בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת מינוי ראש השב"כ, קווים לדמותו של הסגן-המועמד

ילדות בגיאורגיה. כישרון למדעים ולשפות. משחקי שחמט עם המרגל שבתי קלמנוביץ. הפתעה בטלפון של יחיא עיאש ועוד אחת בדרכו של ראאד כרמי. לקראת מינוי ראש השב"כ, קווים לדמותו של הסגן-המועמד

תגובות

רמטכ"ל - יש. מפכ"ל - יש. ראש מוסד - יש. ראש אמ"ן - יש. מה חסר בספירת המלאי? רק ראש שב"כ, וגם הוא יהיה בקרוב, כי בעוד חודשיים וחצי מסיים יובל דיסקין את תפקידו, בתום שש שנים.

לרשימה זו אפשר אמנם להוסיף את ראש המטה לביטחון לאומי, המל"ל, עם התפטרות עוזי ארד; אבל המל"ל נשאר בן חורג במשפחת הגופים הממלכתיים. החוק האמור להסדיר את פעולתו אינו מקוים, באשמת ראש הממשלה המתעלם ממנו. סעיף 7 בחוק, למשל, קובע שראש המל"ל "יוזמן דרך קבע לכל דיון של ועדת ראשי השירותים החשאיים". בפועל, לא דרך קבע ולא דרך רבע. בדיוני ור"ש ממשיכים להשתתף רק ראשי המוסד, השב"כ ואמ"ן, בהשגחת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה - יריבו הפנימי של ראש המל"ל על ההשפעה בלשכת ראש הממשלה.

המבנה המסורתי של ור"ש, אותו משולש של מוסד-שב"כ-אמ"ן, אינו הולם את צורכי ישראל בעשור השני של המאה ה-21. חסר בו משרד החוץ, המזולזל - אמנם לרוב בצדק - ושראוי לייצוג באמצעות מנכ"ל המשרד או ראש המרכז למחקר מדיני. נעדר ממנו גם מפכ"ל המשטרה, הוא אישית או ראש אגף החקירות והמודיעין, ולא רק מפני שדודי כהן, יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ מומחים לנושאים העולים תכופות על שולחן ראשי השירותים.

התבערה במדינות ערב עלולה לסחוף גם את ישראל למהדורה חוזרת של מהומות אוקטובר 2000. המשטרה כבר נערכת לכך, במטה הארצי ובמחוזות ובמשמר הגבול, שקצינים בו מקווים שמפקדו היוצא, ניצב ישראל יצחק, יתמנה לזמן-מה לסגן המפכ"ל, בזכות רקעו הביטחוני. אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, נדהם לאחרונה לשמוע ממפקד משטרת מחוז הצפון, ניצב שמעון קורן, כמה מטעני נפץ (כ-250) ורימוני יד (עשרות רבות) הוטלו בצפון בשנה החולפת, בנסיבות החשודות כלאומניות-ערביות.

אמ"ן מתקשה לשמש נציגו הבלעדי של צה"ל. הרמטכ"ל, בני גנץ, המקפיד להתקרא עכשיו "בנימין", כמו נער בר-מצווה גמלוני הלובש כסימן לבגרות מכנסיים ארוכים (או אולי מתוך הזדהות עם נתניהו), הנחה עם כניסתו לתפקידו את אגפי המודיעין והתכנון במטכ"ל לעדכן את הערכותיהם. זו פעולה מתבקשת, לאור הזעזועים באזור. הערכת המודיעין של אמ"ן תקבע את איום-הייחוס שכנגדו ייערך צה"ל. הערכת המצב האסטרטגית של אג"ת תשקלל את יחסי הכוחות נטו, צה"ל פחות או חלקי אויביו.

אבל לא הרמטכ"ל, לא אג"ת ולא אגף המבצעים מיוצגים בדיוני ור"ש; והתוצר של הערכת צה"ל אינו תחליף להערכה לאומית, המביאה בחשבון את יחסי הגומלין שבין מדיניות ממשלת ישראל ופעולותיה לבין הגורמים החיצוניים. הערכה זו, בדרג המטה שמתחת לשרים, מוטלת על המל"ל, אך כאמור מתנכרים לו.

יו"ר ור"ש הוא בדרך כלל ראש המוסד. היה בכך היגיון בשנות ה-50 וה-60, תחילה כאשר כיהן איסר הראל בתפקיד זה וכממונה על ראש השב"כ גם יחד, ואחר כך כשמאיר עמית היה בעת ובעונה אחת ראש המוסד ואמ"ן ויורשו באמ"ן היה סגנו אהרן יריב. כיום אין לכך סיבה אמיתית.

בין השירותים שוררת יריבות וחשדנות לצד שותפות, המתקיימת בעיקר בדרגי העבודה בשטח. בהרכב הנוכחי, ראש המוסד תמיר פרדו התמנה לתפקידו חודשים מעטים לאחר ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, אך הוא מבוגר ממנו בעשור שלם. פרדו גם אמור להישאר בתפקידו כאשר כוכבי יהיה בעוד כשנתיים וחצי לאלוף פיקוד, בדרך לסגנות הרמטכ"ל ולהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל - מסלול שעברו לפניו אהוד ברק, משה (בוגי) יעלון ובשינוי קל אמנון ליפקין-שחק.

שניים בגמר

ציווי הפרידה של אשכנזי מכוכבי ואמ"ן היה לומר לממונים עליהם - ראש הממשלה, שר הביטחון, הממשלה, הרמטכ"ל - מה שקציני המודיעין חושבים, לא מה שהם חושבים שרוצים לשמוע מהם. זאת גם הציפייה מראש השב"כ. לאחר המפולת של רצח יצחק רבין, התברך השב"כ בסדרת ראשים מעולים, איש-איש בסגנונו: עמי איילון, אבי דיכטר, דיסקין. ראש השב"כ הבא אמור להיות סגנו של דיסקין. נותרה רק שאלה קטנה - מי מהסגנים.

דיסקין התקנא בשני עמיתיו, רב-אלוף אשכנזי ורב-ניצב כהן, שיותר משהיו להם מועמדים מועדפים להתיישב בכיסאותיהם המתפנים, שאפו לבלום את המועמדים הדרומיים שהסתכסכו אתם: אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט ומפקד המחוז הדרומי אורי בר-לב. דיסקין שאף להרחיק את מי שהיה ראש המרחב הדרומי בשב"כ, ג', מהמועמדות לראשות אחריו. שיטת דיסקין היתה פשוטה ויעילה - לשכנע את הממונה הישיר עליו, ראש הממשלה, שמוטב למנות לראש השירות את אחד הסגנים; ולסכל את מינוי ג' לסגן. אף שנתניהו שוחח גם עם ג' וראשי אגפים ומרחבים שלא התמנו לסגנים, היה לסגנים יתרון מובהק.

מכון המחקר "וושינגטון אינסטיטיוט" ייחס את מקצת פרסומיו על החמאס, בין השאר בתחילת 2009, למי שתואר אז כ"איש שירות הביטחון הכללי ועד לאחרונה סגן ראש השירות", כלומר לא הסגן הנוכחי. חוק השב"כ, האוסר על העיתונות הישראלית לזהות את אנשי השירות, מונע התייחסות לטענה זו - מדויקת, מקורבת, מופרכת - ואף אינו משאיר שיקול דעת בעניין זה לצנזורה הצבאית. יחס השב"כ לחוק מתירני יותר ככל הנוגע למכון הוושינגטוני, שהוא אוהב להסתייע בו כאכסניה לממתינים בין תפקידים או בסופם, וגם ככל הנוגע לאנשים עצמם. מעולם לא נודע על צעד משמעתי שדיסקין נקט נגד מי מבכירי השירות שהפר בהקשר זה את חוק השב"כ, במעשה מכוון או במחדל שגרם לפרסום שמו ותפקידו.

מתוך שלושת סגניו של דיסקין הגיעו לגמר שניים - הסגן הראשון והסגן האחרון, שהוא גם מי שיצחק אחרון בשב"כ, לפי כל הסימנים. לאחר שיקבל את ברכת נתניהו, האמור להודיע על המינוי לממשלה (אך אינו זקוק לאישורה), הוא צפוי לצלוח בנקל את ועדת טירקל.

חמש שפות

מדינה ששר החוץ שלה הוא אביגדור ליברמן, ושכבר בשנות ה-90 ראש ארגון "נתיב" בה היה יאשה קדמי (קזאקוב), אולי אינה צריכה להתרגש ממינוי מי שהיגר בנערותו מברית המועצות לראשות השב"כ. אבל יהיה ייחוד בקידום סגנו הנוכחי של דיסקין לתפקיד. הוא שונה מילידי הארץ ולוחמי היחידות הנבחרות (איילון משייטת 13, דיכטר מסיירת מטכ"ל, דיסקין מסיירת שקד), שהתחככות כוחנית בפלסטינים היתה להם המשך טבעי לשירות הצבאי.

הסגן, בן 54 ותושב אשדוד, הוא יליד גיאורגיה; אם יתמנה לראש השב"כ, יהיה לגיאורגי החזק ביותר בשירותי הביטחון מאז לוורנטי בריה, ראש הנ-ק-וו-ד של בן-מולדתו סטאלין. בנעוריו היה אלוף ברית המועצות במדעים מדויקים לבני גילו. כדי להבין את גודל ההישג, בהתחשב בכך שייצג את גיאורגיה ולא את רוסיה, מציע דיכטר לחשוב על "ילד מסכנין שזוכה בתואר חתן התנ"ך לנוער". שנה אחר כך, ב-1973, בא עם משפחתו לישראל, התגייס לצה"ל ושירת כקצין במערך הנ"מ.

ב-1982 הצטרף לשב"כ; את המועד המדויק, 19 בינואר, הוא מציין מדי שנה. כמתבקש מהרקע שלו, רצו בו כחוקר בתחום סיכול הריגול הסובייטי. אחד מנחקריו הבולטים היה שבתי קלמנוביץ, שאותו דובב גם בעזרת ניצחון עליו בתחביבם המשותף, שחמט. הוא הרשים את הממונים עליו ואחר כך הפתיע אותם ברצונו לעבור לתחום הערבי, הציר המרכזי של עבודת השב"כ. ראש השירות אז, יעקב פרי, תהה מדוע כדאי לו לזנוח את התמחותו, אבל הוא התעקש, למד ערבית, שפתו החמישית, שנוספה לרוסית, גיאורגית, אנגלית ועברית, והמשיך להצטיין בחקירות. דיכטר, אולי האחראי הראשי לגילוי כישרונותיו, שלף אותו מאגף החקירות לפעילות במטה המרחב הדרומי, שהיה אז בפיקודו.

סגנו של דיסקין הוא אדם מתוחכם, יצירתי ורב-תחבולות. דיכטר אינו מקמץ בשבחיו: "ברמה האישיותית, מדהים. מוכשר כמו שד. חכם במדעים מדויקים. משפחה לתפארת. ההעברה מהחקירות לשטח אינה קלה; היא כמו הסבה של צנחן לשריון. מעטים עושים זאת ועוד פחות מכך עושים זאת כמוהו בהצלחה. בדרום נפתחו לו אופקים וראו אותו. הוא התגלה כאיש ניתוח יוצא מהכלל וכמנהל מוערך - קפדן, אבל הגון, מסור ואבהי".

טלפון נפץ

קרב המוחות החשוב ביותר שלו בעזה היה מבצע הריגתו של "המהנדס", יחיא עיאש, בטלפון ממולכד-נפץ בינואר 1996. שש שנים ושבוע אחר כך בוצעה תוכניתו להרוג במטען מוסווה אחר, הפעם כלבנה בחומה ליד נתיב הליכתו בטול כרם, את ראאד כרמי, מפעילי הטרור הבולטים של פתח. במחלוקת על השפעת הריגתו של כרמי על המשך העימות עמדתו ברורה: הפיגועים הבאים לא היו נקם על מות כרמי, אלא היו בקנה - וכרמי הוא שתיכנן אותם והורה לבצעם.

אז כבר היה ראש התמ"ש, תת-מרחב שומרון. משם זינק לצמרת, כראש שלושה אגפים בזה אחר זה - אגף החקירות, האגף הערבי, האגף ליהודים ולזרים. מסלול מגוון, שהעניק לו היכרות עם רוב עיסוקי השב"כ. את השאר, בכלל זה התוודעות למשימות אגף האבטחה, השלים כסגן, שהוא למעשה מנכ"ל השירות. דיכטר, שהיה סגנו של אילון, סבור כמו דיסקין שהיה סגנו, שסגנות היא התנסות הכרחית: "ראשים טובים נבנים מסגנים טובים".

מאחר שגם ראש השירות הבא יכהן חמש או שש שנים, צפוי שבתקופה זו יפרוש רובד שלם של ראשי אגפים ותצמח צמרת חדשה. בתוך השירות, משימתו של ראש השב"כ תהיה להמשיך במגמה שהוביל לאחרונה דיסקין - לצמצם את כוח האדם כדי לחסוך בהוצאות, לנצל את הטכנולוגיה החדשנית ולהגדיל את הגמישות המבצעית.

כלפי חוץ, יהיה עליו להתמודד עם מציאות חדשה במשולש עזה-סיני-מצרים ולהיערך, לצד המשטרה, לתערובת של פיגועים, שיתוף פעולה עם החמאס וחיזבאללה והפרות סדר המוניות. כל זאת, לנוכח אי-ודאות בפוליטיקה הפנימית, לקראת כנסת וממשלה אחרות.

שום ארגון ביטחוני לא יוכל לעמוד בכך לבדו. הם יידרשו להתעלות, להתעלם ממושגים מיושנים של גבולות גזרה וחלוקת עבודה, ולדעת שהדרג הפוליטי הממונה לא יכניס את ראשו ביניהם. כאן, כשהמוחות אמורים לעבוד זה עם זה ולא זה נגד זה, כבר לא יועילו הברקות מסוג טלפון נפץ או לבנה קטלנית. *



איור: יזהר שקדי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו