בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לפסגה מעולם לא היתה קשה יותר

תגובות

ככשפרץ המשבר הכלכלי, אומר בנקאי ידוע, הנשים שהוא מכיר הפסיקו לענוד תכשיטים. "לא רק מפני שהן החלו להיות מודעות לפזרנות היתר, אלא משום שחנם של התכשיטים סר בעיניהן". "היו בלוגים עם שמי, שמותיהם של בני משפחתי והכתובת שלי, שנשאו איומי מוות", הוא מוסיף. "אני בטוח שהאחראי לכך הוא ילד מחוצ'קן במרתף של הוריו, אבל גם ג'ון לנון פגש ילד מחוצ'קן כזה והילד ירה בו".

הקריסה הובילה לגל של זעם ציבורי נגד אנשי הפיננסים ונגד רוב העשירים באופן כללי. המשבר הוביל גם להתחזקות הטענות באשר לחוסר השוויון, שעלה בחדות בכל הארצות העשירות. בארה"ב, לדוגמה, המאיון העליון בקרב משלמי המסים קיבלו 12.3% מכלל השכר לפני מס ב-1987. 20 שנה מאוחר יותר טיפס נתח זה ל-23.5%. נתח המחצית התחתונה של משלמי המסים ירד מ-15.6% ל-12.2% באותה תקופה.

ג'אן פט, כלכלן הולנדי שמת בשנה שעברה, מצא דרך מצוינת לתאר את חוסר השוויון: דמיינו שגובהם של אנשים היה פרופורציונלי להכנסתם, כך שאדם בעל הכנסה ממוצעת היה בגובה ממוצע. כעת דמיינו שאוכלוסיית ארה"ב כולה חולפת על פניכם תוך שעה אחת, בסדר עולה לפי ההכנסות.

הראשונים בתור, בעלי העסקים המפסידים, יהיו בלתי נראים: ראשיהם יהיו מתחת לפני הקרקע. לאחר מכן יגיעו המובטלים והעניים העובדים, כגמדים. אחרי חצי שעה יגיעו הצועדים רק לגובה המותניים, משום שחציון ההכנסה בארה"ב עומד על מחצית מהממוצע בלבד. כמעט 45 דקות יעברו עד שיתחילו להופיע אנשים בגובה נורמלי. אך אז, בדקות האחרונות, יגיע תורם של הענקים. שש דקות לפני סיום השעה גובהם יהיה 3.6 מטרים. כשיגיע תורם של 400 בעלי השכר הגבוה ביותר לצעוד, ממש בסוף, יהיה גובהו של כל אחד מהם יותר מ-3.2 ק"מ.

המדד השכיח ביותר לחוסר שוויון הוא מקדם ג'יני. דירוג של אפס פירושו שוויון מלא: כולם מרוויחים בדיוק אותו סכום. דירוג של אחד פירושו שאדם אחד מקבל הכל. מדד ג'יני בארה"ב עלה מ-0.34 בשנות ה-80 ל-0.38 באמצע שנות ה-2000. מדד ג'יני בגרמניה עלה מ-0.26 ל-0.3, ובסין הוא זינק מ-0.28 ל-0.4. רק בברזיל נרשמה ירידה במדד ג'יני, מ-0.59 ל-0.55.

למרבה ההפתעה, במהלך אותה תקופה ירד חוסר השוויון העולמי, מ-0.66 באמצע שנות ה-80 ל-0.61 באמצע שנות ה-2000. לפי הכלכלן חאווייר סאלה אי מרטין מאוניברסיטת קולומביה, הירידה נובעת מכך שמדינות עניות יותר, כמו סין, צמחו בשיעור מהיר יותר מהמדינות העשירות.

חוסר השוויון צורם פחות במקרים שבהם העשירים הרוויחו את הונם במו ידם. סטיב ג'ובס מיליארדר מכיוון שאנשים אוהבים את המוצרים של אפל; הכספת של ג'יי.קיי רולינג עמוסה במטילי זהב משום שמיליונים קנו את ספרי הארי פוטר שלה. אך אנשים חשים זעם רב יותר לנוכח בנקאים שזוכים לתגמול עבור כישלונות, או לנוכח הון שנעשה על ידי ניצול רנטה כלכלית.

במדינות שבהן רמות השחיתות הגבוהות ביותר, השליטים ממלאים את כיסיהם בכספי הציבור. בדמוקרטיות בשלות יותר מתבטא ניצול הכוח באופנים עדינים יותר. ביפן, לדוגמה, נוחתים פקידי ממשל פורשים במשרות יוקרתיות בחברות שעליהן נהגו לפקח, בנוהג המכונה "אמקודארי" ("נפילה מגן עדן").

גם בארה"ב מוצאים את מקומם פוליטיקאים לשעבר בדירקטוריונים מפתים לאחר פרישתם. ייתכן שהדבר נובע מהיותם מוכשרים ובעלי מוטיווציה גבוהה. אך מחקר שנערך על ידי איימי הילמן מאוניברסיטת אריזונה מצא כי חברות אמריקאיות במגזרים שנמצאים תחת רגולציה קפדנית כמו חברות הסלולר, התרופות או ההימורים, מגייסות יותר פוליטיקאים לשעבר כדירקטורים מאשר חברות במגזרים פחות מפוקחים.

כישרונות שונים ומגוונים זוכים לתגמול, אך מספר האנשים שהתעשרו בזכות יכולותיהם בכדורגל או בשירה זעום בהשוואה לאנשים שהתעשרו או הגיעו לעמדות רבות השפעה בזכות כוח המוח שלהם. הקריירות היוקרתיות ביותר, דוגמת משפטים, רפואה, טכנולוגיה או פיננסים, דורשות יכולות שכליות גבוהות מהממוצע.

הסיכוי כי ילדיהם של הורים בוגרי אוניברסיטה ישלימו גם הם תארים גבוה מזה של הורים בלתי משכילים. כעיקרון, הדבר נכון בכל המדינות, אך לפי ה-OECD הוא תקף יותר בארה"ב ובצרפת מאשר בישראל, בפינלנד או בקוריאה הדרומית. הטבע, החינוך והפוליטיקה משחקים אף הם חלק.

הנטייה לאינטליגנציה גבוהה עשויה לעבור בתורשה, אך יש לטפחה בבית. הורים שוחרי ספרות מקריאים יותר לילדיהם, משתמשים באוצר מלים רחב יותר בשיחות עמם ודוחקים בהם לעשות שיעורי בית. הורים משכילים בדרך כלל מרוויחים יותר, ולכן יכולים להרשות לעצמם בתי ספר פרטיים או מגורים בסמוך לבתי הספר הציבוריים הטובים יותר. הנטייה לבחור בני זוג דומים לנו מבצרת את חוסר השוויון. גברים משכילים נוטים יותר להינשא לנשים משכילות מאשר לפני דור. ב-1970 נשים היוו רק 9% מכלל בעלי התואר הראשון בארה"ב, כך שאקדמאים רבים נישאו לנשים שלא החזיקו בתואר. כיום, המספרים פחות או יותר שווים (למעשה יותר נשים מחזיקות בתארים מאשר גברים) ואנשים נוטים לבחור בבני זוג בעלי רקע אקדמי דומה לשלהם.

גם בשוק העבודה זכו הנשים להישגים מרשימים, כך שמשקי בית שבהם שני בני הזוג משכילים ומנהלים קריירה מוצלחת נהפכו לשכיחים יותר.

ילדים במשפחות אלה זוכים לכל היתרונות, מלבד העובדה שהם מעטים יותר. שיעור הפריון בקרב נשים בוגרות תיכון בארה"ב הוא 2.4; בקרב נשים בעלות תארים אקדמיים, הוא יורד ל-1.6 בלבד. עלות ההשכלה הגבוהה תרמה לירידה בשיעור הפריון גם בקרב הורים דאגנים במדינות עשירות אחרות. למגמה הזאת יש השלכות מטרידות. הדמוגרפיה מקשה על אנשים שמטפסים מתחתית הסולם. ולכך יש השלכות פוליטיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו