בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי זה יגיע לגדה

כישלונם של המומחים בחיזוי ההתרחשויות באזור מלמד שהכל יכול לקרות, כולל התחזקות ההשפעה האיראנית בנסיכויות המפרץ. וייתכן שהמהפכה כבר בדרך לכאן: הצעירים הפלסטינים יודעים לייצר התנגדות לא אלימה והם עשויים להביא את כיכר תחריר לכיכר אל-מנאר ברמאללה

תגובות

מי שמבקש תחזיות מאנשי המודיעין בימים אלה, נתקל בתשובות זהירות במיוחד. הצניעות בהנפקת הערכות מתחייבת מהתקופה ומהכישלון הגורף בחודשיים האחרונים, של רוב המומחים, אנשי צבא כאזרחים, בחיזוי העתיד להתרחש במזרח התיכון. אפילו הכותרות ההחלטיות מהשבוע שעבר נקראות כעת באור אחר, תחת מבטה הבלתי סלחני של המציאות. רק לפני שבוע בישרו מרבית כלי התקשורת בעולם את נפילתו הוודאית של המשטר בלוב. אבל אתמול בבוקר, מועמר קדאפי עדיין החזיק איכשהו בשליטה בחלקים מהבירה טריפולי והשיב מלחמה ליריביו. אף שקדאפי מסרב לקבל עליו את הדין, נראה ששלטונו יקרוס לבסוף, אך אין לדעת מתי.

לבנון ודרום סודאן, שתי זירות שהקהילה הבינלאומית עסקה בהן באובססיביות עד ראשית ינואר, כמעט שאינן מעניינות כעת איש. גם שאלת הבנייה בהתנחלויות, למרות הדיון האחרון במועצת הביטחון של האו"ם, אינה בראש הדאגות של האזור. הזעזועים צפויים להימשך ויהיו להם השלכות לטווח ארוך. מנקודת המבט הישראלית, קיים סיכון לא מבוטל שבחסות הטלטלה האזורית יתגברו מעשי טרור, מנקמת איראן וחיזבאללה על ההתנקשויות (המיוחסות לישראל) במדעני הגרעין ובעימאד מורנייה, ועד פיגועים מהגבול המצרי. ההפוגה הביטחונית הנדירה ששררה כאן בשנה ומשהו האחרונות עלולה להסתיים, כשהקיפאון המדיני תחת ממשלת נתניהו יספק לכך עוד סיבה, אם לא תירוץ.

בחדרי חדרים מערכת הביטחון כבר דנה באפשרות הסבירה שגל המהפכות ישטוף גם את סביבתנו הקרובה, בראש ובראשונה בגדה. הרעיון של התנגדות עממית תוך שימוש מוגבל באלימות או בלא אלימות כלל, קוסם גם לצעירים ברמאללה ובמזרח ירושלים. הפלסטינים, שמפעילים את השיטה בהיקף קטן, בהפגנות הגדר בבילעין ובנעלין, עשויים לנסות ולחקות את כיכר תחריר גם בגרסה שאפתנית יותר.

ח"כ אחמד טיבי, שנטל חלק בהפגנות הפלסטיניות שבישרו את פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, רמז לאפשרות זו השבוע בראיון ל"הארץ". בסיבוב הקודם הנהגת הרשות איבדה במהירות שליטה על פעילי השטח והעימות גלש בתוך ימים להתנגשות חמושה עם צה"ל. הפעם נדמה שהקלפים שבידי הפלסטינים טובים יותר. הדברים מתחדדים לנוכח תוכנית ממשלת הרשות להכרזת עצמאות חד-צדדית, לקראת תום השנה. שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מלכי, טען שלשום שעד ספטמבר יכירו במדינה הפלסטינית "150 מדינות".

ישראל סחטה בקושי וטו אמריקאי על הצעת הגינוי נגדה במועצת הביטחון, בשל המשך הבנייה בהתנחלויות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הסביר השבוע למבקריו בסיעת הליכוד, שהמציאות הבינלאומית שבפניה עומדת ישראל קשה ושאין בכוונתו "ללכת עם הראש בקיר" ולהרחיב כעת את הבנייה. ההצהרה, כמו החלטתו לפנות "מיידית" מאחזים שנבנו על אדמה פלסטינית פרטית, היא היענות ללחץ של ממשל אובמה ולתהיות בג"ץ. אבל כרגיל, לא מומלץ לעצור את הנשימה בהמתנה לפינוי מאסיבי של מאחזים (ישראל מבטיחה זאת לשווא לאמריקאים מאז ממשלת אהוד ברק ב-1999) או ליוזמה מדינית מרחיקת לכת של נתניהו בערוץ הפלסטיני. ליתר ביטחון, הימין הקיצוני הכריז אתמול על "יום זעם", להרתעת נתניהו.

למרות המשבר עם ישראל, ממשיכה הרשות הפלסטינית, משיקוליה, במהלכי הדיכוי של החמאס בגדה. בעזה, שומר הארגון על קו מאופק, בהמתנה להתפתחויות. האירועים בקהיר, ובעיקר הדרשה המתלהמת של המטיף הקיצוני יוסוף קרדאווי בכיכר תחריר, נוסכים ביטחון בהנהגת החמאס, אולם נדמה שהארגון אינו ממהר לבחון כעת את נחישותה של ישראל. ירי טיל הגראד לבאר שבע ב-23 בפברואר, מתברר כנקמה נקודתית של חוליית ג'יהאד איסלאמי על הריגת מפקדה.

זה הכל נפט

הצד המדאיג יותר של "אביב העמים" הערבי, מבחינתו של שאר העולם, קשור בהשלכותיו על שוק הנפט. התייקרות הנפט כבר החזירה לאיראן את רוב הפסדיה עקב הסנקציות החדשות שהוטלו עליה בעטיו של פרויקט הגרעין. נפילת משטר ערבי נוסף, כמו בית המלוכה בבחריין או שלטונו של נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח, עלולה להוביל למשבר אנרגיה גדול. בד בבד ייתכנו במדינות אלה מלחמות אזרחים ומלחמות בין שבטיות, כשברקע תגבר מאוד ההשפעה האיראנית על נסיכויות המפרץ. שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, דיברה שלשום במפורש על מעורבות איראנית בהתפתחויות בבחריין ובתימן. אם יגיע אפקט הדומינו למפרץ הפרסי, השלכותיו עלולות להיות עוד נרחבות יותר מאלה של ההתרחשויות בלוב.

מצבו של הנשיא התימני חמור במיוחד. בבירה צנעא מפגינים כמעט מדי יום אלפים ברחובות בדרישה לסילוקו של סלאח, הנמצא בתפקידו כבר קרוב ל-33 שנה. סלאח, ששיתף פעולה עם האמריקאים במאבק נגד השפעת אל-קאעדה במדינתו, נשמע נואש. השבוע טען שההפגנות בעולם הערבי מנוהלות "מחדרי מבצעים בתל אביב ובבית הלבן".

איראן שואפת לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. בעודה חותרת להפלת המשטרים הפרו-מערביים שמספקים לאמריקאים גישה כלכלית וצבאית נוחה למדינות שבקרבתה, היא מדכאת ביד קשה את ההפגנות המתחדשות מבית. ראשי "התנועה הירוקה", המועמדים לשעבר לנשיאות מיר חוסיין מוסאווי ומהדי כרובי, נעצרו השבוע בטהראן. ביום שלישי דיכאו כוחות הביטחון האיראניים בכוח הפגנות של מאות משתתפים.

"ההפגנות נמשכות והמשטר מבולבל", מסביר מאיר ג'בדנפר, מרצה ללימודי איראן במרכז הבינתחומי בהרצליה. "המנהיג הרוחני עלי חמינאי חשב שהתנועה הירוקה מתה והוא מגלה ששגה. השלטונות עצרו את בנו של סאדה חלחלי, מהאייתוללות הקיצוניים שפעלו בשנות ה-80 באיראן והאחראי להוצאתם להורג של מאות בני אדם, משום שהצטרף לאופוזיציה. הבן נעלם מאז. הלקח שהפיק המשטר מהמהפכה במצרים היה הצורך להפעיל יותר כוח נגד המפגינים, אבל אז האיראנים ראו שבלוב אלפי אנשים יוצאים לרחובות גם כשקדאפי מפציץ אותם במטוסי קרב. אני בספק אם אפילו השלטונות בטהראן יכולים להרשות לעצמם מהלכים דומים".

מנגד, אומר ג'בדנפר, האופוזיציה האיראנית עדיין אינה מעזה לדבר במונחים של מהפכה. "הם כל הזמן אומרים: 'איסלאהאת' (רפורמות). הם לא הצליחו לשכנע מגזרים גדולים באוכלוסייה שביכולתם להוות חלופה שלטונית ולא עלה בידם לחבור לאיגודים המקצועיים, אף שברבים מהמפעלים הממשלתיים כמו בבתי הזיקוק של אבדאן, מתקיימת שביתה ממושכת והפועלים אינם מקבלים משכורות זה חודשים".

בינתיים, משמרות המהפכה, שירותי המודיעין והתקשורת האיראנית פועלים במרץ כדי לעורר את המחאה במדינות השכנות. השבוע פירסם שבועון משמרות המהפכה של איראן מאמר שבו קרא לסעודיה להפסיק את מעורבותה בבחריין ולהיערך לקראת הצונאמי שיחולל העם הסעודי נגד שלטון המלוכה.

החתרנות האיראנית בולטת במיוחד בבחריין. שטחה של בחריין מופיע במפות איראניות כפרובינציה ה-14 של הרפובליקה האיסלאמית. כלי התקשורת באיראן, וכמוהם תחנת הטלוויזיה אל-מנאר שמפעיל חיזבאללה מלבנון, משדרים חדשות סביב השעון מבחריין. על פי דיווחי העיתונות המערבית, ההפגנות בבחריין אינן בהכרח ספונטניות כמו במדינות אחרות.

לדברי פרופ' עוזי רבי, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון ומרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, "רצועת המתח הפרסית-ערבית והסונית-שיעית מתנקזת לבחריין. 70% מהאוכלוסייה הם שיעים, אבל המיעוט הסוני שולט. השיעים חיים בתחושת קיפוח בסיסית. רבים מהם מתגוררים בשכונות עוני בפרברי הבירה מנאמה, אינם זוכים למשרות מפתח ובוודאי שאינם חלק מהשלטון. האיראנים ניסו להפיל את השלטון בבחריין עוד ב-1981 וגם כיום יש טביעות אצבע שלהם במתרחש".

רבי מעריך שהפיכה בתימן או בבחריין תשפיע על האזור כולו. "איראן תמיד טענה שהמפרץ, נמל הבית שלה, הוא פרסי. בבחריין מפריעה לה לא רק השליטה הסונית, אלא גם הנוכחות האמריקאית הצבאית שם".

לא מתחייבים

נדמה שהתחושה הכללית בממשלות המערב היא שאין ביכולתן לבלום את גל המהפכות, שחלקו לפחות חיובי בעיניהן. ממשל אובמה צריך לתפקד כעת כגולש גלים מיומן, תוך הבנה שקיימים כוחות היסטוריים שלגביהם גם השפעתה של ארצות הברית מוגבלת. במערב אין הרבה אהדה וסבלנות לגישה המשתמעת מדברי נתניהו, לפיה ביטחון ישראל מחייב את השארת ההמונים הערביים משוללי זכויות דמוקרטיות.

מה מסיק צה"ל שדרוש לו לנוכח המצב האזורי החדש? למעט אמירות כלליות בדבר הצורך בתוספת תקציב, קשה לחלץ מבכירי המטכ"ל עמדות ברורות. הגישה הבסיסית שמרנית: הטלטלות בשכונה נמשכות ולכן יש צורך בזהירות כדי שלא להיות מופתעים שוב כמו במלחמת לבנון השנייה, שפרצה ב-2006, אחרי שהצבא צימצם למינימום את אימוניו.

באשר לגישה המדינית המתבקשת - קיפאון או נטילת סיכונים - האלופים קמצנים בהמלצות. הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, הדגיש את הצורך במהלכים מדיניים, בעיקר במישור הסורי. אפשר להניח שיורשו, רב-אלוף בני גנץ, אינו רחוק ממנו בדעותיו. אבל גנץ, שתמונותיו הרשמיות מרוטשות הפוטושופ (מי בצה"ל החליט שרמטכ"ל זקוק לטיפול המוענק לדוגמנים?) מחליפות באטיות את תצלומי אשכנזי על קירות המשרדים הצבאיים, עסוק כעת בגיבוש התוכנית הרב-שנתית (תר"ש "חלמיש") לחומש הקרוב. קשה להאמין שיתפנה בקרוב להמלצות על יוזמות מדיניות דרסטיות.

חרף השינויים בזירה המצרית, זו אינה נראית כעת כאילו תהפוך במהירות לחזית. ההשפעות הצפויות בטווח הקצר הן הקלת הלחץ המצרי על רצועת עזה, עלייה בניסיונות הפיגוע ובהיקף ההסתננות של אפריקאים מסיני. המשמעות המיידית תהיה האצת קצב בניית הגדר בגבול מצרים ולצדה תגבור כוחות נקודתי.

צה"ל יצטרך להקדיש יותר מחשבה לתוכניות אופרטיביות לחזית המצרית (למקרה של התממשות התרחיש הגרוע ביותר), אך לא סביר שיבצע לשם כך שינויים מבניים. הסיבה פשוטה: לרשות הצבא לא עומדים סדרי הכוחות הדרושים להקמת יחידות קרביות נוספות בהיקף גדול. כיוון שבמדיניות גיוס החרדים לא תחול מהפכה, חרף הצהרות נתניהו, אין מאיפה למלא שורות חדשות.

מאז המלחמה בלבנון ו"עופרת יצוקה" נרשמה עלייה גדולה במוטיווציה של בני הנוער לשירות קרבי לצד הצלחה בהפחתת הנשירה בעת השירות עצמו, אבל גודלם של שנתוני הגיוס נותר יציב ומוגבל. העלאת גיל הפטור משירות מילואים אינה באה בחשבון (ומנגד, נגנזו התוכניות לקיצור השירות הסדיר). שינוי, אם יבוא, יחול במפקדות. למשל, בהקמת מפקדת גיס דרומי. אחרי 2006 הקים צה"ל מחדש שתי מפקדות גיס. כעת תיתכן הקמת מפקדה שלישית, מהלך שעלותו הראשונית מוערכת ב-30 מיליון שקל.

כשבוחנים מיהו האדם שנמצא במשך הזמן הרב ביותר בעמדות השפעה באשר למבנה צה"ל בעשורים האחרונים, התשובה היא אהוד ברק: מראש אג"ת וראש אמ"ן באמצע שנות ה-80, לסגן הרמטכ"ל, רמטכ"ל, ראש ממשלה ומאז 2007, שוב שר הביטחון. כרמטכ"ל הוביל ברק את מהפכת החימוש המדויק בצבא בראשית שנות ה-90. בשלוש השנים האחרונות הוא חוזר לעתים קרובות על מחויבותו לבניית מערכת הגנה רב-שכבתית, ליירוט טילים ורקטות. מערכות היירוט השונות מפותחות במהירות אך נרכשות באטיות מטרידה, גם משום שהמטכ"ל נוטה לגרור רגליים בכל הקשור למענה התקציבי לצרכי ההגנה.

לפי שעה, נראה שתר"ש "חלמיש" לא יחרוג באופן קיצוני מהתמהיל שאיפיין את חמש השנים האחרונות. ההקצבות לחיל האוויר, ובמיוחד לרכש מטוסי האף-35 (הממומן מסיוע החוץ האמריקאי), למודיעין ולטכנולוגיה יעמדו במרכזה. זרוע היבשה תשאף לא לסגת מהתוספת המוגבלת שקיבלה אחרי ההלם שחוללה המלחמה בלבנון. *



מפגינים לובים רומסים את תמונתו של קדאפי. מתי תבוא הקריסה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו