בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראש לשכת עורכי הדין הגרמנית מכה על חטא הנאצים

4,000 עורכי הדין היהודים שפעלו בגרמניה הודחו ממשרותיהם עם עליית הנאצים, נרדפו, הושפלו וחלקם אף נרצחו. השבוע התייצב ראש לשכת עורכי הדין הגרמנית ב"יד ושם", מול בניהם, והיכה על חטא

3תגובות

באחת מהרצאותיו בעולם נשאל פעם עורך הדין יואל לוי, מרמת גן, כמה עורכי דין יהודים יש היום בגרמניה. לוי, שמתוקף עבודתו מקיים קשר רצוף עם לשכת עורכי הדין בגרמניה, לא ידע את התשובה. מבחינתו, היא גם חסרת חשיבות. "היום כבר לא משנה ללשכת עורכי הדין הגרמנית אם אתה יהודי, נוצרי או חסר דת", אמר.

השבוע, לרגל חגיגות יובל ללשכת עורכי הדין בישראל, התקיים ב"יד ושם" טקס מיוחד שישבו בו, זה לצד זה, ראשי לשכות עורכי הדין בגרמניה, באוסטרית ובהולנד וקרובי משפחה של עורכי דין יהודים, שהודחו ממשרותיהם, נרדפו ונרצחו על ידי הנאצים. בשביל לוי, שיזם את הכנס כחלק מפעילותו להנצחת עורכי הדין היהודים שנרדפו על ידי הנאצים, זו סגירת מעגל.

ערב עליית הנאצים לשלטון, ב-1933, היו בגרמניה כ-4,000 עורכי דין יהודים, שהיוו כ-20% מכלל עורכי הדין במדינה. הם החזיקו במשרות בכירות בבתי המשפט, במשרד המשפטים ובלשכת עורכי הדין הגרמנית. החל מ-1933 דחקו אותם הנאצים ונישלו אותם מתואריהם ומתפקידיהם בשורה של חוקים מפלים וגזעניים. לצד זאת הם נרדפו, הוכו, נאסרו והושפלו.

אחד מהם היה עורך הדין מיכאל זיגל ממינכן. ב-10 במארס 1933 הלך זיגל בתמימותו לתחנת המשטרה, להתלונן על מעצרו של לקוח יהודי, שנכלא יום לפני כן במחנה הריכוז דכאו. במקום לרשום את תלונתו הכו אותו השוטרים, תלשו את שרוולי מכנסיו ואילצו אותו לצעוד ברחובות העיר אוחז שלט עם הכיתוב: "לעולם לא אתלונן עוד במשטרה".

צלם שתיעד את המאורע הפיץ את התמונות לחו"ל והפך את זיגל, בלא ידיעתו, לסמל רדיפת היהודים בגרמניה. ב-1940 הוא היגר לפרו. רבים אחרים לא הצליחו לשאת את ההשפלה. עשרות עורכי דין יהודים גרמנים התאבדו. בברלין לבדה נספרו כ-30 מקרי התאבדות של פרקליטים יהודים.

בערים מרכזיות נגררו שופטים ופרקליטים יהודים אל מחוץ לבתי המשפט באמצע הדיונים, והושלכו לרחוב, לעתים לעגלות אשפה. "הכל הלך חלק. השופטים פשטו את גלימותיהם, יצאו מהבניין בנימוס ובלי להתלונן, ולאורך המדרגות ניצבו אנשי ס"א. רק בחדר הפרקליטים היתה מהומה. פרקליט יהודי אחד ?עשה בעיות' והוכה", תיאר לימים מתמחה בבית המשפט בברלין את מה שראה.

ב-1938 נאסר סופית על יהודים לעסוק בעריכת דין. תגובותיהם של עורכי הדין והשופטים הגרמנים, לנוכח רדיפת עמיתיהם, נעו בין אדישות להשתתפות פעילה בדחיקתם ובנישולם. לא מוכרים מקרים שעורכי דין גרמנים סייעו לעמיתיהם.

באוסטריה השכנה היה שיעור עורכי הדין היהודים גבוה במיוחד: שני שלישים מכלל עורכי הדין במדינה, ערב האנשלוס - הסיפוח לגרמניה - במארס 1938. עד אוקטובר כבר נושלו רובם מחברותם בלשכת עורכי הדין. חודש אחר חודש נמחקו מאות שמות עורכי דין יהודים מרשימת עורכי הדין של הלשכה האוסטרית. כ-300 מ-1,900 עורכי הדין היהודים באוסטריה נרצחו במחנות. גורלם של 400 אחרים לא ידוע.

אחד מעורכי הדין היהודים בוינה, רוברט קן, נמלט ביולי 1938 לארה"ב. על אכזבתו ממערכת המשפט האוסטרית כתב: "כל מי שהיה עד למאה שנות חיי תרבות שצללו באחת אל התהום באמצעות חקירה אכזרית לא ירצה עוד ללמוד על חוקים וסדרי דין ולא חשוב באיזו שיטת משפט".

הנאצים פלשו להולנד במאי 1940. שנה אחר כך אסר משרד המשפטים על עורכי הדין היהודים לייצג לקוחות שאינם יהודים. 106 מהם נרצחו בהמשך במחנות.

"לשכת עורכי הדין של גרמניה היתה הראשונה שהכירה באחריות המוסרית של עורכי הדין הנוכחיים למעשי אבותיהם", אמר השבוע עו"ד לוי. "עורכי הדין הגרמנים של היום יצטרכו לפשפש בתיקים של האבא והסבא שלהם, ולראות מה היה חלקם באותה תקופה, איך נהגו בעמיתיהם היהודים, אם היו חברים במפלגה הנאצית ובאיזו מידה".

ראש לשכת עורכי הדין הגרמנית, אקסל פילגס, הכיר באחריות שנושאים בני דורו גם כלפי מעשי קודמיהם במקצוע. "עורכי הדין, אנשי החוק והאתיקה, כמו גם לשכת עורכי הדין, דממו וכשלו", אמר. "אנו, כעורכי דין גרמנים, לא נשכח את עול האחריות של ההיסטוריה האישית שלנו", הוסיף. כעת, לדבריו, הוא ממלא את ההבטחה להעביר לדורות הבאים את המסר, בתקווה שיעבירו אותו לבניהם. לפני שנה וחצי ביקר עם בנו הצעיר ביד ושם, וכעת, לדבריו, בנו רוצה ללמוד בישראל.

יהודי טוב

130 מעורכי הדין היהודים בגרמניה עלו לישראל ותרמו תרומה מכרעת להקמת המדינה. המוכרים שבהם היו שר המשפטים פנחס רוזן, השרים פרץ נפתלי וגיורא יוספטל, השופטים חיים כהן, אלפרד ויתקון ויואל זוסמן ומבקר המדינה הראשון, זיגפריד מוזס.

בלט ברשימה גם ד"ר דוד (דגוברט) אריאן, לימים סגן נציב שירות המדינה הראשון. בנותיו, שולמית דרוקמן ויהודית סלע, נפגשו השבוע עם ראש לשכת עורכי הדין בברלין, אירנה שמידט, שבאה לישראל להשתתף בטקס, וסיפרו לה את סיפורו היוצא דופן של אביהן.

אריאן, יליד 1903, למד משפטים, כלכלה ומינהל ציבורי בכמה אוניברסיטאות בגרמניה. בין 1928 ל-1932 כיהן בתפקיד ציבורי בכיר במינהל המחוזי של ברלין. מתוקף תפקידו, במחלקה שעסקה בעבריינות פוליטית, טיפל בכמה מראשי המפלגה הנאצית.

באחד מימי שבת של 1932 הובא לפניו אדם שנעצר זמן קצר לפני כן ברחוב, לאחר שירה באקדחו בקבוצת אנשים. שמו היה יוזף גבלס, לימים שר התעמולה הנאצי ואחד מבכירי המשטר של היטלר. גבלס טען שהירי היה הגנה עצמית. אריאן החליט לשחרר אותו, שכן לא פגע באיש.

לימים התייחס גבלס לתקרית, במאמר שפירסם באחד העיתונים הנאציים. "טוב שבממשלת גרמניה יש גרמני טוב בשם אריאן", כתב, בהתייחסו לפירוש של שם המשפחה, שמשמעותו "ארי". ספק אם עמד על האירוניה שבדבריו.

אריאן נעצר ב-1933 אך השכיל לנצל את קשריו בברלין, וביקש לפגוש מפקד בכיר בגסטפו, שהכיר אישית. "לימים סיפר לי שחש שאין לו מה להפסיד. בעקבות המפגש הוא שוחרר ובאותו היום עזב את גרמניה", סיפרה השבוע בתו שולמית. בישראל הוא מילא שורת תפקידים בכירים בשירות המדינה. הוא אף כתב את הערך "גבלס" באנציקלופדיה העברית. ב-1991 הלך לעולמו.

גם גיורא לוטן, לימים מייסד הביטוח הלאומי, היה משפטן בגרמניה. לוטן נולד בברלין ב-1902 בשם גיאורג לובינסקי. הוא למד משפטים בפרנקפורט ובהמשך היה שופט נוער ועבודה בגרמניה. לצד זאת, היה פעיל בתנועה הציונית. באמצע שנות ה-20 ביקר בגרמניה דוד בן גוריון, שכתב לימים ביומנו שהדבר הטוב ביותר שקרה לו היתה הפגישה עם לובינסקי. "חבל שהוא יסיים את הדוקטורט שלו בפרנקפורט במקום לעבוד בתנועת החלוץ", הוסיף. אחרי שנאסר עליו להמשיך לעסוק במקצוע, העמיק לוטן את פעילותו בקהילה היהודית.

מתוקף תפקידיו ניהל מגעים עם אדולף אייכמן, שהיה ראש המחלקה היהודית בגסטפו. בנו של לוטן, יהויקים, נזכר השבוע בדברים שסיפרו לו הוריו. "יום אחד, ב-1938, אייכמן בא לאבי ואמר לו שהוא יכול להישאר בגרמניה ודבר לא יאונה לו. אמי סירבה להאמין. היתה לה תחושת בטן. היא אמרה לו שאם לא יעזבו עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי". באותה שנה עזבה המשפחה לארץ ישראל.

ח"כ לשעבר נעמי בלומנטל היא נצר למשפחת עורכי דין מגרמניה. סבא שלה, עו"ד סימון גרונבאום, ייצג חברות גרמניות מסחריות גדולות ממשרדו בברלין. לשכתו של אביה, עו"ד האנס גרונבאום, היתה בשדרת החנויות המפורסמת קו-דאם.

ב-1934, לאחר שנאסר עליו לעבוד במקצוע, עלה אביה לארץ ישראל עם אחיו ארנסט. "הם התכוננו לחיים כחלוצים עוד בברלין, וקנו מזמרה, מעדר, פטיש וברגים, לקראת החיים בארץ בלי מים וחשמל", סיפרה בלומנטל. אמה נשארה תחילה בגרמניה. "הוא אמר לה שישראל היא לא בשבילה, כי היא היתה רגילה לנשפים ולחיים הטובים, אבל בסוף הוא הרגיש בודד, והיא באה", הוסיפה.

סבה של בלומנטל ביקר את בניו פעמיים בארץ ישראל, ב-1936 וב-1939, אך שב לגרמניה. הוא האמין שהנאצים יניחו ליהודי בגילו ובמעמדו. עם זאת, בספטמבר 1942 פונה בטרנספורט לגטו טרזינשטאט, ומת שם כמה שבועות מאוחר יותר. בת הדודה של בלומנטל, עליזה גרונבאום, נזכרה השבוע שזמן קצר לפני שנשלח לטרזינשטאט עוד קיבל סבה צ'ק מחברה גרמנית שייצג כעורך דין. לאחר המלחמה חזר אביה של בלומנטל לגרמניה ועבד שם 15 שנים.

הנצחה נודדת

הטקס שהתקיים השבוע היה שיאו של מפעל הנצחה, שמוביל בשנים האחרונות עו"ד לוי. התחנות הקודמות שלו היו התערוכה הנודדת "עורכי דין בלי זכויות", שהוצגה בעשרות מדינות ברחבי העולם, וסיפרה לראשונה את קורות עורכי הדין היהודים בשואה; וכן שורת ספרי זיכרון, שמתעדים את קורות עורכי הדין היהודים בגרמניה, בהולנד ובאוסטריה בתקופת השואה.

"מפעל ההנצחה הזה הוא דבר חי ומתמשך, שמותיר את הזיכרון בתודעה", אמרה שמידט, ראש לשכת עורכי הדין בברלין. בימים אלה היא מרכזת פרויקט המשך, שיתחקה אחר קורותיהם של עורכי הדין היהודים ששרדו את השואה, אחרי 1945. "אנחנו רוצים לדעת איך נהגו בהם הגרמנים אחרי המלחמה. האם ניסו וביקשו לחדש את הקשר עם הקולגות שלהם מהעבר, שנרדפו על ידי הנאצים? האם הציעו להם עבודה מחדש? האם סייעו להם?"

בין עורכי הדין היהודים שרשיונותיהם נשללו על ידי הנאצים בלטה במיוחד תגובתו של הלמוט קלמפרר. קלמפרר, יליד 1900, הוסמך ב-1925 כעורך דין ועבד במשרד בעיר קמניץ. ב-4.5.1933 הוא קיבל מכתב ממשרד המשפטים של מדינת סקסוניה, שהודיע לו על שלילת רשיונו.

באומץ לב ענה במכתב משלו: "נכון שאינני ממוצא ארי, אך אני גאה במוצאי היהודי כמו ישו הנוצרי וקרל מרקס, פרקליטיהם של החלכאים והנדכאים... אני לא מתנגד לגירושי משורות עורכי הדין. אני בחברה טובה... אמנם עד כה לכבוד היה לי להיות עו"ד גרמני, אולם כעת נראה לי שהכבוד הוא לא להיות עו"ד גרמני... גרמניה חדלה להיות מדינת חוק, ואין לאף שופט או פרקליט גרמני האומץ לעמוד בפרץ ולהביע בקול את מה שהרוב חושב בלבו... על כן אני שמח על הפירוד שכפיתם עלי... הבכי הוא לא על גורלי, אלא על ארצי, שמחקה עצמה מרשימת האומות התרבותיות. הדיחו נא אותנו מהמקצוע. אנו לא נחדל להילחם למען הצדק. זהו הייעוד שלנו, כשם שהגרמניות היא תרבותנו והיהדות היא המוצא שלנו".

שבוע לאחר מכן כבר היה הגסטפו בעקבותיו, אך קלמפרר הצליח להימלט והיגר לאקוואדור. לאחר המלחמה הושבו לו האזרחות ורשיון עריכת הדין הגרמניים. *



מימין: אקסל פילגס ויואל לוי


עורך הדין היהודי מיכאל זיגל, שאולץ במארס 1933 לצעוד ברחובות מינכן עם השלט 'לעולם לא אתלונן עוד במשטרה', לאחר שהתלונן על מעצר לקוח יהודי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו