בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבנייה בתקופת אינפלציה

סיפור מהחיים

תגובות

>> בסוף שנות השישים בנינו באזור שיכון בבלי בתל אביב. האזור היה אז שדה שומם, והעוברים בדרך יכלו לשמוע ולראות את הרכבת הנוסעת וצופרת ברעש מחריש אוזניים. בנוסף, האזור גבל בנחל הירקון אשר הציף את האזור בסירחון וביתושים. הקרקע היתה זולה, והחלטנו לבנות באזור דירות קטנות בנות 2.5-3 חדרים. האמנו שהאזור ימשוך קהל קונים צעיר, המחפש לקנות דירה חדשה במחיר סביר.

משרדי באותה תקופה היה ברחוב יהודה המכבי בתל אביב. בשעות הבוקר שהיתי באתר הבנייה ופיקחתי על הנעשה, ובערב ישבתי במשרדי עם הלקוחות. זכור לי כי ערב אחד הגיעו למשרדי בני זוג שנראו בסוף שנות השלושים לחייהם. הגבר הציג עצמו כנהג וחבר ב"קואופרטיב דן", דבר שבאותם ימים נחשב למקצוע בעל ייחוס וכבוד, לא פחות מעובד היי-טק כיום. אשתו הציגה עצמה כגננת בגן ילדים.

בני הזוג התעניינו בדירת 2.5 חדרים בבניין שבניתי ברחוב בני דן. המחיר היה זול יחסית, כ-38 אלף לירות. הבעל הציע חמש מאות לירות פחות, ואני סירבתי כי ההצעה היתה מתחת למחיר שקבענו. אשתו הפצירה בו שיוסיף את הסכום ונחתום על זיכרון דברים. הבעל הגיב על דבריה בכעס, "אל תתערבי", אמר, "אני יודע איך לדבר עם הקבלן". מכיוון שלא הגענו לעמק השווה, יצא השניים מהמשרד.

באותה תקופה האינפלציה דהרה ופיחות רדף פיחות. למחרת, ביום שישי, בשעה שלוש אחר הצהריים הכריז שר האוצר על פיחות בגובה 30%. כמובן שהפיחות גרם לאנדרלמוסיה גדולה, אבל כבר היינו מורגלים בכך, והמשק במדינה המשיך להתנהל כרגיל.

ביום ראשון בבוקר החלטתי עם שותפי צביקה להפסיק את מכירת הדירות, עד שיתברר איזו משמעות תהיה לפיחות גדול שכזה על ענף הבנייה. באותו יום בשעה שש בערב, בעודי יושב במשרד, נכנסו שוב בני הזוג. הם פנו אלי במאור פנים ובחיוך גדול והבעל אמר: "החלטנו לקנות את הדירה במחיר שביקשת - 38 אלף לירות". והוסיף, "זיגי תכין זיכרון דברים".

ראוי לציין כי באותה התקופה לא היו בארץ שידורי טלוויזיה. שאלתי אותו, "תגיד לי אתה לא שומע רדיו? אתה לא קורא עיתונים? לא שמעת על הפיחות?" הבעל ענה לי: "על מה אתה מדבר? ביקשת מחיר שביום חמישי לא הסכמתי לו והיום יום ראשון, ואני מסכים. מה הבעיה?" עניתי לו: "ביום שישי היה פיחות של כ-30%, ואנחנו לא מוכרים דירות עד שתתברר השפעתו על שוק הנדל"ן".

שתיקה השתררה במשרד. פניה של האישה האדימו ודמעות נקוו בעיניה. הבעל החוויר. לפתע פנתה האישה לבעלה ואמרה: "אתה אמרת שאתה יודע לדבר עם הקבלן. מה חשבת שהוא לא יידע שהיה פיחות?! אמרתי לך ביום חמישי שתסגור את העסקה, אך אתה התחכמת. בגללך לא תהיה לנו דירה". האישה קמה ויצאה מן המשרד, ובעלה יצא והלך אחריה. כשנשארתי לבד במשרד חשבתי לי על אשר נאמר למשה רבנו: "מרחוק תראה הארץ ואליה לא תיכנס".

-

הכותב הוא קבלן חבר ארגון הקבלנים והבונים בתל-אביב יפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו