בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה אחת בשבוע | הדיוקן המסוגנן של אפרת גוש

תגובות

התאורה הדרמטית והבררנית על פניה החדים, הנוגים ועזי ההבעה של אפרת גוש פועלים בצילום הזה של רונן ללנה מ-2007 כמו מושכות אל העבר, כמו מחווה של אלגנטיות, כמו קולנוע. כך צילמו באולפנים את הכוכבות של שנות ה-30 וה-40: זוהר מסוגנן בגוני אפור וכסף, תקריב שבו נראית הגרגיריות של האיפור, הגבשושיות של המסקרה השחורה, נוקשותם של הריסים, שיפולי מתארן של השפתיים. הדיוקן המסוגנן הזה של גוש תופס את התשוקה שלה להתבטא, את הדחף שלה להקרין רגש, עוצמה, חולשה, דרמה, כוח.

רונן ללנה, אפרת גוש, 2007

רונן ללנה אוהב מוזיקה, מכיר מוזיקה ומצלם מוזיקאים מתחילת שנות ה-90. הוא לא מחזיק ארכיון, לא שומר צילומים. הוא מצלם מוזיקאים בזמן הנכון, ברגע פורמטיבי, ומרפה, נותן לזמן לעשות את שלו. הצילום הזה מתאר את גוש בשלבים הראשונים של הקריירה, ולמרות הזיקה שלו להוליווד הקלאסית, הוא גם תופס את העכשוויות המיידית שלה: אשה צעירה בתסרוקת א-סימטרית, אופנתית, מודעת לעצמה.

צלמי הסטילס של האולפנים צילמו את הכוכבות כחלק ממכונה של יחסי ציבור, אבל בתוך האמנות המסחרית הזאת התפתחו ניואנסים עוצרי נשימה: צילומי ג'ואן קרופורד של ארנסט בכרך הם מופת של סתירות פנימיות ומשחקי אור וצל. צילומי גרבו המלטפים של המוכשר שבצלמי הפוטרטים קלרנס סינקלר בול, הפכו אותה לאייקון (גרבו מעולם לא הצטלמה שלא כדמות שגילמה. בפגישה הראשונה ביניהם בסטודיו, אחרי שעתיים שבהן עבדה ללא הפסקה היא התנצלה "בפעם הבאה אשתפר, מר בול"). והיה כמובן ג'ורג' הארל, שנהג להציב מאחורי הכוכבות טורסו ניאו-קלאסי, שעירומו המפוסל הידהד מאחורי האשה הלבושה כרמז מפוענח למדי. הדיוקנאות שצילם של ג'יין טירני, אולי האשה העצובה ביותר שאי פעם עבדה בהוליווד, הם מופת של טיפול פטישיסטי, של פליאה והערצה.

צריך פנים כדי להחזיק צילום מהסוג הזה. רונן ללנה רואה את הפנים של גוש, והיא מאפשרת את המבט הזה. היא יודעת שיש לה פנים כאלה, והיא יודעת מה לעשות בהם. הדיוקנאות הקלאסיים האדירו את חדות הקווים, את ניקיונם, את הדיוק שלהם. הם הנציחו וקיבעו את יופיין של ורוניקה לייק, לאנה טרנר ואוה גרדנר אבל גם ביגרו אותן, בין השאר מפני שמושגי הצעירות, הנשיות והבשלות היו שונים מאוד בשנים האלה. לא היו בהם נעורי-נצח מטופשים, אלא בגרות מתמשכת של מי שמשתתפים במשחק החיים. בצילום הזה גוש משתפת פעולה, משפילה מבט ומשרבבת שפתיים. השרבוב הזה הוא המוקד של המניירה הראשונית שלה, וגם המפתח לאמנות שלה. הצילום מנבא את הפרסונה שלה ומנסח אותה, מנציח את המלודרמה, אבל גם מבין אותה ומאמין לה. ועדיין הוא אינו מספר כמה באמת היא נהדרת על הבמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו