בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | ברק אובמה, זוכרים?

הנשיא האמריקאי מעריך רק כוח: כשמובארק הובס במצרים הוא התנער ממנו במהירות, כשקדאפי ציפצף על הדרישה האמריקאית שיתפטר והמשיך לירות במפגינים, אובמה נסוג. אז למה נתניהו מפחד ממנו?

תגובות

מלחמת האזרחים עודנה משתוללת בלוב, אבל תוצאה אחת שלה כבר התבררה: מועמר קדאפי חשף את חולשתו של ברק אובמה. מנהיג מעצמת העל קרא לשליט לוב ללכת, וקדאפי לא נבהל. הוא הישיר מבטו אל נשיא ארצות הברית, והנשיא מיצמץ והתקפל. כל העולם ראה שקל מאוד להטיף מרחוק לדמוקרטיה ולחירות, והרבה יותר קשה לגבות את המלל בפעולה צבאית נגד רודן אכזרי שטובח באזרחיו. אובמה יכול לדבר ולדבר, וקדאפי ממשיך לירות ולהרוג.

הנחישות של קדאפי הטתה את הכף, לפחות בינתיים, במאבק ההישרדות של שליטי מדינות ערב נגד עמיהם המתקוממים. סעודיה הלכה בעקבותיו ושיגרה צבא לבחריין כדי להציל את שלטון המיעוט הסוני מזעם הרוב השיעי. האמריקאים דרשו רפורמות ופתיחות בבחריין והסעודים כבשו בפועל את האי השכן, שמחובר בגשר לממלכתם. כנראה שאלו את עצמם, מה כבר יוכל אובמה לעשות להם. לשאת עוד נאום?

קדאפי הבוטה תמיד בדק את גבולות הנורמליות בהתנהגות של מדינות ומנהיגים. הוא כבר הראה שאפשר לשרוד שנים בשלטון תחת סנקציות, איומים ואפילו הפצצות אמריקאיות. אין פלא שהחציף פנים לאובמה יותר משליטים אחרים. זה הטבע שלו. אבל גם אישים מנומסים יותר נהגו כמוהו. המזרח התיכון מלא מנהיגים וממשלות, שקיבלו דרישות ותכתיבים מאובמה ופשוט אמרו "שמענו אותך" והמשיכו בשלהם בלי פגע.

איראן קידמה בשנתיים האחרונות את תוכניתה הגרעינית ולא התייחסה כלל לפיתויים ולאזהרות של אובמה. ישראל האטה לזמן מה את הרחבת ההתנחלויות, כי אובמה דרש, ואז חזרה לבנות בשטחים. אובמה רצה לחדש את תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים ושני הצדדים עשו ממנו צחוק, כל צד ותירוציו עמו. אפילו מחמוד עבאס אמר "לא" לאובמה, כשהנשיא הציע לו לוותר על גינוי ההתנחלויות באו"ם תמורת חבילת הטבות ותמריצים. 50 דקות בטלפון, ועבאס לא זז.

הצד הנכון

ההיגיון במדיניות האמריקאית פשוט: אובמה מעריך רק כוח. הוא הולך עם החזקים והתקיפים ובועט בחלשים ובנרפים. חסידיו תמיד ימצאו תירוץ לעמדה הזאת. כשהפגנות האופוזיציה באיראן דוכאו באכזריות אחרי זיוף הבחירות לנשיאות ב-2009, אובמה התנער מהמפגינים ובפועל תמך בנשיא, מחמוד אחמדינג'אד, ובמנהיג הרוחני, עלי חמינאי. הוא העריך כנראה שהמשטר ינצח וקיווה שהנייטרליות שלו תוביל להפשרה ביחסי ארצות הברית ואיראן. הבעיה היתה שהאיראנים הבינו אחרת. הם פירשו את עמדת אובמה כחולשה ולא גילו עניין בהידברות שהציע להם.

במצרים יצאו ההמונים להפגנות רחוב וברגע שחוסני מובארק נחלש והצבא התנער ממנו, אובמה בעט בו בפומבי ומחק 30 שנה של ברית ושיתוף פעולה. חסידי אובמה הסבירו שמובארק היה דיקטטור ובריון והנשיא "התייצב בצד הנכון של ההיסטוריה". כשהתברר שהצבא משתלט על מצרים והמפגינים סולקו מהכיכר, אובמה תמך בגנרלים. החסידים מיהרו לתקן אזימוט ולהסביר שאובמה מקדם יציבות ונוהג באחריות.

קדאפי הבין מזה שאסור להקרין חולשה. אם תיראה חזק, אובמה ייבהל ולא יעשה כלום. מובארק ונשיא תוניסיה המודח, זין אל-עאבדין בן עלי, היססו לירות במפגינים, וסולקו מכיסאותיהם. קדאפי השיב מלחמה ושלטונו ניצל לעת עתה.

מסע הבחירות המוצלח של אובמה לנשיאות ובמרכזו ההבטחה הסוחפת ל"שינוי", עורר ציפיות עצומות. עוד לפני שנכנס לחדר הסגלגל, אובמה נתפש כמנהיג למופת - אברהם לינקולן או פרנקלין רוזוולט במהדורת אינטרנט. הוא קיבל את פרס נובל לשלום על החשבון, בלי שעשה דבר. חסידיו טוענים שבעצם נוכחותו ובעמדות שהציג, הוא עודד את תומכי הדמוקרטיה בעולם הערבי והקטין את הלהבות במזרח התיכון. טענתם לא לגמרי מופרכת. עוד לפני התקוממויות הרחוב בתוניסיה ובמצרים, ממשל אובמה קידם את דרום סודאן לעצמאות. הגבולות בין ישראל לשכניה הרבה יותר שקטים בימי שלטונו, מאשר בתקופותיהם של קודמיו ביל קלינטון וג'ורג' בוש.

ובכל זאת, מאובמה ציפוי למדיניות חוץ אקטיבית יותר, למעורבות אישית שתמס לבבות ותרעיד שליטים. מעריציו ושונאיו גם יחד העריכו שאובמה יכפה על ישראל לצאת מהשטחים ולהקים בהם מדינה פלסטינית. ואכן, אובמה הרחיק לכת מקודמיו והכריז שפתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני הוא אינטרס לאומי של ארה"ב. אבל עשייתו היתה דלה בהרבה מהצהרותיו. למחרת כניסתו לתפקיד הוא מינה את ג'ורג' מיטשל לשליח מיוחד למזרח התיכון. מן הסתם האמין לטענות שהועלו נגד קודמו, שלא מינה שליח נשיאותי לאזור. אובמה ביקש להראות שאיננו בוש, וגייס את הסנאטור לשעבר מיטשל, שתיווך בהצלחה בצפון אירלנד.

אבל הניסיון מאירלנד, שבה כולם מדברים אנגלית ולמדו את שייקספיר וג'יימס ג'ויס, לא התאים למזרח התיכון. כאן זיהו מיד שמיטשל חסר ערך והמשיכו לארח אותו לשיחות סרק, עד שעקבותיו נעלמו. פורמלית הוא עדיין בתפקיד, אבל מזמן הוא לא נראה בירושלים וברמאללה. לפי כל הסימנים, גם אובמה חדל להתעניין בו ובשליחותו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עובד עם וושינגטון דרך יריבו של מיטשל, דניס רוס.

זעם וחרדה

נתניהו מפחד מאובמה. כשנכנס לתפקידו העריך שהנשיא ינסה להפילו מהשלטון. מוראו מהנשיא הביא את נתניהו להקפאת ההתנחלויות בסוף 2009. המורא התפוגג כשהרפובליקאים זכו בבחירות לקונגרס בנובמבר, והתייצבו כמגן מפני לחצי הממשל על ישראל. עמדת הקונגרס, שבה תמכו גם בכירי הסיעה הדמוקרטית, דחפה את אובמה להטיל וטו על גינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון - בניגוד לעמדתו. אבל נתניהו עדיין מודאג. לאחרונה שאל אותו איש ימין ותיק, מדוע יציג בקרוב תוכנית מדינית. "אובמה ייבחר לכהונה שנייה", הסביר נתניהו.

בין המומחים למדיניות חוץ בוושינגטון רווחת הדעה, שאובמה "מתפוצץ מכעס" על נתניהו בשל הקיפאון המדיני מול הפלסטינים. יש מי שמציעים לרתום את הזעם הנשיאותי ואת חרדות נתניהו כמנופים לכפיית הסדר. חסידי הנשיא בתקשורת האמריקאית - רוג'ר כהן מ"ניו יורק טיימס" ודייוויד רמניק מ"ניו יורקר" - קראו לאובמה בשבועיים האחרונים שיציג תוכנית להסדר ישראלי-פלסטיני. כהן הציע שהנשיא יבוא לביקור דרמטי בירושלים וימיס את לב הישראלים. רמניק כתב שאסור לנשיא לפחד מהשדולה למען ישראל, או מאובדן קולות יהודיים בבחירות.

אובמה לא נשמע להם, בינתיים. מאז תבוסת מפלגתו בבחירות לקונגרס, הוא מיתן את האקטיביזם שלו בבית ובחוץ. הוא מעדיף להגיע להסכמות עם הרפובליקאים ולשלוט מהמרכז. מעייניו נתונים לקמפיין לבחירתו מחדש, ובשעה כזאת לא מתקוטטים עם מגזרים ושדולות בעלי עוצמה כמו תומכי ישראל.

גם אם אובמה יפרסם תוכנית להסדר, הצדדים ידחו אותה והוא ייראה שוב כסמרטוט. נראה שהוא ממתין לקרב הדיפלומטי הצפוי בקיץ סביב הכרזת העצמאות הפלסטינית. אז תהיה לאובמה הזדמנות ללחוץ על נתניהו ועבאס, שיהיו זקוקים לתמיכתו. ספק אם ינצל אותה בפתח שנת הבחירות שלו.

ועד שיגיע הקיץ, אובמה יצטרך להתמודד עם גלי המהפכות במזרח התיכון, עם המשטרים שנחושים להישאר על כנם למרות הלחצים מבפנים ומוושינגטון ועם התעקשותו של נתניהו לשלוט בגדה המערבית.

"אנחנו לא רוצים את איראן במרחק 20 קילומטר מאתנו, וזה לא יקרה", הבהיר פקיד סעודי לכתב "וושינגטון פוסט", דייוויד איגנשיוס. כך מנמקים הסעודים את שיגור הצבא לבחריין - וכך בדיוק מסביר נתניהו את דרישתו לשלוט בבקעת הירדן וברכסים שמעליה, שבהם שוכנת ההתנחלות איתמר.



אובמה. הולך עם החזקים ובועט בחלשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו