בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | נאום הלמך

תגובות

לקראת טקס האוסקר בשבוע הבא מתמקדת תשומת לב רבה בסרט "נאום המלך", המועמד ב-12 קטגוריות. הסרט מתאר כידוע את האופן שבו התמודד המלך ג'ורג' השישי - אביה של אליזבת השנייה - עם קשייו לשאת נאום אחד חשוב. מתברר שבתוך ההרואיקה הגדולה של ערב מלחמת העולם השנייה ניהל המלך מאבק הרואי קטן משלו: עם המלוכה עצמה, שנכפתה עליו לאחר התפטרות אחיו, אדוארד השמיני, עם ביישנות, גמגום מילדות, ועם פחד-במה מצמית. כפי שהסביר לו בשעתו אביו, ג'ורג' החמישי, איתרע מזלו להיות מלך לאחר המצאת הרדיו, בתקופה שבה "לאחר מאות שנים אנחנו, המלכים, נדרשים לא רק להיראות בבגדים מפוארים, אלא גם להשמיע את קולנו ולהגיד משהו".

אנו עוקבים אפוא אחר ההכנות המפרכות לקראת נאום המלך בבי-בי-סי: הייאוש, האימה, ההשפלה, האימונים הנמשכים שבועות והכוללים תרגילי התעמלות משונים, נבירות פסיכולוגית, וחזרות אינסופיות על כל מילה והברה לקראת משימת-נאום אחת יחידה - שידור רדיו ישיר חובק עולם וללא אפשרות הקלטה או עריכה; נאום כביכול גורלי, שנועד להפיח רוח גבורה באימפריה הבריטית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. האם יצליח להעביר את התוכן החשוב למרות הכלי הפגום? ההשוואה לנאומו המגומגם של ראש הממשלה לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים היא בלתי נמנעת לדידו של הצופה הישראלי.

בשעה שסרט זה קוצר הצלחה מוצדקת ברחבי העולם - בהוליווד טרם שמעו על סרט אחר, שבתוכו חי ראש ממשלה אחר: סרט המתאר סיטואציה הפוכה באופן קוטבי.

זהו סרט המספר על מדינה שבראשה עומד אדם שדיבורו אמנותו; אדם ששיכלל את יכולת ההרצאה והנאום עד למושלמות. פוליטיקאי המסוגל לשלוף מהשרוול נאום לכל עת ולכל חפץ: נאום מהוקצע כשולחן-קפה, הרצאה ממורקת ומושלמת ככוננית מהגוני. ועוד עם מצגת. והכל גם דו-לשוני.

בעליו של כלי-רטורי מפואר זה שוקד על הופעותיו בקפידה אובססיבית, שיכלל אותן כמעט עד שלמות: הספר היחיד שהוא נתפס מעיין בו עסק בשכלול אמנות הנאום; העניין היחיד שבאמת מעסיק אותו הוא האופן שבו ייראה ויישמע. ואמנם, קולו העמוק ערב כמו צ'לו ברביעיית מיתרים של דבוז'ק - פיציקטו והכל; תנועות ידיו ויציבתו מתוזמרות עם כל מילה: כאשר יגיד "יש לפנינו שתי אפשרויות" - יקרב זו לזו שתי אצבעות של שתי הידיים; כאשר יגיד את המילה "צמיחה" ישטח את כף ידו הימנית וידגים בה תנועה של נסיקה; כאשר יגיד "הסתייגות" יקמץ את אגרופיו ויקרבם אל חזהו; כאשר יגיד "יחד" יבצע בזרועותיו תנועה של איגוף. בקיצור: אויסטראך של הדיבור, פגניני של הראיון. כלי הבעה משוכלל יותר מזה נדיר למצוא בימינו. אלא מאי? שבניגוד למלך, שהיה לו מה להגיד אבל לא ידע איך - ללמך יש איך להגיד, אבל אין לו מה.

לפנינו חומרה משוכללת ללא תוכנה רלוונטית. שום דבר פוזיטיבי לאומרו, שום תוכנית להפיח בה חיים, מלבד הצבעה על סכנות; שום דבר הראוי להיזכר מלבד מנייה חוזרת ונשנית של הנסיבות שגרמו לכך שאין מה לעשות מלבד להסביר מדוע אין מה לעשות מלבד לחשוש.

עניין זה נעשה קצת מוקשה, כאשר גיבור הסרט הוא ראש ממשלה. ואמנם, התגובה המתבקשת למראה ולמשמע "נאום הלמך" היא: אה, הבזבוז, האירוניה שבדבר! אילו רק ניחן ג'ורג' השישי בעשירית מכישוריו הרטוריים של ידידנו - הקול, המנעד, הריתמוס, המימיקה! ומצד שני - אה, אילו ניחן ידידנו הטנור גם בשמץ של אומץ, אינטגריטי, עמוד שדרה וכישורי הנהגה! אך מה לעשות: אף אחד אינו מושלם.

במקרה הגיע לידינו קטע מתוך "נאום הלמך". אמנם מדובר רק בטקסט, בלי ליווי המימיקה המופלאה; אך שפטו בעצמכם, והחליטו מי משני הסרטים ראוי יותר לפרס האקדמיה:

אולפן טלוויזיה. ערב. פנים. קלוז-אפ לפניו המאופרים ולשערו העשוי היטב של הלמך:

"ערב טוב, עד כמה שהערב יכול להיות טוב בסיטואציה רווית האיומים שבה אנו נמצאים. בתחילת דברי הייתי רוצה להביע בשמי ובשם העם את השתתפותי. למותר לציין שאנו רואים בחומרה. אבל אנחנו חזרנו והתרענו. אני עצמי אמרתי עוד בשנת. כבר אז אפשר היה לראות מהי מטרתם האמיתית. אבל אנחנו לא נתנו לשקט להשלות אותנו ולו לרגע. והללו עוד מתיימרים להטיף לנו מוסר. אבל עכשיו התגלה פרצופם האמיתי.

"גם עכשיו יש המאיצים בנו, אומרים לנו תעשו משהו, ואנו אומרים: תעשו אתם קודם. תוכיחו קודם שכוונתכם רצינית. לא במילים אלא במעשים. ולא רק במעשים - אלא בכוונות. ובינתיים הסכנה, שבעבר נשקפה רק משתי חזיתות, נשקפת עכשיו משלוש. ומחר מארבע. כפי שהזהרנו. אמרנו וחזרנו והתרענו והגשמנו את כל מה שהזהרנו. כמעט כל ידידינו הפנו לנו עורף לאחר שסירבנו לסכן את ביטחוננו ולנטוש את עקרונותינו. כפי שצפינו. ועכשיו - יותר מ-70 שנה לאחר הסכמי מולוטוב-ריבנטרופ - אנו באמת עדים כיום לחדירת שתי אוניות איראניות ממערב ולסכנה של פלישת מיליוני אפריקאים דרך היבשה, אולי בלוויית גלי ארבה - דבר שרק מדגיש את הצורך להגדיל את תקציב הביטחון.

"מול הסכנות שבשער יש שאומרים לנו: קחו סיכונים. ואנחנו אומרים: כבר לקחנו. לקחנו את הסיכון ששמו להביע את דאגתנו ולהתריע. לקחנו סיכון כשלא בנינו גדר סביבנו עד המטר האחרון, ולא התעטפנו בכיפת ברזל עד קצות האוזניים בכמה מקומות, שבהם השארנו בוהן מחוץ לשמיכה. לקחנו סיכונים כאשר צפינו את הגרוע מכל וחתרנו להגשמתו. ועכשיו החשש הוא שגם כאשר המדינה הידידה האחרונה שנותרה לנו בעולם זרקה לנו עצם והטילה וטו על החלטה שכל כך חששנו ממנה - היא תגבה מאיתנו מחיר, המעורר בנו חשש אף יותר מהגינוי עצמו.

"ידידי היקרים: כשנכנסתי לתפקידי עוד בפעם הקודמת הבטחתי הנמכת הציפיות. אני שמח להודיע לכם שעמדתי בהבטחתי במלואה ומעבר לכך. הציפיות אכן הונמכו בכל התחומים ובכל המישורים באופן העולה על כל הציפיות: אין שלום, אין לגיטימציה, אין חברות במשפחת העמים. וכאשר סביבנו גם הג'ונגל בוער, כל מה שיש לי לומר הוא: אמרנו לכם. אמרנו לכם שלא צריך לעשות דבר - זה כבר ייפול מעצמו. ואני קורא לכם: הבה נתלכד בדאגותינו, נתכנס בחששותינו.

"ואנחנו לא נרפה: נחשוש בים, נחשוש ביבשה, נחשוש בחופים, נחשוש בשדות וברחובות, נחשוש על הגבעות - נחשוש ונתריע בכל מקום, ולעולם לא ניכנע לתקווה ולעשייה.

"ועוד לא אמרתי כלום על זה שהמדינה מתייבשת, על שפעת החזירים ועל החשש מרעידות אדמה".



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו