בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | סולד אאוט

אתה רוכש כרטיס להופעה - המומחה טורק את האשנב בפרצופך

תגובות

- האם גם אתה מרגיש ש...

בהחלט.

- רגע, עוד לא...

עזוב. אני יודע למה אתה מתכוון: לריח הזה של אביב והתחדשות באוויר, לרטט הזה של הציפייה הנעימה. אתה לא היחיד: כולם שותפים להתרגשות לקראת ההופעה. פתאום יש טעם ותכלית לחיינו.

- רציתי לשאול על "נאום בר אילן השני".

נו? ועל מה אני מדבר? יש משהו שישתווה לנאום הזה, שעומד ללבלב בלב הצייה של חיינו? ואגלה לך סוד: גם בנימין נתניהו עצמו נרגש לקראת הנאום הזה כמו ילד לקראת האפיקומן. ממש חזר לו המייק-אפ ללחיים.

- מה באמת ידוע על זה? למשל: איפה זה יקרה?

את חריקת גלגלי המוח של ההתייעצויות הקדחתניות בנושא זה אפשר לשמוע בלילות הקרים של ירושלים עד השעות הקטנות, ולפעמים אפילו עד שבע בערב. בלשכת ראש הממשלה שוקלים את כל האפשרויות: להנחית את הנאום בקונגרס האמריקאי? אולי בסנאט? אולי באגף המערבי של הבית הלבן בשעה שאובמה יוצא עם הכלב? המועמד ליועץ לביטחון לאומי חשב, למשל, על אושוויץ או קבר יוסף. ככה שכל האפשרויות נשקלות. נאום בסדר גודל כזה דומה באימפקט שלו להנחתת החללית ב"מפגשים מהסוג השלישי": אתה צריך למצוא אתר נחיתה ראוי, סביבה הולמת. שהרי - בסופו של יום - מה הדבר הכי חשוב בנאום מדיני?

- אה... התוכן?

קשקוש: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן! אתה הרי לא רוצה לבזבז דבר גדול כזה על הכנסת, על ישיבת הממשלה, או על כנס הרצליה.

- הרי רק לפני חודש נתניהו ויתר על נאום שם, משום שלא היה לו מה להגיד...

תשמע, כנס הרצליה התקלקל מאז שראשי הממשלה הקודמים התוו שם תוכניות מדיניות נועזות. מאז שרון ואולמרט - זה כבר לא זה. נוצרה שם מין ציפייה זולה כזאת, סנסציונית, לאיזו בשורה חדשה. נתניהו ממש לא מוכן לרדת לרמה הזאת. השמגגס שיושבים שם רק רוצים לטרוף איזה תוכן עסיסי, נוטף שומן, בלי שידעו להעריך את הדקויות, את הניואנסים והעיטורים הקטנים שמסביב לרסיטל-נאום טוב: ההמתנה לדעיכת מחיאות הכפיים, ההלצה הפותחת, תנועות היד המדגימות, לפיתת הדוכן בשתי הידיים, הפאוזות, זווית התאורה על היד המאוגרפת...

- ובכל זאת, אני לא מבין: לפני חודש לא היה לו מה להגיד, בעוד חודש תהיה לו תוכנית, ובינתיים הוא "מגבש" אותה? רק משום שהתחייב לנאום?

תרשה לי להשיב בשאלה: מה הוא הדבר הבאמת-באמת חשוב בנאום מדיני - אפילו יותר מהלוקיישן?

- אה... הדרך שמותווית בו, כאילו? החזון, כזה?

שטויות: העיתוי, ידידי. טיימינג, טיימינג, טיימינג! זה הכל. ולביבי יש את זה. הוא מרגיש מתי מתבקש נאום מדיני חשוב - נמ"ח בראשי תיבות - כשם שפרד אסטר ידע מתי מתבקש ריקוד. הנה, הוא צילצל לנזוף בקנצלרית גרמניה, ופתאום - במין אינטואיציה כזאת - הרגיש שאיזה נמ"ח מבקש לבקוע. חוש עיתוי שכזה.

- איזה חוש עיתוי? היא פשוט צעקה עליו, ולא היה לו מה להגיד מלבד לשלוף שוב מהשרוול את השטיק של "אני אנאם"... האיש הוא הרי פוני של טריק אחד.

הרשה לי. איך נאום נולד? "כמו תינוק", אם לצטט את השיר של יהונתן גפן, "בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה - וכולם שמחים". רק שאצל התניהו זה הפוך: בהתחלה זה נעים, וכשזה יוצא החוצה - כולם עצובים. והאם לא שמענו על לידות מוקדמות וירידת מים רק בגלל בהלה או זעזוע? אז נכון - נתניהו, שמזמן לא קיים יחסים בינלאומיים כלשהם, לא חשד שיש לו נמ"ח קטן בבטן עד שהגרמנייה פתחה עליו ג'ורה. ואני לא רוצה להזכיר מתי בפעם האחרונה גרמנים הרימו קול על יהודים וזירזו אותנו לעלות לאיזה מסע שסופו מי ישורנו. אז מרוב פחד התחילו אצלו התכווצויות, והוא אמר לה שהוא מצפה להמליט נמ"ח בערך בחודש מאי. היא נשפה ברוגז, ואז הוא העריך מחדש שבעוד חודש וחצי. הוא שמע נקישת עקבים נזעפת ומיהר להגיד: לא - בעוד שלושה שבועות. הוא הבטיח שעד אז יהיה לו חזון מדיני, כלומר נאום.

- ומאז?

ומאז הוא מטפס על הקירות בחיפוש אחרי חזון כזה. כלומר נאום.

- מה באמת יהיה בו, בנאום המדיני החשוב?

הו... מכל טוב: יהיו בו בין 800 ל-1,500 מילה, קרוב לוודאי מודפסות על דפי A4, עם שוליים. יכול להיות שהנייר יהיה ממוחזר, ולא מן הנמנע שהוא יודפס בפונט אריאל. עוד מוקדם, אגב, להעריך באיזה גודל, ואיך ירווחו הפסקאות.

- אבל מה הוא יגיד?

מה זאת אומרת? הוא יגיד את הנאום. הוא יעמוד זקוף, בעניבה כחולה, קצת נשען עם המרפק על הדוכן בהתחלה. אגב, בחירת הביגוד כבר התגבשה. גובשו גם 15 תנועות הידיים העיקריות.

- אבל מה יהיה תוכנו?

של מה?

- של הנאום, נו!?

מנין לו לדעת מה יהיה בנאום לפני שהוא יודע מה הטיימינג והלוקיישן? סינטרה ידע מה הוא הולך לשיר, לפני שנקבע אם הוא מופיע ב"סנדס" בלאס וגאס, או בקארנגי הול? אתה מתאים את תוכנית הערב ואת הרפרטואר לאווירה, לנסיבות, לצרכים, לקהל, לאמביאנס. נתניהו של וושינגטון נותן הופעה שונה לגמרי מאשר נתניהו של סיעת הליכוד. נתניהו של רסיטל ספטמבר שונה מזה של רסיטל אפריל.

- ויהיו חידושים בנאום?

ללא ספק: ייתכן שהוא יוקרא מעל גבי פרומפטר.

- סליחה שאני מנדנד, אבל שוב: מה יש לו לומר? מה יגיד? מה התוכן?

עזוב אותי עם השטות הזאת של תוכן-שמוכן. אבל אזרוק לך עצם. הכלל הוא: בודקים מה מעורר בפלסטינים את ההתנגדות העמוקה ביותר - ואז מציעים להם את זה. הם, מצדם, דוחים כל הצעה עוד לפני שנשמעה. זהו. שפתי חתומות.

- מה הציפיות מהנאום?

כמי שסיסמתו היא הנמכת ציפיות, תקוותו היחידה של נתניהו היא לאכזב את שומעיו. מאזיניו, שממילא אינם מאמינים למילה היוצאת מפיו, מקווים שגם הפעם לא יתאכזבו לטובה. ככה שההצלחה מובטחת מראש.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו