בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | שלושה סינדרומים

תיאור, תסמינים, אבחון ודרכי טיפול

תגובות

1. תסמונת מירפוק הטניס (Reflexia Bibitis)

תיאור: תגובה נוירוטית, ההודפת באופן אוטומטי - לעתים במהירות פנומנלית - כל שינוי ויוזמה, במיוחד כאלה הקשורים באינטראקציה של "קח ותן".

אטיולוגיה ורקע: להבדיל מ"מרפק הטניס" - שהוא פגיעה פיזית בגידי ובשרירי המרפק המקושרת למשחק הטניס - הרי "מירפוק הטניס" הוא סינדרום השייך לתחום הנפש. אם יש דמיון בין שני הסינדרומים, הוא מתבטא ברפלקס ההדיפה והחבטה המאפיין את השניים. אלא שבמקרה הראשון זו הדיפה פיזית של כדור, ובשני - דחיית כל תוכנית העלולה לשבש דוקטרינה מחשבתית, לרוב תוצאת פחדים, ששורשיהם בילדות.

תסמינים ואבחון: לרוב יתגלו הסימפטומים רק במאוחר, כיוון שהפציינט - כחלק מהסינדרום - ידחיק ויכחיש את מחלתו; ולא זו בלבד, אלא יטעה את סובביו בהבעות מילוליות נמרצות בכיוון ההפוך: יביע כביכול רצון בשינויים וביוזמות, ידבר גבוהה-גבוהה על "הנכונות למשא ומתן" ועל "מוכנות לכל ויתור שיידרש" וכל כיוצא בזה. אלא שברגע האמת - כאשר רק נרמז הצורך להשיב על יוזמה - יחבוט הפציינט ויהדוף אותה במהירות שאין לה דומה בטבע: מהיר יותר מקפיצת פרעוש, זריז יותר מאבחת לשונה של זיקית מול חרק. התסמונת הופכת למסכנת-חיים, כאשר הפציינט מתחיל להדוף אוטומטית דברים שבהם תלויים חייהם ועתידם של מי שמושפעים מ"החלטותיו" (אם אפשר לקרוא לזה כך).

מהלך והיסטוריה: כאשר התסמונת פוגעת ברפדים או במכונאים ניתן להכיל את נזקי הסינדרום במעגל הקרוב של החולה; אולם הבעיה מתחילה כאשר הפציינט נמצא בעמדת הנהגה. ואמנם, ההיסטוריה הרפואית יודעת לספר על שורת מנהיגים פוליטיים של מדינה אומללה מסוימת, שלקו בזה אחר זה בתסמונת, ובכך הביאו על עמם פרצי אלימות נוראים כתוצאה מדחייה שיטתית של הזדמנויות. מקרה ידוע במיוחד הוא זה של פוליטיקאי בשם ב"ב, שהתפרסם כבעל רפלקס-ההדיפה המהיר ביותר הזכור בספרות הרפואית: כאשר יוזמה למשא ומתן באה מצד שכנים ממזרח, הגיב ב"אם הם רציניים ימצאו בנו פרטנר, הצרה שהם לא רציניים". ועוד: "מה שמונע את המשא ומתן הן העמדות של הצד השני". כאשר מנהיג של מדינת-אויב שכנה מצפון העביר לו מסר באמצעות שני סנטורים אמריקאים בכירים בדבר רצונו בחידוש המשא ומתן לשלום - הגיב הפציינט מיד במילים: "ברצון, אבל ככה לא מנהלים משא ומתן. זה לא מקובל, לא נהוג, ולא מראה על רצינות".

דרכי טיפול: לפנינו סוג של רפלקס התנהגותי נרכש, ההופך לכרוני ובדרך כלל אינו מגיב למה שקרוי "טיפולים שמרניים". למרבה הצער, הריפוי היחיד שהושג עד כה נעשה באמצעות נזעי (מכות) חשמל בגזע המוח (הידועים בכינוי העממי "מלחמה").

2. תסמונת גא"ת (Inertia Agitatis)

תיאור: היאחזות ספונטנית היסטרית בכנף בגדו של אדם או של מצב קיים - יהיה גרוע ככל שיהיה - מתוך פחד שיתחלף בבלתי-ידוע, הנחשב תמיד כאסוני מעצם מהותו.

אטיולוגיה ורקע: שמה העברי של התסמונת מורכב מראשי התיבות "גולדה אל תלכי", על שם סיטואציה היסטורית שבה התפרץ הסינדרום בכל עוזו. היה זה במדינת ישראל, בשנת 1974, לאחר הפיאסקו של מלחמת יום כיפור וכשלונה המוכח של מדיניות "הזמן פועל לטובתנו" שקדמה לה. כאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, נכנעה סוף-סוף ללחץ הציבורי והודיעה על התפטרותה, פילחה את האוויר זעקה מצמררת (יש אומרים: מפי שר החינוך דאז, אהרן ידלין): "גולדה, אל תלכי!"

זעקת יתמות זו, המבטאת חרדת הינטשות עמוקה, ממשיכה להדהד באותה מדינה עד היום הזה. שורשיה של התסמונת בתפיסה טראומטית של הקיום, המשקיפה בחרדה עמוקה על כל שינוי, והנאחזת במעין רפלקס ב"סטטוס קוו" - יהיה אשר יהיה - מתוך חרדה שמא הכלי הקיומי סדוק כל כך, שהוא יתפורר ברגע שמשהו יוזז. ואין מדובר רק במצבים - אלא גם באישים. ואמנם, באותה מדינה נוהגים למחזר מנהיגים לפחות פעמיים, בלי קשר לכישוריהם, מתוך געגועים, התרפקות על המוכר הגרוע, ופחד מהחדש הלא נודע. סינדרום זה מזכיר פעוט, שמתגלש בגן המשחקים כשהוא צורח באימה, ובהגיעו לקצה המגלשה הוא תובע, כשהדמעות עדיין על לחייו: "עוד פעם!" משמע: זה היה זוועה, אבל לפחות כזו שכבר נחוותה פעם.

תסמינים ואבחון: לאחרונה התפרצה תסמונת גא"ת לא רק ביחס למנהיגים ולמצבים מקומיים, אלא גם כלפי זרים. כאשר המזרח התיכון עבר טלטלה ומהפכות - האינסטינקט הראשוני של המנהיגים והעם בישראל היה להילפת באימה, כקופיף הנאחז באמו, בכל מנהיג אזורי ועולמי שעמד להיות מודח - יהיה מושחת, עוין או צונן ככל שיהיה - מחשש שיבוא גרוע ממנו: "מובארק, אל תלך!" בקעה הקריאה מקרית הממשלה, בדומה לקריאתו של פאוסט, שהתחנן שהרגע עצמו יעצור. לדידה של ישראל - לא משום שזהו רגע יפה, אלא משום שהוא כבר מוכר, במלוא מוטת כיעורו.

דרכי טיפול: כיוון שזוהי מחלה כרונית, הטיפול כולל הרגעה ובעיקר המתנה שהזמן (לפחות הוא, בניגוד לפציינט המכורבל בתנוחה עוברית) יעשה את שלו.

3. סינדרום "אנדרוקלס והאריה" (Polska Obnoxia)

תיאור: נטייה להתערבות בלתי נשלטת בענייניו ובצרותיו של הזולת, תוך הזנחת בעיותיך שלך, כדי לקושש הכרת תודה - רק כדי להיעלב ולהתאכזב כאשר זו לא באה.

אטיולוגיה ורקע: מקור כינויו של הסינדרום הוא בסיפור העתיק על העבד הרומי שברח ונתקל באריה, שלף מרגלו קוץ, ולימים - כאשר נתפס והושלך לאריות - ניצל הודות לכך שהאריה זיהה את מיטיבו ונמנע מלטרוף אותו. משל זה מרמז על אופיה של התסמונת, שבה מתערבבים דחפים סותרים: אלטרואיזם-כביכול, המשלב חישובי תועלתנות, והמחפה על פחדים קיומיים קמאיים. כאשר סינדרום זה מתגלה במדינות - הוא מגיע לפעמים לממדים אפידמיים. ידוע למשל על מדינה מסוימת, שהחוזה והנביא של תקומתה - ב"ז הרצל - התייחס במפורש לסיפור הזה בפגישתו עם הסולטן הטורקי בהציעו לו עסקה: אני אשלוף מכפך את הקוץ, כלומר אגייס עבורך כספים מיהודי העולם, ואתה תיתן לי בית לאומי. מאז והלאה, לכל אורך שנותיה, התקבעה מנטליות זו כיסוד התנהגותה של אותה מדינה, וכתחליף למה שמכונה במדינות אחרות "מדיניות" ו"יחסי חוץ".

תסמינים ואבחון: רעידת האדמה האחרונה בניו זילנד זימנה לנו לא-מכבר אפשרות להתבונן בהתקף חריף ואופייני של הסינדרום. הפציינט, במקום לנהל מדיניות קונסטרוקטיבית בימים כתיקונם, מעביר את ימיו בהמתנה לאיזו מצוקה שאליה תיקלע מדינה כלשהי, בעיקר כזאת שיחסיו עמה השתבשו בגלל האין-מדיניות. במקרה של ניו זילנד, עוד בטרם שכך רעש האדמה - וכבר הסתער הפציינט שלנו והציע כמעט רפלקסיבית עזרה ו"סיוע", וגם נעלב מכך שלא התבקש לעשות זאת; ולא זו בלבד, אלא שהוא מירפק את דרכו בכוח לאותה מדינה מוכה תוך שכחת העובדה שהוא עצמו ערוך עוד פחות - הן לרעידות אדמה והן לכיבוי שריפות; ויתרה מזו: הוא עוד תבע שאותה מדינה תיתן לו "לפחות הזדמנות להתאמן על ההריסות". משנענה בשלילה - הצטנף בתחושה החמימה והמוכרת של רדיפה, מסכנות ופרנויה, שאליה הוא חוזר תמיד בערבו של יום. "לפחות ניסיתי", יאמר בשבתו בחשכה, "אמנם זייפתי את דרכוניה של אותה מדינה, אבל כשהיא היתה חולה - מי היה זה שהציע להגיש לה כוס תה? אז זה היחס שמגיע לי?!"

דרכי טיפול: אין. להימנע ככל האפשר ממגע עם החולה.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו