בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מעיק על נתניהו?

ראש הממשלה עצבני, ובצדק. האשראי שהוא מקבל מהעולם ירד אל מתחת לקו השחור, ושותפיו לא מקילים עליו « שניים מבקשים לאחוז בראשות מפלגת העבודה « ומה בדיוק יאמר יעקב עמידרור לעמיתיו ברחוב דאונינג 10 ובארמון האליזה?

תגובות

עיתונאי ישראלי, עיתונאי שאינו ישראלי ויהודי מחו"ל נפגשו בעשרת הימים האחרונים, בנפרד, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. זאת אינה התחלה של בדיחה. שלושתם יצאו ממנו בתחושה דומה. הם חלקו את רשמיהם עם ידיד משותף: "הוא נראה מדוכא", סיפר האחד. "הוא שפוף ומלא רחמים עצמיים", תיאר השני. "תגיד, הוא בריא?" שאל בדאגה השלישי.

ביום ראשון בבוקר פגשו שרי הליכוד את נתניהו בישיבתם השבועית, לפני ישיבת הממשלה. הם סיפרו שנתקלו באדם "עצבני ונרגן". הוא הפציר בהם לצאת ולדבר על הישגי הממשלה, שלטענתו נתקלים בהתעלמות מכוונת מצד התקשורת העוינת. "נתניהו לא היה צריך להגיד את הדברים. זה משדר חולשה", אמר אחד השרים. אבל מה לעשות, הוא אמר אותם. וכמובן, היה מי שהוציא אותם.

במסדרון, בעת ישיבת הממשלה, ניסו השרים לפענח את מצב הרוח הירוד של ביבי. היו שייחסו זאת לסקר של מינה צמח שפורסם יומיים קודם ב"ידיעות אחרונות", ובו ספג הליכוד מכה קשה מול קדימה. נשמעו גם פרשנויות יותר מרושעות ואישיות.

למחרת, בישיבת הסיעה בכנסת, התפרץ נתניהו על ח"כ יריב לוין שנידנד לו בפעם האלף בעניין הבנייה בהתנחלויות. זה קרה כמעט בסוף הישיבה, שרובה המכריע הוקדש לדו"ח ועדת ששינסקי. בתום הדיון, בעוד רוב הח"כים והשרים עושים את דרכם אל מחוץ לחדר, העיר לוין מה שהעיר. נתניהו הגיב בטקסט יוצא דופן, נרגז מאוד.

"אני ראש הממשלה", הוא הלם באגרוף על השולחן, "יש לי אחריות למדינה. אנחנו יכולים להיכנס עם הראש בקיר, אבל אני לא אנהג כך... אנחנו במציאות בינלאומית מאוד קשה. גם הווטו האמריקאי במועצת הביטחון הושג במאמץ רב. אנחנו יכולים להתעלם מהכל ולהגיד 'אין בעיה', אבל כראש ממשלה שאחראי על המדינה הזאת, אני נושא באחריות הכוללת. אני מציע לכולנו להיזהר. כרגע אנו במאמצים לשמור על הבנייה הקיימת. זה מה שעומד על הפרק, לא הבנייה החדשה".

הדרך שבה נאמרו הדברים, העיתוי שלהם והספונטניות, עשויים היו ליצור רושם כי מדובר בשליפה, בהתרגזות. לא ולא. הכל היה מתוכנן. כל מלה נשקלה היטב ונבדקה מראש. נתניהו ידע שלוין יתקוף. הוא התכונן. אי אפשר להגזים בחשיבות הדברים: זוהי הפעם הראשונה שהוא אישר למעשה, בקולו, כי ההקפאה דה-פקטו ב"גושי ההתיישבות" באריאל, במעלה אדומים, באפרת, אפילו במזרח ירושלים, היא עובדה קיימת. כיום בונים בעיקר ביישובים הקטנים ובהתנחלויות המבודדות, באותם מקומות שמוסכם על כולם שלא יהיו חלק משום הסכם עתידי. יישובים שממתינים למכרזים, ימשיכו להמתין.

למראה הפלא, זה עבר לו בשקט. השמים לא נפלו, הליכוד לא התפוצץ לאלף חתיכות. אבל במועצת יש"ע לא האמינו למשמע אוזניהם. "עכשיו כולם יודעים: אריאל ומעלה אדומים מוקפאות, לראשונה מאז מלחמת ששת הימים", אמר בכיר במועצה. "אנחנו שומעים שהוא מתכוון להציע הסדר ביניים ובו גם העברת שטחים מאחריות ישראלית לאחריות פלסטינית, בלי שהפלסטינים עשו דבר כדי להצדיק זאת. כדאי שהוא יידע, זה יהיה גט כריתות עם המחנה הלאומי. זה יוביל למלחמת עולם בליכוד, עד כדי פילוג אפשרי. אין לו שום סיבה לעשות את זה, מלבד כניעה ללחץ הבינלאומי שמופעל עליו על ידי המרקלים למיניהם".

יחסיו של נתניהו עם הימין הם כמו רכבת שדים. רק לפני שבוע המתנחלים חיבקו אותו, לאחר שנשא בכנסת נאום גדוש אזהרות והתרעות מפני העתיד להתרחש באזורנו הבלתי יציב. עכשיו הם מאיימים, בסוג של שכרון כוח מהול בפאניקה, במלחמת עולם. הם זיהו בדבריו בסיעה תחילתו של מהלך להכשרת לבבות, טרם תוכנית מדינית / נאום מכונן נוסף שהוא מתכנן. כנראה הם צודקים.

השמועה אומרת שנתניהו מתעתד לשאת את הנאום המדובר בביקור בארצות הברית באביב הקרוב. לא ברור מה ייצא לו מזה. נגיד שהוא ינאם ויציע הסדר ביניים, או מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. הוא כמובן יתנה זאת בתנאים. הפלסטינים ידחו את הצעתו על הסף. הימין יפגין וימחה נגדו, השמאל יטען כלפיו שזה מעט מדי ומאוחר מדי והוא עלול להפסיד את שני העולמות. כך קרה לו אחרי נאום בר-אילן המקורי. הימין מסרב לסלוח לו מאז. השמאל מאשים אותו שלא יצק תוכן אמיתי לנאום. האשראי שקיבל מן העולם אזל זה מכבר וירד אל מתחת לקו השחור.

חששו הגדול של נתניהו הוא להגיע לבחירות, מתי שלא יהיו, נטול מצביעים, נטול בסיס. לא פלא שיש לנו ראש ממשלה עצבני. מלבד הפחדים הפוליטיים, הוא טובע מעל לראשו בעבודה. הוא מתעסק מבוקר עד לילה בענייני האזור, בשינויים המערכתיים הנדרשים כתוצאה מרעידת האדמה שפוקדת את המזרח התיכון. הוא ישן מעט, מגיע למשרד מרוט וטרוט עיניים.

חידת ליברמן, ערב הכרעת היועץ המשפטי לממשלה שמתקשה משום מה לקבל החלטה (מה איווט יעשה? שואל נתניהו שוב ושוב את בני שיחו האינטימיים), אינה נותנת לו מנוח. בשבוע הבא מתכננות לו סיעות ישראל ביתנו שבקואליציה וקדימה שבאופוזיציה, יום זעם בכנסת בנושא היקר ללבו: "ישראל היום". הצעת חוק שתחייב את החינמון התומך בביבי להימכר בסכום מסוים אמורה לעלות להצבעה, שלושה שבועות לפני תום מושב החורף.

הימים שנותרו עד שהיו"ר רובי ריבלין ידפוק בפטישו על הדוכן וישגר את הכנסת לפגרה הם ימים מסוכנים, מועדים לפורענות. כל יום רביעי, שבו מועלות הצעות חוק פרטיות, טומן בחובו הפתעות לא נעימות לראש ממשלה שחצי מתקופת כהונתו כבר חלפה לה. מבחינת נתניהו, הפגרה המתקרבת תהיה יציאה מעבדות לחירות. זמנית, כמובן.

מתחממים

שניים מובילים במרוץ לראשות מפלגת העבודה, שעדיין נמצא בחיתוליו: יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ', שהודיעה השבוע על כניסתה לזירה. הוא סמל הממסד, פוליטיקאי שנטוע עמוק בערוגות הכי נשכחות במפלגה, שמחובר לכבדים שבתורמים ולקשישים שבעסקנים ושהקידומת "השר" לשמו נשמעת טבעית ומתבקשת כמו "מפלס" ל"כנרת". אבל הוא גם איש עבודה מובהק, תרתי משמע, ומי שהיה שר רווחה מעולה על דעת אנשי המקצוע. איש חביב, רך, רגיש, מתרחק ממריבות ונוטה לרצות. תמיד יחפש את הגשר הקרוב, את הפשרה.

היא אופוזיציונרית בנשמתה, ח"כית צעירה יחסית, קשוחה, חדה. מעולם לא היתה שרה. מאנדרדוג הפכה למועמדת מובילה, בסקרים. בניגוד להרצוג, היא לא נחמדה. היא נתפשת כמתנשאת על חבריה לסיעה. סדר היום שהיא מובילה בחמש השנים האחרונות בכנסת הוא סוציאל-דמוקרטי נטו. ללא פשרות. קשה לתפוס אותה מתבטאת בנושאים מדיניים-ביטחונים, שמאז ומעולם היו נשמת אפה של העבודה, אף שאין לטעות בשמאלניותה.

היא נמצאת בשורה הראשונה של המחוקקים החברתיים בכנסת. התכונה המשותפת לה ולהרצוג היא החריצות. שניהם, כל אחד בתחומו, נותנים ימי עבודה מלאים, בלי לחוס על עצמם. מצאת החמה עד צאת הנשמה. יחימוביץ' מסמלת רעננות, הוא מסמל מפ"איניקיות. דבקותו בכיסאו בממשלה עד לאותו יום מר ונמהר, שבו נאלץ להתפטר בבהילות בעקבות הפילוג שיזם אהוד ברק, תגבה ממנו מחיר אלקטורלי. אם רק היה מוצא את הכוחות הנפשיים לפרוש קודם, לפני חצי שנה, ולהפוך לגורם אופוזיציוני, הוא היה היום המנהיג הבלתי מעורער של מפלגת העבודה. איש לא היה יכול לסכן את בחירתו.

במצבת המתמודדים הנוכחית ההכרעה תיפול בין יחימוביץ' להרצוג. המועמד שייבחר חייב להיות מקובל גם בציבור הרחב, ולשניהם יש מעמד מעבר למעגל המצומצם של חברי העבודה. המועמד השלישי, אבישי ברוורמן, אינו משחק תפקיד מרכזי. הרביעי, שלמה בוחבוט, בהנחה שיתמודד, אינו רלוונטי.

להתמודדות עשויים להצטרף מועמדים נוספים, כמו היו"ר לשעבר עמיר פרץ או איש העסקים אראל מרגלית. פרץ עדיין מתחבט, אבל נראה כמי שקרוב להחלטה לקפוץ על העגלה. הוא רוצה לעשות תיקון. זאת ההזדמנות האחרונה שלו. לפני חמש שנים הוא הנהיג את העבודה להישג גדול: 19 מנדטים, מול קדימה שזכתה ב-29 מנדטים והליכוד שגרף 12 מושבים בלבד.

במרכז מערכת הבחירות של 2006 עמדו הבעיות החברתיות. פרץ דיבר על שכר מינימום, על הגמלאים ועל המשפחות החד-הוריות. יחימוביץ', אם תיבחר, תלך בדרכו. הרצוג, למרות הרקורד שלו במשרד הרווחה, אינו מצטייר כמועמד חברתי. זה לא נדבק אליו. הוא צפוני, איש העשירון העליון ששמו מתנוסס באותיות של זהב בכניסה לאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים במדינה. שניהם יזדקקו נואשות לעזרתם של בנימין בן אליעזר ועופר עיני, שני קבלני הכוחות המרכזיים במפלגה.

יחימוביץ' עובדת חזק על חידוש הקשר עם בן אליעזר, אחרי מאה שנות טינה. כשהם יושבים יחד במזנון הכנסת, ממתיקים סוד, אפשר לשמוע כינורות ברקע. בן אליעזר נשאל השבוע במי מהמתמודדים יתמוך: "בכולם", ענה תשובה מתחמקת. הוא תיאר, בהנאה גדולה, כיצד אזל הצבע מפניו של הרצוג כשהוא, בן אליעזר, החמיא ליחימוביץ' בסיעת העבודה. מה אתה בכלל עושה בימים אלה? הוא נשאל. "סופר כלניות", השיב, וצחק.

מחוברים

בשבוע שעבר הועלתה במדור זה השאלה אם ריבוי חובשי הכיפה בלשכת ראש הממשלה אינו מקשה על תפקודה בשבתות; אם העובדה שיועציו המדיניים של ראש הממשלה מנותקים מתקשורת החל מכניסת השבת ועד צאתה, אינה פוגמת בעבודת הלשכה. המניע לכתיבת קטע זה היה מינויו המסתמן של האלוף (מיל') יעקב עמידרור ליועץ לביטחון לאומי, במקום עוזי ארד שפרש. לפני שבוע המינוי נראה ודאי וגם בשעת כתיבת שורות אלה, בבוקר יום חמישי, הוא לא ירד מהפרק.

מובן שבדברים שנכתבו לא היתה כל כוונה לפסול פקידים דתיים לתפקיד כלשהו. בבוקר יום שישי התקשר לכותב שורות אלה בכיר בלשכת ראש הממשלה. הוא סיפר כי בבתיהם של הפקידים שומרי השבת מותקן טלפון מיוחד, שנקרא "שבתפון". זהו טלפון שהומצא במכון "צומת" (צוות מדע ותורה) שמפתח פתרונות טכנולוגיים לשומרי שבת. מנגנון מיוחד שהותקן בטלפון מאפשר למי שרוצה לחייג באמצעותו לא לחלל שבת.

מספריהם של הטלפונים הנמצאים בבתי יועציו הדתיים של נתניהו מופקדים בידי מתי מעט. לכן שכשהטלפון הזה מצלצל, הפקיד מניח שמעברו השני ממתין ראש הממשלה או איש מטעמו. הבכיר הבהיר שכל הפקידים הדתיים משוחחים בשבתות עם ראש הממשלה ובינם לבין עצמם, ככל שהדבר נדרש, כך שהכל בשליטה. כולם מחוברים.

כותב שורות אלה קיבל עוד שיחת טלפון בבוקר יום שישי שעבר. על הקו היה אדם ששירת כמה שנים בתפקיד חשוב ביותר לצדו של אחד מראשי הממשלה. האיש מכיר את עמידרור שנים רבות, עוד מהתקופה שהאחרון שירת באגף המודיעין בצה"ל. "הבעיה עם עמידרור אינה שמירת שבת", גרס המטלפן. "דווקא במקרה שלו, חבל שלא כל יום שבת. מדובר באיש קיצוני ביותר. כשעמיתיו, יועצים לביטחון לאומי ברחבי הגלובוס, יישבו לשיחות רקע אתו ויתוודעו לאופי של מחשבותיו, בעולם תשתרר פאניקה. במצבו הנוכחי של נתניהו, לא ברור לי למה הוא צריך את זה. שימנה אדם מתון, בעל תפישה שמקובלת יותר על העולם".

שלשום פירסם חיים לוינסון ב"הארץ" ציטוטים מדברים שאמר עמידרור לפני כשנה, באירוע שעסק ב"ערכים לאומיים בצה"ל", במכון הישראלי לדמוקרטיה. "חייל שלא יסתער כשיאמרו לו 'קדימה'", צוטט עמידרור, "כי הוא אומר שנהרגו שני חיילים מימיני ושני חיילים משמאלי, אז אני לא קם - במערכת צבאית נורמלית צריך להכניס לו כדור בראש, ובמערכת ליברלית צריך להכניס אותו לבית סוהר".

מהדברים הללו עולה כמיהה של עמידרור ל"צבא נורמלי", שבו יורים בחיילים ללא משפט. כמו בצבאות חשוכים, בעלי רקע פשיסטי. אפשר לזהות בדבריו גם בוז מסוים כלפי "מערכת ליברלית", שנהוגה בישראל ובמדינות נאורות. שלשום התראיין עמידרור אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל ואצל ירון דקל בקול ישראל וניסה למרוח-לטשטש-לערפל את המשמעות המצמררת של דבריו. בשיחה עם דקל הוא אפילו פלט חצי התנצלות.

הוא גם חוזר ומציע, במאמריו ב"ישראל היום", לכבוש מחדש את עזה בתגובה לכל ירי של החמאס, ולהישאר בה. זה האיש שנתניהו מבקש לשגר לדיונים הכי רגישים בבית הלבן, ברחוב דאונינג 10 בלונדון, במשרד הקנצלר בברלין ובארמון האליזה בפאריס. זה האיש שאמור לקבל שיחות טלפון משרי חוץ ומראשי מודיעין בעולם. זכותו של נתניהו למנות לצדו את מי שהוא רוצה, רק שלא יתלונן אחר כך שבידודה של ישראל בעולם גובר. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו