בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעשו לייק לבנימין נתניהו

ראש הממשלה התייאש מהביקורת בתקשורת והחליט לעבור לפייסבוק * עד שהמעבר יושלם, הוא משדר מסרים סותרים לכל עבר * מסע ההתפקדות למפלגת העבודה עלול לקרב את קצה * ומה אומרת השתתפותה של שרה נתניהו במסיבת הפרידה מעוזי ארד על יחסיו עם נתניהו?

תגובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו נוכח לדעת השבוע, ולא בפעם הראשונה, שהתקשורת בישראל לא מוכנה לקנות ממנו דבר: לא נאום מדיני מתהווה, לא רפורמה לפתרון בעיית הדיור. מן הסתם, גם לא מכונית משומשת, אם הוא היה רוצה למכור. במצבו הנוכחי, בתום שנתיים לכהונתו, הוא חדל פירעון תקשורתי. כלשונו של ראש הממשלה לוי אשכול, לפני שנות דור, נתניהו אינו מקבל "אשראי" על שום דבר: ספקנות, ביטול, קטילה, לעתים בצורה מוגזמת, הם מנת חלקו בכל אשר יפנה.

נתניהו משוכנע שרוב כלי התקשורת הישראליים, חוץ מעיתון הבית שלו, "ישראל היום", סתמו עליו את הגולל. הם נחושים להפילו. ועד שזה יקרה - להשפילו ולבזותו, מדי יום. הוא מאמין כי לנטייה הפוליטית השמאלנית השולטת בתקשורת, בעיקר בשני העיתונים שפעם כונו "הגדולים", נוסף הפעם חטא הקמת "ישראל היום". על זה לא ייסלח לו, ולא יישכח.

קבלת הפנים שליוותה את תוכנית ה"ווד"לים" (ועדות דיור לאומיות) שלו, היא מבחינתו עוד דוגמה אחת מני רבות: שבועות ארוכים הוא עמל על התוכנית, יחד עם שר האוצר, שר המשפטים, שר הפנים ושר השיכון. כשהוא מציג אותה, מיד מייחסים לו תרגיל שקשור ליחסיו עם ש"ס, שלא לדבר על כך שהתוכנית עצמה נשטפה במקלחת צוננת ומעופשת של כינויי גנאי וגידופים מכל הבא ליד.

מכל בחינה מעשית נתניהו ויתר. הוא הרים ידיים. הוא מיישם את אמירתו של אריאל שרון: "אין לי אכזבות, כי אין לי ציפיות". אין זה אומר שנתניהו יפסיק כליל להתנהל מול התקשורת. הוא יעשה את המינימום הנדרש, כולל פה ושם ראיונות, אך ללא אשליות. בזמן האחרון הוא עמל יחד עם צוות של יועצים אסטרטגיים, על סלילת כבישים עוקפי המדיה המסורתית. על חציבת נתיבים מהירים ללבו ולאוזניו של הציבור, נטולי מסננות, פרשנים מרושעים ועריכה מגמתית.

הוא מוצא את כל אלה ברשת: בפייסבוק ובטוויטר. זוהי, מבחינת נתניהו, התקשורת של שנות האלפיים. זו עומדת להיות ישועתו, ונחמתו. בתחילת השבוע נערך בלשכתו "פיילוט": נתניהו התחבר בפייסבוק לקבוצה של גולשים שנבחרה מראש. הם שאלו שאלות והוא השיב. ראש הממשלה והגולשים זרמו כמעט שעתיים, באווירה סבבה. הפיילוט הצליח.

נתניהו נהנה עד מאוד. הוא דיבר ואיש לא הפריע לו. איש לא קטע אותו, איש לא פירשן אותו, איש לא הגחיך אותו. אחר כך התפתח ברשת דיון בין הגולשים על דבריו. גם לכך הוא נחשף ורווה נחת.

בסביבתו של ראש הממשלה ראו כי טוב ומתכוונים להרבות בכך. התוכנית היא לקיים שורה של דיונים מהסוג הזה, ואחר כך לתת לתקשורת ללקט מה שברצונה, ולהפוך את הדברים לכותרות. הצוות של נתניהו מתכנן לשדרג מאוד את החיבור של ראש הממשלה ושל לשכתו לאינטרנט, ולהרחיבו גם אל מחוץ לישראל. להרחיק אל מחוזות היו-טיוב. הכוונה היא לחקות את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ונשיא צרפת, ניקולא סרקוזי.

נתניהו מתייחס לפרויקט הזה במלוא הרצינות. לא פחות מאשר ל"נאום בר-אילן 2" - מושג שהיה לזרא עוד לפני שהנאום נכתב, לפני שנתניהו יודע מה יהיה בו, לפני שהוא יעבור אלף שינויים ותיקונים, כולל במכונית, בדרך לאירוע.

של כ-ו-ל-ם

ביום רביעי נערך באחד מאולמות הכנסת סימפוזיון שיזם היו"ר, ח"כ ראובן ריבלין, במלאות 19 שנים למותו של ראש הממשלה, מנחם בגין, תחת הכותרת "בגין והפרלמנט". הוזמנו ובאו אידיאולוגים של הימין, כמו השר לשעבר יורם ארידור, כמובן השר בני בגין ואנשי שמאל מובילים, בהם הפרופסורים מרדכי קרמניצר ואמנון רובינשטיין. נכחה גם צמרת בית המשפט העליון, ובראשה הנשיאה דורית ביניש. והיה גם נתניהו.

ראש הממשלה לא היה אמור לנאום בטקס, אבל יומיים קודם לכן הוא ביקש לדבר. מובן שמבוקשו ניתן לו. הוא התבטא שם באופן החריף והתקיף ביותר עד כה, נגד פורעי החוק בשטחים, המכונים גובי "תג המחיר" מהפלסטינים. "החוק לא פוסח על אף אחד, אין אדם שמורם מעל החוק", אמר נתניהו. "אם מנחם בגין היה אתנו הוא לא היה מתאפק מלהביע תרעומת וגם זעזוע אל מול אותו מיעוט קטנטן ושולי, קטנטן וקיצוני, מקרב אחינו המתיישבים, שפוגע גם היום בשליחי החוק והמשפט, וגם באנשים חפים מפשע, רק משום שהם ערבים. מדינת ישראל לא תסבול ולא תשלים עם התנכלות לתושבים ערבים כשיטת מחאה נגד הממשלה. זהו עיוות מוחלט של מושג המחאה האזרחית, של תפישת המוסר האנושי ושל רוח הצדק היהודי".

לשכת ראש הממשלה הפיצה את הדברים הללו, דווקא את הדברים הללו, לתקשורת בהודעות טקסט. את יתר הנאום ניתן למצוא באתר של משרד ראש הממשלה באינטרנט. הנאום הזה משקף את מה שעובר בימים אלה על נתניהו. הוא נדמה למי שמחפש את עצמו, בין שמאל לימין, בין פתיחות להסתגרות, בין שלום למאבק.

הוא נע, מיוסר, בין הקטבים השונים: יום אחד הוא נואם בכנסת בעקבות המהפכה במצרים, נאום של "אין על מי לסמוך באזור הזה, מלבד על עצמנו". למחרת הוא אומר בחוג סגור, כי מדינה דו-לאומית תהיה לא פחות מ"אסון" לישראל וכי בכוונתו להציג "תוכנית מדינית" שתמנע את האסון הזה. אחר כך הוא ממהר לבקעת הירדן ומצהיר כי בכל הסכם תהיה נוכחות צבאית של צה"ל בבקעה ובנשימה אחת הוא מתדרך את התקשורת כי אין מדובר בריבונות ישראלית, אלא בנוכחות צבאית בלבד.

ועוד: הוא ממנה את האלוף (במיל') יעקב עמידרור, איש ימין ונץ טורף במונחים ישראליים, לראש המטה לביטחון לאומי במקום עוזי ארד. באותו אסימון הוא מפציר בתא"ל (במיל') מיכאל (מייק) הרצוג, אחיו של יצחק (בוז'י) הרצוג, שממוקם אידיאולוגית, מדינית וביטחונית בשמאל הישראלי, להתמנות ליועצו המדיני.

הוא פנה לפני כשלושה שבועות לראש סיעת האיחוד הלאומי הימנית-קיצונית ח"כ יעקב (כצל'ה) כץ, והציע לו ולעוד אחד או שניים מחברי סיעתו, להצטרף לקואליציה. אבל הוא סירב לבקשתו של כץ להכריז על בנייה בשטחים, במזרח ירושלים ובמעלה אדומים, כתנאי להצטרפותם. נתניהו רוצה להיות ראש ממשלה של כ-ו-ל-ם, אבל כדאי שיתייעץ עם אחד השרים הקרובים אליו, שניסה את הפטנט הזה כראש ממשלה, לפני כעשור. זה לא מצליח.

כוונות טובות

שבוע לא קל עובר על מפלגת העבודה. אחד מראשיה וסמליה ב-20 השנים האחרונות, מאושפז במצב קשה בבית החולים אסף הרופא. בנימין (פואד) בן אליעזר, הפוליטיקאי הכי סחבק והכי סימפטי שמסתובב בינינו, מורדם ומונשם גם בעת כתיבתן של שורות אלה, בבוקר יום חמישי.

לפני שנה ושבועיים נערכה לו חגיגת יום הולדת מפוארת, גרנדיוזית, רבת שרים, טייקונים, שועים ונשיא המדינה, באולם שמחות באור יהודה. מי שאירגנה לו את "מסיבת ההפתעה" הזו, שבטעות גם הוא הוזמן אליה בהודעת טקסט, היתה איילת אזולאי, ראש לשכתו הנמרצת, והמעריצה מספר 1 שלו שמנהלת אותו מזה שנים רבות. כשנשאלה אז מה פתאום פסטיבל שכזה, דווקא במלאות לו 74, לא בדיוק מועד עגול וחגיגי, השיבה: "היום, המלך (כך היא מכנה אותו) בשיא כוחו. שר תמ"ת. אהוב. חזק. מי יודע מה יהיה בשנה הבאה". אמרה, ולא ידעה.

חוץ מהצרה עם פואד, שיהיה בריא, מתרגשת על העבודה צרה נוספת: בתחילת השבוע הושק ברחובותינו קמפיין גדול, שנועד לעודד התפקדות למפלגה המזדקנת. מודעות בעיתונים, שלטי חוצות שנתלו במקומות אסטרטגיים במרכז הארץ ושילוט על גבי אוטובוסים, דוחקים בנו להתפקד לעבודה "עכשיו!"

"מתגייסים למען ישראל" נקרא הקמפיין שהשיקה תנועה חדשה בראשות איש העסקים אראל מרגלית, ששוקל להתמודד בעצמו על ראשות המפלגה (ואם יצטרף להתמודדות, הוא בוודאי ייהנה מאותם חברים חדשים) ונשיאת הקרן לירושלים, רות חשין. חברים בה גם איש העסקים משה גאון והניצב בדימוס משה מזרחי, שאמר במסיבת העיתונאים השבוע כי החליט להצטרף מכיוון שזוהי, לשם שינוי, "פוליטיקה נקייה".

המטרה: לפקוד כ-30 אלף חברים חדשים למפלגה ובכך, למעשה, להכפיל את מספר חבריה הרשומים. המבצע הפטריוטי הזה הוא חיצוני למפלגה ומנותק ממוסדותיה הרשמיים. הבעיה היא שעל פי החוק, יוזמה כזו עשויה להיחשב תרומה למפלגה. לא מעט מפלגות כבר נקנסו בעבר בסכומי עתק בגין מסעות תעמולה דומים, אף שלא היה להם שום קשר למפלגה עצמה. לא עזר למפלגה שהיא לא עודדה, לא יזמה, לא בירכה ולא היתה שותפה בשום דרך לאותו אקט - מבקר המדינה חייב אותה לשלם קנס גבוה, לעתים כפול משווי הקמפיין עצמו.

ההיגיון בגזירה הזו הוא מניעתן של קומבינות אפלות בין מועמדים ומפלגות לגורמים חיצוניים, שנועדו לעקוף את תקרת התרומות הקבועה בחוק. כך, כל מי שמעוניין לסייע "מבחוץ" למפלגה מסוימת, או למועמד מסוים, חייב לדעת כי הנעזרים לא יוכלו ליהנות מההפקר ודינם לשאת במחיר, מחיר יקר, גם ללא עוול בכפם.

ח"כ איתן כבל, שהיה מזכ"ל העבודה עד לפני פחות משנתיים ועכשיו הוא יו"ר הסיעה בכנסת, משוכנע כי הקנס הצפוי למפלגתו בעקבות האירוע הנוכחי, עלול להיות קנס אחד יותר מדי. "אם הקמפיין עלה מיליון שקלים, אנו צפויים לקנס של שני מיליון", אומר כבל. "זה יקבור אותנו סופית. על זה יכולה להיסגר מפלגה בישראל".

כשכבל נכנס לתפקיד המזכ"ל לפני כשש שנים, עמדו חובות העבודה על 140 מיליון שקלים. כשעזב ירד החוב הזה ל-80 מיליון שקלים, ואחר כך, עם המשך ביצוע תוכנית ההבראה, ל-56 מיליון שקלים. שולמו החובות לספקים ונסגרו התיקים בבתי המשפט. כל הנכסים שלא נמכרו, משועבדים.

יותר ממחצית כספי מימון המפלגות שמועברים לעבודה מדי חודש, מוזרמים לכיסוי החובות למדינה. היא עם הלשון בחוץ. הבנקים כבר אינם סלחניים כלפיה. פעם היא עוד נהנתה מאיזושהי הילת עבר, תקווה, צפי עמום לנסיקה, לחזרה לימיה הגדולים. הבנקים סיפקו לה אשראי על בסיס תחזית מנדטים אופטימית.

כיום האופטימיות ממנה והלאה. מעט המזומנים שיש לה הולכים למשכורות. פיננסית, היא על פי תהום. "בעבר שילמנו קנסות של מיליונים על דברים דומים", אומר כבל בייאוש, "אני לא בא בטענות אל מרגלית או אל גאון, הם חברים שלי. הם באו ממקום טוב. אבל שיידעו, זה יכול להיות הסוף שלנו".

דובר התנועה החדשה, נדב גלאון, מסר כי בידי התנועה חוות דעת משפטית שקובעת כי אין בפעולותיה כל תרומה בלתי חוקית. לכן, לדבריו, בקשתם של ראשי מפלגת העבודה ובהם כבל להוריד את הקמפיין, לא תיענה בחיוב. הדובר גם סירב לגלות כמה כסף הושקע במסע עידוד ההתפקדות. גם לפוליטיקה נקייה יש גבול.

בלדה לנוטש

ראש המועצה לביטחון לאומי, פרופ' עוזי ארד, עזב ביום ראשון את משרדו ב"אקווריום" היוקרתי, הצופן סוד, בלשכת ראש הממשלה. הוא ארז את חפציו וחזר לאקדמיה, מקווה עדיין לתפקיד דיפלומטי בכיר, לאחר ששר החוץ אביגדור ליברמן סיכל את כוונת נתניהו למנותו לשגריר בלונדון.

כנהוג, ערך ראש הממשלה "שתייה" לעוזב התורן. הוזמנו כמה שרים, נישאו נאומים והוחלפו מחמאות בין העוזב ("מצאתי בך מנהיג בעל שיעור קומה שיכול לנווט ולהוביל מדיניות ברמה מקצועית וגבוהה") לבין הנעזב ("לעוזי זכות יוצרים וזכות מפתחים במועצה לביטחון לאומי"). בטקס נכחו בני משפחתו של ארד וגם שרה נתניהו. אין להפחית בחשיבות העניין: נוכחותה או אי נוכחותה של רעיית ראש הממשלה בטקסי הפרידה לנוטשי הלשכה היא נייר הלקמוס, העדות הטובה ביותר למעמדם של העוזבים, בלכתם.

כאשר יועץ התקשורת ניר חפץ עזב את הלשכה, לפני כמה חודשים, שרה לא באה. כאשר היועץ הפוליטי שלום שלמה עזב, קצת לפני חפץ, שרה לא הגיעה. היא באה להיפרד מארד, מה שאומר הרבה על יחסיו של היועץ לביטחון לאומי לשעבר עם בנימין ושרה נתניהו. אחרי הכל, וחרף האכזבה והצער והמרירות, ארד הוא עדיין ידיד המשפחה. זוהי בשורה טובה למשפחת נתניהו והישג לא מבוטל. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו