בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | בודדים בפייסבוק

אמנם קוראים לה רשת חברתית, אבל כולם פה בודדים ביחד. וגם לי יש עמוד בפייסבוק, בטח

תגובות

כוונתי המקורית היתה לכתוב טור ליום האשה הבינלאומי.

"זה הולך בול עם הקרדיגן שלך", אמרה לי חברה תומכת, "אתה נראה כמו אשה בינלאומית".

"זה מזארה גברים".

"העובדה שיש תווית של זארה גברים על הסמרטוט הארוך והדקיק הזה, לא הופכת אותו לגברי. ואגב, זה שבנוסף לכל השתלטתם גם על הלבוש שלנו, ועוד בחסותם של ענקי הקמעונאות שגוזלים כבר שנים את כבודנו הנשי, זו חוצפה גדולה. והנה לך טור ליום האשה".

היא צודקת. ויש לי לא מעט דעות רלוונטיות ליום חגנו הנשי. מדינת האנסים והמטרידנים שאנחנו חיים בה היא סיבה טובה לרצות לזרוק את עצמנו לים, התנועה להחזרת ערכי המשפחה בחסותה של הח"כית לענייני מטורללות יוליה שמאלוב ברקוביץ' היא פצצת זמן מתקתקת, וגם מה שקרה בבית "האח הגדול" הוא אסון טלוויזיוני, ובעיקר אסון ערכי, חסר תקדים. ודווקא להומואים, בתור הזכרים הלבנים היחידים שיודעים כמה מר ורעיל הוא טעמו של הסקסיזם, יש תפקיד חשוב בקידום מעמד האשה.

הכל נכון. השאלה היא רק מה אכתוב על עצמי. אני חייב לכתוב משהו על עצמי. כזה אני. אביעד נרקיסוס. עדיין עומד ומחכה למחיאות הכפיים של הורי על זה שנגמלתי מחיתולים. רק על עצמי לקשקש ידעתי, ועולמה של הנמלה ודאי רחב ומגוון פי מאתיים משלי. ולא ממש אכפת לי להודות בזה, לאור הקאמבק הגדול שעושה הנרקיסיזם, במה שמכונה בטעות הרשתות החברתיות, ולמעשה ראוי להיקרא הרשתות לביצוע מין אוראלי תמידי בעצמך.

הזכות לנרקיסוסיות היא זכותו הטבעית של כל אדם והיא מנוצלת היטב בפייסבוק למשל. נהוג עכשיו לדבר על פייסבוק וטוויטר כמניעי המהפכות הבאות, עם כל מה שקורה במצרים המתקדמת ובאיראן הנאורה, אלא שפייסבוק אינו יומנה של אנה פרנק. אף אחד לא כותב שם על ייסוריו תחת השלטון הדיקטטורי והחלום להשתחרר. גם שם, סביר להניח, התפריט הפייסבוקי נע בין סטטוסים מחוכמים כמו "איזה כיף שחמישי היום" לתמונות של פסטות ביתיות עיסתיות שאנשים צילמו במטבחם והעלו לפרופיל, בסברם שהם גורדון רמזי.

כל מהפכת פייסבוק התחילה מאיזה אידיוט שרצה להיראות מהפכן. בטח ליווה את זה בתמונת פרופיל חדשה שבה הוא מטושטש, כדי שתמחיש את זהותו המסתורית והמעניינת. אולי ביקש להרשים איזו בחורה שהצטרפה לאחרונה לרשימת חבריו, והיתה עלולה לקבל רושם מוטעה לגביו מריבוי התמונות שבהן הוא מסטול עם חבריו בזמן חופשה באילת. אף אחד לא קופץ בכזאת מהירות מלצלם את הבאנג של חבר שלו ללהפיל דיקטטור. למהפכנים האמיתיים גם ככה אין פרופיל בפייסבוק. הם בדרך כלל נראים רע מדי בשביל להצטלם.

לא אתחסד חלילה ואשקר שאין לי פרופיל פייסבוקי משלי. יש לגמרי, והוא מעוטר בתמונה שבה אני נראה מאוד מיוסר וחכם לדעתי, שזו אישיות פייסבוק שאני עובד עליה, בין השאר משום שאני חושש שהחיוך שלי לא מצטלם טוב. אני מעלה לשם את טורי באופן קבוע, כעירוי נוסף להזרמת מחמאות, ובזמן האחרון גם נפלתי בלייקים, ואני זוקף אגודל לכל מיני תמונות של צאצאים חמודים ובישולים ביתיים של אחרים. עדיין לא מדובר בפעילות פייסבוק ענפה. המוטיבציה העיקרית שלי להשתייך לרשת הזאת נותרה כשם שהיתה - לאשר הצעות חברות של חתיכים, ואחר כך לסקור את עמוד הפרופיל שלהם בחיפוש אחר אלבומי תמונות שנושאים את השם "תאילנד 2006" או "a day on the beach", ובהם הם ודאי מצולמים בלי חולצה. זה הכל. זו השורה התחתונה של הכפר הגלובלי מבחינתי - עירומים. ודאי תגידו "למה שלא תגלוש פשוט לאתרי פורנו?" אבל אני אוהב להרגיש שיש קשר עמוק והיכרות אמיתית לפני שמתפשטים. ברכות ליום האשה הבינלאומי.

בתור תחקיר לדברי אלה, ו/או כי אין לי שום דבר אחר לעשות, צפיתי בסרט התיעודי המדובר "קאטפיש" ששודר השבוע ביס, המספר את סיפורו של יניב שולמן, שהוריו ביקרו פעם בישראל ועל כן נתקע לכל חייו עם שם של ישראלי (אגב, בדיוק השם הגנרי של הבחור שאלבומיו ברשת מלאים בתמונות שלו בלי חולצה. יניב זה שם של בחור לוהט בבגד ים). אותו יניב, צלם ניו-יורקי מוכשר מתחיל דרך פייסבוק קשר עם ילדה בת שמונה שציירה בשמן תמונה שצילם, ומתגלה כעילוי אמנותי, ובהמשך מתוודע למשפחתה, ומקיים רומן וירטואלי ארוטי למדי עם אחותה הבכורה בת ה-19. אני אחוס עליכם עם הספוילרים, אם טרם צפיתם, אבל התפניות בסיפור חדות ומרובות.

הדבר המטריד ביותר בסרט הוא דווקא הרומן הזה שלו, ולא גאוניותה של האחות הקטנה. ההתאהבות שלו בה דרך הפרופיל שלה, היא בדיוק השקר הפייסבוקי השכיח ביותר - השקר שיש לך חיים. סטטוס בסגנון "חגגנו כל הלילה חחחח. חייב לישון" בתוספת מובייל-אפלואוד של תמונתך שותה וודקה ומתחבק, לעולם לא יסגירו את זה שאולי היית במסיבה רבע שעה ויתר הלילה הקאת את הוודקה. אתרי ההיכרויות הרגילים, מהמעט שאני יודע, לנצח יגרמו לך להיראות כמי שנורא נורא מעוניין בקשר, בעוד שהיכרות בפייסבוק מבטיחה שתוכל להצטייר כאדם עם חיי סינגליות מאוד עסוקים ומספקים. גם יניב גיבור הסרט מגלה בשלב מסוים שלאחות המדוברת אין חיים בסופו של דבר, וביותר ממובן אחד. בתור בונוס, הוא גם מוריד חולצה בשעת הגילוי. באמת סרט מומלץ.

פייסבוק הוא מלונה חמימה לכלבים עזובים שמלקקים לעצמם את הביצים. ואכן כולנו כאלה. אני לפחות ממש. שום מהפכה לא יכולה לצמוח ממקום כזה. המהפכה הפייסבוקית היחידה שאני צופה היא תקומת הסטנדאפיסטים, כי אם כל תובנה בנוסח "שמתם לב שטכנאים של הוט תמיד אומרים לא כשמציעים להם מים?" או "דנה מהאח הגדול זה קיצור של דנוטה", זוכה לכל כך הרבה לייקים, כנראה שיש עתיד בתחום.

aviad.kissos@gmail.com



השחקן טיירון פאואר מביט במראה, 1930



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו