בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | הפיגוע באיתמר ו"תג המחיר"

"תג מחיר" הפך למטבע לשון שאיש כבר לא מתעכב עליו. כאילו חבורת מתנחלים יוצאת לשופינג

2תגובות

סנובית, מתי בפעם האחרונה ביקרת בשטחים? שאל אותי צלם עיתונות חביב אחד. אמרתי לו שביקרתי בשטחים הרבה יותר מדי. להגנתי אומר שכל ביקורי שם נעשו בעבר במסגרת עבודתי, ורק הביקור האחרון שלי שם, לפני כמה חודשים, נעשה מרצוני, כדי לראות את "הטורבינה האנושית" של דני ורטה, שהוקרן במאהל שהוקם על ידי פלסטינים שגורשו מסוסיא.

באותו ביקור גם נוכחתי לדעת שבכך שאני מנסה בכל כוחי להתעלם מקיומם של נציגי כוחות הרשע, אני מתעלמת מבלי להתכוון מהמצוקה שאנחנו, היהודים, גורמים לפלסטינים בעצם ישיבתנו שם. כך נעלמות מידיעתנו התרחשויות יומיומיות שעניינן אלימות כלפי כפריים, עקירת עצים, הפיכת דוכנים, ידוי אבנים על הסעות של תלמידים פלסטינים ושאר מעדנים שמבשל המוח המתנחלי היצירתי כל כך לתושבים המקוריים של אותם שטחים. מתי בפעם האחרונה שמעתם מישהו מראשי המתנחלים, בין אם הוא מנהיג פוליטי או רוחני או אפילו סתם מתנחל פשוט, קם ומגנה את אלימות המתנחלים?

אולי זה לא השבוע שבו הכי נעים לכתוב על הדברים האלה בגלל הפיגוע באיתמר, אבל מצד שני, כל אחד יודע, בטח כל מתנחל וגם רבים שאינם כאלה, שעכשיו צפויה לנו שרשרת של מעשי נקם מצד המתנחלים בערבים שלא היה להם עצמם שום חלק בפיגוע. כי שם, בהתנחלויות, הוקמו לתחייה חוקי חמורבי, אם כי ייתכן שחמורבי כשלעצמו היה קצת פחות חמור מהמתנחלים. במקום חמורבי הומצאה ההברקה הקופירייטרית "תג מחיר", כאילו לשופינג יוצאים המתנחלים בעקבות כל פיגוע, ולא למסעות חבלה.

גם דני דיין, ראש מועצת יש"ע, יודע בדיוק במה מדובר, אבל כשנשאל במשדר החדשות המיוחד בעקבות הפיגוע באיתמר אם ידוע לו על פעולות הנקם שמתכננים המתנחלים, השיב שלא ידוע לו על פעולות נקם, אבל ידוע לו על פעולות אלימות, ואת האלימות הוא מגנה בכל תוקף. איזו שאלה!

נראה שכל מה שמרגיז את המתנחלים, אפילו קצת, גורם להם לתגובות כמו יריקה (רווח יותר אצל נשים), עקירה (פעילות פתוחה לשני המינים), דריסה, אגרופים, יריות ושריפה (בעיקר לגברים). הקורבנות של אותן פעולות הם תמיד או כמעט תמיד ערבים, אך אין בכוונתי לרמוז שאלימות כלפי נשים או קטינים יהודים נעלמה לחלוטין מתחת לשמי ההתנחלויות.

פעם נסעתי עם מיקי קרצמן להתנחלות תפוח, שהיתה אז ידועה בכך ששוכנים בה מתנחלים אלימים במיוחד וביניהם גם בנו של מאיר כהנא. סילקו אותנו משם ואפילו ירו בעקבותינו באוויר. בעפרה, איים עלי ילד בן 15 לכל היותר בעוזי שבידו כשנודע לו שהגעתי מטעם עיתון שמאלני. פעם אחרת, זרקו בקבוק תבערה לחדר המדרגות בבניין שבו גרתי בירושלים, אבל זה היה משום שכתבתי נגד הפוגרום שעשו תושבי הקטמונים בבית צפאפא בעקבות רצח של שני נערים יהודים שאף אחד מרוצחיהם לא יצא מבית צפאפא. כל זאת למרות שמבלי שנועצו בי קודם נולדתי יהודייה משני הצדדים.

"תג מחיר" הפך למטבע לשון שגור עד כדי כך בפיהם של שדרי רדיו וטלוויזיה, עד שאף פעם אינם מתעכבים כדי לשאול מה עומד מאחורי ההברקה הקופירייטרית הזאת. המשמעות של תג מחיר מעבר ל"נקמת דם" (עניין שאותו אנחנו מגנים בתוקף כשמדובר בריב בין ערבים, אם כי, מצד שני, מה אכפת לנו שיהרגו אחד את השני?) היא התארגנות מחושבת לפוגרום. כן, פוגרום, כמו האלה שבוצעו באופן שיטתי ביהודים לפני שהיתה להם ארץ משלהם, כדי שיוכלו לעשות בעצמם פוגרומים בסילואן או בבילעין או בכיכר. פוגרומים שבסיומם, לאחר שהשוחט שחט החמה זרחה, ורק השמים יוכלו לבקש עלינו רחמים.

אבל השמים לא מבקשים רחמים אף פעם על ילדים פלסטינים, וכשהם מחפשים בהם אל הם מוצאים את הנתיב אל הפיגוע הבא (המחברת מבקשת להתנצל בפני חיים נחמן ביאליק על השפטים שנעשו כאן בשירתו). אולי, חלילה וחס, אפילו כמו הפיגוע באיתמר.

איום ונורא מעבר למילים מה שנעשה באיתמר, ואיום ונורא מה שאנחנו עושים מעשה שגרה לפלסטינים. להם אין תג מחיר שהם יכולים להפעיל כלפינו מבלי שנשלח מיד את חיל האוויר המפואר שלנו כדי שכנפי המטוסים ירעדו רק קצת כשהם מפציצים באופן לא ממש מדויק שכונות שלמות. להם אין גם מערכת משפט שתגן עליהם. מתי בפעם הראשונה או האחרונה שמעתם על פלסטיני שפגע ביהודי ובית המשפט החליט לשלוח אותו לקבל חוות דעת פסיכיאטרית? זה לא קרה משום שבעיני מערכת המשפט של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, העובדה שאתה פלסטיני הופכת אותך לחסר נפש בכלל.

ובאיזו מדינה מתוקנת אחרת בעולם יכול היה לקרות מקרה שבו ארבעה צעירים יהודים (שניים מתנחלים), תופסים בכיכר העיר בירושלים צעיר ערבי שהולך שם לתומו עם חבר ושוחטים אותו בתער, ואילו הפרקליטה הרחמנית מירושלים מחליטה להעמיד רק אחד מהם לדין ובאשמת הריגה בלבד? וזאת למרות שבוצע כאן רצח בדם קר שכל הארבעה לקחו בו חלק, גם אם רק אחד מהם שחט? הנרצח נראה להם מאיים משום שהחזיק ביד כפית. מאיים לעשות מה? לשבור את הדיאטה? או פשוט משום שכל פלסטיני באשר הוא נחשב עכשיו למאיים, ולכן חשוף לרצח על בסיס של הגנה עצמית, כלומר הריגה?

לאף אחד אין ספק שהרוצח או הרוצחים באיתמר יישפטו בכל חומרת הדין, משפחותיהם ובתיהם ייהרסו, ולעונש הקולקטיבי שאנחנו מפעילים בשטחים יתווסף גם "תג מחיר". אבל נקמת דם צעיר פלסטיני? אל נתפלא אם בסופו של דבר לנקמה מהסוג הזה תהיה צורה של נקמת השטן.

neril@haaretz.co.il



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו