בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה הערבית | ובינתיים באיראן

בעוד המהפכות תופסות את תשומת הלב הציבורית, מתרבים סימנים שתקיפת איראן לא הוסרה מהפרק

תגובות

המהפכות בתוניסיה, מצרים ולוב מיקדו את תשומת הלב הישראלית במערב, ועוררו חרדות ותקוות שהצניעו את החדשות המטרידות ממזרח: איראן הצליחה לתקן את המפעל להעשרת אורניום בנתאנז, שנפגע בהתקפת תולעת המחשב "סטקסנט". אלף הצנטריפוגות שנהרסו, כעשירית מתכולת המתקן, הוחלפו בחדשות. והעיקר, האיראנים שמרו על קצב הייצור, וממשיכים לצבור אורניום מועשר.

הדיווחים על הצלחת "סטקסנט" בהשבתת הצנטריפוגות, ההתנקשויות במדעני גרעין בלב טהראן, והערכת ראש המוסד היוצא מאיר דגן שאיראן לא תשיג פצצה גרעינית לפני 2015, יצרו רושם שישראל מנצחת; שפעולות הסיכול, בשילוב הסנקציות הכלכליות, הצליחו לבלום את האיום האיראני או לפחות לעכבו בכמה שנים. הרעיון שישראל תצא למלחמת-מנע ותפציץ את מתקני הגרעין באיראן נראה לא רלוונטי. מדוע לסכן את חיי הטייסים, ולחשוף את תל-אביב למתקפת-תגמול איראנית, אם אפשר להשיג אותן התוצאות בעזרת כמה שורות תוכנה?

הרושם הזה מוטעה והאופטימיות אינה במקומה. עדיין לא "ניצחנו", והאופציה הצבאית לא הוסרה מהפרק. חסידיה מסבירים, שפצצה גרעינית איראנית תשנה לנצח את פני המזרח התיכון. אחרי איראן יבואו טורקיה, מצרים וסעודיה, וזהות המשטרים שישלטו בהן חשובה פחות מהגיאופוליטיקה: אף אחת מהן לא תסכים למעמד הדומיננטי שהפצצה תעניק לאיראן. גם הן ירצו פצצה. וכשהפצצות יתפשטו, תגבר סכנת זליגתן לטרוריסטים.

תקיפה ישראלית לא תוכל למחוק את הידע ממוחות המדענים והמהנדסים האיראנים (אלה שישרדו את ההתנקשויות). אבל הניסיון מלמד, שקשה לשקם מתקני גרעין הרוסים. עיראק וסוריה, שישראל הפציצה את כוריהן הגרעיניים, יכלו לבנות אותם מחדש על מגרש ריק אחר, ולא עשו זאת, אף שהשרטוטים והחישובים היו בידיהן (מתקני העזר שנחשפו השבוע בסוריה נבנו במקביל לכור שנהרס). עיראק ניסתה מסלול חשאי להעשרת אורניום, שלא הבשיל בזמן. לפי אותו היגיון הפצצה ישראלית של איראן, שתשיג דחייה של שלוש-ארבע שנים בפרויקט - יכולה לשים לו קץ.

החשש בישראל מתקיפת איראן נוגע פחות לסיכויי ההצלחה של הפעולה ארוכת-הטווח, ויותר למה שיקרה בעורף: אלפי רקטות וטילים של חיזבאללה, איראן, החמאס ואולי גם סוריה יכו בגוש דן, בבסיסי חיל האוויר ובנתב"ג. הכלכלה תשותק, רבים ייפגעו, והמלחמה עלולה להימשך שנים. תומכי המתקפה אינם חולקים על ההערכה הזאת. הם רק מזכירים, שחיזבאללה יכול לתקוף את תל-אביב בכל רגע שירצה, בגלל תקרית-אש לא מתוכננת בגבול או תירוץ אחר - ואז ישראל תיפגע לחינם, מבלי שהרסה את נתאנז.

המחלוקת על הטיפול בנושא האיראני חצתה את הצמרת הביטחונית-מדינית בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק נחשבים אקטיביסטים. מולם התייצבו השרים דן מרידור, משה יעלון וסילבן שלום, וכנראה גם אביגדור ליברמן, הנחשבים מתונים בסוגיה האיראנית; וקואליציה ביטחונית-מודיעינית, שכללה את דגן, הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, וראש אמ"ן היוצא עמוס ידלין. המתונים מעדיפים שילוב של לחץ מדיני, סנקציות כלכליות ופעולות חשאיות על פני יציאה לקרב.

המשותף לכל המתונים, אפילו לרמטכ"ל ולראש המוסד, הוא שכולם ממלאים תפקידי ייעוץ. האחריות מוטלת על המדינאים, והציבור וההיסטוריה ישפטו אותם אם ישראל לא תעשה כלום ואיראן תתגרען. ההכרעה אם לצאת למלחמה תוטל על נתניהו וברק, לא על חבריהם לפורום השביעייה או על ראשי המודיעין.

דגן הזהיר בפומבי מפני תקיפת איראן, והציג שלל נימוקים. אבל לדבריו יכולה להיות גם פרשנות אחרת: עם כל הישגיו בשמונה שנות כהונתו, דגן והמוסד לא הצליחו לבלום את פרויקט הגרעין האיראני. שירותי מודיעין יכולים לסייע, אבל פעולות חשאיות אינן מכריעות מלחמות ואינן מחליפות מהלומה צבאית. לכל היותר, הן יכולות לדחות אותה.

תקיפה מוצלחת מחייבת שילוב נכון של יכולות, לגיטימציה בינלאומית ועיתוי. היכולות הישראליות אינן ידועות. לגיטימציה פורמלית לא תהיה, אבל "העולם" לא יתגולל בהכרח על ישראל אם תפציץ באיראן. חריפות הגינויים תעמוד, מן הסתם, ביחס הפוך להצלחת הפעולה.

הממשל האמריקאי, שנחשב מתנגד תקיף לפעולה ישראלית, נזהר מאמירת "לא" מפורשת. בשיחות עם אנשי צמרת ישראלים, האמריקאים מציגים את הערכות המצב שלהם, מדברים בשבחי הסנקציות הכלכליות. הישראלים מדברים על זכות ההגנה העצמית. שני הצדדים שומרים על ערפול ועמימות. הממשל לא רוצה להיתפס בידיעה מוקדמת של כוונות ישראל, ונתניהו לא שואל שאלות קיטבג כמו "יש לנו אור ירוק לפעול?" המסרים עוברים ברמזים שאפשר להכחישם בעת הסתבכות.

והעיתוי? בחורף לא עושים מלחמות, אומרת הקלישאה, בגלל העננים שמפריעים לחיל האוויר. עוד מעט יבוא האביב, ואחריו הקיץ, כשברקע מתעוררת מערכת הבחירות לכנסת הבאה. מנחם בגין הפציץ את עיראק ערב הבחירות של 1981, כשהסקרים ניבאו לו מפלה ויריבו, שמעון פרס, התנגד לפעולה (ומתנגד היום, מכס הנשיאות, לתקיפת איראן). הכור העיראקי הושמד ובגין ניצח בבחירות. אם תימשך דעיכתם הפוליטית, נתניהו וברק עשויים לחשוב שציפי לבני לא תפציץ ושפעולה מוצלחת תשאיר את הליכוד-עצמאות בשלטון. ובכל זאת, אין בינתיים סימנים שנתניהו, שדבק עד היום במדיניות "אפס סיכונים", יעז לצאת להרפתקה כזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו