בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך צפינו את המהפכה

המהפכות בעולם הערבי הפתיעו? רחוק מזה. ראש המודיעין לשעבר, אהרן זאבי-פרקש, טוען: "סיפקנו התרעה אסטרטגית". אלא שהאינתיפאדה השנייה היתה אז בעיצומה ואחריה ההתנתקות ומלחמה בצפון ומבצע בעזה. למי היה ראש לחשוב על התסיסה בעולם הערבי?

תגובות

מאז החל גל המהפכות בעולם הערבי בתחילת ינואר בתוניסיה, סופג המודיעין הישראלי ביקורת בכלי התקשורת. אנשי המודיעין, נטען, רשמו כישלון מהדהד בניתוח ובחיזוי ההתפתחויות. הדגש הוא על כישלונם של המעריכים במדים, בלי קשר לעובדה שמקביליהם, בכל ארגוני המודיעין המערבי, באקדמיה ובקרב הפרשנים בתקשורת, נחלו תבוסה דומה.

אנשי המודיעין טענו בתגובה שהציטוטים מדבריהם ערב המהפכות הוצאו מהקשרם והסבירו את הקושי הגדול לחזות תופעות עממיות, שאינן מנוהלות באופן היררכי ואינן ניתנות למדידה. האלוף (מיל') אהרן זאבי-פרקש, ששימש כראש אגף המודיעין במטכ"ל מסוף 2001 ועד תחילת 2006, הולך צעד אחד רחוק יותר. בשיחה עם "הארץ" הוא טוען כי מומחי אמ"ן דווקא היטיבו לחזות את התהליכים באזור. המשמעות המצטברת של הנתונים והאבחנות שסיפקו לדרג המדיני, אומר זאבי-פרקש, היתה "התרעה אסטרטגית" בדבר שינויים נרחבים ומשמעותיים במזרח התיכון.

ראש אמ"ן לשעבר מסתמך על שורת מסמכים שהוצגה לממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל לפני כשבע שנים ולפחות במקרה אחד, גם על דברים שאמר בפומבי. ביולי 2003 הרצה זאבי-פרקש בכנס של איגוד לשכות המסחר. זה היה חודשים ספורים אחרי אירוע שזיעזע את המזרח התיכון: פלישת ארצות הברית לעיראק והפלת משטרו של סדאם חוסיין. על-פי הניתוח שלו באותה הרצאה, במדינות ערב שררו כבר אז "תסכול מהעליונות המוחלטת של המערב: צבאית, טכנולוגית וכלכלית", ודאגה מהנכונות של ממשל בוש להפעיל כוח למימוש ערכיו. הא-סימטריה בין הצדדים מודגשת, טען. בד בבד מתרחבת התהום הפעורה בין הערבים והמערב.

זאבי-פרקש הציג לשומעיו שורה של נתונים מדאיגים: עומס דמוגרפי עצום, כש-40% מהתושבים במדינות ערב הם

בני 14 או פחות. לחץ גדול בשוק העבודה, עם מיליון איש המצטרפים מדי שנה למעגל מחפשי העבודה במצרים. הוא ציטט בהרחבה מדו"ח שחיבר שנה קודם לכן ארגון של האו"ם, שהציג את המשטרים הערביים במערומיהם. המזרח התיכון, נאמר בו, מפגר בכל המדדים המשמעותיים גם בהשוואה לדרום אמריקה ומזרח אסיה. הסיבות העיקריות: העדר חופש פוליטי וחופש ביטוי, מעמדן הנמוך של נשים, חלקן המצומצם של נשים בחיי הכלכלה ומנגנון בעייתי לרכישת ידע. בהרצאה הוא הדגיש את חשיבותן של תחנות הלוויין הערביות (זה היה לפני שפרצו פייסבוק וטוויטר לחיינו). התחנות, אמר, הן אמצעי לעקיפת הצנזורה שמפעילים המשטרים הערבים על אזרחיהם.

הערכת המצב של אמ"ן ל-2004, שהוצגה לממשלת אריאל שרון, קבעה דברים דומים. המזרח התיכון, נאמר באחד מסעיפיה המרכזיים, הוא "פצצת זמן חברתית, כלכלית ודתית". השנאה לארה"ב גדלה, המשטרים הערביים אינם מתפקדים ובמדינות ערב ניכר העדר מוחלט של קשר ומחויבות בין השליטים לנתיניהם. האזור סובל ממיעוט מנהיגים בעלי שיעור קומה ויכולת הובלה.

במבט לאחור, זאבי-פרקש רואה את שורשי אביב העמים הערבי בפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003 ובניסיון של ממשל בוש להתניע תהליך של דמוקרטיזציה באזור. הערכת אמ"ן לממשלה מ-2004 היא בעיניו "פעמון אזהרה רציני. סיפקנו התרעה אסטרטגית לקראת התהליכים, בצורה ברורה וחדה. מתי זה יקרה לא יכולנו לדעת, לעולם אי אפשר לדעת. מאז קרו עוד דברים, כמו היחלשות נשיא מצרים חוסני מובארק ומחלתו והשפעת הרשתות החברתיות באינטרנט. ההתפתחויות הטכנולוגיות סיפקו פלטפורמות משופרות להתארגנות עממית".

כל זה, כמובן, גם חוכמה שלאחר מעשה. רוב אנשי המודיעין הבכירים נוטים לכך במידת מה: הדגשת ההצלחה בחיזוי, תוך התעלמות או הפחתה בדיעבד מערכן של שגיאות שנעשו (וכאלה אינן חסרות בכל תחום מקצועי הכרוך בהנפקת תחזיות). השאלה אינה רק אם נאמרו הדברים, אלא באיזו עוצמה, באיזו תדירות וכמה קשב היה לקברניטים כשהוצג בפניהם ניתוח של תופעות מעמיקות ומתמשכות, לא מיידיות. הערכות אמ"ן הוצגו לדרג המדיני לקראת סוף השלב הסוער של האינתיפאדה השנייה, כשידם של צה"ל והשב"כ החלה לגבור בקרב מול הטרור הפלסטיני.

כעבור זמן קצר החלה תקופה לא פחות דרמטית: ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה, הפצצת הכור הסורי ומבצע "עופרת יצוקה". המדינאים, כמו אנשי המודיעין, חזרו להתמקד בסוגיות הדחופות יותר. ניתוח התהליכים האזוריים בוודאי נדחק למקום נמוך בסדר העדיפויות.

שר הביטחון, אהוד ברק, הסביר השבוע בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", שישראל תזדקק לסיוע ביטחוני נוסף מארה"ב, בסכום של כ-20 מיליארד דולר, לנוכח המציאות החדשה במזרח התיכון. זאבי-פרקש לא מתפעל מהגיונו של ברק. ישראל, הוא חושש, "תקועה בחשיבה שאיפיינה אותנו לפני 20 שנה, כאילו את כל בעיותינו אפשר לפתור עם עוד טנקים וחיל אוויר חזק. חלק ניכר מהבעיות היום הן אחרות וקשורות בבידוד הדיפלומטי שלנו בעולם, בקמפיין הדה-לגיטימציה, בחוסר המעש המדיני של הממשלה".

בהתפתחויות האחרונות באזור הוא רואה שילוב של אירועים מדאיגים ומעודדים, שמידת השפעתה של ישראל עליהם נמוכה. מול הפלסטינים, לעומת זאת, נדרשת לדעתו עשייה. "האפתיות שלנו מטרידה ביותר. סלאם פיאד (ראש ממשלת הרשות) הוא איש רציני מאוד שעסוק בבניית מדינה. חלק גדול ממה שהבטיח לעשות בנאומיו לפני שנה וחצי, אכן עשה. אני מתקשה לראות כיום איך מגיעים להסכם קבע עם הפלסטינים בזמן הקרוב, לנוכח הפערים בשאלות המרכזיות - ירושלים, הגבולות והפליטים - והפיצול בין הפלסטינים בגדה וברצועה. אבל יש בהחלט על מה לדבר.

"ישראל צריכה לנקוט יוזמה להסדר ביניים, עד כדי מתן שליטה לרשות בחלק הארי של הגדה המערבית. הפלסטינים כבר הוכיחו יכולת שליטה ביטחונית בשטח. במציאות הנוכחית, הסדר ביניים נראה לי כפתרון המעשי היחיד שאפשר להגיע אליו במהירות יחסית".

נפט וזעם

זה עומד להיות עוד שבוע בסימן מארק צוקרברג במזרח התיכון, אולי במינון גבוה יותר משהיה בחודשיים האחרונים. כבר היום מתוכננות ברחבי סעודיה הפגנות מחאה, שאורגנו באמצעות דף פייסבוק, הקורא ל"יום זעם" נגד המשטר. עד שלשום סימנו יותר מ-31 אלף בני אדם "לייק" על העמוד.

יש הבדל גדול בין "לייק" בפייסבוק לבין עצם ההשתתפות בהפגנות שקיומן נאסר על-ידי השלטונות. מידת נכונותם של הסעודים להסתכן תתבהר היום. הממשל בריאד כבר דאג השבוע להעביר כוחות גדולים של משטרה וצבא לאזורים השיעיים במזרח המדינה, שם התקיימו הפגנות בדרישה לשחרר אסירים שנעצרו בשל השתתפותם בטקסי חג העשורא. בוושינגטון, כמו בבירות אחרות בעולם, עוקבים בדאגה מיוחדת אחר המתרחש בסעודיה, מחשש לזעזועים גדולים שתחולל אי יציבות שם בשוק הנפט הבינלאומי.

מחרתיים, 13 במארס, יקיים מחנה "14 במארס" אירוע גדול בכיכר החירות בביירות לציון יום השנה השישי להקמת התנועה הלבנונית שנוסדה חודש לאחר ההתנקשות בראש הממשלה לשעבר, רפיק אל-חרירי. המחנה, שאיגד את מתנגדי סוריה וחיזבאללה, הצליח באותה שנה להביא לסילוקם של כוחות סוריה מאדמת לבנון ולצמצום זמני בהשפעתה של דמשק במדינה.

בנו של רפיק, סעד א-דין אל-חרירי ובעלי בריתו מובילים את ארגון ההפגנות, בין היתר באמצעות פייסבוק. חרירי הבן החליט לקיים את האירוע דווקא ביום ראשון, ככל הנראה כדי לגייס מספר משתתפים רב ככל האפשר ביום השבתון של הנוצרים במדינה. זה חלק מהניסיון שלו לאותת לחיזבאללה ולקהילה הבינלאומית שהאופוזיציה עדיין חיה ונושמת בלבנון.

אולם מאז נפילת ממשלתו אשתקד, חרירי, כשאר תושבי לבנון, עד לאופן ההדרגתי אך נחוש שבו משלים חיזבאללה את השתלטותו על המוסדות הפוליטיים במדינה. ללא יריות, למעשה בלא שימוש מופגן בכוח, הצליח הארגון השיעי למנות ראש ממשלה משותפיו הפוליטיים (נג'יב מיקאתי), בעודו נערך לאפשרות של עימות אלים נוסף עם ישראל.

גם המתיחות בלבנון עומדת בעינה. לקראת סוף החודש אמור בית הדין הבינלאומי בהאג לפרסם עוד פרטים מחקירתו בפרשת רצח חרירי האב. ככל הנראה גם הפעם לא יצוינו שמות של חשודים, אולם הפרסום עשוי לגרום מבוכה רבה לחיזבאללה. ייתכן שזו אחת הסיבות להחלטת הארגון להוריד פרופיל באחרונה.

נראה שחיזבאללה אינו מעוניין בחיכוכים מוקדמים בזירה הלבנונית. ייתכן שהארגון אף יוותר על מינוי שרים חדשים מבין חבריו בממשלת מיקאתי, ויסתפק במינוי טכנוקרטים הקשורים בו.

הסהר הסוני

ב-15 במארס תצא לדרך עוד התארגנות פייסבוק, הפעם פלסטינית. זה כמה שבועות שחבורת צעירים קוראת באמצעות האינטרנט להפגנות בגדה וברצועה ביום שלישי, בדרישה לפיוס בין הפתח והחמאס. אחד המארגנים, מוחמד יוסף מעזה, הסביר שמטרת ההפגנות אינה להפיל את אחד משני המשטרים הנצים. "אנחנו בסך הכל נגד הפיצול", טען ואף הזמין את מנהיגי שתי התנועות לשאת דברים בפני המשתתפים. בכירים בפתח ובחמאס אכן צפויים לקחת חלק בעצרות. שני הצדדים ודאי יביעו את מחויבותם לאחדות השורה הפלסטינית, אולם הסיכויים שהרעיון הזה יתורגם למעשים בזמן הקרוב נמוכים.

לרשות הפלסטינית אין הרבה סיבות לסיפוק בימים אלה. למרות התוכנית הפלסטינית להכרזה חד צדדית על מדינה בסתיו הקרוב, היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) ואנשיו מרגישים תקועים. הם איבדו באחרונה את בעל הברית החשוב ביותר שלהם במזרח התיכון, חוסני מובארק. המשא ומתן לשלום עם ישראל הוקפא ועבאס אינו מאמין באפשרות של פריצת דרך מדינית מול ישראל כל עוד יישמר ההרכב הנוכחי של הקואליציה בירושלים.

תומך אחר, מלך ירדן עבדאללה השני, שקוע בצרותיו מבית עם האופוזיציה האיסלאמית (הפלסטינית ברובה) אך גם עם גורמי אופוזיציה מקרב השבטים הבדוויים.

ואילו ארה"ב אינה נתפשת עוד כגורם שאפשר לסמוך עליו. מעמדה נחלש מאוד, לא רק בעיני הפלסטינים אחרי הווטו במועצת הביטחון נגד הצעת ההחלטה לגינוי ההתנחלויות, אלא בעיני העולם הערבי כולו. ברבות ממדינות ערב פירשו את ההתבטאויות האמריקאיות הנחרצות נגד מובארק, בדמדומי שלטונו, כבגידה בשותף חשוב.

השילוב בין תאריך היעד להכרזה, הקיפאון המדיני והצלחת המהפכות במדינות השכנות, עלול להגדיל את הסיכוי לפריצתו של מרי אזרחי נגד ישראל, "אינתיפאדה לבנה" פחות אלימה. זה יכול לקרות עוד לפני ספטמבר. לעת עתה חסר ניצוץ שידליק את התבערה, אבל זו עלולה להתרחש גם בעקבות אירוע מקומי, מתקרית מרובת נפגעים בין פלסטינים למתנחלים ועד לפרובוקציה על רקע דתי.

בכירי הרשות מבינים שמאבק לא אלים יזכה אותם באהדה לא מבוטלת בקהילה הבינלאומית. קשה להאמין שהמנגנונים הכפופים לעבאס ולפיאד יתאמצו לעצור צעדות המוניות לא אלימות לעבר ההתנחלויות, עמדות צה"ל או גדר ההפרדה. השם "ע'נדי", מהטמה גנדי, מוזכר באחרונה בתכיפות רבה בדיאלוג הפנימי המתנהל בתנועת הפתח. עם זאת, פעילים בתנועה מודים כי ראשיה יתקשו לשלוט במאבק באופן שימנע את גלישתו לעימות מזוין כפי שקרה לפני עשור, בפרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000.

בעזה מתקשים בכירי החמאס להסתיר את קורת רוחם מהמתרחש במצרים השכנה. לא רק שאויבם המר מובארק ירד מהבמה, עמו הסתלקה מהשלטון קבוצת עוזרים ומקורבים שראתה בארגון הפלסטיני סכנה. הנהגה חדשה במצרים, תהא אשר תהא, צפויה בכל מקרה לגלות יחס ידידותי יותר לשכנים העזתים. הדברים יבואו לידי ביטוי כנראה כבר בתקופה הקרובה, עם הכרזה על הקלות נרחבות בתנועת אנשים וסחורות במעבר רפיח.

אנשי החמאס גם נתפשים באחרונה, בעיני האחים המוסלמים במצרים, כיועצים מנוסים בכל מה שקשור בהתנהלות שלטונית ובין התנועות האחיות מתנהלים מגעים אינטנסיביים. בד בבד התהדק הקשר בין האחים המוסלמים במצרים ובירדן. בהדרגה נרקם לו באזור "סהר סוני" קיצוני למדי, שנים אחדות לאחר התגבשות מה שעבדאללה מלך ירדן כינה "הסהר השיעי", שכלל את איראן, חיזבאללה ותנועות שיעיות בעיראק.

במקרה הנוכחי, לא מדובר בצירים מתחרים. איראן טורחת מאז המהפכה במצרים לבסס ולהעמיק את הקשר שלה אם האחים המוסלמים שם. לצד השפעתם על החמאס הסוני בעזה, האיראנים מתחילים לגבש לראשונה מה שמסתמן כציר שיעי-סוני משותף וקיצוני, המצליח במידה רבה לחצות יריבויות עדתיות. *



מורד לובי צעיר צופה על כוחות קדאפי, בעיר ראס לנוף, השבוע


''אנחנו אנשי פייסבוק'', כתבו מפגינים בכיכר תחריר בקהיר. גם הפלסטינים נעזרים ברשת החברתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו