בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעידת האדמה ביפאן: יש סיבה לדאגה בישראל

יפאן התכוננה מצוין לרעשי אדמה, אבל לא היתה חסינה לפגיעת צונאמי-על ולתקלות בכורים גרעיניים. די בלקח הזה למחוק את הזחיחות מפניהם של אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל. הבעיה: גם היא לא ממהרת להכפיף את עצמה לרשות החירום הלאומית - שאמורה לתאם את פעילות זרועות ההצלה בשעת מבחן

תגובות

נסים בן-שטרית, קצין המינהלה הצעיר והתכליתי בשגרירות ישראל בוושינגטון, נשלח בקיץ 1985 לימים אחדים למקסיקו סיטי, להקים תחנת קשר בשגרירות הישראלית שם. ב-19 בספטמבר, בשבע ו-19 דקות בבוקר, התעורר במלונו מרעידת אדמה בעוצמה של 8.1 בסולם ריכטר. הכל סביבו חישב להישבר, חפצים מתעופפים חלפו ליד ראשו. בעור שיניו נמלט אל ההרס ברחובות. יותר מ-400 בניינים בבירת מקסיקו התמוטטו ביומיים של רעידות. אף שמרכז הרעש היה באוקיינוס השקט, כ-350 קילומטרים משם, נהרגו - בעיקר בעיר - יותר מ-10,000 מקסיקאים.

עם השנים היה בן-שטרית למשנה למנכ"ל משרד החוץ. בספטמבר 2007 הגיע לטוקיו, כשגריר ישראל שם, ובמהרה ניכרה השפעתו ההרסנית: השלטון, שנודע עד אז ביציבותו, התחיל להתערער. ארבעה ראשי ממשלה באו והלכו.

ביום שישי שעבר, אחר הצהריים, חווה בן-שטרית רעש נוסף, אחד מרבים. באותו סוף שבוע לבדו התנסה בכ-30 רעשים. המכון היפאני ליחסים בינלאומיים (JIIA) כינס שגרירים זרים ואורחים נוספים לוועידה בסוגיית התהפוכות במזרח התיכון. הקרואים, בהם עמיתו המצרי של בן-שטרית, וליד מחמוד עבד אל-נאצר, התאספו במלון הפאר אוקורה, מול שגרירות ארצות הברית. זה מלון הדגל של רשת אוקורה, שגאוותו על עיסוקו בצדקה. רק לפני שבועיים ביקש המלון מאורחיו לתרום למען נפגעי הרעש בניו זילנד. ברבע לשלוש, לערך, ניגש לדוכן המרצים מומחה מקומי לענייני האזור.

המרצה פתח בקלישאה. "על המזרח התיכון עוברת רעידת אדמה", אמר. בו ברגע, ב-14:46, רעדה האדמה, רעידה שכמותה לא חשו המקומיים מעולם. הקהל התפזר במורד המדרגות והמאבטחים הבהילו את בן-שטרית החוצה, לרחוב. משם מיהרו, בתוך כ-20 דקות, לשגרירות ישראל, בניין של ארבע קומות שצמוד אליו בית השגריר (שלוש קומות).

שום בניין - לא המלון, לא השגרירות, לא רבבות המבנים האחרים בבירה - לא התמוטט ברעש הגדול של 11 במארס 2011. במלחמת העולם השנייה, בהפצצה הנוראה של 10 במארס 1945, נחרב רבע מטוקיו ונהרגו כ-100 אלף איש - יותר ממספר ההרוגים בהירושימה ובנגסאקי לאחר שפגעו בהן פצצות האטום (בהמשך, בהצטבר הנזק ההדרגתי הממאיר, הוכפל מספר החללים בשתי הערים). 330 מפציצים אמריקאיים החריבו בפצצות תבערה רבע מיליון מבנים. היפאנים, כדרכם היסודית, למדו את הלקח ועברו לבנות בפלדה, בזכוכית ובבטון. הקפדתם על תקני בנייה מחמירים השתלמה, אבל הכזיב תקן ההתגוננות מפני נחשולי הצונאמי - גלים של עשרה מטרים הכריעו קירות של שישה מטרים. יתרונם על מקסיקו או האיטי, במאזן הקדמה מול הנחשלות, היה כלא היה.

שלשום חבטו בטוקיו עוד שתי רעידות אדמה חזקות. בשנייה אבד ארעית החיבור לאינטרנט, אם כי לא לטלפון. אבד גם האמון המסויג בגילוי הלב של השלטונות. אם ישראל תחליט שרמת הקרינה מסוכנת מדי, יתפנו גם בן-שטרית ושני עמיתיו, שנותרו מאחור בעת ששבעת השליחים הנוספים ומשפחותיהם יצאו מהמדינה. לא מוכרחים לטוס: נסיעה מערבה, בואכה אוסקה, מוציאה מטווח הסכנה; דווקא הירושימה בטוחה עכשיו. אם אין די בכך, קצת הלאה משם, בשימונוסקי, אפשר להפליג במעבורת לנמל בוסאן בדרום קוריאה.

תשע נקודות

יפאן, מתברר, התכוננה היטב למלחמה הקודמת. היא הצליחה לעמוד ברעשים. זה לא חיסן אותה מפני כישלון בהתגוננות מפני צונאמי-על ותקלות בכורים הגרעיניים. הלקח הזה צריך למחות את הזחיחות הבוטחת מעל פניהם של אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל, הנוהגים כל השנים כאילו בבעלותם לא רק סודות, אלא גם ידע - כולל ידע העתיד.

באתר הוועדה לאנרגיה אטומית מתפרסמות תשע נקודות האמורות להוכיח שכורי המחקר הישראליים (דימונה ונחל שורק) עמידים לנזקים אפשריים של רעידת אדמה. הכור בדימונה, למשל, תוכנן מראש והוקם "במרחק סביר מכל יישוב בנגב ולפי אותו עיקרון גם לא נבנו יישובים בקרבתו". שורות המחץ קובעות כי "בכל ההיסטוריה של תפעול כורים גרעיניים בעולם לא גרמו רעידות אדמה לנזקים שהביאו להרס כור או לפיזור חומר רדיואקטיבי ממנו, עקב נזקי רעש. רישוי כורים נועד למנוע מראש הקמת כור בקרבה למקור לרעידות אדמה. מקומם ומגוחך במיוחד כל ניסיון להשוות בין תג"ר - תחנת כוח גרעינית - צ'רנוביל לבין כורי המחקר הישראליים, הקטנים ממנה בהספקם ובגודלם. בנוסף, אסון צ'רנוביל אירע עקב טעות אנוש ולא בגלל רעידת אדמה".

גם לאחר פוקושימה ושאר כורי יפאן, אחייניו החורגים של צ'רנוביל, טרם עודכנה ההתחייבות "כאן זה לא יקרה", כאילו ישראל פטורה מגחמותיו של הגורם האנושי. המציאות, כמובן, מדאיגה יותר: אם זה קרה שם, במדינה של סדר ותקנון, על אחת כמה וכמה שזה עלול לקרות כאן.

ב-2009 ביקר ביפאן צוות של רשות החירום הלאומית (רח"ל) ובראשו שאלתיאל לביא, ראש יחידת המערכות האזרחיות והתשתיות ובעבר מבכירי משק לשעת חירום, מל"ח. עם הקמת רח"ל התקפל מל"ח לתוכה. ראש רח"ל, זאב צוק-רם, יצא ליפאן לאחר הרעש הגדול בקובה ב-1995. הוא היה אז קצין האג"ם של פיקוד העורף. בשני המקרים למדו הצוותים ביפאן לקחים מקצועיים חשובים, אבל הלקח החשוב ביותר הוא פנימי: רח"ל אינה מסוגלת להגן על עצמה מפני החזק בגורמים שהיא אמורה לתאם, פיקוד העורף של צה"ל.

מה שמתרחש במערכת הממלכתית בתריסר השנים שעברו מאז כינון המועצה לביטחון לאומי (עכשיו המטה לביטחון לאומי), המל"ל, חוזר בשלוש השנים האחרונות במהדורת רח"ל. ראשי הממשלה ושרי הביטחון נרתעים מהפעלת סמכותם לטובת גופי המטה שלהם, המתמודדים עם ארגוני ביצוע מבוססים וכוחניים. התוצאה היא שהחברה להגנה מהטבע, הנחוצה לישראל, טרם קמה.

שני אדונים

פיקוד העורף כפוף לשני אדונים - שר הביטחון והרמטכ"ל. גם כאשר המחלוקת היא מוסדית (עמיר פרץ מול דן חלוץ, לבנון 2006) ולא אישית (אהוד ברק נגד גבי אשכנזי), שרשרת הפיקוד עקומה עד שבורה. שר הביטחון עסוק מדי ומאציל את סמכויותיו לסגנו, תחילה אפרים סנה ואחר כך מתן וילנאי. עם הקמת סיעת עצמאות ואתה "המשרד להגנת העורף", בראשות וילנאי אך בתוך משרד הביטחון, נוצרה בעיה משפטית - שר (ברק) אינו יכול להאציל דרך קבע את סמכויותיו לשר אחר (וילנאי). מצב זה מגביר את כוחו של אלוף פיקוד העורף.

האלוף הנוכחי, יאיר גולן, יעבור בקיץ לתפקיד בכיר יותר, אלוף פיקוד הצפון. עד אז הוא מסוכסך עם צוק-רם. לצוק-רם שתי מגבלות צבאיות. הוא רק תת אלוף במילואים, לעומת האלופים וילנאי וגולן, והוא רק יוצא מערכים משניים בצה"ל - הנ"מ ופיקוד העורף - שם סיים את שירות הקבע שלו ושם הוא מוצב במילואים, כראש המטה. וילנאי וגולן הם צנחנים, כל אחד מהם מהבולטים בדורו, ויש להם שפה משותפת, אדומת כומתה. סגן הרמטכ"ל שחזר מהמילואים, האלוף יאיר נווה, הוא ידידו של צוק-רם. כאזרח שהיה אלוף פיקוד העורף, כתב נווה עבודות לרח"ל. במלחמה סביר שסגן הרמטכ"ל יעסוק בעורף בעוד הרמטכ"ל טרוד בחזית; אבל נווה נזהר שלא להכניס את ראשו לאש הזאת.

צוק-רם וגולן התעמתו בסוגיות שונות, אחת מהן רדיו-אקטיבית (באיזה רדיו ידברו כל גופי הביטחון וההצלה), האחרת היא קישור עם הרשויות המקומיות. החוק הסמיך את רח"ל לעסוק בכך, אבל פיקוד העורף מעדיף לעשות זאת בעצמו, באמצעות יחידות הקישור לראשי העיריות והמועצות. בסוגיית הרדיו נטה אגף התקשוב בצה"ל לטובת רח"ל. וילנאי החליט לפתור את הסכסוך באמצעות הדחת צוק-רם ומינוי ראש רח"ל חדש, שיהיה למעשה מנכ"ל המשרד להגנת העורף. אף שההדחה נבלמה בוועדת החוץ והביטחון, בראשות יריב ותיק של וילנאי, שאול מופז, החליט צוק-רם שאינו רוצה להישאר בתפקיד באופן כפוי. הוא יפרוש באוגוסט, לאחר התרגיל השנתי "נקודת מפנה".

התרגילים, משחקי המלחמה ומשחקי המנהלים של רח"ל, פיקוד העורף, המשטרה והרשויות המקומיות מעוררים חלחלה. כולם מתארים אפר"ן - אירוע פתאומי רב-נפגעים, מעין יום כיפור של הטבע הנדחס לעשרות שניות של צרה גדולה ואחריה ימים ושבועות ארוכים של פינוי, שיקום וטיפול ברבבות פצועים ובמאות אלפי עקורים. נערכים גם לפליטת זיהום גרעיני, מאונייה (תרחיש "שרביטן מצוי") או ממתקן יבשתי ("פרילנדו"); אבל האסונות הגרעיניים הקשים הם באחריותם הבלעדית של הוועדה לאנרגיה אטומית והאגף לאמצעים מיוחדים במשרד הביטחון, וההכנות לקראתם חשאיות.

באחד התרחישים על רעידות אדמה מהשנים האחרונות דובר על 16 אלף הרוגים. באחר, שהוגבל למוקד רעידה בדרום לבנון (7 בסולם ריכטר) ולנזקים קשים בקו חיפה-עפולה-טבריה, על 2,400 הרוגים. יוקמו חמש תר"ח - תחנות ריכוז חללים - וכל אחת מהן תוכל לקלוט עד 1,500 גופות, ש"יקוררו ולא יוקפאו". צפויה ביזה.

בלי פאניקה!

התרחישים הישראליים מתייחסים גם לבעיות שאינן ידועות ביפאן. למשל, פלסטינים עלולים לנהור פנימה מהשטחים, מפני שהגדר תתמוטט וכוחות הצבא יהיו עסוקים בטיפול בתוצאות האסון. המזון שייאגר בכל אס"ל, אתר סיוע לאוכלוסייה, שיחולק "ברמת הישרדות, 800 עד 1,200 קלוריות ביום לאיש", יהיה כשר בלבד.

בהרצאה על אסונות ומצבי חירום שנשא באוניברסיטת חיפה, אמר יאיר גולן, שהסתמך גם על ניסיון ההתמודדות עם טילי הסקאד במלחמת 1991: "אין סיבה שתהיה פאניקה. התנהלותם של אנשים, כפרטים, אינה פחות טובה מהתנהלות מקבלי ההחלטות בדרג הלאומי. יהיו רגעים קשים, הסבל אולי לא יהיה קטן, אבל המרחק עצום בין זה לבין אובדן עשתונות, אובדן שליטה וחוסר תפקוד".

הערכה שקולה או משאלת לב? המאזן נוטה לחשש שמערכות השלטון - במישור המקומי וברמה הארצית - לא יהיו די מתואמות. כשבניין נפגע ומאיים להתמוטט בגלל פיצוץ או רעידת אדמה, האחריות לטיפול בו נופלת על הכבאים, אם אינו נופל, ועל פיקוד העורף מרגע קריסתו. הקמתו המחודשת של מערך הכיבוי וההצלה, בראשות ניצב שחר איילון ובמסגרת המשרד לביטחון הפנים, נראית כהזדמנות לאיחוד כל הגורמים תחת כנפיה של רשות ממשלתית אחת. אבל צה"ל אינו ממהר לוותר על פיקוד העורף, או למקם אותו במשרד הביטחון, בדומה לגופים צבאיים למחצה - מתאם הפעולות בשטחים ומינהל המחקר, הפיתוח וארגון התשתית (מפא"ת).

ואולי האופי הלאומי חשוב מהמתווה הארגוני. כך, בוודאי, זה נראה מבחוץ. אחד מידידיו היפאנים של השגריר בן-שטרית הוא איש קולנוע מרכזי, שהיה בין השותפים ליצירת "פרידות" - הזוכה באוסקר לסרט הזר לפני שנתיים. להפתעת בן-שטרית, אמר לו ידידו, כטוב לבו בסאקי, שמתחרהו הישראלי, "ואלס עם באשיר", היה ראוי יותר לפרס. בן-שטרית שמח - עד שהתברר לו, בשיחה על מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, שהקולנוען היפאני קצת החמיץ את העוקץ ולא הבחין בין צה"ל לבין הפלנגות. כל לובשי המדים הללו, הישראלים ובעלי בריתם, נראו לו דומים, כמו יפאנים בעיני ישראלים. *



אשה יפאנית נבדקת במונה גייגר, מחשש שנפגעה מקרינה. משחקי המלחמה של רשות החירום הלאומית מעוררים חלחלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו