בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה אחת בשבוע | היחס של בני הבית לאמנות

תגובות

בחמישה במאי יוצע הצילום פולח-הלב הזה של ורה ולדירמירסקי למכירה בסותביס לונדון, ברחוב בונד החדש מספר 34. זהו צילום של דירה באשדוד, שצולם במסגרת פרויקט משותף של המחלקה לצילום בבצלאל והעירייה בראשית החורף, כחלק מפעילות שהתחילה בתיעוד הנמל הדרומי ונכנסה פנימה אל בתי העיר עצמה. כמה יופי וריסון ועידון ושקט וכוח יכולים לשכון בפריים אחד שאין בו אדם ואין בו תזוזה, המתאר פינה אחת בדירה לא ידועה בעיר נמל קולטת עלייה. האם מבקרים בתערוכה של בוגרי בצלאל בסותביס ירגישו גם הם בניסיונו של מי שגר בבית הזה להתגונן מקרינה, לנוח מפולשנותו שלא-תיאמן של "האור המכסה את האור שמכסה את החושך שהוא קרום היש", במילותיו של ישראל אלירז? האם גם הם יבחינו בכך שהפרחים האלה לא זקוקים לשמש? שהאנשים שבפנים מתגוננים מהחוץ בעזרת דימויים?

בכל צילום של חדר ריק מאדם, יש נוכחות של האדם שממנו החדר ריק. גם כאן מורגשת הנוכחות הסמיכה, הממשית, הברורה כל כך של היד המקשטת. זו ידם של האנשים שאינם נראים ושגרים בבית הזה בתוך הלובן, הבוהק, הניקיון המופתי - והריקנות. האם הם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר? עולים ותיקים ממקום אחר?

צילום: ורה ולדירמירסקי

ועוד נוכח בצילום הזה פער דרמטי, מעולה, שבין מה שמצולם לבין האופן שבו הוא מצולם. פער בין הטעם של האנשים שתלו את הציור הזה בפינת המרפסת שלהם והשלימו אותו בעזרת ענף עטור עלעלים דמויי-בד באגרטל צר, לבין הטעם המעודן של ולדימירסקי, שמצלמת את יצירתם. פער בין הצבעוניות של הפרחים שעל הקיר, המיוצגים בעזרת אמנות קיטשית שיוצרה ביד אלמונית, לבין הדיוק והשקט של הצילום עצמו. יש פה שתי הבנות שונות של המושג מינימליזם.

הצילום של ולדימירסקי מדבר אפוא על היחס של בני הבית לאמנות, ומכבד את תפיסתם, ועם זאת ככל שמביטים בו, הולך ומתברר שלא האמנות אלא הזרות היא הנושא הזורם בו כזרם תת-ספי. כי מהי זרות אם לא חלון סגור? ב-63', כשהיה בן 81, צייר אדוארד הופר את הציור הגדול האחרון המשמעותי בחייו "שמש בחדר ריק". זהו ציור שנראה בו אור השמש הנופל דרך חלון פתוח על קירות צהובים של חדר שנוקה מחפצים. ציור ספוג רגש, עמוק ומאוד מאוד יפה, שמעביר את הממשות של חיים שלמים בלי שיהיה בו פרט אחד קונקרטי של החיים האלה. ציור נפשי לגמרי - שמראה חדר מואר - ואין בו ניכור אלא הרמוניה ושקט וקבלה והשלמה. בצילום של ולדימירסקי, החדר אמנם מואר אבל התריס מוגף. הקירות חלקים ואין להם אישיות. הקישוטים מבודדים על הקירות. גם אם לא יהיה כתוב בשום מקום בסותביס שהתריס הוא מרכיב חזותי אופייני של "ישראליות", אפשר יהיה לראות בקלות שהאנשים שבפנים רוצים לבנות את הבית בנפרד מהחוץ - אבל התריס לא נותן להם. כי התריס הזה, הישראלי הזה, נראה אותו דבר מבחוץ ומבפנים. אין לו הפרדה. זהו טבע הכיעור שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו