בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | הגיע הזמן לטלוויזיה פוליגמית

לך תדע מה הלב שלך יכול לגרום לך. אפילו לחשוב שפוליגמיה זה לא רעיון כזה גרוע

תגובות

בפיגור אופנתי, ובעיקר אופייני, התאהבתי בסדרה "אהבה גדולה", המספרת את סיפורו של יאפי אמריקאי, בן הכנסייה המורמונית, שנשא שלוש רעיות והקים שלוש משפחות, כולן חיות בבית אחד, וגם אני כשלעצמי מהרהר כעת בזהירות ברעיון של פוליגמיה.

"אולי כדאי שתתחיל מאחד", ענה לי חברי הקרוב העונה לכינוי בובי, כרפרור לחיי האהבה שלי, שהם כידוע תאונת שרשרת של עשר מכוניות, רכבת עמוסת נוסעים ומחבל מתאבד. יש לי פחות סיכוי בעולם הזה מלדמוקרטיה במצרים. לא אכפת לי להתוודות, ואני אשתדל להישמע ממש קז'ואלי ואדיש בקשר לזה, שאני לובש את חגורת הנפץ הרומנטית שעלי, מאז השארתי את לבי אצל בחור אחד מאוד ראוי וגם מאוד תפוס, שככל הנראה לא צפה בסדרה הנהדרת "אהבה גדולה", ועל כן לא הביא בחשבון את האופציה הפוליגמית. לפחות לא לגבי.

וחבל. כי ייתכן שהייתי מסכים. לא כל כך בשל הכיף הכרוך בעניין הזה של לחלוק, ויותר משום שהקונקורנציה במקרה דנן, לא נראית לי כמו משהו שיש לחוש מאוים מפניו. מהר מאוד הפוליגמיה היתה מתחלפת באביעדגמיה, שהיא מבחינתי הזרם הנכון להשתייך אליו. כנסיית אביעד הקדוש. והמעונה.

"סיימת?" שאל בובי שרחמי על עצמי כבר הפכו לדאבונו לפסקול חייו. "אז יופי", אמר, ושם פרק של "חברים", ובו פיבי המטומטמת שוב מבצעת מול כל בית הקפה את שירי התת-רמה שלה, וכולם מעמידים פנים שהיא היפית מצחיקה, ושהם בכלל לא נבוכים מכך שחברתם הטובה היא חתיכת מפגרת. זה מה שאנחנו רואים כל היום. "חברים". יש לנו אפס פתיחות וסבלנות לסדרות חדשות. היו לי כמה ניסיונות, בשנה האחרונה בעיקר, לאמץ כל מיני חידושים טלוויזיוניים מהוללים כמו נניח "אימפריית הפשע", או אפילו "מד מן" שכבר חמש פעמים נרדמתי באמצע הפרק הראשון שלה ושם נסתיימו יחסינו. בסופו של דבר אני תמיד חוזר לחיקם החם של ג'ואי ורייצ'ל, וצוחק כמו בפעם הראשונה מהרגלי הניקיון הכפייתיים של מוניקה ובדיחות הקש של צ'נדלר בעלה. האם לבטי דרייפר התנפח פעם השיער בוועידה של רוס בברבדוס וכולם לעגו לה כל הפרק? חוששתני שלא. גם ל"מד מן" שלכם יש עוד כמה דברים ללמוד.

ועם זאת, הגיע הזמן לפתוח לבי לאהבה חדשה. יותר מאחת אפילו. טלוויזיה פוליגמית. ים של סדרות חדשות שאינן "חברים" ובכל אחת מהן דמויות מורכבות להזדהות איתן. כי למרות שאני חש עצמי רייצ'ל פעם ביום לפחות, יכולת ההזדהות שלי מגיעה אל סופה ברגע שפיבי נכנסת לסלון ופותחת לכל החבר'ה בקלפים. שיאשפזו אותה כבר באיזה מוסד רחוק, וישכחו ממנה. חברות איננה צדקה.

לא אפסח על המטאפורה המתבקשת: גמרתי עם חברים, ואני מוכן לאהבה גדולה. בחיי שחשבתי על זה הרגע. טוב שלא דיברתי על חיבתי ל"סקס והעיר הגדולה", וגרוע מזה - ל"עקרות בית נואשות", כי אז מן הסתם זה לא היה עובד.

בינתיים, בארוחת יום שישי בבית אמי, התברר שגם היא משתעשעת בתיאום מושלם ברעיון של ריבוי פרטנרים. "אני שוקלת ללכת לספידייטינג", אמרה.

"חבל שאת לא שוקלת לאכול".

"אתה חושב שזה פתטי?"

"זה בעיקר מסוכן. תגידי לדיאטנית הנאצית שלך שכוס מים זה לא מנה ראשונה. ושתמסור ד"ש לגבלס בפעם הבאה שהן נפגשות".

"התכוונתי לספידייטינג. אתה חושב שזה פתטי?"

"אני חושב שזה פתטי לשאול אותי אם זה פתטי. זה קצת כמו שאני אשאל אותך אם שמנתי. זה עיוור שמוביל עיוור אחר. אם אני ברומטר הפתטיות שלך - אני, שסיימתי תוך יומיים את כל הפרקים של העונה הראשונה של 'אהבה גדולה' מבלי ששום צלצול בדלת או אפילו בטלפון יפריע את שלוותי - מצבך באמת מזעזע. האנורקסיה היא הקטנה בבעיותייך".

היא לא מתרגשת מהנאום מן הסתם, ומיד חותכת לקיטורים. מתברר שהמסכנה לא מסוגלת להאזין יותר לתוכנית שלי ברדיו, משום שאנחנו משמיעים כל הזמן את שיר הראפ הנורא הזה, שצלילי הבאס בו כל כך חזקים, שהם גורמים לה לחשוב שיש לה פנצ'ר בגלגל. "ופעמיים כבר עצרתי בצד!" סיכמה בדרמטיות.

"אני קולט פתאום שאבא היה פוליגמיסט. את שש נשים".

היא מזכירה לי את אמא של רייצ'ל בפרק שבו היא עוזבת את בעלה, ומודיעה לבתה ששתיהן מהיום רווקות לוהטות וכדאי שיצאו לבלות ביחד. אני מוכרח להתחיל סדרה חדשה.

וכמו משמים גיליתי השבוע כי ה-VOD של הוט, מקום מגורי בימים האחרונים, חוגג החודש יומולדת ומציע במתנה מבחר גדול של סדרות ותיקות וחדשות. לא ידעתי שה-VOD בן השש, ואנוכי שרק לפני שבועיים חגגתי 236, חולקים אותו המזל. לא פלא ששנינו תקועים כל הזמן. וגם לא מחדשים כלום לאף אחד. אזמין לי אם כן, חינם אין כסף, את כל פרקי הסדרה הנערצת של דנה מודן "אהבה זה כואב". חה! היא מספרת לי מה זה כואב?

"רעיון נהדר", בובי נובח עלי, "תמשיכי לקרוץ לו את הקריצות העלובות האלה בטור שלך. מרוב קריצות תהיי בסוף פוזלת, ואז בטוח כולם ירצו אותך. חלומך הפוליגמי יתגשם". כשהוא מדבר אלי בלשון נקבה, אני יודע שעברתי את הגבול. אבל חמש דקות אחר כך כל ההעצמה הסינגלית ההדדית שלנו קורסת, כשאנחנו צופים בלב מרוסק בפרק שבו רוס מציע נישואים לאמילי הקלפטע, ורייצ'ל ההמומה אומרת למוניקה שתמיד חשבה בסתר לבה כי רוס הוא האחד בשבילה, וכי בסוף הם יגמרו ביחד.

בובי מלכסן אלי מבט. "אני לא רוצה לשמוע אותך", שוב בלשון נקבה, כדי שאני אבין את חומרת דבריו. ואני מבין היטב. זה פרק סיום העונה.

aviad.kissos@gmail.com



'יותר מדי גברות', סרט אילם, 1918



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו