בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סיב אופטי לבית יתרום למשק הישראלי 10 מיליארד שקל בשנה"

עד כמה משפיעה מהירות הגלישה באינטרנט על המשק כולו? חברת הייעוץ שלדור מצאה כי הגדלת החדירה של אינטרנט סופר-מהיר ב-10% תיצור בישראל 2,000 משרות ו-550 עסקים חדשים מדי שנה ? "פס רחב מהיר יוביל לשיפור התחרותיות של עסקים קטנים ובינוניים ויגדיל את הפריון והיעילות", אומר עומר טפר, סמנכ"ל בשלדור ? ואולם בישראל לא נראים סיבים באופק, מחיר האינטרנט עדיין גבוה והמהירויות נמוכות

תגובות

>> ככל שקצב החיבור לאינטרנט מואץ, כך גם מתרבים היישומים שהרשת מציעה. אם באמצע שנות ה-90 הסתפקנו בחיבור אטי כדי לצרוך את מה שהיה לרשת להציע, כיום גם מהירויות של כמה מגה-ביטים לשנייה לא מספיקות. עולם התוכן האדיר שמצא סופסוף את דרכו לרשת מתקשה כיום להגיע לבית של ישראלים רבים. ואולם השפעת קצבי הגלישה הנמוכים בישראל אינה מוגבלת לאיכות התוכן הבידורי המגיע למסך שלנו.

האינטרנט הסופר-מהיר, כלומר מהירויות גלישה הגבוהות מ-15 מגה-ביט לשנייה, הוא גורם כלכלי כבד משקל. הוא מאפשר יישומים כמו לימוד מרחוק, ישיבות שמתנהלות עם שיחות וידיאו בתלת-ממד ושירותי מחשוב ענן, שמסוגלים להגדיל מהותית את פריון העבודה (ראו מסגרת). הוא חוסך הוצאות מיותרות ומייצר הזדמנויות כלכליות שלא היו נגישות לכלל הגולשים לפני כן. האינטרנט המהיר מאפשר לאנשים יכולות שהיו שמורות עד כה רק לחברות גדולות, ומאפשר ליותר אנשים פרטיים להתפרנס כעצמאים.

במחקר שפירסם הבנק העולמי ב-2009, נטען כי ההשפעה הכלכלית של הפס הרחב דומה לזו של תשתיות לאומיות כמו רשת החשמל או רשת הכבישים. "כל אחת מהתשתיות יוצרות פעילויות כלכליות חדשות, ומאפשרות לחברות ולמדינות לפתח יתרונות תחרותיים ויחסיים. עם זאת, הפס הרחב אינו עוד תשתית. מדובר בטכנולוגיה המסוגלת לשנות כלכלות בצורה מהותית", נכתב במחקר.

"עשרות מחקרים הוכיחו את התרומה הפוטנציאלית של פס רחב למשקים. פיתוח תשתיות פס רחב מניב תועלות משקיות משמעותיות", אמר באחרונה עומר טפר, סמנכ"ל בחברת הייעוץ האסטרטגי-עסקי שלדור. טפר הוזמן להעביר מצגת בכנס איגוד האינטרנט ה-15 שנערך בשבוע שעבר. כותרת המצגת היתה: "התחרות בשירותי הפס הרחב בישראל בפרספקטיבה גלובלית".

הנה מקצת מהממצאים שטפר הציג: על פי הבנק העולמי, גידול של 10% בחדירת שירותי פס רחב סופר-מהיר מביא לגידול של 1.3% בתמ"ג. לגבי ישראל, מדובר בגידול של יותר מ-10 מיליארד שקל בתוצר. על פי נציב השווקים האירופי, יישום מדיונות פס רחב סופר-מהיר תביא לשיפור של 0.7% בתמ"ג ביבשת. תוצרים נוספים של האצת החדירה של פס רחב סופר-מהיר הם גידול במספר המשרות בכ-1.5% בשנה - כ-2,000 משרות בשנה; וגידול של 1.2% במספר העסקים - כ-550 עסקים חדשים. טפר ציין עוד כי פס רחב מהיר יוביל לשיפור היכולת התחרותית של עסקים קטנים ובינוניים, ולבסוף יגדיל את הפריון והיעילות.

אלה הן רק התועלות הישירות לכלכלה, אך טפר הציג תועלות חברתיות נוספות: צמצום פערים על ידי הנגשת שירותים מתקדמים לכלל האוכלוסייה, צמצום התלות הגיאוגרפית בתעסוקה ואף עלייה של 6% בשווי הנכסים שבהם יש פס רחב. לבסוף, פס רחב מעודד חדשנות טכנולוגית ופיתוח אפליקציות ומודלים עסקיים חדשים. טפר מסביר כי כשהוא אומר פס רחב סופר-מהיר, הוא מתכוון למהירות של 15 מגה-ביט לשנייה ויותר בקצב הורדת הנתונים.

אמנם רבים מסכימים שאינטרנט סופר-מהיר הוא גורם כלכלי חשוב. ואולם למרבה הצער מצב רוחב הפס בישראל אינו מזהיר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המשיל ביוני 2010 את האינטרנט בישראל ל"טרקטור סובייטי". במלים פשוטות, הוא רצה לומר שהאינטרנט בישראל אטי מדי.

יש כמה מדדים לבחון את ישראל בהשוואה בינלאומית באשר לרוחב הפס: ההשוואה הרשמית בדו"ח הטלקום של OECD, המחקר של חברת אקמאי (Akamai) ולבסוף נתוני חברת אוקלה (Ookla), מפעילת אתר speedtest. במחקרים האובייקטיביים מצבה של ישראל בקצב ההורדה לא טוב. אפילו במחקר השלישי, זה ש"מחמיא" לנו עם קצב הורדה ממוצע של 6 מגה-ביט (נתון שנמשך מעלה על ידי אופי המשתמשים שהריצו את הבדיקה ולקוחות עסקיים) אנו במקום 60, כשעוקפות אותנו מדינות כמו טורקיה ומונגוליה.

האינטרנט בישראל הוא לא רק אטי מדי, אלא גם יקר יחסית. על פי נתון שהציג הרצל עוזר, מנכ"ל HOT, עלות 1 מגה-ביט בישראל, בממוצע, היא 5.88 דולרים. על פי אוקלה, המחיר הממוצע למגה-ביט באיחוד האירופי הוא 3.98 דולרים, ובמדינות OECD 5.32 דולרים. מחירי בזק גבוהים מאלה של HOT.

בעיה שלישית, וכואבת במיוחד, באינטרנט בישראל היא קצב העלאת הנתונים (Upload). חברות האינטרנט כאן מספקות לנו קצב העלאה שהוא עשירית מקצב הורדת הנתונים שאנו רוכשים. המשמעות היא, לדוגמה, שאם גרפיקאי מעוניין לשלוח ללקוח קובץ גדול, העלאתו לרשת תהיה פי עשרה אטית יותר מהורדתו. אם מסתכלים על מדד העלאת הנתונים באתר אוקלה, רואים שמצבנו רע: ישראל ניצבת במקום 103 בעולם. אפילו תוניסיה לפנינו. קצב העלאה נמוך פוגע, לדוגמה, גם ביכולת לקיים שיחות וידיאו באיכות טובה.

צוואר הבקבוק: רוחב פס בינלאומי

בקיץ האחרון ביצעו ספקיות האינטרנט הישראליות (נטוויז'ן, פרטנר וסמייל) ניסוי להעברת אינטרנט סופר-מהיר ברשת של חברת החשמל בקריית שמונה. החברות הציגו שם מהירות הורדה של 100 מגה-ביט לשנייה. ואולם יש כאן שקר קטן. מהירות של 100 מגה-ביט היא בין המחשב לשרת של ספקית האינטרנט פה בישראל - זה מה גם שמודד אתר speedtest. למעשה, ממהירות החיבור הזו נהנה רק מי שגולש באתרים ישראליים, או באתרים זרים שמארחים שרתים בישראל (כמו יוטיוב). ואולם מי שמנסה לגלוש באתרים שהשרתים שלהם מצאים בחו"ל, נהנה ממהירות נמוכה בהרבה מזו שהוא משלם עליה לספקית. ניתן לבדוק את המהירות הזו באתר dslreports.com.

הסיבה לתופעה הזו פשוטה: ספקיות האינטרנט הישראליות רוכשות את הקיבולת הבינלאומית שלהן מספקיות אחרות בחו"ל. ההערכה היא שמטעמי חיסכון הן פשוט לא קונות מספיק רוחב פס בינלאומי. לנו הצרכנים אין דרך באמת לדעת - ספקיות האינטרנט לא מדווחות כמה קיבולת בינלאומית יש להן, אך כל אחד מכיר את התופעה שהחל מ-18:00 האינטרנט פשוט מתחיל לקרטע. צוואר הבקבוק של האינטרנט הישראלי נמצא ברוחב הפס הבינלאומי, וזו אולי הבעיה הגדולה שלנו. נראה כי בעוד כשנה יהיה פתרון, מאחר ששתי חברות - בזק בינלאומי וטמרס - הודיעו כי בכוונתן להניח כבלים תת-ימיים חדשים לישראל - דבר שעתיד להוזיל את עלויות הקיבולת הבינלאומית לספקיות.

ויש עוד משהו שקורה הרחק מעיני הציבור, ובמרתפי חוות השרתים של חברות האינטרנט. במקום לרכוש עוד רוחב פס, חלק מהספקיות פשוט מצמצמות לנו את הגישה ליישומים זוללי רוחב פס, למשל שירותי הורדת קבצים. קוראים לזה בשמות יפים כמו ניהול או ניטור תעבורה, אך בפועל מדובר בפגיעה בחופש הגלישה של הלקוחות. לרשות משרד התקשורת אמנם עומד חוק שמחייב "נייטרליות רשת", בישראל אך המשרד לא עושה אתו דבר לא אוכף אותו. המשרד גם לא מחייב את החברות לחשוף את מדיניות ניהול התעבורה שלהן בפני הלקוחות, למרות שבסמכותו לעשות זאת.

האינטרנט הסופר-מהיר עדיין יקר מאוד

אז האינטרנט בישראל הוא אטי, יקר, א-סימטרי (קצב ההורדה לא זהה לקצב ההעלאה) ולא נייטרלי. עובדה זו לא נעלמה מעיני כל השחקנים בענף שאחראים לכך. הדיון בנושא מתחמם והולך בחודשים האחרונים, כשבזק ו-HOT מבינות שעליהן להאיץ את שיווק החבילות המהירות שלהן. שתי החברות כבר ביצעו חלק ניכר מההשקעה הנדרשת כדי להגיע לקצבי הורדה של עד 100 מגה-ביט, אך אינן ממהרות להוזיל חבילות אלה. שתי החברות עושות מאמצים ניכרים כדי להגדיל את הכנסתן מכל לקוח, ולשכנע את הגולשים לשלם יותר עבור אינטרנט סופר-מהיר. אמנם בזק הובילה בשבוע שעבר מהלך של הוזלת מחירים, אך מחיר החבילות המהירות נותר עדיין גבוה יחסית.

מה עושים? המדינה מקדמת שתי רפורמות בנושא שמטרתן להגביר את התחרות. הראשונה, והמדוברת מביניהן, היא מיזם הסיבים של חברת החשמל. הכוונה היא שחברת החשמל תפרוש סיב אופטי עד הבית (FTTH - Fiber To The Home) של כל אזרחי ישראל, וכך כל אחד יוכל ליהנות מרוחב פס סימטרי של 100 מגה-ביט לשנייה.

שר התקשורת, משה כחלון, אמר בכנס האינטרנט: "אפשר להגיע עם סיב אופטי לכל בית ולכל עסק בישראל. מצבנו בתחום רוחב הפס אינו טוב ולא צריך לשאוף לבינוניות בתחום הזה. מהירות החיבור הממוצעת בישראל היא 1.5 מגה-ביט - זה נתון מתסכל. לא יכול שמדינת ישראל תהיה מאחור בנושא הזה. אחרי שנה וחצי של ניסיונות ולחצים שלנו על בזק ו-HOT להשקיע בתשתית, החלטנו להכניס את חברת החשמל לעניין".

חברת החשמל אמנם עשויה להציע אינטרנט מהיר בעתיד הרחוק, אך השפעתה על השוק מהירה הרבה יותר. בזק ו-HOT, שנהנות ממעמד של דואופול בתשתיות הקוויות, מרגישות מעט יותר לחץ תחרותי. ככל שהרעש סביב מיזם התקשורת של חברת החשמל יגבר, כך הן יזדרזו להמשיך ולפרוש תשתיות, לשדרגן ולהוזיל את מחיר החבילות.

"ישראל חריגה בהיעדר פרישה של תשתית FTTH" מסר טפר. הוא הציג נתונים שלפיהם מרבית העולם המפותח נמצא בשלבים שונים של פרישת סיב. בארה"ב ודנמרק 5% מבתי האב מחוברים לסיב, בשוודיה 7%, בסלובניה 10%, בנורווגיה 11%, בדרום קוריאה 16% וביפן 27%. במדינות שהוזכרו יש בנוסף חיבורים שהם FTTB (סיב עד הבניין ולא עד הדירה), שגם הם מאפשרים גלישה במהירויות גבוהות. עדן בר טל, מנכ"ל משרד התקשורת, הסביר פעם שבנושא זה נקודת ההתייחסות של ישראל חייבת להיות מדינות מזרח-אסיה ולא אירופה.

מנוע הצמיחה של בזק ו-HOT

הרפורמה השנייה שמתכנן המשרד היא שוק סיטוני. ברפורמה הזו למעשה תתבטל ההפרדה החריגה בשוק הישראלי בין ספקית האינטרנט לחברת התשתית. עוזר העריך כי ההפרדה הזו לבדה יוצרת ייקור תעריפים של 40%. גם אם הוא מגזים, במצב של שוק סיטונאי מחיר קו האינטרנט אמור לרדת ומספר השחקניות אמור לעלות.

בזק ו-HOT הבינו את חשיבות הפס הרחב כמנוע צמיחה לעסקיהן. במשך שנים החברות נמנעו מהשקעות תשתית, אך מאמצע 2009 שתי החברות משקיעות מאות מיליוני שקל - הראשונה במיזם ה-NGN והשנייה במיזם ה-UFI.

על פי נתוני החברות, יש ביקושים גדולים למהירויות הגבוהות. לפי בזק, נרשמים אצלה 20 אלף שדרוגים מדי חודש למהירות NGN (10 מגה-ביט ויותר), וכעת יש לה 200 אלף לקוחות בקצבים אלה. עוזר אמר בכנס: "ברבעון הרביעי של 2009 היו לנו 6% מלקוחות האינטרנט במהירות יותר מ-5 מגה, כיום יש 31% - פי חמישה". גם ב-HOT יש כ-200 אלף לקוחות במהירות של 12 מגה-ביט.

שתי החברות מתכננות להמשיך את ההשקעה בהגדלת מהירות הגלישה. HOT מתכוונת להרחיב את רשת הסיבים הפנים-ארצית שלה, וכן שוקלת להניח כבל תת-ימי משלה. בזק ממשיכה בפרישת ה-NGN שאמורה להגיע עד סוף 2011 ל-90% מהמדינה, וכאמור החברה האחות בזק בינלאומי מתכוננת להנחת כבל תת-ימי. כל זה יהיה רלוונטי ללקוחות רק אם חברות התשתית ינקטו מדיניות מחירים אגרסיבית יותר וספקיות האינטרנט ירכשו קיבולת בינלאומית גדולה יותר. עד אז, נמשיך לקרטע בטרקטור הסובייטי.





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו