בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבד בצד הארי

ברונקה קליבנסקי, קשרית בגטו ביאליסטוק, 1923-2011

תגובות

ברונקה (ברוניה) ויניצקי נולדה בגרודנו שבפולין, למדה בגימנסיה "תרבות" והיתה חברה בתנועת "דרור". אחרי הכיבוש הנאצי ב-1941 הופיע בגרודנו מרדכי טננבוים-תמרוף - האיש שיהפוך לדמות המרכזית בחייה - וקרא לצעירים להתאסף בביאליסטוק כדי להתארגן להגנה עצמית. אך כיצד תיסע נערה יהודייה ברכבת? היא הרהיבה עוז, ניגשה לקצין גרמני, ובחיוך מקסים ביקשה שיקנה לה כרטיס. היתה זו הפעם הראשונה מני רבות, שבה מראה הארי המצודד ואומץ לבה סייעו לה לא רק לשרוד, אלא אף לבצע פעולות מסוכנות ביותר.

ברחוב וונסקה שבגטו ביאליסטוק התקבצו חברי התנועה מווילנה, גרודנו והאזור לקיבוץ "תל חי", שבו האינטנסיוויות והפחד נמהלו ברומנטיקה של נוער אידיאליסטי. ברונקה התאהבה במרדכי הכריזמטי, אך הוא שלח אותה לצד הארי, כדי שתשמש כקשרית. "א צעשמייכלטע שיקסע", הוא קרא לה, שיקסע קורנת חיוכים.

היא הסירה את הטלאי הצהוב, ומצוידת בתעודת זהות מזויפת החלה להפיץ כרוזים, למסור הודעות ולהבריח נשק לגטו. כמו כן הטמינה את ארכיונו של מרדכי, שהתגלה אחרי המלחמה. היא היתה בודדה, וחשה כחיה נרדפת. טמה שניידרמן, הקשרית הקודמת ואהובתו של מרדכי, אשר הכניסה אותה לתפקיד, נהרגה. שתי קשריות שקדמו לה נהרגו גם כן. היו אלה מכתביו האינטימיים של מרדכי שנטעו בה כוח להמשיך. באחד מהם הוא הזהירה: "זכרי, את האחרונה, תהיי זהירה".

ב-27 בפברואר, 1943, זימנה מרדכי לאסיפה חשובה בגטו, שבה הציע כי בהיפתח האקציה הצפויה, יגיבו היהודים ב"קונטראקציה", כדי "להבטיח שאיש מהגרמנים לא ייצא חי מהגטו". התפתח פולמוס סוער, שבו רוב המשתתפים צידדו דווקא ביציאה אל היער. אלא שברגע האמת, ב-16 באוגוסט, רוב היהודים נשמעו לראש היודנראט בפועל, אפרים ברש, והלכו לפינוי ללובלין, שהסתיים בהשמדתם. מול עיניה הכלות של ברונקה בצד הארי, התחולל קרב קצר בגטו שבסיומו נהרגו מרדכי וחברו להנהגה, דניאל מושקוביץ.

כששוחררה ביולי 1944 על ידי הצבא האדום, גילתה כי 11 מבני משפחתה הקרובים ביותר נרצחו. בייאושה המשיכה לכתוב למרדכי, האהוב המת, הנערץ, ונשבעה לו: "אני רוצה לפרסם את שמך, חייבת. עליך לחיות לדורות. ילדים בבית ספר יזכירו את שמך בהתפעלות, ומבוגרים ביראת כבוד".

אחרי המלחמה היא התחתנה עם מיכאל-מישה קליבנסקי ז"ל, צנחן ופרטיזן, ששירת כקצין בצבא הפולני, ואחרי שלמדה ספרות, אמנות ותיאטרון בשווייץ, עלתה לארץ ב-1949. היא למדה ארכיונאות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, וב-1954 התקבלה לעבוד בארכיון יד ושם, תחת המנהל יוסף קרמיש. יהודית קליימן, שעבדה עמה, אומרת כי בנוסף לכישרון השפות שלה, "היה לה מגע קסם בנייר, ולכל מסמך התייחסה בחרדת קודש". ד"ר יצחק ארד, יו"ר יד ושם לשעבר, אומר כי בשבילה "זו לא היתה עבודה, אלא שליחות".

ד"ר רוב רוזט, מנהל הספריות ביד ושם, אומר כי כשנכנס כחוקר צעיר למוסד לפני שנים רבות, התרשם מתמונתו של מרדכי טננבוים-תמרוף שניצבה על שולחנה. אך רזיה גולן, שסייעה לה להוציא את ספרה "אריאדנה", הכולל את פרוטוקול הישיבה הדרמטית בגטו ואת חליפת המכתבים עם מרדכי, מספרת כי בחדר השינה שלה ניצבה תמונתה של טמה שניידרמן, אותה מסר לידיה מרדכי.

ברונקה, שהניחה אחריה את הבן אלי, נשארה נאמנה להבטחתה למרדכי, לחמה בשצף קצף כנגד מי שלדבריה גימד את המרד בגטו ביאליסטוק והאדיר רק את המרד בגטו ורשה, והזכירה כי גם מרדכי - ולא רק אבא קובנר - קרא שלא ללכת כצאן לטבח. הרצאה בירושלים בפני חברי "ראשית", הקיבוץ העירוני הראשון, הולידה קשר מתמשך, וכשהתגייסו ילדי הקיבוץ לצבא, היא השביעה אותם לשמור על צלם אנוש.



ברונקה קליבנסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו