בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה הערבית | מועמר קדאפי משתולל

מועמר קדאפי, המנהיג השנוי במחלוקת שהורה לירות במפגינים ותמך במשך שנים בטרור העולמי, הוא גם זה שהקים מערכת בריאות מפותחת בארצו, העניק חינוך חינם והשכיל לשנות את דרכיו כשנדרש לכך

תגובות

שישה שבועות חלפו מאז נמלט נשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בן עלי מארצו ומצא מקלט בסעודיה. בסך הכל 42 ימים, שבהם נרקם מזרח תיכון שונה. נשיאים ושליטים שמשלו במשך עשרות שנים הודחו, ממשלות פורקו ומיליוני אזרחים ערבים יצאו לרחובות בהבינם את הכוח העצום שיש בידיהם. השבוע ניפק את רוב הכותרות המנהיג הלובי מועמר קדאפי, הוותיק שבשליטי האזור. אך ביום רביעי נראה כי ארגוני הטרור בעזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, מנסים לעורר את החזית בין עזה לישראל לאחר כמה שבועות של שקט.

תקרית בגבול הרצועה הביאה לשיגור רקטות גראד לעבר באר שבע, לראשונה מאז "עופרת יצוקה". הארגון ששיגר אותן הבין היטב כי נפילת הרקטות בלב שכונת מגורים, עלולה לגרור תגובה ישראלית. כיוון שלחמאס אין אינטרס בהסלמה, ונוכח הקשרים ההדוקים בין הג'יהאד לבין טהראן, קיימת אפשרות שידיים איראניות עומדות מאחורי המהלך.

ייתכן שהמשטר בטהראן מבקש להחזיק בחבל בשני קצותיו: לדכא את המחאה מבית ולערער את המצב באזור. טהראן גם שיגרה אוניות מלחמה דרך תעלת סואץ כדי לייצר פרובוקציה. אולי גם זו דרך להתמודד עם האופוזיציה מבית.

עריקים

ביום שלישי בערב נאם הקולונל קדאפי מתוך מגוריו הישנים ב"באב אל-עזיזיה", שהופצצו על ידי מטוסי חיל האוויר האמריקאי ב-1986. היה זה נאום הזוי, של איש ששפיותו בספק, ונראה שהתכחש לאפשרות ששלטונו קרוב לסיום. הוא איים שוב ושוב כי יוביל את לוב למרחץ דמים, לאחר שמאות בני אדם כבר נרצחו בידי אנשיו.

קדאפי ידע במהלך שלטונו ניסיונות מרד (ניסיון התנקשות ב-1993) ועימותים עם מפגינים (ב-1996). האיסלאם הרדיקלי ראה בו אויב, הנשיא לשעבר האמריקאי רונלד רייגן, כינה אותו "הכלב השוטה" וצבא ארצות הברית הפציץ את ארמונו.

אך השבוע ניצב שליט לוב מול האתגר הגדול ביותר שידע. בעת סגירת הגיליון שלטו כוחותיו בטריפולי בלבד, בעוד שאר האזורים במדינה נפלו בידי האופוזיציה. חטיבות שלמות (כמו חטיבה חמש ומפקדת "ההר הירוק") ערקו אל מתנגדי המשטר ויחידות צבאיות מסרו את נשקן לאזרחים ומיליציות חמושות. שבטי זאוויה וורפולה הצטרפו לאופוזיציה. הוא איבד את השליטה במזרח לוב, במחוז קירנייקה ובירתו בנגאזי, העיר השנייה בגודלה בלוב, לטובת קבוצות לא מאורגנות שהחלו לנקות את הרחובות ולכוון את התנועה.

הקרבות הגיעו גם למערב לוב, שם השתלטו כוחות האופוזיציה על הערים הגדולות, זאוויה ומיסורטה, וכמובן לבירה טריפולי. אם לא די בכך, ביום רביעי בבוקר התפטר שר הפנים שלו, הגנרל עבד אל-פתח אל-יונס אל-עוביידי, שאחראי על כוחות ביטחון הפנים, והצטרף לאופוזיציה.

50% נשים

קדאפי, שנחשב מנהיג קפריזי ובעל מנהגים מוזרים, נולד ביוני 1942 למשפחה בדווית בצפון לוב. בגיל 21 הצטרף לאקדמיה צבאית בבנגאזי ובגיל 24 היה קצין קשר בצבא לוב. כעבור שלוש שנים, בגיל 27, הוביל קבוצה של קצינים למהפכה צבאית שהביאה לסילוקו של המלך אידריס מלוב. "מועצת הפיקוד של המהפכה" לקחה את השלטון ובראשה עמד הסרן קדאפי שהעלה את עצמו בדרגה והפך ל"קולונל".

פרופ' יהודית רונן מאוניברסיטת בר-אילן, מרצה וחוקרת בנושא לוב, אומרת כי הסרן הצעיר הוביל את ההפיכה מתוך תחושה שהוא יכול ליצור שינוי. מסביבו היו לא מעט הפיכות בעולם הערבי, התבוסה של 1967 ריחפה עדיין בשמי המזרח התיכון וייתכן ששאב השראה מההשתלטות של מוחמד ג'עפר נומיירי על סודאן במאי 1969, כמה חודשים בלבד לפני ההפיכה בלוב.

בניגוד לתדמית התמהוני שלו, הצליח קדאפי להוציא לפועל כמה פרויקטים מרשימים, אומרת רונן. "בלוב פועלים כיום עשרה שדות תעופה אזרחיים, נסללה תשתית מכובדת של כבישים, הוקמו בתי מלון וישנה תעשיית נפט מפותחת. הוא הקים נהר מלאכותי והעביר מים ממאגרים תת קרקעיים לצפון המדינה, שם מרוכזים כ-80% מאוכלוסיית המדינה. מערכת הבריאות היא המפותחת ביותר בצפון אפריקה, ובלוב שיעור יודעי הקרוא והכתוב הוא מהגבוהים באזור זה. מערכת ההשכלה הגבוהה נגישה לרבים ויותר מ-50% מהתלמידים באוניברסיטאות הן נשים".

הוא יצר לכידות לאומית במקום שבו לא היתה קודם, מסבירה רונן. "עד לעליית קדאפי התנהלה המדינה על פי מערכות שבטיות שניהלו את ענייניהן באופן עצמאי, והוא החל לפורר את המסגרות הללו וניסה להסיט את הנאמנות לשלטון והמשטר. הוא העניק לראשי השבטים יוקרה וכסף - נתח מהעוגה. במקביל, מנע מאישים שונים במערכת השלטונית בלוב להתבסס בעמדות מפתח והעביר אותם בין תפקידים. בנוסף, קדאפי לא היסס להשתמש בכל האמצעים כדי לפגוע באופוזיציה". לדבריה, השיטה הזו עבדה באופן מרשים עד החריקות הראשונות, כבר בשנות ה-80.

בשנים הראשונות לשלטונו נחשב תומך נלהב של האידיאולוגיה הפאן-ערבית וניסה פעמים רבות להגיע לאיחוד לאומי עם מדינות אחרות. במובנים מסוימים ייתכן שראה עצמו כיורשו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, שהיה הגיבור שלו.

בשנת 1976 פירסם את תפישת עולמו בספר החוקים "הירוק". את שיטת השלטון בלוב כינה "סולטת א-שעב", רשות העם. זהו סוציאליזם איסלאמי המשלב בין עקרונות דתיים (איסור על הימורים ומכירת אלכוהול) לבין מדינת רווחה שמסבסדת דיור ותחבורה ציבורית ומעניקה שירותי חינוך ובריאות חינם, אך נאסר בה על התאגדויות מקצועיות ועל שביתות.

זה התאפשר בזכות הרווחים של המדינה מתעשיית הנפט: כמעט 50 מיליארד דולר בשנה, מה שלא מנע אבטלה בשיעור של כ-30%. לדברי רונן, מוסדות שלטון ציבוריים פעלו בלוב רק לכאורה, כמו ממשלה, שאותה כינה "ועדת העם הכללית", ופרלמנט חסר כל סמכויות. "הוא היה מחליט והם היו מאשרים", היא אומרת. "בפועל מי שניהל את ענייני לוב היו הוועדות המהפכניות שהורכבו מצעירים קנאים שתמכו ברעיונות המהפכה".

מעבר לכך, היא אומרת, היו לקדאפי כריזמה, ביטחון ויכולת לדבוק במטרה. "אין זה הוגן לשפוט אותו בנקודה הנמוכה ביותר של חייו", היא אומרת. "האיש ידע להכניס באנשים את התחושה כי יש להם למה לצפות, יש טעם לחייהם. היו לו לא מעט ימים טובים שבהם ידע להקרין על סביבתו, לסמן מטרות ולהציג אותן כיעדים של העם הלובי".

לאחר שנים שבהן סייעה לוב לכל ארגון טרור מוכר או מוכר פחות, החליט קדאפי על שינוי תדמיתי. זה החל במלחמה העיקשת שניהל נגד האיסלאם הרדיקלי בלוב והניצחון עליו בשנות ה-90. הוא אף גינה את הפיגועים בארצות הברית בספטמבר 2001.

ב-2003, לאחר כיבוש עיראק על ידי ארה"ב, הודיע כי חדל מתוכניתו לייצר נשק להשמדה המונית והוא מסכים לפיקוח הדוק מצד האו"ם. בעקבות ההכרזה הוסרו הסנקציות הכלכליות מעל לוב ושופר מעמדו בקהילה הבינלאומית.

במארס 2004 אף ביקר ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר בלוב ונפגש עמו ואחריו פקדו את לוב מנהיגים מערביים נוספים, שנפגשו עם קדאפי. שגריר בריטניה בלוב, אנתוני ליידן, הסביר אז את השינוי במדיניות של קדאפי, ברצונו לשפר את המצב הכלכלי, שהותיר צעירים רבים ללא פרנסה. ייתכן שהשינוי היה מעט מדי ומאוחר מדי. אותם צעירים מובטלים החלו את ההפגנות בקירנייקה ב-17 בפברואר.

יש עתודה

אין סיבה שמלחמת האזרחים בלוב תעורר דאגה ביטחונית מיידית בישראל. החשש טמון בהשלכות לטווח ארוך של התפרקות לוב על המאבק הגלובלי בטרור. לאופוזיציה (בדומה למצרים ותוניסיה) אין הנהגה ידועה וקשה לשער מי יירש את קדאפי. המדינה עלולה למצוא עצמה מסובכת במלחמות שבטים שיהפכו אותה לעיר מקלט לגורמי ג'יהאד עולמי.

סיימון הנדרסון, חוקר ממכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, כתב השבוע כי מאז המלחמה בעיראק ב-2003, לוב נמצאת במקום השני ב"ייצוא" פעילי טרור לעיראק, לאחר סעודיה. רבים מהם הגיעו מהעיר דרנה בקירנייקה. במדינה כבר קיימת תשתית של "הג'יהאד העולמי" ורק בימים האחרונים הכריזו תושבי העיירה אל-ביידה, הסמוכה לדרנה, כי הקימו במקום חליפות איסלאמית.

רונן טוענת כי לוב אכן תשתנה לאחר קדאפי, אך לא ישתנו האוכלוסייה, התשתית והמאפיינים הכלכליים. היא סבורה כי "גם במערכת הקיימת יש לא מעט אנשים מוכשרים, טכנוקרטים, אנשי ביטחון או דיפלומטיה, שהיו במרכז קבלת ההחלטות ויהוו את עתודת ההנהגה כאשר קדאפי יסתלק".

בינתיים "אפקט הפרפר" משפיע גם על הזירה הקרובה לישראל. בירדן הודיעו השבוע "האחים המוסלמים" כי יחדשו את ההפגנות נגד המשטר ובקרב ארגוני האופוזיציה נשמעה הדרישה להפקיע מידי המלך את הסמכויות להרכבת הממשלה ופיזור הפרלמנט. בד בבד מתרבים הסימנים כי ברשות הפלסטינית שוקלים ברצינות ממשלת אחדות עם חמאס.

בעל הברית החשוב ביותר של הרשות, חוסני מובארק, כבר אינו בתפקיד. בכירי הפתח והרשות התייאשו מהתקווה שארה"ב תילחם את מלחמתם ותשכנע את הישראלים לעצור את הבנייה בשטחים. החשש של הפתח מפני הפגנות נגד שלטונו של יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), הביא את הרשות להכריז על בחירות כלליות ומוניציפליות בתוך חצי שנה.

הרצון של הרשות להרגיע את הציבור הפלסטיני יכול גם להסביר את הפגנות הזעם של הפתח בתחילת השבוע, ואת שריפת הדגלים האמריקאיים. במובן הזה, הנשיא האמריקאי ברק אובמה, עשה טובה לאבו מאזן כשהטיל וטו במועצת הביטחון על הצעת הגינוי של הבנייה בהתנחלויות. לפתע אבו מאזן ופתח מצטיירים כגיבורים פלסטינים שלא נכנעים ללחץ אמריקאי, ומתעקשים על "הזכויות הפלסטיניות". ייתכן שהדבר מעיד גם על האופן שבו נתפש כיום הממשל האמריקאי בקרב הנהגת הרשות: חלש, מבולבל ובעיקר חסר השפעה על ישראל. *



מפגין בבנגאזי. העיר עברה לשליטת האופוזיציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו