בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת נוסן, נתניה

תגובות

הרברט ורינה נוסן בביתם בנתניה

* משתתפים: הרברט (86) ורינה (78).

* הבית: בית דירות, מרכז העיר, 6 קומות, 12 דיירים ומדרכה מוצלת פיקוסים. גרים 45 שנים ("בששת הימים כבר היינו כאן"), קומה חמישית.

* קומה חמישית: עולים במעלית חדשה, צרה ("הבניין מחדש את נעוריו") ונכנסים אל מבוא עם מראה. הדירה (90 מ"ר) נקייה, שטופה, גם שטופת אור. מימין - סלון שנגמר בשולחן אוכל כבד ותריסי פלסטיק, משמאל - שני חדרים (אחד לשינה, השני לצפייה), ישר לפנים, במתחם משלו - מטבח מצוחצח, עם ארונות פורמייקה בהירים, משטח גרניט נוצץ, שולחן אוכל לשניים, פוטוס בעציץ ונוף דודים נתנייתי. פונים לחדרים.

* החדרים: בחדר השינה, לבן הקירות, תרופות וספרי קריאה ("ממערב לירח", מיכל שלו), בחדר השני כורסה עם שמיכה, כיסא עם כרית וטלוויזיה על שידת שנות ה-60, נושאת ספרי בישול (רות סירקיס), מילון (אוקספורד) ותנ"ך ("הולי בייבל"). פונים לסלון.

* הסלון: שתי ספות עור חומות, שתי כורסאות דניש, שטיח כרמל, שולחן נמוך, קערות פיצוחים-פירות, תמונות ילדים-נכדים, רפרודוקציות אימפרסיוניסטיות וכד חרס צר שממנו בוקעים ענפים יבשים, דקים.

* היסטוריה נדל"נית: את הבית רכשו ב-65', ב-45 אלף לירות. קודם גרו בכפר חיים, מושב שכן. המעבר לעיר, מוסכם על הרברט ורינה, היה טעות ("באותו הכסף היה אפשר לרכוש אז שתי נחלות"). כך או כך, לקחו משכנתה ועמדו בתשלומיה בעזרת הפיצויים (שלו) מגרמניה.

* פרנסות ועיסוקים: הרברט ורינה בגמלאות. הרברט עבד כמפעיל קומביינים ומקצרות ב"גרנות", תשלובת חקלאית-תעשייתית משותפת ליישובי עמק חפר. 35 שנה הפעיל קומביין "פוקס", מהראשונים בעלי הנעה עצמית, בשדות להבות חביבה, עין החורש, העוגן, מעברות, משמר השרון ועוד ("כל כך הרבה שאני כבר לא זוכר"). לעתים ירד גם לנגב וחזר הביתה פעם בשבוע ("עבדנו מסביב לעונות, כל עונה והכלי שלה"). לדבריו, את המנוע דומם רק בימי גשם כבד כשהשדות הפכו עיסת בוץ.

* גשם כבד: אין כבר. הרברט אומר שהוא חש את השינוי באקלים, "פעם החורף היה קשה ויכולנו לגדל אספסת", אומר, "היום אין מים בשביל זה". לדבריו, בגלל שאין אספסת הביצים כבר לא צהובות כמו פעם.

* והיום: כפנסיונר, הרברט עושה קניות בשוק של נתניה (לא מרוצה מרמת הניקיון), הולך לשחות בחוף סירונית (לאחרונה פחות, כי אין חברים), מרבה בצעידות (לכיוון בית גולדמינץ) וקורא ספרים (בעיקר באנגלית). ממליץ על "The Bronze Horseman" (על מלחמת העולם השנייה). לפעילות של פנסיונרים אינו נמשך (הלכתי פעם ולא היה משהו מעניין), את רכבו, פורד פייסטה, מכר לפני 5 שנים, עקב עלויות אחזקה.

* עיסוקי רינה: 13 שנים עבדה בחממות הפרחים ("לייצוא") של כפר חיים, רוב השנים נשארה בבית עם הילדים, כאחראית חינוך, ניקיון, בישול ואירוח.

* קיום: חיים מהפנסיה של הרברט, מהרנטה שלו (600 אירו) מגרמניה ("בלי זה לא היתה לנו דירה") ומקצבת הביטוח הלאומי.

* ילדים: רמי (54), עובד ברפא"ל, שירת בעבר בצבא קבע, נשוי פלוס שתיים, גר בתל מונד, ודורית ז"ל.

* דורית: לפני 5 שנים נפטרה מסרטן. גרה באילניה, הותירה בעל ושלושה ילדים ("נכדים נהדרים"). בת 52 היתה במותה.

* תולדות הרברט: יליד 1924, גרמניה, הבן הצעיר למשפחה ברלינאית חילונית ("הלכו לבית הכנסת בחגים"), אח ואחות מבוגרים ממנו. אמו היתה כובענית ("תופרת אצל מישהו"), אביו ברלינאי מדורות ("טייס במלחמת העולם הראשונה"), שהתפרנס כסוכן מוצרים לתעשייה ("למשל דבק"), גרו בפרבר יוהנסטאל ("מקום יפה ונחמד") עד עליית הנאצים, אז נאלצו לעבור למרכז העיר ("הכל נגמר"). אחותו של הרברט הצליחה לצאת מגרמניה ב-1939 ונסעה לארץ ישראל, שאר בני המשפחה שרדו בברלין עד 43'.

* 1943: הרברט, בן 19, עבד במפעל נשק, אמו עבדה כמבשלת בחדרי אוכל של נאצים ("הם ידעו שהיא יהודייה"), אחיו נעלם (ושרד), אביו עזב את הבית ועבר לגור עם "מישהי" בעיר. "המתח בבית היה גדול", מספר הרברט, "ואבא היה אבוד". הרברט עצמו, שנשאר עם האם, לא הבין, וגם לא טרח להבין, מה באמת קרה ביניהם. האם נספתה באושוויץ, האב ניצל והגיע לאמריקה והרברט נלקח ברכבת מברלין ("מאורניינבורג") למחנות שונים, בהם אושוויץ ומונוביץ (אושוויץ 3). בהיותו צעיר, כשיר לעבודה, ובעיקר בר מזל, הצליח לעבור את כל הסלקציות, עד ששוחרר על ידי האמריקאים על מסילת ברזל בלב גרמניה ("פתאום ראיתי שאין גרמנים"). אל קבוצת האסירים, משחזר, הגיע טנק אמריקאי, "ואחריו הגיעו ג'יפים עם כושים. הם לא התקרבו אלינו, פחדו שנתנפל עליהם וזרקו לנו אוכל מרחוק. ובאמת, לא היינו במצב שאפשר להתקרב אלינו".

* העלייה: 46'. הרברט הגיע לארץ, לבדו, באוניית המעפילים "נצר סירני", נעצר על ידי הבריטים, נלקח למחנה עתלית, שוחרר בהשתדלות אחותו ששירתה בצבא הבריטי במלחמה, נשלח על ידי הסוכנות לקיבוץ גליל ים ("לא ידעתי מה זה קיבוץ") ויצא למלחמה.

* המלחמה: גויס לגבעתי, נשלח לדרום, אחר כך עבר לאזור רמת הכובש בשרון וניצל ממוות ("חבר שלי, שנסע לפני, עלה על מארב, קפץ לתעלה וחתכו אותו לחתיכות"). בסוף 48' שוחרר, גר אצל אחותו בכפר מונש והכיר את רינה.

* רינה: ילידת בגדד, 1932, רביעית מבין עשרה ילדים, לאביה היה בית דפוס וכריכייה, משפחה אמידה, ביתם ("3 קומות, 1,200 מטר") היה על שפת החידקל. למרות המצב הכלכלי הטוב, החליטו ההורים לעזוב את עיראק בכל דרך ("לעולם לא תוכל להבין את הפחד שלנו כיהודים"). וכך, בסוף 49', בהיותה בת 16, נפרדה רינה ממשפחתה והגיעה לארץ ב"עליית הנוער" לקיבוץ גן שמואל. את הוריה פגשה בארץ ב-51', חסרי כל, הם גרו באוהל במעברת בת ים.

* הפגישה (עם הרברט): 51'. הוא היה חייל משוחרר, עולה מגרמניה, דלפון, שגר אצל אחותו בכפר מונש, היא היתה עולה מעיראק, חניכת עליית הנוער, שגרה בקיבוץ. היה לה גם אח, צבי, חבר של הרברט מימי גליל ים ("הוא נפצע במלחמת השחרור וקיבל בית ביפו"). יום אחד לקח צבי את הרברט אל הוריו בבת ים ("דרך החולות"). באותה עת גם רינה ביקרה שם. הצפיפות באוהל היתה גדולה, אבל החמימות נעמה להרברט, כמו גם מראה פניה של רינה. באותו מעמד ביקש רשות מאביה לצאת איתה ("אז לא הסתכלו על ווזווז") ואחרי חודשיים היתה חתונה.

* החתונה: בדירה בבת ים ("ליד המצבה"). הרברט: "היה צנע, הביאו יין כרמל מזרחי, אכלו סנדוויצ'ים ומהעוף לא זרקו שום דבר". את החליפה הוריה קנו לו באלנבי ("הם היו כמו הורים מאמצים שלו", רינה).

* ירח דבש: "ישר חזרנו לכפר מונש". היה להם שם בית עם שירותים בחוץ, ומשם לכפר חיים. בהמשך עברו לנתניה לשיכון ותיקים ("3/4 דונם"), והגיעו לביתם הנוכחי ("עשינו טעות").

* סדר יום: הרברט קם ב-5, שותה תה (לימון, בלי סוכר) והולך לים (בימי ים). רינה קמה ב-7 ושותה נס (בלי סוכר). אחר כך הם עושים ארוחת בוקר ביחד ("טוסט וסלט כמו בקיבוץ") ובהמשך יילכו לשוק, או לשתות קפה ב"קניון הדרים" ("ליד בית המשפט"). לצהריים רינה מכינה "הרבה מרקים, ירקות מבושלים, עוף בתנור, או צלי". רק בזמן האחרון, לבקשת הנכדות, התחילה לעשות קובה עיראקי. אחרי האוכל - נחים (עד 4), שותים קפה (או תה) ו"יוצאים העירה לקנות דברים טובים לנכדים". בשובם יצפו ב"ערב חדש" ("בערוץ 1, בלי פרסומות"), ב"צעירים חסרי מנוח" וב"היפים והאמיצים". ארוחת הערב שלהם ב-7 ("גבינה, זיתים, לקרדה, דג מלוח"). בהמשך רינה פונה לקריאה ("45 שנה אני מנויה בספרייה העירונית") והרברט פונה לחדשות (עדיין מצר על פרישת חיים יבין). ב-11 וחצי רינה הולכת לישון והרברט מושך עד 12-1. ישנים טוב ("בלי כדור").

* געגוע: "לחיים של פעם", רינה, "עד לפני 5 שנים הייתי מאושרת, היום הבת שלנו לא בחיים, זה זעזוע עמוק, היא היתה מוכשרת, היא היתה אדריכלית בצפון ולמדה שמאות. זה שובר את המשפחה, אבל יש נכדים נהדרים".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): הרברט - 8, רינה - "לפני 5 שנים היה 10".

* זיכרון: דורית למדה בכיתה שלי, בביולוגית, בטשרניחובסקי נתניה. היא היתה בחורה נפלאה.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הבית. עברו מהכפר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו