בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך סיכלתי את שחרור פולארד

דונלד רמספלד, שכיהן פעמיים כשר ההגנה האמריקאי, מוציא לאור ספר זיכרונות. ממסמכים מסווגים מתברר, שתמך בישראל חזקה ומתונה, אבל גם פעל נגד שחרור המרגל שהפעילה

תגובות

עשור בדיוק חלף מאז ביקורו הראשון של אריאל שרון, ראש ממשלה חדש, אצל הנשיא הטרי ג'ורג' וו. בוש. שרון, כמו קודמיו ויורשיו, קיווה לחזור מוושינגטון מצויד בהישג שיתקבל יפה בבית.

את מה ששרון לא ידע, ברגע ההוא ואולי גם בהמשך, מגלה עכשיו שר ההגנה של בוש, דונלד רמספלד. לכבוד פרסום ספרו "Knowns And Unknowns" אחז ברמספלד בולמוס של בלמ"ס - בלתי-מסווג - קילוף הסודיות ממסמכים שקיבל ובעיקר חיבר. מאות המסמכים מוצגים לעין כל באתר שלו. יש להם יתרון על גרסת-בדיעבד של זיכרונות מודפסים: הם משקפים את המצב בעיניו בזמן אמת.

"ג'ונתן ג'יי פולארד - מרגל", הכתיר רמספלד את המזכר ששלח ערב ביקור שרון לנשיא, לסגנו ריצ'רד צ'ייני (שהיה באמצע שנות ה-70 סגנו של רמספלד בבית הלבן של הנשיא פורד ואחר-כך יורשו כראש המטה שם) וליועצת לביטחון לאומי, קונדוליזה רייס. אכן, ג'ונתן ולא יונתן; למרות מאמצי תומכיו להציגו כישראלי שנשבה בידי גויים, פולארד מעולם לא היה יותר "יונתן" מכפי שג'ון קנדי היה "יוחנן" או שקמפ דייוויד היה "מחנה דוד".

פולארד ריגל ונתפס בתקופת הממשל הרפובליקאי של רונלד רייגן. בנימין נתניהו קיווה ב-1998 להשיג את שחרורו מהדמוקרט ביל קלינטון. לא את עונשו של פולארד רצה נתניהו להמתיק, אלא את הגלולה המרה שבמסירת שטחים לפלסטינים. התרגיל, בסוף ועידת וואי, סוכל בלחץ בכירי מערכות המודיעין והביטחון, מכהנים כגמלאים, בהנהגת ראש הסי-איי-אי ג'ורג' טנט. בממשל הרפובליקאי הבא, של בוש הבן, הושאר טנט בתפקידו ונחשב חבר בסיעה הלוחמנית של רמספלד וצ'ייני, כנגד הסיעה המתונה של רייס ושר החוץ קולין פאואל.

את רמספלד קשה להאשים בעוינות לישראל או ליהודים אמריקאים; פול וולפוביץ ודאג פיית היו בכירי סגניו בפנטגון. אבל רעיון ההתרפסות לפני ישראל או שתדלניה בשאלת פולארד לא חדל להטרידו. באוקטובר 2002, בגבור ההכנות לפלישה לעיראק, רשם רמספלד לעצמו 29 סעיפים של בעיות אפשריות לקראת המלחמה, במרוצתה ולאחריה. הוא היה מתוחכם דיו לחשוב על כמעט כל מה שהביקורת או המציאות יאמרו אחר כך, כולל כישלון במציאת נשק השמדה המוני והסתבכות בעיראק ל"שמונה עד עשר שנים". אחד הסעיפים הביע חשש שבתמורה לתמיכה במדיניות האמריקאית, תבקש ישראל לשחרר את פולארד.

במארס 2001, בהכנה לביקור שרון, כתב שר ההגנה לנשיאו: "נציגי ממשלת ישראל באים לוושינגטון לפגישה אתך. ייתכן שבפגישה תתבקש לנקוט פעולה לשחרור פולארד. ביקורי ישראלים כללו בקשות תכופות כאלה. למעשה, זה קורה שוב ושוב במרוצת כל ממשל. כל מהלך לשחרור פולארד יפגע קשות במאמצינו למנוע ממרגלים לחדור לממשלה. כזכור לך, ג'ורג' טנט, לשבחו, הודיע לנשיא קלינטון כי יתפטר אם פולארד ישוחרר. אני חושד שזאת תהיה תחושתו גם כיום, וכי כך יחושו גם אחרים המודאגים מריגול.

"אני מציע לנקוט עמדה תקיפה מאוד ולומר לא סתם לא, אלא בהחלט לא - לא היום, לא מחר ולא מחרתיים, ושזה אינו עניין שתשקול בתקופת הממשל שלך. היתרון שבהבעת תקיפות בפעם הראשונה שהם נוגעים בנושא הוא שזה עשוי להרתיע אותם מאזכור הנושא בפניך בשנית אי-פעם. וחשוב עוד יותר, זה עשוי להרתיע אותם מניסיון לארגן בארה"ב תמיכה בהפעלת לחץ פוליטי עליך לנקוט בפעולה כזו, שאינה רצויה לך.

"אני מצרף עותק ממכתב לנשיא קלינטון נגד פעולה כזאת שניסחתי ב-1998 ושעליו החתמתי שבעה שרי הגנה נוספים לשעבר".

רמספלד סמך, כנראה, על השכלתו החשבונית הרעועה של בוש, כי ספירת החותמים בתחתית המכתב נגד "המרגל המורשע מר ג'ונתן פולארד" מגלה עוד ששה לשעברים מהפנטגון - צ'ייני מממשל בוש האב; קספר ויינברגר (שבתקופתו ובהשפעתו נידון פולארד למאסר עולם) ופרנק קרלוצ'י מממשל רייגן; ומלוין ליירד, אליוט ריצ'רדסון וג'יימס שלסינג'ר בממשלי ניקסון ופורד. כולם רפובליקאים, בעלי מהלכים במפלגת השלטון.

השבוע פורסם שהנרי קיסינג'ר, עמיתו-יריבו של רמספלד בממשל פורד, השתכנע לשנות את טעמו ולתמוך בשחרור פולארד. בין השאר מייחס קיסינג'ר את השינוי להתוודעותו לעמדת ויינברגר. לא ברור על מה הוא מסתמך. ככל הידוע, עד מותו ב-2006, נותר ויינברגר עיקש בהתנגדותו לקיצור תקופת המאסר של פולארד. בחלק הפומבי של תצהירו לבית המשפט ב-1987, ערב גזירת עונשו של פולארד, נימק ויינברגר את תמיכתו בענישה מרבית לא רק בעצם הריגול, הפרת שבועת האמונים של פולארד לביטחון מולדתו וסיכון הרה-אסון של מקורות ואמצעים מודיעיניים כמוסים, אלא גם בנאמנותו המוצהרת לישראל ובהתנהגותו לאחר מעצרו - פטפטת בראיונות עיתונאיים שלימדה שבמוחו אצור חומר מסווג לרוב, שבדעתו לחלוק עם כל שומע.

שבעת שרי ההגנה לשעבר כתבו לקלינטון כי "כידוע לך, הריגול נגד ארה"ב בעולם זה שלאחר המלחמה הקרה נמשך בכל עוזו ופוגע קשות באינטרסים של ארצנו. למרות תמיכתנו העזה בישראל, אנו סבורים שהמתקת עונשו של מר פולארד תעודד את הזוממים להרע לארצנו. מובן אמנם שממשלת ישראל תפציר בך לעיין מחדש בעניין, אך לדעתנו ייגרם נזק רב ביותר לאינטרסים של ארה"ב אם תיענה לבקשה זו". ההנגדה ברורה: יש "ארצנו" - ויש ישראל.

בוש, כמו קלינטון, קיבל את העצה גם בשנתיים שלאחר פיטורי רמספלד ומינוי רוברט גייטס לשר ההגנה. עכשיו שולח רמספלד תזכורת לברק אובמה באמצעות חשיפת מסמכיו: אם תעז להיכנע ללחץ ולשיקולי הפוליטיקה של היהדות האמריקאית, יהיו נכבדים רפובליקאים שיאשימו אותך בהפקרת הביטחון. תמיכה בישראל לחוד, והשלמה עם ריגול מתגרה לחוד.

אתה נטל

מאז נוסד בממשל האמריקאי תפקיד שר ההגנה, לאחר מלחמת העולם השנייה, רמספלד הוא צעיר המכהנים בו, בגיל 43 - שנה פחות מרוברט מקנמארה כשהתמנה בידי קנדי, שלוש שנים פחות ממלוין ליירד אצל ניקסון. בסוף הסיבוב השני שלו בתפקיד, אצל בוש, היה גם לקשיש שרי ההגנה, בן 74 - ארבע שנים יותר מג'ורג' מרשל בממשל טרומן וקספר ויינברגר אצל רייגן. תקופתו הכפולה בפנטגון, שהסתיימה עם עמיר פרץ, נפתחה עם שמעון פרס, שהסתכסך עם יצחק רבין על תוכנית מטמון ב' של צה"ל להצטיידות בנשק אמריקאי.

בשנת הבחירות 1976, ג'ראלד פורד נגד ג'ימי קרטר, נאלץ רמספלד לטפל בהתבטאויות יו"ר המטות המשולבים, הגנרל ג'ורג' בראון, על ישראל כנטל צבאי. זו לא היתה פליטת פה, לפחות לא בפעם השנייה והשלישית. הצבא האמריקאי זעם על שאספקת החירום לישראל במלחמת יום הכיפורים שדדה את מחסניו הדלים ופגעה בכוננותו למלחמת העולם השלישית נגד השריון הסובייטי באירופה.

מסמכי רמספלד כוללים תמליל של תדריך לכתבי הפנטגון באוקטובר 1976, שבועיים לפני הבחירות, כאשר כל יום איים לשבור את התיקו פורד-קרטר. פורד נזקק נואשות - במיוחד במדינות כניו יורק - לקולות היהודים, התומכים בדרך כלל בדמוקרטים. פתאום בא הקריקטוריסט הישראלי-לשעבר רענן לוריא, חצי שנה לאחר חילופי דברים עם בראון, וציטט את הגנרל חוזר ומגדיר את ישראל כנטל. בין הקלטת השיחה לפרסומה זכה בראון בהסכמת פורד להארכת כהונתו. בראון, מסתבר, לא למד לקח מהביקורת שספג על אמירתו זאת בהרצאה באוניברסיטת דיוק ובעקבותיה בשיחה עם הסנאטור ג'ייקוב ג'וויטס ("יעקב יעבץ" רק בישראל). לקינוח, העליב גם את הצבא הבריטי ("יש להם רק גנרלים, אדמירלים ותזמורות") ואת איראן. הפרסום זיכה את הרמטכ"ל מוטה גור ואת עמיתיו מבריטניה ומאיראן במברקי התנצלות מבראון.

רמספלד, שהתפרסם בעשור האחרון כמדקדק בהבחנה בין "מה שידוע שאינו ידוע" לבין מה שאף לא ידוע שאינו ידוע, ומכאן שם ספרו, תירץ כבר לפני 35 שנה את דיבוריו המגושמים של בראון כ"אי-הבנה שניתן להבין". בראון הוא רק איש צבא, עקץ רמספלד, ואינו מתמודד על תפקיד דובר הפנטגון. ואגב, הוסיף, גם אני לא.

"ברור שישראל אינה נטל על ארה"ב", אמר רמספלד, "יש לנו מדיניות שמעוניינת בביטחון ישראל ובהישרדותה. נכון שנלקח ציוד אמריקאי במלחמה (ב-1973), אבל צריך להתייחס לכך בהקשר הרחב של מכלול יחסי ארה"ב עם ישראל".

נכונותו של בראון לפגוש את לוריא עוררה את זעם הכתבים הקבועים בפנטגון, גם מפני שגישתם לגנרל העילג נחסמה, בעוד שאורח זר - שהיטיב לנצל פנייה לקבלת תדפיס חתום של קריקטורה שצייר - זוכה בראיון. מה שבראון ניסה לומר היה שיש הבדל בין המחיר הצבאי של התמיכה בישראל לבין מאזן הרווח וההפסד, במונחים אסטרטגיים ומדיניים, של היחסים אתה. הדקויות נבלעו במהומה.

רמספלד התחמק משאלות הכתבים, אם בראון צפוי לנזיפה או אף להדחה. זה עניין לנשיא פורד, אמר, והוא לא הביע חרטה על הארכת כהונתו של בראון. האמת המורכבת יותר נחשפת במסמך של ספריית פורד, שאינו מופיע בצרור של רמספלד: בו ביום נפגש פורד עם שר החוץ קיסינג'ר, אמר לו שאינו מאמין למאמר שייחס לקיסינג'ר זלזול בכושרו השכלי של פורד ושאל אותו, "בעניין רציני, קראת את התמליל של ג'ורג' בראון?" "כן", אמר קיסינג'ר, "לולא הבחירות, היה צריך ללכת. זה משקף שיקול-דעת מחריד".

פורד הודה ששקל להדיח את הגנרל. "יש עוד אפשרות. אתה יודע שאתמול בלילה חשבתי שהוא צריך ללכת, אבל בראון ורמספלד יכולים לצאת למתקפה". דברי בראון "דוחקים אותך למגננה ליומיים-שלושה", העיר קיסינג'ר. "תראה את הסקרים", הסכים פורד.

סוף הרשימה

בשיחת החפיפה בינואר 2001 עם קודמו ויליאם כהן, שר ההגנה של קלינטון, שירבט לעצמו רמספלד הערות בכתב ידו. לא את כולן הצליח אחר כך לפענח. בין 51 הסעיפים: "3. ההתקדמות האטית בתהליך השלום במזרח התיכון מחלישה את הקואליציה נגד עיראק. 5. סוריה עוסקת בתוכניות ביולוגיות וכימיות. בשאר אסד יהיר ומתייחס לישראל כחלשה בגלל הנסיגה מלבנון. ייתכן שהוא לוקה בהערכת חסר של ישראל. 9. לעצור את מכירת (מטוס ההתרעה) פלקון מישראל לסין. הישראלים ינסו לעשות זאת בחשאי. הם מעבירים לסין מטוסים-ללא-טייס ופריטים אחרים. הם רוצים טילי טומהוק ויחסים חדשים עם ארה"ב".

והרחק במורד הרשימה, סעיף 40 בראשי תיבות: "אוסמה בן-לאדן". שמונה חודשים לפני 11 בספטמבר והריגת 184 חיילים ואזרחים בריסוק אחד מארבעת המטוסים החטופים אל כותל הפנטגון.

הביצה

כשליח הנשיא רייגן למזרח התיכון בשלהי 1983 ובאביב 1984, סייר רמספלד ברחבי האזור, מביירות עד בגדאד. שעה וחצי שוחח עם סדאם חוסיין, שאותו צדו שליחי בוש ורמספלד לאחר שתי מלחמות ו-20 שנה. במרכז השיחה עמדה מלחמת איראן-עיראק, ש"הציונים מלבים בה את האש". סדאם רחש משטמה לסוריה, בעלת בריתה של איראן וכמותה יריבה נצחית של עיראק. מצבם של הפלסטינים הדאיג אותו פחות מרעיון הנחת צינור נפט עיראקי לנמל עקבה, בתנאי שישראל תתחייב שלא לתקוף אותו.

את לבנון כינה רמספלד "הביצה". על אמין ג'ומאייל כתב (לשר החוץ ג'ורג' שולץ), "דעתי עליו היתה טובה יותר לפני הפגישה אתו מאשר בסופה. אני מעריץ את היותו בביירות ולא ?בריוויירה', אבל אני רואה בו יותר גמישות מאשר עמוד שדרה, יותר חוש מסחר מכוח רצון, יותר רכרוכיות מאשר חוסן. אולי באמת מה שנחוץ ללבנון הוא סוחר שמוכן ?לשחק את המשחק' לאורך זמן".

בישראל, "אין הפתעות", החמיא רמספלד לראש הממשלה החדש, יצחק שמיר. "דומה שיש בו אותה פלדה שדרושה לארץ שגודלה ושתולדותיה כאלה. בהתחשב בנחישותו של חאפז אסד, מזלה של ישראל שיש לה שמיר כזה, אבל אין זאת אומרת שהאינטרסים הישראליים והאמריקאיים תמיד זהים".

בדיוק שנתיים לאחר שהאיגרת לשולץ נשלחה, נתפס פולארד, שהציע את שירותיו לישראל בימי שמיר ושר הביטחון משה ארנס ופעל בתקופת פרס ורבין. *

הצעיר ביותר, הזקן ביותר

תחנות בחיי רמספלד

היה אדריכל הפלישות לאפגניסטאן ולעיראק. ספג ביקורת והתפטר בסוף 2006

מונה שנית לשר ההגנה, הפעם המבוגר ביותר בתולדות ארה"ב, על ידי ג'ורג' בוש הבן

כשליח ממשל רייגן למזרח התיכון נפגש עם סדאם חוסיין ומסר לו איגרת מהנשיא האמריקאי

לאחר תבוסת פורד בבחירות עבר לעסקים וניהל בין היתר חברות תרופות ואלקטרוניקה

מ-1974 סייע לנשיא פורד, שמינה אותו בהמשך לשר ההגנה הצעיר בתולדות ארה"ב

התפטר מכהונתו בקונגרס ב-1969 כדי לייעץ לנשיא ניקסון, שהעריץ את קשיחותו

נולד באילינוי ב-1932, השלים תואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון ושירת כטייס בחיל הים




רמספלד מימין עם הנשיא בוש. ''יש לנו מדיניות שמעוניינת בביטחון ישראל והישרדותה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו