בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תפקידו של הבלוג הפוליטי במזרח התיכון החדש

תגובות

בחודש מאי האחרון, הזדעזע איתמר שאלתיאל מגירושו של הבלשן פרופ' נועם חומסקי מישראל. עוד באותו יום בנה והחל להפעיל את הבלוג שלו, "מדרון חלקלק" (www.hahem.co.il/slipperyslope).

אבל עוד הרבה לפני היום ההוא, משהו מהדנ"א של הבלוג כבר נבט במוחו, גם אם הכיוון עוד לא היה ברור. שאלתיאל ושני חבריו תיכננו להקים אתר ולקרוא לו אולקוס.קום, שהרעיון שבבסיסו די פשוט: הגולש נכנס לאתר, בוחר משפע של אפשרויות את התופעה שהכי מגרה את האולקוס שלו, ואז מופצץ בתוכן שפוגע היישר במרכז הכאב. מעין מיזם מזוכיסטי שמשמש כגרסה מקוונת לחדר 101 האורווליאני - זה שבו האסירים חסרי המזל שמוצאים עצמם בתוכו מתכבדים בעינויים בהתאמה אישית, איש-איש וסיוטו הנורא מכל.

הטריגר לתובנה שסיוטו הנורא מכל של שאלתיאל עצמו - קריסת הדמוקרטיה הישראלית - נמצא ממש מעבר לפינה ועלול להתממש בקרוב, היה כאמור גירושו של חומסקי. כשבקר הגבול הישראלי בגשר אלנבי הטביע על דרכונו של הפרופסור היהודי-אמריקאי המוערך את החותמת "מסורב כניסה", ושלח אותו חזרה לירדן בגלל ביקורתו על הכיבוש הישראלי, שאלתיאל החליט לזקק את הרעיון של אולקוס. מאז הוא מתעד מדי יום, בהתמדה סיזיפית, את כל האירועים שלדעתו מהווים אינדיקציה לכך שישראל גולשת במהירות במדרון חלקלק שבקצהו הדמוקרטיה תחדל מלהתקיים.

את שאלתיאל עצמו לא תראו בכל הפגנת שמאל (למרות שבימי שישי מסוימים אפשר לפגוש אותו בבילעין), אולם הוא פעיל מאוד בזירה המקוונת באמצעות כמה בלוגים אחרים וברשתות החברתיות. בשבוע שעבר היה זה שאלתיאל שחשף בבלוג נוסף שהוא מפעיל - "אקטיביזם הוא קוד פתוח" (www.activismos.com) - את העובדה שמייסד תנועת "אם תרצו", רונן שובל, עבד בחברה שמכרה ידע לאיראן. "אם תרצו", כידוע, היתה הגורם שדחף להקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת מקורות המימון של ארגוני השמאל.

"אני לא יודע למה דווקא חומסקי פוצץ אותי כי אני לא עד כדי כך אוהב אותו", אומר שאלתיאל, תל-אביבי בן 32 וסטודנט לתואר שני בספרות עברית. "יכול להיות שקמתי עצבני באותו יום. בכל מקרה, איפיינתי את הבלוג בשתי דקות כי היה לי מאוד ברור איך הוא אמור להיראות, כתבתי את הצהרת הכוונות ואז מצאתי את העיצוב הכי פחות מכוער שיכולתי למצוא ופשוט העליתי את הפוסט הראשון - על חומסקי".

השיפוטיות בפנים

בשמונת החודשים שחלפו מאז עובר שאלתיאל מדי יום על מאות ידיעות שהוא מקבל באמצעות קורא ה-RSS שלו מרוב אתרי החדשות הישראליים הממוסדים, מכמה פורומים ואפילו מהאתר הלא רשמי של נוער הגבעות, "הקול היהודי". לאחר סינון, הוא מעלה כל יום לאתר בין שש ל-14 ידיעות. כולן מנוסחות בשפה לקונית למדי ומפנות את הקורא המתעניין לאתר שבו התפרסמה הידיעה המקורית (שבדרך כלל מלווה בזנב ארוך ובלתי נמנע של טוקבקים גזעניים). האינדיקציה היחידה לעמדה האידיאולוגית של "מדרון חלקלק", היא עצם פרסומן של הידיעות בבלוג.

"אני חושב שזה יהיה פחות אפקטיבי אם אנקוט עמדה בכתיבה. אני לא אכתוב 'הכובש הציוני'. זה מגוחך בעיני. מען (סוכנות הידיעות הפלסטינית) כבר עושים את זה בכל מקרה". שימוש בשפה חדשותית, הוא אומר, יעיל יותר "משום שהוא לא מרחיק את האנשים שבאמצע וגם לא את האנשים שמשמאל. השיפוטיות היא שם ממילא".

לדברי שאלתיאל, "מדרון חלקלק", אותו הוא מפעיל עם אור ברקת, זוכה ל-17 אלף צפיות בחודש, והוא סבור שתכניו מגיעים לעוד רבים דרך ה-RSS שלהם, שמייתר את הכניסה לבלוג עצמו. מה שבטוח הוא שלמרות המספרים הלא גבוהים במיוחד, יש ל"מדרון" אפקט גדול יותר מסך כל קוראיו והוא נחשב לאחד הבלוגים הפוליטיים המדוברים של העת האחרונה.

לטעימה, הנה לקט חלקי מאוד מהידיעות שנכנסו בשבוע אחד בפברואר לקטגוריית "צבא וביטחון" בבלוג: "ילד בן תשע נעצר בידי כוחות צה"ל בכפר בית אומר, וזאת על אף שגיל האחריות הפלילית על פי החוק הצבאי החל בשטחים הוא 12"; "כחלק מחקירתו גרם השב"כ למחמוד סווטי לחשוב שהוריו נעצרו. כתוצאה מהלחץ ניסה סווטי להתאבד במעצרו פעמיים. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי מדובר בטכניקת חקירה פסולה ובלתי חוקית. למרות זאת החליט המשנה לפרקליט המדינה יהושע למברגר שלא להעמיד לדין את החוקרים"; "צלמי 'בצלם' תיעדו חיילים שנכנסו בלילה לכפר נבי סאלח שבגדה המערבית ודרשו להעיר ולצלם כל ילד מעל גיל 10"; "צה"ל הודיע למשפחתו של חוסאם וורידי שנרצח על ידי יהודים בירושלים כי לא ישחרר את גופתו אלא אם יסכימו לערוך את ההלוויה בחצות ולהגביל את מספר המשתתפים בה לעשרה אנשים".

לליקוט הידיעות והלינקים הזה יש לדברי שאלתיאל שלוש מטרות: "תיעוד, שכנוע אפשרי של אנשים, והצפה של ידיעות שהיו נעלמות בתהומות הנשייה. תראה, יש משהו מאוד מתסכל בוויכוח עם מישהו שאומר שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ממש מתסכל. אתה לא יודע איך להתחיל בכלל לענות לו או שאתה לא ממש זוכר. אתה אומר משהו כמו 'יש את ההוא שהכה את הילד' או 'ומה עם ההוא שהשתין לערבי על הפנים ב-2006?' אבל כשיש לך ב'מדרון' קטגוריה כמו 'צבא וביטחון', אתה מוצא שם הכל. וזה משהו שהיה חסר לי. כלי רטורי. ואז אתה אומר למי שאתה מתווכח איתו 'אולי אתה יכול להסביר את זה ואת זה ואת זה? רצף של מעשים שנעשו על ידי מה שאתה מכנה הצבא המוסרי ביותר בעולם?'

"יש הרבה אנשים שנמצאים באמצע. יותר משאנחנו מדמיינים. ואולי אולי אולי מה שהם יקראו בבלוג יעזור להם לחשוב שוב על מה שקורה פה".

אמריקה, תקשיבי

"חשוב לי לומר שאני בעצמי אוהב את המדינה הזאת", אומר שאלתיאל, "ולא הייתי עושה את כל זה אם לא הייתי אוהב אותה". אבל הכרסום ביסודות הדמוקרטיה בישראל הולך וצובר תאוצה, והוא חש זאת כמובן בעוצמה רבה יותר מאז התחיל לאסוף מידע. "אני קורא לזה האינפלציה של המדרון", הוא אומר. "אם הייתי שם לכל ידיעה בבלוג כוכבים שמדרגים כמה 'מדרונית' היא, חומסקי פעם היה מקבל חמישה כוכבים. היום הוא לא היה מקבל שני כוכבים. באמת".

במקביל לגרסה העברית של הבלוג, עומלים שני מתרגמים על תרגום מהיר לאנגלית של כל הפוסטים. "בתכלס, הכי חשוב לי שייקראו את הבלוג יהודים אמריקאים, כי אין להם מושג. השמאל הליברלי האמריקאי ליברלי כלפי כל דבר בעולם מלבד ישראל, והם לדעתי הכי זקוקים לדחיפה.

"בישראל הייתי רוצה שמצביעי העבודה או קדימה - מי שמחשיבים את עצמם לאנשים שפויים ונורמליים שאוהבים את המדינה הזאת - יראו באילו הצעות חוק המפלגה שהם הצביעו עבורה תומכת, ויראו מה צה"ל עושה בשמם בשטחים. שכל יום פשוט ייכנסו ויראו, ושינסו להסביר את זה לעצמם".

וזו משימה לא פשוטה. אצל כל מי שרואה את עצמו כהומניסט ודמוקרט, גם אם אינו מצביע למפלגת שמאל, האפקט המצטבר של קריאה ב"מדרון חלקלק" מוביל לייאוש ולתחושת קבס. שאלתיאל מודע לכך. "חבר שאל אותי מה אני חושב שיקרה למחרת היום שבו שוטר מג"ב בהפגנת שמאל בתל אביב יירה כדור בראש למפגין שמאל", הוא אומר. "לי זה ברור שלא יקרה כלום אחר כך. אולי יגנו את השוטר, אבל ברור שאף אחד לא יקום ויתפטר ושמח"ש לא תשנה את הדרך שבה היא עובדת.

"העניין ברדיקליזציה הוא שאתה לא רואה את הרגע שבו הכל מתחרפן ושאין יותר טעם לפרסם דברים כמו אלו שאני מפרסם ב'מדרון חלקלק' כי הכל כבר משוגע".

לדעתך הגענו לשם?

"קצת, אבל אין כזה דבר נקודת אל-חזור. תכלס, גם בגרמניה לא היתה נקודת אל-חזור. עובדה - תראה את גרמניה עכשיו. הייתי שמח להיות במצב שבו גרמניה נמצאת היום: אחרי השואה, עם רגשות האשמה. האופטימים אומרים שיהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה טוב, אבל אולי גם יהיה ממש אסון. יכול להיות שיום אחד יבואו אנשים בחולצות כחולות-לבנות וייקחו אנשים כמוני למשרדי הגסטפו החדש. יש סיכוי שזה יקרה. אני יודע שזה נשמע נורא, אבל זה קרה כבר בהרבה מקומות אחרים אז למה לא פה?" *



אשה פלסטינית ועצי זית שהושחתו ליד שכם


המג'ד ברומברג ומפגין כפות בנעלין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו