בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טחנת הרוח בירושלים, המיזם הכושל של משה מונטיפיורי, תחזור לסובב כנפיים

טחנת הרוח בירושלים, המיזם הכושל של משה מונטיפיורי, תחזור לסובב כנפיים

תגובות

2 כשהכלב בלק, גיבורו של ש"י עגנון ב"תמול שלשום", התעייף מהבריחה מפני בני האדם, הוא נמלט לטחנת הרוח במשכנות שאננים בירושלים. "כיוון שראה בלק את עצמו אצל בית הריחיים של מונטיפיורי, שוב לא היה מתיירא, שבית הריחיים עומד בטל ואין עושים בו מלאכה". כך בסיפורו של עגנון.

עתה, כמאה שנים לאחר הביקור של בלק וכ-135 שנים מאז שהפסיקה לפעול, עתידה טחנת הרוח ההיסטורית לנוע שוב בכוח הרוח. ליתר ביטחון, יותקן גם מנגנון חשמלי.

טחנת הרוח, אתר תיירותי מוכר, ידועה גם כמיזם כושל של משה מונטיפיורי. הרעיון כנראה צץ במוחו במסעו לארץ ב-1855 ומטרתו היתה לשבור את המונופול הערבי על טחינת הקמח ולספק תעסוקה ליהודים מחוץ לחומות. ב-1857 בא לארץ תומס ריצ'רד הולמן, בן למשפחת בוני טחנות באנגליה, כדי להקים את הטחנה. שאול ספיר, שחקר את תולדותיה וכתב מאמר בנושא, מצטט כתבה שפורסמה בעיתון "המגיד", על הטחנה, בדצמבר 1858: "הבניין נבנה לתלפיות בכל ההמצאות והתחבולות החדשות אשר נעשו לריחיים בימים אלו".

הכתבה מספרת גם על "מקלל" מקצועי ששכרו הטוחנים הערבים כדי להכשיל את המיזם. עגנון כותב: "ראו הערבים ונתקנאו, שכרו זקן אחד לקלל את הריחיים. נתן עיניו בריחיים ואמר אני ערב לכם שכשיבואו הגשמים ויבואו הרוחות יעשו מהן תל עולם, באו הרוחות ובאו הגשמים ולא עשו להן כלום".

אבל הקללות אולי היו בכל זאת יעילות, שכן הטחנה פעלה לכל היותר 20 שנה. התיאוריה הרווחת היא שבשל טעות הוקמה הטחנה בנקודה דלה ברוחות. ספיר במאמרו דוחה את הטענה ומסביר שכשהוקמה הטחנה, לפני הקמת השכונות סביבה, היתה זרימת הרוח באזור טובה מהיום.

הסבר נוסף הוא שהטחנה הותאמה לחיטה האירופית הרכה ולא התאימה לזן המקומי של חיטה יבשה וקשה. גם ההסבר הזה נראה לספיר לא סביר, לנוכח המנגנונים המתוחכמים של הטחנה. ייתכן שבאותה תקופה עברו לטחנות המופעלות בקיטור ונוצר מחסור בחלקי חילוף לטחנות רוח. בכל מקרה, מתישהו באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 הכנפיים הסתובבו בפעם האחרונה.

שלטונות המנדט הבריטי שיקמו את המבנה. אבל ב-1948, לאחר שארגון "ההגנה" מיקם על כיפתה עמדת מקלע, פוצצו הבריטים את הכיפה. בסוף שנות ה-60 שוקמה כיפת הטחנה ובשנת 1998 יזמה קרן ירושלים פרויקט לשיקום המבנה כולו ולחידוש הכנפיים. שלא כמו בפרויקטים הקודמים, שהתמקדו בחיצוניותה של הטחנה, בקרן ירושלים מתכננים הפעם לבנות מחדש גם את המנגנונים הפנימיים ולהשיב את הטחנה לפעילות מלאה.

כיפת הטחנה המקורית היתה שונה לחלוטין מזו המוכרת כיום. היא היתה בעלת ציר שאיפשר לה להסתובב עם הרוח. בצדה האחורי היה גלגל שבשבת שכיוון את הכנפיים לעבר הרוח. גם הכנפיים שונות מאלה המקוריות, שהיו עשויות מעין תריסי בד, שניתן היה לכוון כדי למקסם את הפעלת אבני הריחיים.

הפרויקט, שיושקעו בו יותר מ-3 מיליון שקל, הוא יוזמה של נוצרים אוהבי ישראל מהולנד, קרן ירושלים ועיריית ירושלים. המהנדסים גויסו מהולנד, ארץ טחנות הרוח, ומבריטניה, שם יוצרה הטחנה. בישראל ינצח על הפרויקט האדריכל גובי קרטיס.

על פי ההערכות, הפרויקט יסתיים בעוד שנה וחצי. בסופו תפעיל הרוח את המנגנון כולו כך שניתן יהיה להדגים טחינת גרגרי חיטה לקמח. "החזון שלנו היא שהטחנה תפעל באמצעות הרוח, אבל אנחנו בודקים גם אפשרות להוסיף מנגנון חשמלי, כדי שילדים שיבואו מרחוק לא יעמדו מול טחנה שלא עובדת", אומר חיים בירמבוים, המנהל הטכני של קרן ירושלים. *



טחנת הרוח. תשוב לפעול אחרי 150 שנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו