בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחותה של רחל המשוררת נקברה מחדש לצדה

38 שנים אחרי מותה, נקברה שושנה בלובשטיין לצד אחותה, המשוררת רחל

תגובות

2 עשרות אלפים פוקדים מדי שנה את קברה של המשוררת רחל בבית הקברות של כנרת, את קברה הסמוך של נעמי שמר ואת קבריהם של מנהיגים מימי ראשית הציונות, כמו ברל כצנלסון, אברהם הרצפלד ומשה הס.

אחותה של רחל, שושנה בלובשטיין, נקברה בתל אביב. אך בעוד קברה של רחל מושך תשומת לב רבה, אין פוקד את קברה של שושנה, שהיתה מבוגרת מאחותה בשנתיים. קבר אנונימי, שלא דבק בו דבר מן הכבוד המיוחס לבית הקברות של כנרת.

קברה של רחל, ולצדו ספר שיריה, הפך ברבות השנים אתר עלייה לרגל. מעטים שמעו על אחותה, שושנה, שהיתה קרובה אליה מאוד, והלכה לעולמה ב-1973, שנים רבות אחרי רחל, שמתה משחפת ב-1931. שושנה נקברה בבית הקברות קרית שאול בתל אביב.

השבוע, 38 שנים אחרי מותה של שושנה ו-102 שנים אחרי שעלו לארץ ישראל שתי האחיות הצעירות, הועברו עצמותיה של שושנה לבית העלמין של כנרת. על שפת אגם הכנרת, במקום שבו החלה את דרכה כחלוצה בארץ, נקברה בלובשטיין ליד אחותה.

העתקת הקבר היא יוזמה של רחל סבוראי מקיבוץ רביבים שאמה, שרה יצקר-סבוראי, היתה מידידותיה של המשוררת. כשהורע מצבה הבריאותי, ביקשה המשוררת מחברותיה שיקראו לבנותיהן על שמה, וכך אכן היה. בשיר שאת כתב היד שלו מסרה רחל לחברותיה, ושנמצא כיום אצל סבוראי, נכתב: "תקראי לה בשמי לבתך הקטנה, להציב לי יד, כה עגום לעבור לעד" (בחוברת שירים שבה נכלל השיר כתוב "נא" במקום "לה").

שושנה בלובשטיין היתה חברה בקבוצה הראשונה ב"חוות העלמות" של חנה מייזל בכנרת, משם עברה לקיבוץ מרחביה ולאחר מכן למדה מוסיקה בגרמניה. במהלך השנים היתה מורה למוסיקה, ולדברי סבוראי היתה אהובה על התלמידים. אבל, מוסיפה סבוראי, בלובשטיין התפרנסה בקושי, מעולם לא נישאה ולא נולדו לה ילדים.

תחילת דרכה בארץ דווקא בישרה אופטימיות רבה. בספר זיכרונותיה, "עלי כנרת", כתבה: "כנרת, תקופת התקופות, שיר השירים של העבודה ושל תורת חיים חדשה".

על הכנרת כתבה שושנה: "אומרים סגולת פלא למים ההם, מי ששותה מהם אך פעם אחת ישית אליהם, האם לא על כן עורגים הבנים בניכר אל חופי הכנרת השקטים יען כי אבותיהם רוו כאן את צימאונם..."

עוד כתבה, כשהיתה בחוות העלמות: "אנחנו מקבלות חלקת שדה מיוחדת, אשר תהיה כולה ברשותנו, לעבודה כרצוננו וכפי יכולתנו. תקופת זוהר, איזה שחרור!"

ההיסטוריונית ד"ר סמדר סיני, שחקרה את עולמן של החלוצות, אומרת שהספר "עלי כנרת" הוא תיעוד מרתק לסיפורה של פועלת בחוות העלמות ובמקומות שבהם עברה. לדבריה, "יש בספר נקודת מבט מעניינת של חלוצה ציונית שחוותה חזק את ההיבט המגדרי". סיני מוסיפה שבספר "בולטת הכתיבה הנפשית של שושנה בלובשטיין, שנותנת ביטוי לרגשות שלה. זה לא היה דבר מקובל באותם ימים. אבל היא נותרה בצילה של רחל".

שנים רבות אחרי היותה כחלוצה פורצת דרך, נאלצה שושנה לקושש עבודות כמורה לפסנתר ונדדה בין קיבוצים, קיימה בהם הופעות וחיה בדוחק. לדברי סבוראי, "כל ימיה העסיק אותה דבר אחד - זכר אחותה, רחל, האהבה אליה וההערצה אליה. היא פחדה כל הזמן שישכחו את רחל".

ב-1973 מתה בודדה ונקברה בקרית שאול. "אף אחד לא פקד את קברה", אומרת סבוראי. "שושנה, שכל ימיה העסיק אותה זכר אחותה, ראויה היתה לחסד של אמת על אהבתה לרחל".

לדבריה, היא סיפרה על היוזמה לבני משפחה של בלובשטיין החיים עדיין. אחר כך פנתה לשמוליק חדש, מנהל בית הקברות של כנרת, וביקשה שבלובשטיין תיקבר בכנרת, ליד אחותה. חדש נעתר לבקשה ואיתר חלקת קבר קטנה ליד קברה של המשוררת. "היא היתה לבד ונראה לי מתאים שהן יהיו שוב יחד. אני חושב שהגיע הזמן, אחרי כל כך הרבה שנים, שהן ישובו להיות האחת ליד השנייה", הסביר חדש.

בהסכמת חברה קדישא, הועתקו השבוע עצמותיה של שושנה בלובשטיין לכנרת. את עבודות ההעברה מימנה התנועה הקיבוצית.*



הלווייתה של שושנה בלובשטיין בבית העלמין בכנרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו