בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי ורטר | לבד, לבד, לבד

על רקע הפיגוע באיתמר והחלטת השרים על בנייה בגושים, המתונים והקיצונים בליכוד מזהירים את נתניהו מפני אובדן השלטון * משפחת שליט לא תשאב עידוד מעמדתו הנחרצת של ראש הממשלה בעניין העסקה לשחרור גלעד * וההפתעה שהכין רוני בר-און ליריבו המר בשדה המוקשים של הכנסת

תגובות

רצח חמשת בני משפחת פוגל בהתנחלות איתמר תפס את בנימין נתניהו בצומת דרכים קריטי, מדינית ופוליטית; בזירה המדינית נראה שהעולם נואש ממנו. הכרה בינלאומית גורפת במדינה פלסטינית מסתמנת כבלתי נמנעת. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, נוזפת בו. מנהיגים זרים שביקרו כאן בשבועות האחרונים מנהלים אתו שיחות נוקבות. הם יוצאים ממנו מתוסכלים, וממהרים לאוורר את תחושותיהם באוזניה של אישיות ישראלית בכירה. "מה הוא חושב לעצמו?" הם קובלים באוזני אותה אישיות. "איך לעזאזל הוא מצפה שנתייצב לצדו בעצרת האו"ם, כשהוא דבק בהתנחלויות האלה?"

הדברים הללו נשמעו גם השבוע, לאחר שהתקבלה ההחלטה האומללה על בניית 500 יחידות דיור בגושי ההתנחלויות. במוצאי שבת, יממה לאחר הפיגוע, כינס נתניהו בבהילות כמה משריו והחליט על תשובה ניצחת, ציונית וזקופת גו, לרצח המשפחה. דווח כי ההחלטה התקבלה "פה אחד". "איזה פה ואיזה אחד", רטן למחרת, בשיחה פרטית, השר להגנת העורף, מתן וילנאי מסיעת "עצמאות". "בכלל לא היתה שם הצבעה. היתה התלהמות כללית ואם אהוד ברק ואני לא היינו שם זה היה נגמר ב-4,000 יחידות".

מה יצא לנתניהו מזה? לכאורה הוא שבר ימינה השבוע. בנאומים, בהצהרות ובהחלטה על הבנייה. אבל הימין לא מסתפק בעצמות היבשות שנזרקו לעברו. המתנחלים ושליחיהם בליכוד דורשים בנייה מאסיבית, בכל ההתנחלויות שבגושים ומחוצה להם. מצד שני, הישראלי הפשוט, המתון, אינו מבין מה הקשר בין רצח חייתי של תינוקות וילדים לעוד קצת בנייה. מצד שלישי גם העולם לא מבין, והעולם גינה כמובן: את הרצח, ואת ההחלטה הישראלית. כך נראה גול עצמי.

ביום שני, בכנסת, נערכו שני כינוסים. הראשון, שתוכנן שבועות מראש, היה של נציגי המתנחלים בליכוד שביקשו להיפגש עם כמה משרי המפלגה. השני היה ישיבתה השבועית של סיעת הליכוד. בכינוס הראשון, שבו השתתפו ראשי המועצות מטעם הליכוד בגדה המערבית, לא ניכר היה שנתניהו נהנה משיפור ביחסיו המתוחים עם המתנחלים ואנשי הימין בליכוד. כמה מהם תקפו את מדיניותו במלים חריפות, אחרים העדיפו לשפוך את מררתם על שר הביטחון ברק, שלטענתם מושך את נתניהו באף, בהסכמתו של האחרון.

ראש מועצת בית אריה-עופרים שבגדה, אבי נעים, היה בין הדוברים התקיפים בישיבה. שאלתי אותו מה מצבו של נתניהו בשטח. "בבחירות האחרונות, בבית אריה הליכוד קיבל 54% מקולות הבוחרים. האחוז הגבוה ביותר בארץ", אמר נעים, "אם היו בחירות היום, הבוחרים בבית אריה היו נשארים בבית, או שהיו מצביעים למפלגות ימין אחרות. הליכוד היה מפסיד את השלטון במדינה, בוודאות. הימין לא היה מצביע לו בגלל הנושא המדיני והחלשים לא היו מצביעים לו בגלל המצב החברתי".

מתנחל אחר, נתן אנגלסמן, פעיל מרכזי באגף הימני בליכוד, היה בוטה יותר באותו דיון וגם למחרת, כששוחחנו. "המדיניות הרופסת של נתניהו מחייבת להתחיל לחשוב על מציאת מחליף. לא רק אני אומר זאת. אני שומע זאת יותר ויותר מאנשים שלנו, לא רק בהתנחלויות, אלא גם בתל אביב. האיש הזה נתפש כעושה אוואנטות. כשהוא נאם את נאום בר-אילן וכשהקפיא את הבנייה בהתנחלויות, עוד הייתי אתו. נתתי לו תמיכה כי הבנתי שהוא חייב לרצות את האמריקאים. עכשיו אני ואחרים נתחיל לחפש מישהו אחר. עם ביבי לא נוכל ללכת לבחירות ולא נוכל לנצח".

למי אתה מתכוון, למישהו כמו בוגי יעלון?

"בוודאי".

אזהרות מסע

כמה מראשי המועצות שהשתתפו במפגש הראשון באו גם לישיבת סיעת הליכוד. ביניהם היה גרשון מסיקה, ראש מועצה אזורית שומרון. בראיון רדיו לאחר הפיגוע, הוא טען שמי שנתן את ההוראה לפנות את המבנים הלא חוקיים מחוות גלעד (כלומר, שר הביטחון), אותת לפלסטינים שדם היהודים באיתמר הוא הפקר. האיש הזה היה אורח סיעת הליכוד השבוע, ואף ניתנה לו זכות הדיבור, כי הרי הוא הקורבן.

"תבוא לאיתמר, תחבק את המתיישבים או תזמין אותם אליך", אמר מסיקה לנתניהו. נתניהו הוציא מכיסו פנקס בעטיפה מהודרת, שחורה, ושירבט לעצמו משהו. יודעי דבר העידו כי כשהוא מעוניין לא לשכוח דבר מה, הוא רושם זאת בפנקס השחור.

ח"כ דני דנון, שמנסה לקדם הצעת חוק הקוראת להחמיר את תנאי הכליאה של אלפי המחבלים המוחזקים בבתי כלא בישראל ולשלול מהם הטבות שונות, התריס בפני נתניהו: "מדוע אתה עוצר את החוק? הרי גם אם נתפוס את המחבלים שביצעו את הפיגוע, הם ייכנסו לכלא וייהנו מקנטינה, מטלוויזיה, מעיתונים".

נתניהו התלקח. "אתה מדבר אתי על תנאי האסירים, בעוד אני עושה מאמצים אדירים להשאיר אותם בכלא", הוא נזף בדנון. "הרי כולם אמורים להשתחרר תמורת גלעד שליט. ואני, רק אני, לבד, לבד, לבד, עומד מול הלחצים שמופעלים עלי. הסכמתי לשחרר יותר משאהוד אולמרט הסכים, אבל אני לא מוכן שהם יחזרו לשטחי יו"ש. שיילכו לתוניס. יש לנו מידע על אסירים שמתכננים פיגועים מבין כותלי הכלא, תארו לעצמכם מה הם יעשו בבתיהם ביו"ש".

נועם ואביבה שליט בוודאי לא יאהבו לקרוא את הדברים הללו. הם מכירים מקרוב בחור צעיר, שגם הוא לבד, לבד, לבד, עוד מעט כבר חמש שנים. משתתפי ישיבת הסיעה התרשמו שבעניין הזה נתניהו אינו מתכוון לוותר. הוא נשא את המונולוג הזה יום לפני הפגנת "חמש דקות למען גלעד". אם הדברים היו מתפרסמים, מספר המפגינים בוודאי היה מכפיל את עצמו.

אחר כך דיבר השר מיכאל איתן, בעברו הרחוק ראש שדולת ארץ ישראל בליכוד. צריך הרבה אומץ, כמעט רצון להתאבד פוליטית, כדי לומר את מה שאמר איתן באווירת הדם והנקם בחדר שבו יושבים ראשי היישובים של הליכוד בגדה. סביר להניח שנתניהו, בלבו, חושב כמוהו, אך הוא לא יכול לומר את הדברים שאמר איתן: "מטרתנו אינה לבנות עוד כמה מאות יחידות דיור בגושים, אלא לבנות עוד אלפי יחידות, שעליהם תהיה הסכמה בינלאומית, וזה יקרה רק לאחר שיוכרו הגבולות. זה דורש מאתנו ויתור על שטחים שלא נוכל להשאיר בידינו, שיש לנו אולי זכות לבנות בהם אבל אין לנו יכולת. מה יעזור לנו עכשיו לבנות עוד 30 יחידות באריאל? אנו בהידרדרות מבחינת מעמדנו בעולם, על סף בידוד עולמי, ערב הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית. אתה חייב לעשות מעשה", פנה איתן לנתניהו, "מדיניותך חייבת למנוע את ההחלטות שעומדות להתקבל בקוורטט ובאו"ם".

איתן גם היה היחיד שהציע להתייחס בצורה נאותה לדברים שאמר אבו מאזן באותו בוקר בראיון ל"קול ישראל". נשיא הרשות הפלסטינית כינה את הפיגוע "בזוי", "לא אנושי", "לא מוסרי", והבטיח להילחם בבני עמו שביצעו את הרצח. נתניהו ציקצק בשפתיו, פסק שזה לא מספיק ושיגר את אבו מאזן לעשות שיעורי בית ולחזור ציוני יותר. "אבו מאזן אמר דבר מרחיק לכת, הוא יצא נגד העיקרון המקודש של הפלסטינים, עקרון ה'מאבק המזוין'", אמר איתן, "אנחנו צריכים לזכור שהשנתיים האחרונות היו כמעט ללא טרור, בין היתר בגלל שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות שעליו אנחנו מקבלים דיווחים. אנחנו, חברי סיעת הליכוד שרוצים להישאר בשלטון לעוד ארבע שנים, חייבים לעזור לראש הממשלה למנוע את הבידוד המדיני שמתרגש עלינו. לא אנחנו אלה שנאלצים לקבל שיחות טלפון לא נעימות מאנגלה מרקל...".

נתניהו קטע אותו: "לא היתה שיחה כזאת".

"אבל היתה הצבעה מאוד כואבת של הגרמנים במועצת הביטחון", השיב איתן. למחרת שאלתי את איתן איך זה להיות לבד, לבד. הוא העדיף להזהיר מפני מה שלדעתו צפוי אם הליכוד ימשיך בדרכו. "ביבי צריך לעשות לא רק את החשבון המדיני, אלא גם את החשבון הפוליטי. אם הליכוד יפקיר את המרכז לטובת הימין, לא נוכל לנצח בחירות. המרכז, שזה הרוב, יצביע לקדימה. עם אריאל שרון היו לנו 40 מנדטים, אחר כך ירדנו ל-12 ושוב עלינו ל-27. המנדטים שזנחו אותנו יעזבו אותנו שוב, אם נלך על קו ימני. אם הליכוד ימיט בידוד מדיני על ישראל, המצביעים יענישו את הליכוד. ראש הממשלה חייב להגמיש את עמדותיו".

כך מסיים נתניהו את השבוע: כשמימין ומשמאל גוברים הקולות במפלגתו שמזהירים אותו מפני אובדן השלטון. כל צד מנימוקים הפוכים.

והספינה שטה

גם כשמשהו מצליח לצמד הבי"תים, ביבי וברק, הם לא יכולים להוון את ההישג. לכידת ספינת הנשק "ויקטוריה", כשעל סיפונה טילים המכונים "מפרי איזון", טבעה בים הדיווחים ההיסטריים מיפאן ובהיסטריה השגרתית של השב"כ שהניסה עשרות עיתונאים זרים מנמל אשדוד, שם הוצג לראווה השלל הקטלני.

סדר יום ביטחוני, כמו זה שתפס את הכותרות השבוע, משרת את האינטרס האלקטורלי המיידי של נתניהו ובעקיפין גם של ברק, שנהפך למעין תאום פוליטי של ראש הממשלה. כמו ארנולד שוורצנגר ודני דה-ויטו. ניסיון העבר מלמד כי הליכוד מתחזק כל אימת שהכותרות החברתיות והכלכליות (מישהו זוכר את ענייני הדלק, המים והדיור?) מפנות את מקומן לכותרות שנושאות אופי צבאי. בד בבד האופוזיציה משמאל נחלשת. זאת אולי הסיבה שציפי לבני מיהרה, מאוד מיהרה, לפרסם תגובה נחרצת וקשוחה על לכידת ספינת הנשק.

השבוע גם לא שמענו מלה על "נאום בר-אילן 2" שנתניהו מתכנן לשאת, או לא, בוושינגטון במאי הקרוב. גורמים בסביבתו תוהים מה תהיה התועלת של נאום כזה: הרי כל דבר שנתניהו יאמר, שיהיה פחות מהסדר קבע בגבולות 1967 מינוס גושי ההתנחלויות, בסגנון הצעת אולמרט, לא יתקבל על דעת העולם והפלסטינים. ויש מי שמזהיר אותו מ"אפקט וואי": באוקטובר 1998, בעיצומה של כהונתו הראשונה, הוא חזר מוועידת שלום בארה"ב, שם חתם על הסכם עם יאסר ערפאת להמשך מימוש צעדי אוסלו - והימין הפיל את ממשלתו. "בר-אילן 2", יש מי שלוחש באוזניו, "עלול להפוך לוואי 2".

מחמאה נדירה

לא בכל יום אפשר לתפוס את ח"כ רוני בר-און מקדימה מחמיא לבנימין נתניהו. כשזה קורה, ועוד מעל בימת הכנסת, הכתבניות הישובות למרגלות דוכן הנאומים לוקות בערפול חושים זמני. השבוע הגיעו ימות המשיח: בר-און, מהיריבים הבוטים של נתניהו בפרלמנט, יצא מגדרו כדי להכיר תודה לראש הממשלה. הרקע: אישורה הסופי של הצעת החוק לפינוי שדות המוקשים ביבשה ובים באמצעות הקמת הרשות לפינוי מוקשים. כן, סוף סוף ישראל הצטרפה למשפחת המדינות הנאורות.

ראשית המהלך בפברואר אשתקד, לאחר שהילד דניאל יובל עלה על מוקש בעת טיול משפחתי ברמת הגולן ואיבד את רגלו. למחרת החל יו"ר ועדת החוץ והביטחון אז (וכיום הח"כ לשעבר), צחי הנגבי מקדימה, לגלגל יוזמה פרלמנטרית חובקת סיעות לחקיקת חוק שיאפשר סילוק מאות אלפי מוקשים הטמונים בשטחי לחימה לשעבר בישראל, בעיקר בצפון. ביום שני האחרון, מקץ מאבק שניהלו הח"כים במשך כשנה מול משרד האוצר, שסירב להעניק תקציב ראשוני לרשות, ומול משרד הביטחון, שהתנגד לסייע כל עוד אין תקציב, אושרה ההצעה פה אחד במליאת הכנסת.

החוק לא היה עובר, אלמלא נתניהו התערב לפני כשלושה שבועות והחליט, בניגוד לעמדת פקידי האוצר, להזרים את סכום הכסף הדרוש להנעת התהליך: 27 מיליון שקל. איזה מזל שהוא גם "שר על לאסטרטגיה כלכלית". אמנם מדובר בפרוטות, אבל בלעדיו זה לא היה קורה, כי באוצר "שומרים על הקופה". עמותות וארגונים לא-ממשלתיים ברחבי העולם אמורים כעת לתרום כספים רבים למימוש המבצע. הנגבי, שנאלץ בינתיים לעזוב את הכנסת, העביר לבר-און וליורשו בוועדת החוץ והביטחון, ח"כ שאול מופז, את המושכות.

"אני רוצה להודות לך על ההתערבות היעילה והפעילה שלך בצומת קשה של קבלת החלטות, על הכרעה בין עמדות נוקשות, גם אם צודקות, הן של משרד הביטחון והן של משרד האוצר". פנה בר-און לנתניהו מעל דוכן הנואמים. "גם לקראת הקריאה הראשונה הכרעת היטב וגם לקראת השנייה חרף החלטת ועדת השרים (לחקיקה, שנמנעה מהכרעה). קיבלת החלטה, הכרעת, והתודה בראש ובראשונה, נתונה לך".

לא בכל פעם שבר-און משתלח בנתניהו, זה מגיע לאחרון. אבל כשהוא משבח אותו, אין ספק שהנ"ל ראוי לכך. ראו על נתניהו שהוא התרגש. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו