בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"במגזר הציבורי יש יותר מדי אנשים שמוגנים בקביעות שלהם"

ברק שטרוזברג, סגן הממונה על התקציבים באוצר, גדל בבית שמש והזדהה עם מלחמות העובדים נגד סגירת מפעל בעיר. כשהמפעל נמכר, והמפוטרים זכו לתנאי פרישה מצוינים - הוא נהפך לחסיד ההפרטות. בראיון ל-TheMarker הוא מספר איך ניהל את המשא ומתן המורכב מול עובדי רשות השידור והצליח להביא אפילו לשם את הרפורמה

תגובות

>> יום אחד לפני כמה חודשים הגיע סגן הממונה על התקציבים באוצר, ברק שטרוזברג, למסקנה שנמאס לו. אחרי כשנה וחצי של דיונים קדחתניים עם כמה ועדים ברשות השידור במקביל, הוא החליט שהגיעה הנקודה שבה חותכים - ומחליטים אם לחתום על הסכמי הרפורמה או לצאת למלחמה.

"הסיבה העיקרית להתארכות המשא ומתן היתה ריבוי הוועדים ברשות וחוסר הסולידריות", הוא מסביר. "בכל פעם שהייתי מסיים עם ועד אחד, הוועד השני היה קופץ. בכל פעם העיתונאים היו מסתכלים בחשש שלא נתתי לטכנאים יותר מהם, ולהיפך.

"יום אחד, לפני כמה חודשים, החלטתי שזה יום הדין. קבעתי ישיבה לילית עם יו"ר אגודת העיתונאים דני זקן, נציג ההסתדרות אבי ניסנקורן והנהלת הרשות, והקראתי להם את רשימת ההישגים. הודעתי להם: 'אם אתם אומרים לי שמישהו רוצה עוד משהו, אתם הולכים עכשיו הביתה ואני אמשיך לטפל ברשות בדרכי', שזה אומר הכנסת שעון נוכחות שיביא לחיתוך של 50% מהשכר. אמרתי להם 'אלה ההסכמות ואני צריך לדעת אם אתם לוקחים או רוצים עוד'. גם זקן וגם ניסנקורן אמרו 'אני רוצה', ואז יצאנו לניסוחים".

שטרוזברג, שבשלבים מסוימים נהפך ל"נמסיס" של עובדים ברשות, כדמות המייצגת את האוצר במשא ומתן, חושב שבטווח הארוך הרפורמה תעשה טוב לכולם. "אני גדלתי בבית שמש, ואחד הזיכרונות החזקים שלי משם הוא המאבק נגד סגירת מפעל מנועי בית שמש", הוא נזכר. "רצו להפריט את המפעל שהיה ממשלתי, זה היה מקום עבודה מרכזי והיה אפילו בית ספר בתוך המפעל. כל העיר יצאה להפגנות, צמיגים בוערים, ואני הזדהיתי מאוד.

"לאחר מכן המפעל נמכר למשפחת ברוניצקי, העובדים יצאו עם תנאי פרישה פנטסטיים - חברים של ההורים שלי עדיין נהנים מזה. ההפרטה הצילה את המפעל והוא פועל עד היום. ואז הבנתי שאי אפשר באמת לנצח אלא להגיע למצב של Win-Win. זה בדיוק אותו מקרה שיש עכשיו עם רשות השידור".

"שעות נוספות בלי שעון נוכחות"

שטרוזברג מתגאה מאוד בהסכמים שנחתמו מול העובדים ברשות, ומאמין שיש בהם כדי להביא את הרשות לקפיצת מדרגה משמעותית: "הסכמי הרפורמה יאפשרו להפוך את רשות השידור לגוף תקשורת מוביל בישראל עד 2015", הוא אומר. לדבריו, הוא מקווה שההסכמים ישמשו את האוצר גם בעתיד: "אני מקווה שהם יהיו מודל להסכמים קיבוציים במגזר הציבורי שבסיסם הוא שכר דיפרנציאלי וגמישות".

על המצב שבו נתקל ברשות הוא מספר, כי "יש בה 1,800 עובדים. הרוב, כ-1,100, הם עיתונאים. כ-700 נוספים הם עובדים המאוגדים בהסתדרות. שני המגזרים האלה בעיקר לא אוהבים אחד את השני, ובתוך ההסתדרות עצמה יש שבעה ועדים - שעוד יותר לא אוהבים אחד את השני. בתוך כל הבלאגן הזה היה צריך לעשות רפורמה שמשמעותה הסכמים קיבוציים שמבטלים הסדרי עבר".

כדוגמה לעיוות בהסכמי העבודה שהיו נהוגים עד כה, שטרוזברג מספר, כי "בשביל לצאת לצלם את הגרלת הלוטו למשל היה צריך 20 עובדים, כי זה מה שקבעו ההסכמים - בעוד שמה שצריך בפועל זה צלם וכבל. הסכמי ניידות השידור של טכנאי הטלוויזיה קבעו שלא משנה כמה עבדת - אם היית משובץ לעבודה בניידת שידור תקבל שכר של 12 שעות, ואם המשמרת היא בשבת - תקבל 300%.

"בפעילות הדלילה של הרשות בשנים האחרונות המשמעות היא שאתה צריך לשבץ אנשים שלא עושים הרבה ומקבלים שכר בעבור 12 שעות. בסוף 60% מהתקציב של הרשות זה עלויות שכר. התוצאה העצובה היא הוצאה של 10 מיליון שקל בלבד על תכנים ולרכישת הפקות מקומיות, כשהחוק מחייב לפחות 36% מהכנסות רשות השידור, שזה לפחות 200 מיליון שקל בשנה". לדברי שטרוזברג, הרשות נמצא בגירעון תקציבי מצטבר של כ-350 מיליון שקל.

נושא שהביא לעימותים רבים עם העובדים והיה האיום הקבוע של האוצר היה הנהגת שעון נוכחות וחיוב העובדים בהחתמת כרטיס. "רשות השידור זה הגוף היחיד במגזר שמשלמים בו שעות נוספות ואין שעון נוכחות", טוען שטרוזברג. "היו ברשות לא מעט עובדים שדיווחו על 200 שעות נוספות, בזמן שהיה ברור לכולם שלא באמת עובדים את השעות האלה כי זה מה שהיה מקובל וזה מה שסגרו עם ההנהלות לדורותיהן. המצב תרם לעלויות השכר הגבוהות. טכנאי טלוויזיה מרוויח בממוצע 25 אלף שקל ברוטו בחודש, וטכנאי רדיו 21 אלף שקל. עובד בדירוג המינהלי מרוויח כ-13 אלף שקל. יצרנו דור ב' שמוריד אותם לדרגות שכר שפויות, שיהיה אפשר להעסיק בשכר שוק סביר ולא במצב הנוכחי".

לטענת שטרוזברג, "ברשות השידור מצאו את ההמצאה להעמיס שעות נוספות. מה התוצאה? שכר פנסיוני שהוא 40% מהברוטו, עוד 40% שעות נוספות והיתר החזר הוצאות. כשבכל המגזר הציבורי החלוקה היא 60% שכר פנסיוני ו-20% ו-20%. זה גורם לבעיה כשיוצאים לפנסיה, לכן היה צריך לתת תנאי פרישה טובים יחסית, ויש להם תנאי פרישה מהטובים במגזר הציבורי".

לדברי שטרוזברג, "מה שהכי מעניין בתגמול של העיתונאים זה שיצרנו תקציב שמעודד קידום: "3.5% מהשכר שמורכב מ-1% שכולם מקבלים, 1.5% שמצטרף לשכר הבסיס, אבל בנוגע לסכום הזה יש לרשות אוטונומיה מוחלטת בפיקוח הממונה להחליט איך מחלקים את הכסף - ו-1% שהולך למענקים. גם כאן יש לרשות זכות לחלק את הכסף איך שהיא רוצה", הוא מסביר. "בעצם, ביטלנו את המנגנון של הדרגות (העלאות בעקבות ותק - אב"ר וע"ס), והתגברנו על זה שהמונה דופק בגלל הוותק. אין יותר העלאות שכר אוטומטיות בגלל ותק. העלאות השכר יהיו על בסיס הערכה אמיתית של העובדים. זה משהו שאנו רוצים להנחיל לכלל המינהל הציבורי. אנו פותחים אופק קידום, אומרים לעובדים שיפסיקו להיות תקועים, והמעסיק שולט במה שהוא נותן ואיך הוא נותן מבחינת קידום ותגמול. פתחנו אופק קידום וקיבלנו גמישות העסקה".

כמה כסף זה יחסוך בכל שנה?

"איפשרנו לכל העובדים להמשיך לקבל סל הכנסה נוספת (להמשיך לעשות שעות נוספות לפי חישוב שנעשה על סמך שכר העובד והשעות הנוספות שעבד בשלוש השנים האחרונות). הורדנו חלק מהשכר באופן פרוגרסיבי - מי שמרוויח יותר יירד לו יותר - ויצרנו סבירות שאנשים באמת יוכלו לעשות את העבודה הנוספת. אבל אנחנו לא יודעים מה תהיה התוצאה הסופית, כי אנחנו לא יודעים כמה שעות העובדים עושים כיום בפועל. אנחנו בהחלט יכולים להגיד שההיקף שלהן יירד בכ-30%. ועכשיו זו תהיה עבודה אמיתית".

על מנגנוני הפיטורים ברשות מספר שטרוזברג כי "יצרנו מנגנון של מתן חוות דעת כל חצי שנה, ועובד שיש לו שתי חוות דעת שליליות יש לו פוטנציאל ללכת הביתה. מכיוון שהערכת העובדים קובעת גם את מנגנוני הערכת העובדים וגם את התמרוץ, זה חייב להיות מובנה מאוד. עובדים שלא תורמים למערכת באופן חיוני, וכיום יש הרבה כאלה לצערי, יצטרכו או להשתפר או ללכת הביתה.

"אנו רואים במגזר הציבורי יותר מדי שאנשים מוגנים בקביעות שלהם, והם יושבים ולא עושים מספיק. יש מקצועות שבהם מנגנון הקביעות לא טוב. למשל, עבודה עיתונאית - אם אדם יושב 10 שעות וגולש אני לא יודע מה הוא עשה ומה לא, לא יודע עם מי הוא מדבר ועם מי הוא נפגש. אני צריך לשמור אותו רעב".

אז כמה כסף בדיוק צריך בשביל הרפורמה?

"יש שני וקטורים: אחד זה עלויות הפרישה והטכנולוגיות שזה כסף שצריך לשים, ושני זה צמצום עלויות השכר עם פרישת 700 העובדים. ברגע שאתה מוריד את הנטל של 700 העובדים, זה יכול לממן חלק מהרפורמה. בשיא התהליך זה מגיע ל-600 מיליון שקל וזה צריך לסייע בגירעון התזרימי. התוכנית של האוצר זה ש-300 מיליון שקל יגיעו מכספי האוצר ו-300 מיליון שקל יגיעו מהעלאת אגרה".

הישגים נוספים שמזכיר שטרוזברג כוללים הסדרת מעבר הרשות לשלושה אזורים גיאוגרפיים: ירושלים, חיפה ותל אביב, כולל פיצוי לעובדים כשהדבר יקרה; הארכת תקופת הארעיות שבה אפשר לפטר עובדים חדשים משנתיים לשש שנים; והיעדר תביעות כלכליות למשך שבע שנים, כשהסעיף כולל גם איסור על התנגדות להכנסת טכנולוגיות חדשות.

"לטכנאים היתה זכות וטו על יציאה למכרז חיצוני", הוא מבהיר. "זה סוג של אבסורד כמה שהם חזקים על ההנהלות. שיחררנו את זה, וקבלת עובדים או יציאה למכרזים תהיה בסמכות ההנהלה בלבד. דבר נוסף שעשינו מול העיתונאים הוא לקבוע שלא תהיה מעורבות במינוי דירקטוריון למעט במינוי מנהלי מדיות. בחירת הוועד המנהל היתה חלק מהליך הבחירה של חברה ממשלתית, חוץ מהמנכ"ל. האחרים ייבחרו על ידי ההנהלה".

"המעורבות שלנו כמשרד אוצר היתה מעל ומעבר. אני מצפה מההנהלה לצאת בכנסי הסברה כדי להסביר לעובדים את הרפורמה. אני רק יכול להבטיח שהמעקב והבקרה על כך שהרשות תיישם את ההסכמים במלואם יהיו אופטימליים. שכרנו רואה חשבון שיעקוב אחר הדברים ויבדוק כל פסיק. לא נסכים שוב להסדרים כובלים או להסדרים מתחת לשולחן. נפקח על כך שההסכמים מיושמים. נייצר כללים ברורים להעסקת עובדים בחוזים אישיים".

חשדנות בקרב העובדים

כיום, אף שכל המגזרים ברשות כבר חתמו על הסכמים מקדמיים לרפורמה, ובחלק מהמגזרים כבר נחתם ההסכם הסופי על נספחיו, עדיין יש חוסר ודאות בנוגע לתהליך, וכן חשדנות עזה בקרב העובדים. כמעט בכל מגזר אפשר למצוא טענות על אפליה בין מגזרים ובין עובדים באותו מגזר, על כך שההסכמים נחתמו מבלי שלעובדים ניתן כל המידע הרלוונטי, וחוסר אמונה כללי באפשרות שבכלל תהיה רפורמה.

"כשיש 700 עובדים שהולכים הביתה - יש חשש גדול לעתיד התעסוקתי. ההסכמים הם לא פשוטים כי מעכשיו צריך להסתכל על השעון, ויש גם חוסר אמון במערכת ששנים מסואבת - לא ברמה של שחיתות אלא ברמה של חוסר יכולת לנהל את העסק - אז אני יכול להבין את חוסר האמון", אומר שטרוזברג.

לדבריו, "המבחן הראשון של יו"ר הרשות, אמיר גילת, הוא למנות מנהלים טובים. אני לא יודע לעשות יותר מהסכמים קיבוציים ולקוות שימנו מנהלים טובים. אני מאמין שכשמייצרים אפשרות וכלים ניהוליים, הדברים קורים. אני לא יודע לטפל בכל האינטריגות, אבל כשבסוף מנהלים יתחילו לנהל את העסק בשקיפות ובעמידה מלאה בעקרונות של ההסכם הקיבוצי, ולא יתפתו ליפול לפחים של לסגור דילים עם ועד כזה או אחר - זה יעבוד. אני מקווה שהתרבות הארגונית הגרועה תשתנה.

"אני חייב להיות אופטימי. כשרפאל נהפכה לחברה ממשלתית היה שם סיר לחץ גדול לא פחות. סיפורים רבים לגבי איך העובדים נראו ואיך הגוף נראה - וכיום יש שם ניהול משובח. אני מאמין שזה מה שיקרה גם ברשות. צריך למנות מנהלים איכותיים, למנות את המנהלים של כל המדיות וליצור אמון עם העובדים. מהיום הראשון אמרתי שתהיה רפורמה, ובסוף זה יעבור דרך המימון ודרך הבראה. הזדמנויות לא מפספסים".

שאלה משמעותית נוספת היא מימון הרפורמה, שלפי האוצר עלותה תסתכם ב-600-700 מיליון שקל. לפי תכנוני האוצר, כמחצית מסכום זה אמור היה להגיע מהעלאת אגרה, סכום של כ-90 מיליון שקל שיינתן לרשות כמענק, והיתר מהלוואה. ואולם מהדיונים האחרונים בוועדת הכלכלה עולה כי כוונה זו נתקלה בחומה בצורה מצד הפוליטיקאים שמסרבים להעלות את האגרה.

שטרוזברג מאמין כי בסופו של דבר יימצא פתרון לעניין: "נתניהו ושטייניץ אמרו כל הדרך שיממנו את הרפורמה. אני לא יודע איך הסאגה הזאת תיגמר, מי יממן כמה ואיך, אבל עוד לא ראיתי הסכמי עבודה שנחתמו שהמטרות שלהם הן רפורמה ושינוי מבני, ושבסופו של דבר לא נמצאה הדרך לממן. נכון שמשרד האוצר רוצה שחלק מהכסף יגיע דרך העלאת האגרה ויהיה דיאלוג, אבל זה יקרה בסוף. כיום גביית אגרת הרדיו מושגת ב-100% כי זה דרך אגרת הרכב, וגביית אגרת הטלוויזיה היא רק 65%, אך יש רעיונות כמו לקחת את רשימות הלקוחות מ-HOT ו-yes וזה יכול להיות חלק מהמעטפת. בסופו של דבר הפתרון לא יגיע ללא העלאת אגרה".

ומה אם לא יסכימו להעלות את האגרה?

"יש עוד שתי אלטרנטיבות - שיהיו פרסומות ואז זה לא שידור ציבורי, והשנייה היא שזה יתוקצב על ידי הממשלה במסגרת התקציב - ואז כל מנכ"ל יהיה קשוב לרוח של שר האוצר וזה לא יהיה מנגנון עצמאי".

אחת הביקורות המשמעותיות בשנתיים האחרונות היא שהאוצר הוא זה שבעצם מנהל את הרשות, ולפי החוק החדש בכל מקרה ראש הממשלה ימשיך לשלוט בה ביד רמה.

"בשנים האחרונות המעורבות שלנו בנושא השכר היתה אינטנסיבית מאוד, כי בסוף צריך היה להציל את הגוף הזה ואפשר להאשים את משרד האוצר שהוא מנהל את הרשות. אבל עובדה שקודם לא הצליחו לעשות רפורמה - ועכשיו כן.

"אני לא מאמין שמישהו יסגור את רשות השידור. האלטרנטיבה של להמשיך לשלם 800 מיליון שקל ולקבל את מה שמקבלים כיום היא גרועה בהרבה מהניסיון להבריא את הרשות. ההסכמים נותנים לרשות כלי להיות גוף התקשורת המוביל במדינה עד 2015. ברגע שתסתיים פרישת העובדים והרשות תעבור להיות רזה ותתחיל לסגל את מה שהיא יכולה, אני בטוח שזה יקרה".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו