היא עניין הדורש הדדיות בין מדינות. ממשרד המשפטים בלימה נודע לנו כי האנשים שם לא שכחו את תגובתה השלילית של ישראל כאשר פרו ביקשה את הסגרתו של אזרח ישראלי, המבוקש כאן בחשד של שחיתות".

שלמה פפירבלט



דן כהן. דברים דו-משמעיים


אהרונסון. הקרב העסקי של חייו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו