בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקרוב: רפואה נפרדת לגברים ולנשים

תובנה חדשה ומהפכנית מחלחלת לעולם הרפואה: נשים אינן גברים. הן חולות אחרת, כואבות אחרת וצריכות גם להיות מטופלות אחרת. "בעוד כמה שנים נראה רפואה נפרדת לגברים ולנשים", אומר פרופ' מרק גלזרמן. "עוד נשאל את עצמנו, איך לא הבנו את זה קודם"

תגובות

לפני כשנה, התקשרה אם מצפון הארץ אל מנהל בית החולים לנשים בבית החולים בילינסון בפתח תקוה, פרופ' מרק גלזרמן. היא סיפרה לו על בתה הממשיכה לסבול מהתקפות אפילפסיה, למרות התרופות שהיא נוטלת. להפתעת האם, שאל אותה פרופ' גלזרמן על המחזור החודשי של הבת. בשיחה התברר, כי ההתקפים מגיעים בימים שלפני המחזור.

לשמחתה של האם, היא הגיעה לרופא בעל מודעות גבוהה לקשר שבין המין הביולוגי, לשאר התהליכים הביולוגיים בגוף. פרופ' גלזרמן הוא מחלוצי הרפואה המגדרית בישראל, ויו"ר החברה הישראלית לרפואה מגדרית. לאחרונה גם הפך לנשיא האיגוד הבינלאומי העוסק בתחום. "מבחינתי, זה פאזל פשוט", מסביר הפרופסור. "לפני הווסת מופרש הורמון הביוץ, הפרוגסטרון. אחת מתכונותיו היא פירוק הידנטואינים - תרופות שלוקחים נגד אפילפסיה". לאחר שגלזרמן הסביר לאם את הקשר בין הדברים, הנוירולוגים המטפלים בבת העלו את מינון התרופות בימים שלפני המחזור, והיא חזרה לשגרה מבורכת. "זה הקשר בין המגדר לתרופות", הוא מסביר. "הבעיה היא שאף רופא לא שואל אשה שמגיעה אליו בשל בעיה נוירולוגית, או כל בעיה אחרת, מתי המחזור החודשי שלה".

איור: יעל בוגן

אבל רפואה מגדרית שואלת בדיוק את השאלה הזאת, ושאלות רבות אחרות. התחום הרפואי המתפתח הזה, מנסה להבין מהם ההבדלים בין הגוף הגברי לגוף הנשי, וכיצד צריך להתאים את האבחון הרפואי ואת הטיפול הרפואי לאותם הבדלים. זה שנים שהעוסקים ברפואה מודעים לכך שההבדלים הגופניים בין נשים לגברים משפיעים על שני המינים באופן שונה: המחלות מתפתחות אחרת, התסמינים אינם זהים, וגם התגובה לתרופות ולטיפולים שונה בין גברים לנשים. אולם הדרך לשוויון ברפואה בין גברים ונשים עדיין ארוכה: מהמחקר הרפואי, דרך הכשרת רופאים וכלה בטיפולים ובתרופות, הכרת ההבדלים לא באה מספיק לידי ביטוי - ובדרך כלל אלה נשים שבריאותן נפגעת.

אחת מחלוצות הרפואה המגדרית בעולם היא פרופ' מריאן לגאטו, שייסדה את המכון לרפואה מגדרית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שבראשו היא גם עומדת (ראו מסגרת). לאחר שנחשף לפעילותה ולמאמריה, ייסד פרופ' גלזרמן בפברואר 2009 את "החברה הישראלית לרפואה מגדרית", שבה חברים רופאים, אחיות ובעלי מקצוע מתחומים שונים מכל הארץ. הזירה המחקרית בתחום הפכה לתוססת. בכנס הבינלאומי החמישי לרפואה מגדרית שהתקיים בדצמבר בישראל, הציגו רופאים וחוקרים ישראלים 60 עבודות ומחקרים בתחום. "בעוד כמה שנים כל הרפואה תיראה אחרת", מנבא גלזרמן באופטימיות, "תהיה התייחסות נפרדת לנשים וגברים ברפואת הלב, המעי, הכבד, העור, השיניים, העיניים ועוד. ייקחו בחשבון שכל מערכות הגוף דומות מבחינה מורפולוגית - אבל בפועל הן עובדות אחרת. אנחנו עוד נשאל את עצמנו, איך לא הבנו את זה קודם".

עכברי מעבדה זכרים

ובאמת, איך לא הבנו את זה קודם? רוב המידע הרפואי שהצטבר בעולם במשך עשרות שנים, מקורו במחקרים שנערכו על גברים בלבד. הנשים קופחו - כנחקרות, ולכן גם בתור חולות. "הרפואה מטפלת בנשים על בסיס ההנחה שלמין האדם אין חשיבות", אומר גלזרמן.

"יש הרבה ידע רפואי שצריך לבנות מחדש, כי הוא לא כלל נשים", אומרת מיה לביא-אג'אי, דוקטור לפסיכולוגיה מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, העוסקת בבריאות מינית של נשים. "השימוש בתרופה הראשונה לאיידס, למשל, התבסס על מחקרים שנערכו על גברים בלבד", היא מספרת. ב-87' אושרה התרופה AZT לאחר שנעשו בה 63 מחקרים - כולם על גברים. רק בדיעבד התברר שכמות התרופה שנחשבה לבטוחה לגבר, היתה קטלנית עבור הנשים. לביא-אג'אי מוסיפה דוגמה נוספת: מחקר גדול ומפורסם משנת 88', שמצא שטוב לקחת אספירין אחד ביום. המחקר בדק 22 אלף גברים, ואף לא אשה אחת. היום ידוע, כי השפעת האספירין שונה בין גבר לאשה.

החוקרים העדיפו גברים משום שמבחינה פיזיולוגית הם יציבים יותר מנשים, שעשויות להיכנס להריון או לסבול משיבושים הורמונליים בעת המחזור. שני אסונות רפואיים חיזקו את עמדתם. הראשון היה השימוש בתרופה הורמונלית בשם DES, שניתנה לנשים באופן נרחב וממושך במטרה להפחית סיכונים בהריון. רק ב-71', שלושים שנים לאחר שאושרה לשימוש, התגלה כי בנות שנולדו לאותן נשים, סובלות מגידולים ממאירים באיברי המין. אסון מפורסם יותר הוא השימוש בתלידומיד, ששווקה בין 57' ל-61' בעשרות מדינות, ובעיקר באירופה, כתרופה למניעת בחילות בוקר של נשים בהריון, לאחר שנוסתה על בעלי חיים בלבד. התרופה גרמה להולדתם של עשרות אלפי ילדים עם מומים גופניים קשים.

"בעקבות המקרים", מספר פרופ' גלזרמן, "הוציא ב-77' מינהל המזון והתרופות האמריקאי הוראה לא לשתף נשים בניסויים כאלה. הכוונות היו טובות, להגן על נשים, אבל היו לכך גם השלכות שלילות: הנשים הוצאו מתוך המחקרים, ותעשיית התרופות חיבקה את ההמלצה הזאת בחום".

ב-86', הודיע משרד הבריאות האמריקאי כי חובה לכלול נשים במחקרים קליניים. אולם ההוראה של מינהל המזון והתרופות האמריקאי בוטלה ב-98'. כיום, משרד הבריאות בארצות הברית מתנה דיונים על תרופות בהכללת נשים במחקר. אך למרות זאת, 75 אחוז מהמחקרים מתבצעים בעיקר על גברים. גלזרמן מציין כי בין 94' ל-99', פירסמו באחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, "New England Journal of Medicine" (כתב העת לרפואה של ניו אינגלנד), 442 עבודות מחקר קליניות - 75 אחוז מהן התבססו על ניסויים בקרב גברים בלבד (ממשרד הבריאות הישראלי נמסר השבוע, אגב, כי בישראל אין התייחסות מיוחדת בחוק לנושא המגדר).

מחקרים אחרים מגלים שהאפליה המגדרית מתחילה עוד לפני כן. אירווין צוקר ואנליסה בירי מאוניברסיטת קליפורניה בחנו כמעט 2,000 מחקרים רפואיים על בעלי חיים שהתפרסמו ב-2009. במאמר שפירסמו ביוני 2010 בכתב העת "Nature" הם גילו כי בשמונה מתוך עשרה תחומים רפואיים, נערכו הניסויים על יותר זכרים מנקבות. הם מצאו כי גם במחקרים של מחלות ששכיחותן אצל נשים גבוהה בהרבה, שיעור הזכרים היה גבוה בהרבה.

פרופ' גלזרמן, איך קורה שעשרות שנים מתעלמים מהמין הנשי?

"בהתפתחות הרפואה פיספסנו הרבה דברים, ולקח זמן עד שהבנו איך דברים פועלים ומה צריך לעשות כדי לשפר. מהפכות ברפואה קורות כל הזמן, וזו אחת מהן. המהפכה של הרפואה המגדרית היא פשוט להזיז את נקודת המבט שלנו ולראות דברים מזווית אחרת".

האם הרפואה כיום אינה בטוחה לנשים?

"יש תחומים שבהם הרפואה פחות בטוחה לנשים מאשר לגברים. חסר מידע, כי אנחנו משליכים על נשים מידע שצברנו ממחקרים על גברים".

התקף עדין יותר

לפני שנה הגיעה דינה (שם בדוי), בת 55, למרפאה באזור מגוריה בדרום הארץ עם לחץ בחזה ובחילות. הרופא איבחן כי מדובר בשריר שנתפס ושילח אותה לביתה. דינה לא ויתרה. "אמרתי שזה לא נראה לי ואני רוצה שהוא יעשה לי בדיקת א-ק-ג", סיפרה בשבוע שעבר. "גם בתי שבאה איתי לחצה עליו". עם תוצאות הא-ק-ג אי אפשר היה להתווכח: דינה היתה בעיצומו של התקף לב. ניידת טיפול נמרץ הוחשה למרפאה, ודינה פונתה לבית החולים הקרוב.

"מחלות לב נתפסות כמחלות של גבר", אומר פרופ' גלזרמן, "וזה נכון עד גיל המעבר של הנשים, אז יותר גברים מנשים סובלים ממחלות לב. הנשים מוגנות בשל הפרשות הורמוני המין. אבל לאחר גיל המעבר הכל מתהפך, והנשים סוגרות את הפער מהר מאוד. היום יותר נשים מתות ממחלות לב ומערכת הדם מאשר כל מחלות הסרטן ביחד.

"התמונה הקלאסית של התקף לב", הוא ממשיך, "זה גבר שאוחז בצד שמאל שלו ומתקפל עם כאב עז שמקרין לכתף ולזרוע. אולם לאחת מתוך חמש נשים, הסימנים של התקף לב אחרים לגמרי: ההתקף מתפתח לאט-לאט, ולא במכה אחת. האשה תתלונן על קוצר נשימה, הכאב יכול להקרין לעורף, לגב או ללסת. כשהיא כבר מגיעה לחדר מיון, הסיכון שהיא תישלח הביתה עם אבחנה של היסטריה, גדול פי ארבעה מאשר אצל גבר. גם כאשר היא תגיע לאבחון, התהליכים שמסביב, הפניה לקרדיולוג או לצנתור, ייקחו הרבה יותר זמן מאשר לגבר".

ובכל זאת, המהפכה הגדולה בתחום הרפואה המגדרית החלה בזירה הקרדיולוגית, ואפילו כל חברות הוועד הבינלאומי לרפואה מגדרית, הן קרדיולוגיות. עבור ד"ר טלי פורטר, מנהלת טיפול נמרץ לב-ביניים בבית חולים בילינסון, פנימאית, קרדיולוגית ומרצה באוניברסיטת תל אביב, הצעד הראשון במהפכה המגדרית מתחיל בחינוך. "אני נותנת הרצאות בקרדיולוגיה מגדרית, אבל גם בשאר ההרצאות שלי, הקשורות ברדיולוגיה, אי ספיקת לב, התקפי לב, אני מכניסה את עניין המגדר. יש הבדל מהותי בין נשים לגברים".

כאשה בתחום כל כך גברי, זה מגיע גם מתוך פמיניזם?

"אני באה מהאמצע - בין המחקרים המצביעים על ההבדלים שיש בין גבר לאשה, לבין שורפות החזיות. אני חושבת שצריך ללמוד עוד, כדי להפוך את הרפואה לנכונה ושוויונית. פילוסופיית הרפואה שלי היא רפואה פרסונלית: משה לא דומה לחיים וחיים לא דומה לדינה. ומגדר זה חלק עיקרי ומהותי".

החינוך מתחיל אצל רופאי המשפחה והרופאים הראשונים שאליהם פונה המטופל - רופא ילדים, משפחה, פנימאי או גינקולוג. "כשמדברים על חינוך, זה לא להגיד לנשים 'אתן חסינות ממחלות לב', כי גם נשים מתות ממחלות לב", אומרת ד"ר פורטר. "כשאשה בת 45 הולכת לרופא משפחה והוא אומר לה: 'את בסדר', אני מצפה שהוא יהיה מודע לכך שבקרוב הכל ישתנה: הסוכר שלה יעלה, לחץ הדם יעלה. האם הוא מבין שהאשה מולו מתחילה לטפס בסטטיסטיקת התקפי הלב לכיוון הגבר?"

אליסון קים, קנדיס טינג'ן ותרזה וודרוף מאוניברסיטת נורתווסטרן שבשיקגו, מתייחסות במאמר שפירסמו ב"Nature" ביוני 2010, לחשיבות הרבה שיש להבדלים בין גבר ואשה במחלות לב. הן מציינות סקר מ-2005 שמצא כי רק 20 אחוז מהרופאים בארצות הברית מודעים לכך שמדי שנה יותר נשים מתות ממחלות לב מגברים. סקר נוסף מ-2006 מצא כי רק בתי ספר ספורים לרפואה בארצות הברית לימדו כראוי את ההבדלים הרפואיים בין המינים.

החוקרות מציינות גם כי נשים סובלות יותר מתופעות לוואי של תרופות, אולם לעתים נדירות בלבד יש לטיפולים ותרופות התוויה שונה לנשים וגברים. מחקר שבחן 300 תרופות שיצאו לשוק בארצות הברית בין 95' ל-2000, גילה כי גם התרופות שנמצאו בהן ההבדלים הגדולים ביותר בהשפעה על נשים וגברים נמכרו ללא הוראות מינון שונות. לטענת החוקרות, נתון זה מסביר חלקית מדוע שיעור הנשים הסובלות מתגובה שלילית לתרופות מרשם, גבוה ב-50 אחוז משיעור הגברים.

תרופות הפוכות

"כל הפרמקולוגיה של תרופות שונה בין נשים וגברים, בגלל יחס שונה בין שומן לשריר", מוסיפה ד"ר פורטר. "יש תרופות שמתפזרות בשומן ויש תרופות שלא. נשים, אגב, סובלות יותר מדימומים פנימיים, אך אשה שהגיעה עם התקף לב לפני עשור, הפציצו אותה בנוגדי קרישה, שגרמו בסופו של דבר לדימום יתר".

פורטר נותנת מספר דוגמאות של תרופות לב ידועות, שהשימוש בהן השתנה מהקצה אל הקצה, בשל מחקרים מחודשים שכללו נשים. "היה נהוג לתת אספירין מניעתי לנשים וגברים", היא אומרת, "אבל מתברר שעל נשים אספירין פועל אחרת - הוא מוריד את השכיחות לשבץ אבל לא את השכיחות להתקפי לב".

ויש לה דוגמה נוספת לאפליה תרופתית: "במשך שנים נהגו לחשוב שתרופות להפתחת כולסטרול בדם לא עובדות אצל נשים, ואפילו מסוכנות עבורן. טענו כך, כי בכל המחקרים לא כללו מספיק נשים כדי לעשות עליהן אנליזה, עד שיצאו מחקרים חדשים שהראו תוצאה הפוכה. היום, תרופות להפחתת כולסטרול חוללו מהפכה בבריאות הנשים, ממש הורידו תמותה". דוגמה הפוכה היא תרופה בשם דיגוקסין, להאטת הדופק: "אנחנו לומדים לתת אותה לאנשים שהלב שלהם לא עובד מספיק טוב, וזה מתבסס על גוף מחקר גדול", אומרת פורטר. "רק אחרי שנים עשו בדיקה רחבה, וגילו שהתרופה מסוכנת לנשים במינון מסוים. לא שאי אפשר לתת להן את התרופה, אבל צריך לבדוק".

את שומעת התנגדות לרפואה המגדרית?

"יש רופאים שלא מאמינים בזה בכלל, רובם רופאים ותיקים, בכירים. המתנגדים טוענים שגם אם יש הבדלים - ההבדלים מצטמצמים עם הזמן. אני אומרת ברור שזה מצטמצם - כי אנחנו עובדים על זה כל הזמן".

פרופ' רן קורנובסקי, מנהל מכון הצנתורים במערך הקרדיולוגי של בילינסון, מסכים כי בשני העשורים האחרונים הרפואה הקרדיולוגית שינתה את פניה בכל הקשור ליחס לנשים. הוא מציין כי במרכזים רפואיים רבים בעולם הקימו מרכזים העוסקים בקרדיולוגיה נשית. במכון שהוא עומד בראשו, נערכים מספר מחקרים בתחום. "לפני שמונה שנים פירסמנו מחקר שמראה שהתמותה של נשים שעוברות התקפי לב, גבוהה משל גברים", הוא אומר. "הן עוברות אותו בגיל מבוגר יותר, ואז יש להן כבר הרבה יותר מחלות רקע שמסבכות את המהלך הקליני. המחקר אושר לאחר מכן במחקרים נוספים בעולם".

מחקר נוסף השווה בין תוצאות השימוש בתומכנים בעורקי הלב (סטנטים) - רגילים מול כאלו המצופים בתרופה - ב-4,700 חולים שטופלו במרכז הרפואי רבין בין 2004 ל-2007. הממצאים היו מפתיעים: ידוע שנשים מגיבות פחות טוב מגברים לטיפול בצנתור, אולם הן הגיבו היטב לתומכנים מצופי התרופה. "נשים הגיבו אפילו יותר טוב מגברים לטכנולוגיות החדשות", אומר פרופ' קורנובסקי.

"כשאתה רוצה להגיש היום מחקר קרדיולוגי, לא יעלה על הדעת שלא להכליל נשים במחקר. אבל לא הגענו למנוחה ולנחלה", הוא מוסיף. "יותר קשה לנו לאבחן מחלות לב בנשים מאשר גברים, בין השאר כי הסימפטומים בנשים הם לא לגמרי מדויקים וטיפוסיים. הרופא צריך חושים מאוד חדים כדי להבין שכשאשה אומרת: 'יש לי חולשה', ייתכן שיש בעיה קרדיולוגית. למדנו עם השנים להיות יותר רגישים לתלונות של נשים. הן חזקות, הן רגילות למעמסה של עבודה ולעול הבית, ולמעשה הן 'מושכות' את התלונות. מחקרים מראים שלאשה, מהרגע שהיא לא חשה בטוב ועד שהיא פונה לרופא - לוקח יותר זמן מאשר לגבר. בנוסף, לוקח יותר זמן מהפנייה ועד קבלת הטיפול. כלומר, יש לנו עוד מה לעשות כדי להגיע למצב שבו נשים יטופלו כמו גברים".

הרכב רוק נשי

לטענת פרופ' גלזרמן, כמעט בכל מערכת בגופנו נמצא הבדלים בין גבר לאשה. "נשים חשות כאב בצורה אחרת", הוא מסביר. "נשים רגישות לתרופות בצורה אחרת. אנחנו יודעים שיש אצל האשה קולטנים שונים לצורות שונות של מורפיום, ולכן יש תרופות שמשפיעות עליהן יותר מאשר על גברים. כך גם במשככי הכאבים. אבל את לא מוצאת בבית מרקחת תרופה שונה של משככי כאבים לגבר ולאשה. במקרה הטוב מתייחסים למינון".

גם מערכת העיכול של הגבר והאשה שונים. "מהפתח של מערכת העיכול ועד סופה - הכל עובד אחרת אצל גבר ואצל אשה", ממשיך גלזרמן. "הרכב הרוק שונה, זרימת הרוק וכמות הרוק שונה, ויש לכך השלכה על קצב העיכול. מערכת העיכול של האשה אטית יותר ולוקח לה פי שניים זמן להעביר חומרים מאשר לגבר. זה כמובן משפיע על התרופות שהאשה לוקחת".

במחקר מ-2007 שנערך בקרב חצי מיליון מתגייסים לצה"ל, נמצאה אצל בנות שכיחות יתר לעומת בנים בכמה מחלות של מערכת עיכול, ובהן כיבים, אבני מרה, חוסר סבילות ללקטוז (הנמצא בחלב) ומחלת המעי הרגיז. במחקר שנערך על ידי ד"ר דן לנדאו, ד"ר יוספה בר-דיין ופרופ' ירון ניב מהמרכז הרפואי רבין, נמצא בקרב בנות בלבד קשר בין השמנת יתר למחלות השונות.

אחד התחומים המעניינים המשלב בין מגדר למערכת העיכול, הוא סרטן המעי הגס. מדי שנה חולים בה כ-3,500 איש. פרופ' ירון ניב, מנהל המערך לגסטרואנטרולוגיה בבית החולים בילינסון, מספר על מחקרים רבים שהצביעו כי הסרטן שכיח יותר אצל גברים מתחת גיל 45, אך מעליו הנשים מדביקות את הפער, ושכיחות המחלה זהה אצל שני המינים. בעקבות שורה של מחקרים, מספר פרופ' ניב, התיאוריה הרווחת היום היא שההורמון הנשי אסטרוגן, מגן בשנות הפוריות על הנשים מפני המחלה הקשה. בגיל המעבר, נשים שכמות ההורמון יורדת בגופן, חשופות יותר למחלה. גם השרידות של נשים בנות פחות מ-45, שהסרטן התגלה בגופן והן עוברות טיפולים, הרבה יותר טובה מאשר בגברים. לאחר גיל זה, כבר אין הבדל בין המינים.

בשנה שעברה הופיע אחד הפרסומים המרעישים בתחום, בעקבות מחקר שהראה כי נשים שלקחו את הורמון HRT הניתן לנשים לאחר הפסקת המחזור, חלו פחות בסרטן המעי. בנוסף, פרופ' ניב עמד בראש שני מחקרים שבדקו את ההיענות של גברים ונשים להשתתף בסקר של גילוי מוקדם לסרטן מעי הגס באמצעות בדיקת דם סמוי. "בגליל פנינו ל-3,500 איש", מפרט ניב, "אלף איש סירבו להשתתף, רובם היו גברים". במחקר השני, על 13 אלף איש באזור תל אביב, "מצאנו שהיענות הנשים גבוהה ב-30 אחוז. זהו פרדוקס: הסיכון לסרטן מעי הגס אצל נשים נמוך, אבל ההיענות שלהן לבדיקה גבוהה יותר".

מה הפסיכולוגיה שמאחורי הממצאים?

"שגברים יותר עסוקים, יותר מדחיקים, לא כל כך עוסקים בבריאות שלהם, ואם אין להם אשה ששולחת אותם להיבדק - הם לא הולכים".

את החיים שלי

הנתון שמצא פרופ' ניב אינו מפתיע. בסקרים של קופות חולים נמצא כי שני שלישים מהמבקרים במרפאות הן נשים. הן "שר הבריאות" של המשפחה: הן ייגשו לרופא עם הילד החולה, ילוו לקופת חולים את הסבתא שאינה חשה בטוב, וכמובן ישלחו גם את הבעל לרופא. "התנהגות הבריאות של גברים ונשים שונה", אומרת פרופ' חוה טבנקין, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות האשה במשרד הבריאות. "באופן כללי, גברים נוטים יותר לקחת סיכון, נשים יותר זהירות. גברים נוסעים יותר מהר, עושים יותר פשעים, מעשנים יותר, וגם הולכים פחות לרופא. אגב, יותר גברים מנשים מגיעים לחדר מיון. הם מזניחים את מצבם עד שהמצב קשה, ולבסוף מגיעים למיון. גם גברים שכבר מגיעים למרפאה, המשפט הראשון שלהם יהיה: 'אשתי שלחה אותי'".

נשים בישראל מופלות לרעה בתחום הבריאות בישראל?

"קיימת אפליה נגד נשים גם בבריאות. נכון שלכאורה מתעסקים בבריאות האשה, אבל לא בדיוק דואגים לה, אלא ליכולתה להמשיך את הדור. במה עוסקים מרכזי בריאות האשה? בנושאים גינקולוגיים, שדיים ורחם. זה בריאות האשה? בריאות האשה מתייחסת למחלות רבות שצריך לתת עליהן את הדעת".

תוחלת החיים של האשה בישראל גבוהה משל הגברים, אז המצב לא כל כך רע?

"אין ספק שנשים מודעות לבריאותן ולכן תוחלת החיים שלהן ארוכה יותר. מצד שני, אנחנו לא צריכות להרגיש רגשות אשם על כך. תוחלת החיים של גברים בישראל היא במקום השלישי בעולם - הם לא מסכנים. אחת הסיבות לכך, היא שאנחנו חברה מאצ'ואיסטית והנשים מטפלות בגברים היטב. אם מעמד הנשים היה כאן גבוה יותר, לדעתי תוחלת החיים שלנו היתה יותר גבוהה".

עבור פרופ' טבנקין, גם אלימות נגד נשים נכללת ברפואה מגדרית. "אנחנו מנסים לקדם את המודעות אצל רופאים לנושא", היא אומרת. "כל רופא צריך לדעת לשאול ולזהות אשה שסובלת מאלימות. היא תחזור שוב ושוב עם תלונות בלתי ספציפיות, ואתה רואה שהיא סובלת. האלימות משפיעה על הבריאות שלהן וזה נושא בעייתי מאוד, מאחר שהן לא נחשבות לחסרות ישע, והרופא אינו יכול לדווח על האלימות על דעת עצמו. הוא חייב את הסכמתן. הרבה רופאים מפחדים לשאול נשים אם הן חשופות לאלימות, ואשה לא רוצה שזה יהיה רשום בתיק שלה".

רופאת המשפחה ד"ר נילי בן-צבי, מרכזת בשירותי בריאות כללית תוכנית לימוד לבריאות האשה. 1,200 רופאים כבר עברו את התוכנית, במטרה להגביר את המודעות שלהם לסוגיות רלוונטיות בטיפול בנשים. לדבריה, רפואה מגדרית צריכה להתייחס גם לעלייה במספר האמהות החד-הוריות בארץ. "חלק מהן נמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך", היא אומרת. "אני מדברת בתוכנית על מודל ביו-פסיכולוגי, שכל רופא ראשוני צריך להכיר. כרופאת משפחה, אני צריכה לדאוג לתוצאות לחץ הדם של האשה שמגיעה אלי, אבל גם להפגין אכפתיות לסביבה שבה היא חיה, למטלות שיש עליה ומה זה אומר. כשאני שולחת אשה לבדיקות והיא אומרת לי: 'תשמעי, זה מסובך בשבילי ללכת לעשות את הבדיקה, אני אם חד-הורית', יש לכך משמעות וחשיבות. חלק גדול מהנשים שמגיעות אל רופא המשפחה, סובלות מבעיות של מתח, חרדה, ולפעמים זה מסתתר מאחורי תלונות פיזיות חוזרות ונשנות".

דיכאון טיפוסי

ועוד לא דיברנו על דיכאון. כפי שמחלות הלב מזוהות עם הגבר, כך הדיכאון מזוהה עם האשה. נשים חולות כמעט פי שניים בדיכאון מגברים. כיום ישנן גישות הטוענות שגם גברים חולים בדיכאון, אך קשה יותר לזהות זאת משום שהוא מתבטא אצלם אחרת. הדיכאון הטיפוסי, הנשי, מאופיין בירידת תפקוד, חוסר עניין, חוסר מצב רוח ומחשבות על מוות. גברים, לעומתן, לוקחים סמים, הופכים לאגרסיביים או אפילו לוורקוהוליקים.

"נשים סובלות מסימנים יותר טיפוסיים והן גם מטפלות בזה יותר", אומרת הפסיכיאטרית ד"ר ציפי דולב, העוסקת זה עשור בפסיכיאטריה מגדרית. בדומה לרפואה מגדרית, גם תחום זה נולד בארצות הברית ועושה עתה את צעדיו הראשונים. הפסיכיאטריה המגדרית עוסקת בעיקר בקשר בין השינויים ההורמונליים שעוברת האשה לשינויים במצב רוחה. ד"ר דולב מציינת חמישה שלבים הורמונליים שמשפיעים על מצבה הנפשי של האשה: גיל ההתבגרות, תקופת הריון, החודשים שלאחר הלידה, תסמונת קדם וסתית לאורך שנים, וגיל המעבר. "חלק גדול מהסיבות לכך שדיכאון שכיח יותר אצל נשים הוא השינויים ההורמונליים הללו", היא אומרת.

ומה קורה אצל הגברים?

"אצל גברים השינויים ההורמונליים פחות דרסטיים. אצל אשה, כל פאזה כזו היא דרמה. לפני מחזור יש דרמה, לידה זה דרמה, וגיל המעבר זו דרמה גדולה מאוד".

לצד הדיכאון הנשי, גם מחזור השינה מושפע משינויים הורמונליים אלו. זו לא קלישאה, שהגבר מניח את הראש ונרדם והאשה מתהפכת על משכבה ומקיצה כל שעתיים. "ישנן הפרעות שינה מגדריות", אומרת ד"ר דולב. "אנחנו מוצאים 50 אחוז יותר הפרעות שינה אצל נשים מאשר גברים. הפרעות השינה לעתים מגיעות בחבילה אחת עם גיל המעבר ועם הדיכאון, ויש להן קשר ישיר לשינויים ההורמונליים של האשה. נכון שיכולות להיות סיבות רפואיות אחרות להפרעות שינה, אבל תמצאי את הפרעות השינה גם בשלבים ההורמונליים השונים. אצל 40 אחוז מהנשים, הפרעות שינה הן הסימפטום הראשון לקראת גיל המעבר, עוד לפני הפסקת המחזור החודשי".

ד"ר דולב מציינת כי יש גם קשר הדוק בין תרופות פסיכיאטריות לתקופות ההורמונליות השונות. "אנחנו יודעים על קשר בין רמת האסטרוגן לתרופות בתחום הפסיכיאטרי. כשרמת האסטרוגן יורדת, בגיל המעבר או לפני מחזור, צריך להעלות את כמות התרופות הפסיכיאטריות. הרבה פעמים רואים שהחמרה של המחלות הנפש היא לפני וסת או לפני גיל מעבר. והרבה פעמים רופאים פסיכיאטרים לא עושים את הקישור. לא אחת אני שומעת: 'היא לקחה את התרופות כמו שצריך, אז למה יש החמרה במצב?'"

* * *

"לפני פתרון בעיה, יש צורך להבין שיש בעיה", מסכם פרופ' גלזרמן. "אנחנו היום מגדירים את הבעיה ומחפשים מאיפה היא נובעת. זה דורש מחקר וחינוך. אני חושב שלאחר תהליך קצר, של כמה שנים בודדות, נבין שנצטרך להתמקד במחקר, שיגדיר מחלות ותסמינים בצורה אחרת לגברים ונשים".

אתה מדבר ממש על מהפכה.

"כבר היום אנחנו כותבים פרקים חדשים ברפואה מחדש. היום מתחוללת מהפכה. המסר אינו שאשה תיגש לרופא ותאמר לו: 'קח בחשבון שאני אשה ותן לי את התרופה המתאימה', כי התרופה המתאימה עדיין איננה. אנחנו צריכים להשקיע במחקר ובהוראה".

בעתיד נראה שני מסלולים נפרדים ברפואה, לגברים ונשים?

"אנחנו נמצאים היום איפה שהיינו לפני 150 שנה, כאשר הרפואה הבינה שהילד הוא לא רק מבוגר מוקטן, אלא שהמערכות בגופו עובדות בצורה אחרת ולכן נוסדה רפואת הילדים. אך אינני חושב שבעתיד יהיו מומחים לרפואה מגדרית - הבנת השונות המגדרית תחדור לכל תחומי הרפואה".*

סייע בהכנת הכתבה: אסף רונאל

סקס גברי

לפי המודל השולט, ליותר מ-60 אחוז מהנשים יש בעיות במיניות. הגיוני?

ד"ר מיה לביא-אג'אי מאוניבר- סיטת בן גוריון, רואה פוטנציאל לשינוי גם בתחום הבריאות המינית.

"כל המודלים של המיניות הנשית מתבססים על מודלים גבריים", היא אומרת. "עד היום אין לנו הבנה טובה של מיניות האשה. המודל הכי ידוע בספרות המדעית הוא של זוג החוקרים מאסטרס וג'ונסון, שמגדיר את הבעיות המיניות. היום 60 אחוז מהנשים מוגדרות כנשים עם בעיות מיניות: בתחום של תשוקה, אורגזמה, כאב. האם זה הגיוני שיותר מחצי הנשים הן א-נורמליות? היום כבר יש תנועה שלמה שאומרת שהבעיה היא במודלים המתבססים על תפיסה גברית, ואז רוב הנשים חיות בתחושה שהן אלו שלא בסדר".

החלוצה

מריאן לגאטו הסבירה למה בני זוג רבים - מבחינה ביולוגית

לפני יותר מ-20 שנה היתה פרופ' מריאן לגאטו, רופאה מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אחת מהחלוצות בתחום וממקימות המרכז הראשון לרפואה מגדרית. היא כתבה ספרים פופולריים בנושא וקידמה את הכללתן של נשים במחקר וברפואה. בספרה "למה גברים לא זוכרים ונשים לא שוכחות" (שיצא בעברית בהוצאת כתר ב-2009), מביאה לגאטו שלל ראיות פיזיולוגיות להבדל המופיע בכותרת הספר שלה, ומציגה כיצד הדבר משפיע בחיי היומיום והזוגיות.

"אצל נשים יש זרימת דם מוגברת לחלקים מסוימים במוח, בהם החלקים האחראים לכישורי שפה", אומרת לגאטו. "זה אחד ההסברים לממצאים החד-משמעיים, שנשים מיטיבות מגברים לזכור מלים שנאמרו - מיידית או כעבור זמן". לגאטו כותבת כי כאשר "חשים כעס קיצוני, המוח מפריש לזרם הדם שטף של הורמונים. אצל נשים, ההורמונים חוזרים לרמתם הרגילה בקצב אטי בהרבה מאשר אצל גברים. האם קרה שהתפייסתם אחרי ריב, אבל הבחנת שאת ממשיכה לחפש סיבה לכעוס? הכל נפתר, אבל את מחפשת בעצבנות דבר חדש שיזין את אש המריבה... בן הזוג שלך נראה מופתע. זה משום שההורמונים שעדיין מפעפעים אצלך ממזמן נרגעו אצלו".

בספריה הבאים קראה פרופ' לגאטו לשים לב דווקא למצב בריאותם של הגברים, השורדים פחות שנים, ופחות ערים לבעיות הרפואיות שלהם.

עוד הישג פמיניסטי ההקשבה לגוף הנשי התחיל בהקשבה לקול הנשי

כמו בהרבה תהליכים חברתיים, גם בתחום הבריאות המגדרית התחיל הממסד לשים לב לייחודיות של הנשים רק עשרות שנים לאחר שפעילות פמיניסטיות החלו למחות על מעמדן של הנשים מול העולם הרפואי. התנועה לבריאות האשה קמה - כיאה לרוח התקופה - בארצות הברית של שלהי שנות ה-60. ציון דרך חשוב במאבקה היה פרסום הספר "Our Bodies, Ourselves" ב-73'. הספר שתורגם לעברית ב-82' ("גופנו, עצמיותנו", הוצאת "המין השני", בעריכת שרה סייקס ואילנה גולן), קרא לנשים להחזיר את השליטה על גופן.

פרופ' ג'ולי צוויקל, מייסדת ומנהלת המרכז לחקר וקידום בריאות האשה באוניברסיטת בן גוריון, אומרת כי "בספר הזה קמה קבוצת נשים שאמרה בקול רם שמערכת הבריאות לא רגישה לצרכים של הנשים: שיש פטרנליזם, שהרופאים (הגברים) מתנשאים ולא נותנים לנשים להביע דעה".

הספר מדגים כיצד דעות קדומות של רופאים גברים על נשים, פוגמות בטיפול הרפואי: "אחד המצבים הנפוצים אצל נשים, בפרט בזמן הווסת, הוא חסר-דם המלווה במחסור בברזל הנובע מירידה במספר כדוריות הדם האדומות. התסמינים עשויים לכלול עייפות יתר, סחרחורות, קוצר נשימה ולעתים כאב בעצמות. רופאים רבים ממין זכר... מייחסים אותם תכופות להפרעות נפשיות. לכן הם עורכים בדיקות שטחיות ועלולים לומר לאשה שהיא אינה סובלת מבעיה גופנית".

הצטרפות של נשים רבות אל מקצועות הבריאות, תרמה משמעותית לשינוי. "נשים החלו להביע את דעתן על בעיות של נשים", אומרת צוויקל. "לפני כ-30 שנה, למשל, טענה מנהלת המרכז לבריאות האשה בניו יורק, ד"ר פני בודוף, שלא ייתכן שנשים רבות מנוטרלות בשל כאבי מחזור ואף אחד לא מתייחס לכך. היא הובילה מאמץ מחקרי ומאבק חברתי בתחום".

לדברי צוויקל, הגישה לבריאות האשה בעבר היתה "גישת הביקיני: מה שהביקיני מכסה, זה האזורים שצריך להתייחס אליהם. היום אנחנו מדגישים את העבודה בצוות רב-תחומי: בריאות האשה אינה נתונה רק לרופאים. זו גישה דמוקרטית בתכנון פתרון בעיות בריאות, בשילוב עבודה סוציאלית, תזונה, פיזיותרפיה, פסיכולוגיה וגם גישות רוחניות". הגישה הפמיניסטית משלבת את הגוף והנפש, מסבירה צוויקל, והיא מיטיבה גם עם גברים.

במרכז שמנהלת פרופ' צוויקל ממשיכים לגלות תופעות ייחודיות לנשים. "בתחום האונקולוגיה", היא אומרת, "שמענו מנשים שכשהן חוזרות לעבודה אחרי טיפולי כימותרפיה, הן חשות ירידה קוגניטיבית. היום ידוע שכ-40 אחוז מהנשים המתמודדות עם סרטן חווות תופעה הקרויה 'כימו-בריין'. מההקשבה לקולות הנשים, פיתחנו מגמה מחקרית לאבחן את התופעה".



פרופ' מרק גלזרמן. הרפואה משוכתבת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו