בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת ביקורו ההיסטורי בישראל, נשיא קפריסין בראיון ל"הארץ"

לקראת ביקורו ההיסטורי בישראל, אומר נשיא קפריסין בראיון ל"הארץ" כי ההתחממות ביחסים בין המדינות אינה נובעת רק מהרעת היחסים עם טורקיה, מדגיש את האינטרסים המשותפים של שתי המדינות ונזהר מלנדב עצות בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים

תגובות

מטוסו של נשיא קפריסין, דימיטריס כריסטופיאס, ינחת בישראל ביום ראשון בבוקר. "זהו ביקור היסטורי", אמר ל"הארץ" ביום רביעי, "ביקור רשמי ראשון של נשיא הרפובליקה בישראל". הוא יקיים פגישות אחדות בירושלים, משם ייסע לרמאללה ובערב ישוב לביתו.

הידוק היחסים הפתאומי עם ישראל, דווקא בשעה שרוב חברות האיחוד האירופי - שקפריסין גאה להשתייך אליו - מפנות לה כתף קרה, אינו תוצאה בלעדית של הרעת היחסים בינה לבין טורקיה. "אין לי עניין לבסס את יחסינו על הקשיים שנוצרו בין טורקיה לישראל", הוא אומר. "לשתי המדינות יש מספיק אינטרסים משותפים ורצון טוב כדי לבסס פעילות עתידית ברוכה".

המפתח להתחממות הנוכחית טמון, אומרים בקפריסין, באינטרסים המשותפים, המוגדרים "חלוקת הים ואוצרותיו בין שתי המדינות" (לבנון, בינתיים, היא שותף נעלם) ובתחושה המאגית-כמעט שקשריה של ישראל עם וושינגטון מוטב שידבקו קצת גם באי. הקפריסאים אינם מסתירים את התלהבותם ממאגרי הגז הטבעי שהתגלו מול חופי ישראל ואת כוונתם להיות שותפים להפיכת האוצר הבלום למקור אנרגיה יעיל בהקדם. "הקפריסאים הם אנשים חרוצים, פרוגרסיביים, שמבינים בעסקים ובעבודה ומוכנים להקדיש כל מאמץ לשיתוף הפעולה בתחום זה ובתחומים אחרים", מצהיר כריסטופיאס.

גם שר המסחר, האנרגיה והתיירות הקפריסאי, אדוניס פסכלידיס, שואף לקדם את שיתוף הפעולה המתרקם במהירות - כלכלי בעיקרו אך גם אסטרטגי-ביטחוני - ולעגנו בהסכמים. בכנות האופיינית לקפריסאים מעיר פסכלידיס שעם כל ההתלהבות משיתוף הפעולה, קפריסין אינה מסוגלת להתעלם מהיזמות הישראלית בתחום התיירות והנדל"ן בצפון האי.

באותה רוח, כריסטופיאס אינו מלהטט בין ההתקרבות לישראל לבין היחסים שקפריסין מטפחת זה שנים עם הרשות הפלסטינית. אין לו שום בעיה לדבר בחמימות על הקשרים ההיסטוריים בין ישראל לבין הקפריסאים לדורותיהם, ובאותה נשימה להביע אהדה לסבל הפלסטיני. קל לו יותר לדבר כך כמנהיג המפלגה הקומוניסטית, שזכתה בבחירות האחרונות ביותר מ-30% מקולות הבוחרים.

"אני לא מתערב בפוליטיקה הפנימית של ישראל", הוא אומר, "אבל לנו, בשמאל, יש בהחלט מה להציע לכם. מילאנו תפקיד היסטורי במאבק על זכויות אדם, זכויות עובדים ושוויון זכויות לנשים. הציבור זוכר לנו גם את המאבק במחתרת נגד הנאצים ונגד הקולוניאליזם הבריטי, ואני גאה בכך שהיכרנו מלכתחילה בזכותה של מדינת ישראל לעצמאות וסייענו לפליטי השואה לעלות אליה. במובן הזה אפשר לדבר בפירוש על ברית היסטורית".

מכיוון שאינו רוצה לומר דבר על הימין הישראלי, הוא בוחר לדבר על הימין בארצו. "הימין הקיצוני הדביק לנו דימוי של חיות. אבל קומוניסטים הם בני אדם, והם פועלים למען בני אדם. הימין הקיצוני בארצי הסב נזקים נוראים למדינה ולחברה". אבל אפילו הוא, שקפריסאים רבים מלגלגים על מה שנראה בעיניהם כנטייה שלו להתרפק על העבר הסובייטי (כריסטופיאס למד מדעי החברה במוסקווה בסוף שנות השישים), מודה בצער שיישום השיטה המרקסיסטית, שלדבריו אין הומניסטית ממנה, קשה מאוד.

דגל דולק

בשלוש שנות שלטונו, וביתר שאת משהתברר שהצד השני מקשיח את עמדותיו עד כדי כך שספק אם השיחות המעטות שהתקיימו יובילו להישג כלשהו, הוא מנסה לחולל שינויים מינוריים, אך בעלי אופי סוציאליסטי מובהק, בכלכלה הליברלית של קפריסין: העלאת הפנסיה ב-30%, אספקת מים מסובסדים לכלל האזרחים (על ההתפלה הנמרצת אחראיות, כמובן, חברות ישראליות) ועוד. "אבל האיחוד האירופי", הוא מתלונן, "לא מניח לנו ליישם דברים רבים".

יש משהו שובה לב ומרשים בישירות הלא יומרנית, השמרנית למראה, של כריסטופיאס, קומוניסט מהזן הכי ישן המנהיג את המדינה הקפיטליסטית-למהדרין הקטנטונת הזאת, שמיקומה הגיאופוליטי המיוחד הביא לה את תפארתה וגם את צרותיה. בלשכתו, במעון הרשמי הוונציאני בלב הבירה ניקוסיה (הקפריסאים קוראים לה בשמה היווני העתיק, לפקוסיה), הוא מסב אל שולחן עץ כבד, שמילון יווני-יווני עב כרס ותזאורוס מונחים בקצהו. "יוונית", הוא מסביר, "היא שפה כל כך עשירה, וכשאני כותב אני מרגיש צורך לחפש את המלה המדויקת. תמיד יש עוד מלה".

בערב, כשהחלונות הגדולים בלשכה מאפילים, נדלק על ההר שממול במלוא אורותיו דגם אדיר ממדים של הדגל הטורקי, הפרוש שם כמו להכעיס מעבר לגבול המכונה כאן "הקו הירוק", ולידו דגלה הקטן של צפון-קפריסין, ששום מדינה בעולם, מזדרזים עוזרי הנשיא להזכיר, לא מכירה בה. כריסטופיאס נבחר ב-2008 בתקווה שיצליח להביא לפשרה היסטורית באי השסוע, אולי משום שהוא עצמו נולד באותו צפון שעכשיו נקרא כאן "השטחים הכבושים".

"אני עוצם את העיניים ורואה את הכפר שלי בקיריניה", הוא אומר. "ה'קפניו' (בית הקפה) של פעילי השמאל שאבי היה יושב בו; האופניים שלי, שרכבתי עליהם לחלק את העלונים של המפלגה; מועדון הכדורגל ששיחקתי בו. לעולם לא אשכח. כל פרט ופרט במקום ההוא ובזמנים ההם עיצבו את אישיותי". אבל גם בעיצומם של ההתרגשות והגעגוע, כריסטופיאס מיטיב לחזור אל הדיבור הפוליטי הפרגמטי, המביא בחשבון את הצורך במציאת פתרון ליותר מ-180 אלף קפריסאים-יוונים שגורשו מבתיהם אך גם, הוא מבהיר, את הצרכים האנושיים, החברתיים והתרבותיים של כלל תושבי האי. החלוקה, הוא אומר, היא פתרון הזוי ואכזרי.

כריסטופיאס נזהר שלא לפרוט חזק מדי על המיתר של סיפור הפליטות, המעורר חרדה בקרב הישראלים. "אני לא האדם הנכון לדבר אל המנהיגות הישראלית", הוא מרגיע. "אני יכול לומר רק, שהצד החזק צריך להיות גם אמיץ". העיתונאים הקפריסאים שהגיעו בשבוע שעבר לישראל לתדרוך אצל שר החוץ אביגדור ליברמן, התרשמו שישראל מטפחת חלום אחר. ה"פוליטיס" הקפריסאי ציטט את דברי ליברמן על הגוש שישראל מנסה ליצור, דרך קפריסין ויוון אל הבלקן, מזרח אירופה ורוסיה, ועל חזון ההפרדה בין יהודים לערבים.

את הדברים האלה קראו כבר ב-2006 ב"טלגרף" הבריטי. ליברמן אמר אז, שעד 1974 חיו שתי האוכלוסיות, הטורקית והיוונית, ביחד, והתגלעו ביניהן סכסוכי דמים. לפי דבריו, מ-1974 הן הופרדו ומאז שוררים באי יציבות וביטחון. בתשובה להערת המראיין, כי ההפרדה היתה כרוכה בעקירה המונית של בני אדם מבתיהם, אמר ליברמן, אז השר לעניינים אסטרטגיים, "אמנם כך, אבל התוצאה היא שיפור ניכר במצבם".

סמל מהלך

"זוהי אי הבנה מצערת", אומרת טיטינה לואיזודו, מומחית להיסטוריה של התרבות הקפריסאית. "העובדה שאין תקריות אלימות בין שני הצדדים אינה מקהה את העוול שחווים הקפריסאים יום-יום ואת האנומליה שבקריעת אי קטן והומוגני כזה לשני חלקים עוינים. אין שום דמיון בין שני הסיפורים: אתם שני עמים שכנים שצריכים לחיות בשתי מדינות. אנחנו ארץ אחת, רפובליקה אזרחית. הטורקים הקפריסאים היו ונשארו חלק מאתנו, למרות ההבדלים התרבותיים". למי שסבור שהצפון מרגיש אחרת, לואיזידו מזכירה את ההפגנות הסוערות שיזמו שם באחרונה ארגוני מורים ואחרים נגד טורקיה. התירוץ: צעדים כלכליים מכבידים. הנימוק האמיתי: תחושתם שטורקיה מנצלת אותם כדי להתנגח בקפריסין וביוון.

לואיזודו, בת למשפחת רופאים מקיריניה, היא סמל מהלך. ב-1989 הגישה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג עתירה, שבה היא דורשת מממשלת טורקיה לשלם לה ולמשפחתה פיצוי על גירושם ונישולם, אובדן רכושם והפגיעה בפרנסתם. עשר שנים אחר כך הכיר בית המשפט בזכותה, וב-2003 שילמה לה ממשלת טורקיה פיצוי בסך מיליון יורו, ואף פינתה את בית המשפחה. אלא שלואיזודו בחרה להישאר בניקוסיה. "כל עוד הצבא הטורקי שולט בחלק הצפוני של ארצי, לא אשוב לשם", היא מסבירה.

בשולי חומת העיר העתיקה משסעות גדרות תיל את הנוף. סמוך לכיכר החירות הקטנה, למוזיאון ההיסטורי המגולל את תולדות האי אלפי שנים לאחור ולגן רחב הידיים ששתלו הבריטים להנצחת זכרה של המלכה ויקטוריה, ניצב אחד משלושת המעברים שהטורקים אישרו לפתוח לתנועה בשנים האחרונות. סביבו שטח ההפקר שבפיקוח האו"ם ובלבו מנמנם מלון לידרה, אחד הבניינים הישנים היפים ביותר בעיר. פעם התקיימו בו השיחות המסמלות בעיני הקפריסאים את ההפרדה. "עכשיו", אומרת לואיזידו, "אנחנו מחכים שיהפוך לסמל האיחוד".

ביציאה משטח ההפקר עומד בניין קטן, שכולו מצבה עצובה לעולם שקפא. עיריית קיריניה, שנדדה לכאן עם תושביה שהוגלו. "הנה הנמל", מראה לואיזידו בתמונה, "והנה הסירה של אבי, וכאן שיחקתי עם החברות שלי". זר לא יוכל להבין עד כמה פצע החלוקה המלאכותית עמוק וחי. ואף על פי כן, נראה שכל מי שרוצה לבטל את החלוקה ולאחד את שני חלקי האי כבר מבין שהוא ייאלץ להמיר את חלום המפתח בפשרה. "היוונים שהצביעו ב-2003 נגד התוכנית של קופי אנאן לאיחוד האי חששו ממעורבות יתר של טורקיה ושל הצבא הטורקי", אומרת לואיזודו. "לו נערך היום שוב אותו משאל, אני מאמינה שהרוב היה מצביע בעד".

למרות כל ההבדלים שמדגישים לואיזידו ואחרים, קפריסין משדרת כלפי ישראל תחושה מנחמת של קרבה. עם כל הכבוד לגז ולביטחון, הם אומרים, אנחנו קצת שכנים, לא? אחרי הכל, גם אתם, כמונו, המזרח של המערב והמערב של המזרח. *

כאן נולדתי

ביום חמישי בבוקר נסעתי עם יאניס אליאדיס לביקור בכפר הולדתו בצד הצפוני של האי, הנשלט בידי הצבא הטורקי. 30 דקות נסיעה ממרכז ניקוסיה, בכפר קטן שבמרכזו חורבה שהיתה פעם כנסייה ומולה מסגד חדש, עומד הבית שבו נולד יאניס. היום מתגוררת בו אשה זקנה, שאינה פותחת את הדלת לקראתנו. לעומתה השכנה ממול, טורקייה דוברת יוונית רהוטה, שמחה לראות את הנכד והבן של שכניה לשעבר, שהיא נזכרת בהם בגעגוע ומוסרת להם דרישת שלום חמה.

מסביב לבית הישן נבנו בשנים האחרונות בתים נאים המוקפים גינות מטופחות והכפר הופך לאטו ליישוב קהילתי אטרקטיבי. יאניס, שהיה בן שש ב-1974, לא נשמע מריר. הוא רגיל להביא אורחים אל הבית. ניכר בו שהוא כבר יודע שאת הנעשה אין להשיב. *



נשיא קפריסין דימיטריס כריסטופיאס


אזור החיץ בין צפון קפריסין לדרומה, בניקוסיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו