בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט צילומים מיוחד ליום האשה הבינלאומי

הנשים המשפיעות על חיינו, כפי שמעולם לא ראיתם

תגובות

בשביל אשה, כל יום הוא יום האשה, הפרטי והאוניברסלי. כשהיא נעמדת מול המראה, זה יום האשה. כשהיא יוצאת לרחוב, כשהיא בעבודה, בכל פעולה שהיא עושה. גם עבור גברים, כל יום הוא יום הגבר. אבל לגברים לא הוקדש יום כזה, בינלאומי. יום האשה הוא לא יום האם או יום המשפחה, שבהם מוטמעת בחירה. זה גם לא יום זיכרון לאירוע, שבא לעצור את השטף ולהיזכר במה היה אז, באחד או ברבים שאינם עוד, במעשיהם ובמותם. יום האשה הוא עבור כל מי שנולדו נשים. בלי הבדל דת או מיקום גיאוגרפי, ולא משנה לאן התגלגלו חייהן. גורלן הנשי דורש יום.

כמעט מאה שנה חלפו מאז צוין לראשונה, ונראה שאי אפשר להיפטר מהיום הזה, יום האדם באשר הוא אשה. מעט יותר ממחצית אוכלוסיית העולם אינן שוות. מעמד האשה וזכויותיה הוטבו בחלק מהעולם, אך לא כל סעיפי האי-שוויון נעלמו ממנו. עדיין נענשות נשים על מעשים שגבר לא ייענש עליהם, מוצאות להורג ונרצחות. נשים נאלצות להינשא נגד רצונן. מוכפפות לרצון הגברים שסביבן, וניטל מהן חופש הבחירה. מוגבלות בעיסוקיהן, בלבושן, בחופש התנועה שלהן. עוד רחוקה הדרך לשוויון. גם אם נדמה במקומות מסוימים כי ההבדלים דלים וסמויים מן העין, החיים כאשה, גם בישראל, עדיין שונים. מזמנים מכשולים שגבר לא נדרש להתמודד עמם. החוק אולי מעיד על שוויון, אבל המציאות מצליחה לנצח. בשכר, בביטחון האישי, בייצוגים התקשורתיים. העולם חושב ומתנהל כגבר. שמפנה מקום ליום האשה.

טוב שיש יום האשה, על אף הניחוח הפטרוני, ולמרות שעם השנים רגלו מסתבכת במלכודות "לרגל יום האשה", של הטבות והנחות ופרחים, והררי סטטיסטיקות, שמבקשות לכמת יעדים ולמספר נזקים. כל אלה מתרחקים מהעניין האמיתי. כי האפליה עוד כאן. והמאבק יימשך עד לרגע שבו בלוח השנה לא יהיה עוד יום כזה, שבו מיעוט שאינו מיעוט יידרש להילחם על זכויותיו. עד אז, אנחנו חיים בעולם של גברים, אבל גם של נשים. ואת פניו של היום הזה בחרנו לקבל איתן. במבט מקרוב אל מי שקרובות אלינו.

הנשים הנוטלות חלק בפרויקט הצילומי שנפרש בעמודים הבאים, כולן ידועות. פניהן ושמותיהן מוכרים. הן מופיעות על הבמה, על המסך, על המדף או מאחורי הקלעים. נוכחות, משפיעות, מוערכות. במעשיהן, בהישגיהן, בכאבן. הן כל הדברים האלה, נוסף על היותן נשים. הן מתגלות כאן ללא התפאורה, בלי סממנים של התפקידים שלהן, כמו בגדים, לשכה, כלים, חדר ילדים. בלי גוף. בלי דימוי גוף. שום דבר. הצילום נקי מרעשים או הסחות דעת. רק פנים. ובתוך השקט הזה, בקיפאון שכופה המצלמה על הזמן, העיניים מופנות ישירות אלינו, מאפשרות מבט דו-צדדי; אל המצולמת פנימה, ומבט של המתבונן אל עצמו פנימה.

הצילום נקי, פשוט לכאורה, בגודל טבעי. אבל הוא לא טבעי. התמונה מתנערת מהשגרה, מהשיפוט המורגל של הנשים הללו. אין פה דבר מההקשר האוטומטי שבו אנו פוגשים אותן. הצילום משאיר את המציאות בחוץ. ובניקיון שלו, מאפשר קירבה. הוא מתרחק מן המובן מאליו, כדי להגיע אל החיבור שאמור להיות מובן מאליו. בין מבט למבט. בין אשה לאשה. בין אדם לאדם באשר הוא אדם.

שרשרת של פנים, של מבטים. ליום האשה, ישראל 2011.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו