בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפא"יניק בפלמ"ח

יוסקה יהלום, ראש אגף הנוער והנח"ל, 1925-2011

תגובות

יוסף (יוסקה) יהלום נולד בברלין כארווין דיאמנט. כשעלו הנאצים לשלטון עקרה המשפחה לאנטוורפן, וב-1934 עלתה לארץ באונייה "פולניה". הוא למד ב"בית חינוך לילדי עובדים" בחדרה ובספרו האוטוביוגרפי, "הגשמת דרך חיים", כתב: "מסלול חיי בדרך הקיבוצית, אהבתי לטבע, לחקלאות, לעבודת כפיים, לצדק חברתי, לאדם, פיתוח תכונות אופי ושאיפה לקדמה אנושית במובן הרחב ביותר - כל אלה ועוד, מקורם ב'בית החינוך לילדי עובדים' בחדרה ובתנועת הנוער העובד".

המשך טבעי לבית החינוך היה כפר הנוער בן שמן, שם התגבש הגרעין שב-1942 יצא לחזק את קבוצת אלומות שבפוריה, מעל לכנרת. על הקבוצה, שמזכירה היה נשיא המדינה היום, שמעון פרס, נאמר כי: "החברים טובים אבל המצב החברתי גרוע". כמנהג אותם ימים הוא שובץ כ"פרימוס" בחדר של זוג נשוי (פרימוס - כירה ניידת עם שלוש רגליים) וכשהשתעמם ביקש להדריך בתנועת הנוער העובד בתל אביב.

ב-1945 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מ"כים וקורס מ"מים בג'וערה, ובתש"ח היה מ"מ בגדוד הרביעי של פלמ"ח / הראל והשתתף בליווי השיירות ובקרבות הקשים בדרך לירושלים. אחר כך היה מ"פ בגדוד החמישי והשתתף בקרבות המרים בנגב, נגד הצבא המצרי. אלוף (בדימוס) אלעד פלד אומר, כי שניהם היו "מיעוט מקופח בפלמ"ח", משום שתמכו בדוד בן-גוריון ולא היו מחסידיו של טבנקין. אכן, בניגוד לרבים מחבריו, יהלום תמך בכל לב בהחלטת בן-גוריון לפרק את הפלמ"ח. באלומות פגש את פנינה מרגלית, שהיתה לאשתו ולאם בנותיו תמי, ענת, יעל ונעה. ב-1953 הם עברו לקבוצת כנרת, שעמה קשר יהלום את חייו במשך כשישה עשורים.

אחרי מלחמת הקוממיות הוא שירת בבה"ד 1, היה מג"ד בחטיבת גולני תחת המח"ט ישכה שדמי, ואחרי מלחמת סיני עשה הסבה לשריון והיה סמח"ט בחטיבה 7 תחת המח"ט דוד אלעזר (דדו). אחרי שהשתחרר ב-1959 היה מזכיר כנרת וגזבר הקבוצה ופיתח את ענף המחצבות שלה, עד שהופיע איסר הראל וגייסו למוסד. בפברואר 1963 הוא נחת בקזבלנקה, במסווה של איש עסקים אירופי, והחליף את אלכס גתמון כראש "המסגרת" - הגוף החשאי שנועד לארגן את יהודי צפון אפריקה לעלייה לארץ (מבצע "יכין"). תוך כדי כך זומן לבירור בארץ, על סירובו למלא הוראה לבצע "סלקציה" ולהשאיר זקנים וחולים מאחור. כ-60 אלף איש עלו ממרוקו בתקופת שירותו. ב-1965 הוא יצא שוב לפאריס בשליחות המוסד, ואף על פי שמיעט לפרט, כנראה עסק במעקב אחרי מפלגות ניאו-נאציות בגרמניה.

בשנים 1971-1975 שירת יהלום כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, תמך בישיבות ההסדר ודחף להקמת היאחזויות בשטחים ("למזלי ולשמחתי", כתב בספרו, "סיימתי את תפקידי לפני תחילת תהליך השלום שהתבטא, קודם כל, בעזיבת יישובים ובהריסתם"). במלחמת יום הכיפורים הוציא קצין שריון ראשי, מוטקה ציפורי, הוראה כי קורסי ההדרכה של הנח"ל יפורקו ויישלחו לתגבר את התעלה. יהלום, בלב חצוי, עירער בפני הרמטכ"ל דדו, מפקדו לשעבר, וזה ביטל את רוע הגזרה. יהלום חש כי הציל את הנח"ל, ואף שציפורי כעס עליו, השניים נותרו ידידים טובים. בפתיחת המלחמה נפצעה בתו ענת, סמלת בגדוד הטנקים 184, בהפצצה אווירית. בעוד המשפחה מקיפה את מיטתה בבית החולים, באה ראש הממשלה לבקרה ופרצה בבכי. סמלת ענת יהלום הורידה את מסכת החמצן ואמרה: "גולדה, אנחנו צריכים אותך חזקה, יהיה בסדר".

ב-1982 הוא יצא שוב לשליחות ביטחונית, הפעם לטייפה, ומ-1988 עד 1994 ניהל את "אהלו" - מפעל ההנצחה לברל כצנלסון. סגירת המפעל אחרי פרישתו, והאופן שבו נמכר, עוררו בו רגשות מרים. הוא היה עתיד עוד לחוות תמורות קשות יותר בנוגע לקבוצתו, כנרת. חברו גידי אילת, איש בית אלפא, אומר כי "כל חייו הבוגרים הוא חשב ופעל במעגלי המציאות של חלוף העתים, כשבמהלך עלילות יומו הקיבוץ הוא הקוטב אשר עליו ייסוב דבר". משום כך, משהוחלט בקבוצת כנרת לעבור ל"קיבוץ משתנה", מבחינתו של יהלום המשמעות היתה "אין קיבוץ!"

ב-2007 נפטרה בתו נעה ממחלה קשה. מפקדו וחברו של יוסקה יהלום, ישכה שדמי, אומר: "שנינו שייכים לדור שלא בכה כשקבר את מתיו. הדמעות זלגו פנימה, אל חדרי הלב, ושם התגבשו ליהלומי זיכרון שהזמן לא יכול להם".



יוסקה יהלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו