בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות | ישראל משחקת שחמט עם עצמה

התקווה שהעולם יתפנה מהטרגדיה היפאנית כדי להזדהות עם זעמנו על הרצחנות הפלסטינית או על המזימות האיראניות היתה מופרכת מיסודה. הצונאמי המדיני שעליו דיבר שר הביטחון עדיין עלול לשטוף את ישראל

תגובות

בין הטבח המזוויע בבני משפחת פוגל באיתמר להצלחת הקומנדו הימי בסיכול הברחת הטילים לעזה, ישראל נראתה השבוע בעיקר כמי שמשחקת שחמט עם עצמה. הדיון הציבורי כאן התנהל מתוך התעלמות מוחלטת מהמתרחש סביבנו. בזמן שהקהילה הבינלאומית מביטה בחרדה באסון הגרעיני המתהווה ביפאן, פעלה ההנהגה הישראלית כאילו הסכסוך המדמם עם הפלסטינים הוא העניין היחיד המעסיק כעת את העולם. הענן הרדיואקטיבי התקרב לטוקיו, אבל כאן התווכחו על מדיניות ההסברה, ובעצם על עובי הפיקסלים שבעזרתם יש להסוות או לחשוף את סימני הדקירה על גופותיהם של הפעוטות באיתמר.

הדיסוננס הגיע לשיאו במפגן הניצחון המשונה שאירגנו לעצמם ראש הממשלה ושר הביטחון בנמל אשדוד, על גבם של לוחמי הקומנדו הימי. בנימין נתניהו, שלא יצא מגדרו כדי להגן על השייטת ביום שבו הסתבכה הפעולה על סיפון ה"מרמרה", מיהר למיקרופונים שעות אחדות לאחר ההשתלטות על ה"ויקטוריה" ביום שלישי. אהוד ברק הגדיל לעשות והזמין את העיתונאים לבוא לאשדוד למחרת ב-6:15 בבוקר, כדי לצפות בו עולה ראשון על הרציף, עוד בטרם השלימו הלוחמים את סריקת המכולות שבהן הוסתר הנשק המוברח. רק דין ודברים לילי בין שתי הלשכות הביא לפשרה סבירה - מסיבת עיתונאים משותפת לנתניהו ולברק, לרמטכ"ל בני גנץ ולמפקד חיל הים, האלוף אליעזר מרום, שכונסה שלשום בצהריים.

אולי התקנאו נתניהו וברק ברגעי הנחת של אריאל שרון על ה"קארין-אי" לפני תשע שנים, אך נדמה ששניהם כשלו בהבנה שהזמנים השתנו. הרצח באיתמר אינו פחות מזעזע מפיגועי ההתאבדות בעשור שעבר. גם כוונות הזדון של איראן לא התפוגגו בין ספינת הנשק הראשונה לספינה הרביעית. אבל התקווה שהעולם יתפנה מהטרגדיה היפאנית כדי להזדהות עם זעמנו על הרצחנות הפלסטינית או על המזימות האיראניות, היתה מופרכת מיסודה. המופע באשדוד גבל במבוכה.

הדיפלומטים הזרים שסקרו בנימוס את ערימות הנשק, ישלחו את דיווחיהם לוושינגטון, ללונדון ולברלין. שם יתויקו בידי פקידים עייפים, הזוכרים שישראל נמנעת זה חודשים מנקיטת יוזמה מדינית כלשהי, חרף סכנת הפיצוץ הקרוב בשטחים. ברק עצמו דיבר השבוע על "צונאמי מדיני" העומד לשטוף את ישראל לנוכח התוכניות הפלסטיניות להכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית.

שר הביטחון, כרגיל, הוא גדול המנתחים, שאינו טורח לגזור שום מסקנה מעשית מהאבחנות שלו עצמו. אנו בשלנו והעולם בשלו. משרדי החוץ באמריקה ובמערב אירופה אינם אדישים לסכנה מטהראן, אך יש להניח שגם שם תוהים אם יש לה, לישראל, תשובה אסטרטגית מקיפה ומשוכללת לתוקפנות האיראנית, המגיעה הרבה מעבר לשדרוג תוכנית הגרעין.

ישראל, נדמה היה השבוע, שוב בחרה להתבצר בתחושות של קורבנות ונרדפות. חדר הילדים המגואל בדם באיתמר מעורר תגובה רגשית ומוסרית קשה. אבל כששר החוץ, אביגדור ליברמן, מתאר את האירוע כ"פוגרום" (ומספידים רשמיים בהלוויה בוחרים באנלוגיות לשואה), ההשוואות חוטאות לאמת ואפילו פוגעות בטיעון הישראלי. איתמר אינה קישינב. לא רק בגלל מספר הנפגעים, אלא בעיקר משום שלהגנת אזרחי ישראל עומד צבא חזק ומצויד, גם אם עקב תקלות מבצעיות הוא נכשל לעתים בסיכול פיגועים קשים.

גם העיסוק בפעולת השייטת לקה בפאניקה מופרזת. הסי-704, טיל החוף-ים מתוצרת סינית-איראנית שהברחתו סוכלה, אכן מסוגל לפגוע (בשיגור מהרצועה) בגבולו הדרומי של נמל אשדוד ובאתרי תשתית גדולים בסמוך. לעומת זאת, הסיכון שנשקף ממנו לספינות חיל הים כנראה נמוך יותר. מרגע שקיים מודיעין על כניסה לאזור מוכה טילים (אמ"ט), קיימת תשובה בדמות שינוי ההתנהגות המבצעית ושימוש במערכות הגנה. מתיאור הטיל כ"שובר שוויון" עולה לכאורה כאילו קודם לכן היה שוויון מבצעי בין צה"ל לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי ברצועה. המציאות, כפי שהתברר גם במבצע "עופרת יצוקה", רחוקה מאוד מכך.

עצירת משלוח הנשק מעידה שוב על היכולת המרשימה של קהילת המודיעין הישראלית. לשייטת 13, כפי שהעיר ברק בצדק, כבר היו אתגרים מבצעיים קשים יותר. ה"ויקטוריה" אינה בדיוק האי גרין, אפילו לא ה"מרמרה". הקברניט הרומני של ה"ויקטוריה" נראה באמת המום כשהוצגו לו הטילים המוברחים. אחרי שהתנצל ביקש צילום משותף עם לוחמי הקומנדו ודגלון ישראלי.

המסקנה העיקרית העולה מסיכול ההברחה נוגעת להשלכות המצב האזורי החדש על הברחות הנשק. איראן הגבירה באחרונה את מאמצי ההברחה, בסיוע צמוד של סוריה. נראה שהיא בוחרת לשם כך גם בנתיב צפוני, אחרי כמה כישלונות שנחלה בהעברת שיירות למצרים דרך הים האדום וסודאן. גם נמל היעד של המכולות על ה"ויקטוריה" היה אלכסנדריה, שם אמורים היו לפרוק את המטען לקראת העברתו דרך סיני (שם שוררת כעת אנרכיה של ממש) למנהרות לרפיח. נראה שאחרי הפלת שלטונו של חוסני מובארק, אין לישראל כתובת אמיתית במצרים לשיתוף פעולה ביטחוני. האיראנים והפלסטינים מנצלים זאת.

שלשום בבוקר, זמן קצר לפני ביקור נתניהו באשדוד, תקף חיל האוויר מחנה אימונים של החמאס על חורבות ההתנחלות נצרים ברצועה. שניים מפעילי הארגון נהרגו. בצבא הסבירו שזאת היתה תגובה מהירה לרקטת קסאם שנחתה קודם לכן בשטח חקלאי ליד שדרות. לירי הרקטה אמנם אחראי פלג קיקיוני, אבל בישראל מתרשמים שחמאס הפחית באחרונה את מאמצי הריסון כלפי הארגונים הקטנים יותר. בעיניים ישראליות, ההפצצה נועדה להזכיר לארגון את אחריותו למצב. ועדיין, תקיפה לאור יום של מחנה חמאס מאויש היא פעולה נדירה יחסית. לא מן הנמנע שבירושלים רצו להפגין שרירים, אחרי גילוי משלוח הנשק והרצח באיתמר.

דור חדש

הפיגוע באיתמר לא היה נושא השיחה העיקרי ברמאללה ביום שלישי. העיר ציינה את יום האחדות הפלסטיני, כחלק מהפגנות ברחבי השטחים שאורגנו באמצעות פייסבוק. בזמן שבישראל הדגישו דוברים מהימין את המסקנה בעקבות הרצח, שבצד הפלסטיני אין עם מי לדבר, הגישה שעלתה מרמאללה היתה שונה בעליל. משתתפי ההפגנות, אפשר היה להתרשם, לא מחפשים מלחמה חדשה עם ישראל, אלא מדינה פלסטינית בגבולות 1967.

העצרת ברמאללה היא הפגנה של הדור החדש. רוב משתתפיה היו תלמידי תיכון. המארגן המרכזי, רמי מהדאווי, בן 33, נחשב כמעט קשיש בקהל. לציבור הזה נמאס לשמוע על מאבקי הפתח בחמאס ואפילו על הכיבוש. הצעירים שבאו להפגין רוצים מדינה, גם אם זו תקום לצד ישראל ולא במקומה. רובם רק התחילו ללמוד בבית הספר היסודי כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה בסוף ספטמבר 2000. נדמה שקשה למצוא ביניהם מישהו שמתגעגע לאותם ימים. זה אינו קהל שישוש לנקוט אלימות מול צה"ל בספטמבר הקרוב, אבל דווקא משום כך הוא יכול להוות יריב מורכב מבחינתה של ישראל.

הצעירים שהפגינו ברמאללה הם החיילים החדשים של ראש ממשלת הרשות, סלאם פיאד והיו"ר, מחמוד עבאס (אבו מאזן). אם יחליטו בספטמבר ליזום צעדות המוניות, בלתי אלימות, לעבר המחסומים וההתנחלויות, ישראל תתקשה לעוצרם. גז מדמיע וקליעי גומי אולי יבלמו אותם לבסוף, אבל בקרב ההסברתי בזירה הבינלאומית הם ינצחו.

ואלה עוד החדשות הסבירות יחסית. יו"ר הרשות הבהיר השבוע שלא יתיר ליזום אינתיפאדה שלישית כל עוד הוא בתפקידו. אבל קיימת אפשרות אחרת שיש להביא בחשבון: אם לא תחול פריצת דרך מדינית עד ספטמבר, עבאס עלול להודיע על התפטרות (והפעם גם להתכוון לכך). גם צעד כזה עשוי לדחוק את ישראל לפינה.

בין הסיבובים

הנוף בגולן יפה מתמיד בשלהי החורף הנוכחי. נדמה שאפילו מאות הטנקים והנגמ"שים שדהרו שם השבוע בשטחי האימונים, כחלק מהתרגיל החטיבתי של גולני, לא חיבלו בו באמת. ביום שלישי בצהריים חנו נגמ"שי הנמ"ר הגדולים של החטיבה בלב שדה של חרציות וסתווניות. מאחוריהם בוססו רכבי האמר בדרכים בוציות. ביום של ראות טובה במיוחד, מראה החרמון המושלג ממול היה עוצר נשימה. יום קודם לכן נאלץ מפקד עוצבת הגולן, תת אלוף אייל זמיר, לוותר על התוכנית להטיס חלק מלוחמי גולני במסוקים לתרגיל המסורתי של כיבוש החרמון, בגלל מזג האוויר.

מתווה התרגיל שונה והשלב הבא שלו הועבר לאזור אליקים, לשטח האימונים המדמה "שמורות טבע" של חיזבאללה. זמיר מופתע לטובה מההטמעה המהירה של מערכות טכנולוגיות לפיקוד ושליטה בקרב הקצונה הזוטרה. "חשבנו שזה ייקח המון זמן, אבל מבחינת החייל הצעיר, זה פשוט עוד לפטופ", הוא אומר.

מח"ט גולני, אלוף משנה אופק בוכריס, ניצל הפוגה ראשונה אחרי יומיים אינטנסיביים בלא שינה, כדי לתפוס כמה דקות תנומה. בן 41, עם אשה ושישה ילדים בבית, הוא ישן על האדמה כמו אחרון החפ"שים (חייל פשוט). בקרוב תרד החטיבה שלו לגבול עזה, אבל תקופת האימון הנוכחית בגולן מתמקדת בהכנה לאתגרים בזירה הצפונית ומשלבת לחימה בצבא מסודר בהתמודדות עם ארגון גרילה. חלק ניכר מהתרגיל הוא בלת"מ (בלתי מתוכנן), שהאוגדונר זמיר ואנשיו מנחיתים על בוכריס בזמן אמת.

זמיר השריונר המליץ לפקודו מגולני על ספרו של אבירם ברקאי, "על בלימה", שמשחזר בפרוטרוט את קרבות הגבורה שניהלה חטיבת השריון 188 בגולן במלחמת יום הכיפורים. בוכריס, שחילק את הספר למ"פים שלו, מזכיר ש"צבא סורי כבר הגיע לכאן ב-73'" ומודה שאיום הלחימה הקונוונציונלי מטריד אותו יותר מאשר עימות עם חיזבאללה, אף שכל הערכות הצבא גורסות שהסיכוי למימושו נמוך יותר.

כמו רבים מעמיתיו, בוכריס מכה על חטא שש השנים נטולות האימונים שבין פרוץ האינתיפאדה השנייה למלחמה בלבנון. "חיינו באשליה שהניסיון המבצעי הרחב שצברנו בשטחים מפצה על הזנחת כשירויות. בעצמי לא הבנתי את הטעות עד שנסעתי ללמוד בצבא ארצות הברית ב-2005. ניסיתי להסביר לקצינים האמריקאים שאצלנו לומדים תוך כדי לחימה. הם הסתכלו עלי כאילו אני משוגע. בדיעבד, האמריקאים צדקו".

לכתבים המסקרים את צה"ל מספק הביקור התקופתי בתרגילים החטיבתיים בשנתיים האחרונות מקור לשביעות רצון מסוימת. לאימונים חוזרים באופן רציני ויסודי, גם אם הקצינים עודם מודעים לחסרונות שבמתווה הנוכחי. בשנות ה-90 התאמן צה"ל במחזורים של 17 שבועות לכל חטיבה סדירה. כיום עדיין מתאמנים 13 שבועות (משיקולי תקציב ובשל מגבלות חוק המילואים) והפער בא לביטוי בצורך לקצץ בעיסוק בחלק מהתחומים. בתרגילים הללו משתקף צבא דרוך, עם שדרת קצונה מסורה ונמרצת. הדברים בולטים במיוחד בפיקוד הצפון, שמפקדו זה ארבע שנים וחצי, האלוף גדי אייזנקוט, מכתיב בו קו ענייני ורחוק מיהירות.

את התמונה משלים הרמטכ"ל החדש, בני גנץ, שדחס ביום שלישי סיור בתרגיל גולני, ביקור בבקו"ם ופיקוח מרחוק על פעולת השייטת בלב ים. קודמו, גבי אשכנזי, דיבר בסוף תקופתו על כובד האחריות שאין דומה לו בכיסא הרמטכ"ל. גנץ התחיל לחוש אותה השבוע, בין איתמר ל"ויקטוריה", אבל בד בבד הוא מכניס סגנון חדש במטכ"ל, הן בהרמוניה הבולטת עם האלופים האחרים (ואייזנקוט ביניהם כמשענת מרכזית) והן ביחסים משופרים עם שר הביטחון. כל זה מלווה בפחות רעש וצלצולים מהמקובל בתפקיד. את השיחה עם טירוני חטיבת כפיר בבקו"ם פתח במלים: "קוראים לי בני ואני הרמטכ"ל".

בשבועות הבאים יידרש גנץ להשלים את גיבוש התוכנית הרב-שנתית של צה"ל לחמש השנים הבאות ולסכם עם ברק סבב מינויים במטכ"ל, שבו ייפרד מכמה מהאלופים הוותיקים. החזית שתעצב את אופי הכהונה שלו עדיין לא ברורה. זה עלול להיות הצפון, שלפי שעה נראה בחודשים האחרונים שקט למדי ויכול להיות קשור בהסלמה מחודשת עם הפלסטינים, על רקע הכרזת העצמאות המתוכננת שלהם.

אשכנזי, שסיים קדנציה טובה שעיקרה שיקום וחזרה למקורות אחרי כשלי לבנון ב-2006, נהג לומר שצבא צריך לעסוק רק בשני מצבים: מלחמה או הכנה למלחמה. אצל גנץ מדברים אחרת. צריך להבין, אומרים הקצינים, שישראל מצויה במערכה מתמשכת. מה שקורה בה בין סיבובי הלחימה, כמו החתרנות האיראנית האזורית או הברחות הנשק לרצועת עזה, ישפיע במידה ניכרת על אופי ההתנגשות הבאה - וצה"ל חייב לחפש את התשובות לכך. *



נתניהו ליד נשק שנמצא בספינה, בנמל אשדוד השבוע. איראן הגבירה את מאמצי הברחת הנשק, בסיוע צמוד של סוריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו