בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים אורון עוזב את הכנסת ועוצר לסכם. ראיון

אחרי 23 שנים בכנסת ישראל שבהן ראה את כולם, שמע את כולם והיה מקובל על כולם, חיים (ג'ומס) אורון, פורש לחיי הקיבוץ. רגע לפני שהוא זוכה לשלל המחמאות והנשיקות המתחייב הוא מתפנה לסכם, באופן מאוד לא חיים אורוני, קריירה ותקופה שתמציתן היא משל על החיים שלנו כאן בעת הזאת בארץ ישראל

תגובות

יש לילות שבהם ח"כ חיים (ג'ומס) אורון מתהפך על יצועו. מה שמדריך את מנוחתו של הפרלמנטר הוותיק ומקשה על עיניו להיעצם הוא העובדה שאהוד ברק הוא שר הביטחון של מדינת ישראל. "אני מודה, ואני לא אומר את זה בקלות, שאני לא ישן בשקט כשאני יודע שענייני הביטחון במדינת ישראל מופקדים בידיו של ברק", אומר אורון, המאופק בדרך כלל, בטון מוטרד מאוד.

בקרב חבריו למליאה, נחשב אורון לחבר הכנסת הסולידי והרגוע מכולם. "אם היית נגר", אמר לו פעם אחד מחבריו, "היית מעצב רק רהיטים עגולים", בפרפראזה על נטייתו של אורון להחליק דברים, לא לומר דברים מוחצים, לחוס גם על אלה שראויים לעתים לפגיעה ארטילרית ישירה. מזגו הנוח, אופיו המיושב, ורדיפתו אחר מוצא של פשרה (שנים שימש כמתווך בין יוסי שריד לשולמית אלוני המסוכסכים), הפכו אותו בשני העשורים האחרונים לחבר הכנסת האהוד והמקובל ביותר על יושבי המשכן, גם על יריביו האידיאולוגיים. קשה למצוא, גם לאחר חיפוש מדוקדק בארכיון, התבטאויות חריפות ונוטפות ארס מצדו כמו גם נאצות או עלבונות פוגעניים שהוטחו בו. בדיוק מהסיבה הזאת יש להטות אוזן ולהתייחס ברצינות של ממש להערות האזהרה שאורון בוחר להשמיע כאן, רגע לפני שהוא עוזב את הכנסת, כלפי מי שיושב עם אצבעותיו הקצרות על הכפתורים הרגישים ביותר. לדעת אורון, ברק הוא "האדם המסוכן ביותר בישראל".

מדוע אהוד ברק כה מסוכן בעיניך?

"אני לא מאמין באישיות מפוצלת. אני מתקשה לקבל את המציאות שבה אדם מקבל בתחום הגלוי, הנראה לעין, רצף של החלטות שגויות, שגורמות נזקים מאוד-מאוד גדולים, ופתאום בתחום הביטחוני, הסמוי מהעין בחלקו, הוא שוקל את הדברים אחרת ומגיע להחלטות נכונות רק כי הוא 'מר ביטחון'. שאלתי את האנשים שעבדו עם ברק 26 שעות ביממה, 'תגידו, מה קרה לו?' וזכיתי לתשובות מאוד-מאוד קשות. במקרה הטוב הם לא יודעים להסביר, ובמקרה הרע הם מספקים לי תשובות שבאמת עדיף שלא לפרט את תוכנן. אלה תשובות מהתחום הפסיכולוגיסטי".

מה אתה חושב על המאבק שהוא ניהל נגד הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי?

"ברק התנהג בצורה נוראה. עם כל הכבוד, הוא פה השר הממונה. ואם הוא באמת חשב שלרמטכ"ל יש פגם ערכי, מקצועי, או משפטי, למה הוא לא העיף אותו? למה הוא לא הציג את הטענות המלאות שלו בפני הציבור?"

ואתה מאמין להאשמות ברק כלפי אשכנזי?

"לא. אני לא מאמין לברק".

נניח לרגע את ענייני הביטחון. מה אחריותו של ברק למצב השמאל הישראלי, לדעתך?

"אהוד ברק הוא האיש שנתן את המכה הגדולה ביותר לשמאל כאשר קיבע בתודעה הציבורית את היעדרו של הפרטנר הפלסטיני. הוא קבע שאין פרטנר ועסק בחיסולו של הפרטנר הזה, מאז שהוא לא הצליח להגיע להסדר בוועידת קמפ דיוויד. הוא עשה טעויות: דחף את הפלסטינים לתוך משא ומתן בלי הכנה ועם רצון לחצות את פני התהום בשני צעדים מהירים - מה שהיה אז בלתי אפשרי, ואחר כך קבע שאין עם מי לדבר. מאז הוא פועל כך: 'אם אני לא הצלחתי, אף אחד לא יצליח'. גם במשא ומתן עם סוריה הוא היה במצב של 'הושט היד וגע בם', והוא לא הושיט את היד".

ברק דווקא טוען כי בשבתו כשר הביטחון בממשלות אולמרט ונתניהו הוא היה הגורם האקטיבי בקידום השלום.

"פעם נכנסתי ללשכתו של אולמרט, ואמרתי לו: 'אתמול קיבלת ידיעה שמדינה ערבית השיגה פצצת אטום, מה אתה עושה?' ואז הוא אומר לי, 'נו, אתה יודע בדיוק מה אני עושה במצב כזה'. הפניתי את תשומת לבו לעובדה שסרי נוסייבה, ששנים תמך ברעיון שתי המדינות לשני העמים, הודיע שהוא התייאש מחזון שתי המדינות. אמרתי לאולמרט: 'אני מכיר את נוסייבה, פגשתי אותו פעמים רבות, אם הוא התייאש זה גרוע יותר מפצצת אטום בידי מדינה ערבית'. אולמרט אמר לי: 'אני יודע. לך תדבר עם ברק'. הוא זיהה אז את ברק כמי שמפריע לקדם את תהליך השלום. בתקופה שאולמרט ניסה לקדם את המשא ומתן, היה מתח קבוע בין מה שהתנהל בחדרים הסגורים לבין מה שקרה בשטח עצמו. מי שהיה אחראי על חדרי המשא ומתן היה אולמרט ומי שהיה אחראי על השטח היה ברק. ובשטח לא הורידו מחסומים ולא פעלו להורדת המתח. תראה מה קורה בהקשר זה בממשלת נתניהו. זו ממש עורמתה של ההיסטוריה. דווקא בממשלה הזאת חל שינוי ביחסו של צה"ל לפלסטינים, אבל זה שינוי שצמח מלמטה ממפקדים מקומיים, ולא מלשכת שר הביטחון".

משהו אחר ואפל

אורון נדהם לנוכח הפליק-פלאק של ברק שהבטיח לבוחריו אחרי הבחירות לשבת באופוזיציה ורגע אחרי ההבטחה רץ להסתופף בחיקם של נתניהו וליברמן, כמו גם מהפרישה החסמבאית שלו מראשות מפלגת העבודה: "ההישג הענק של פיצול מפלגת העבודה, שאגב, אני שמח שהוא התרחש, נגמר בזה שעכשיו ליברמן מחזיק את כל המפתחות לקיום הממשלה. ברק נתן לליברמן את הלגיטימציה, כמו גם העבודה בראשות עמיר פרץ שישבה איתו באותה קואליציה בממשלת אולמרט".

ולאן ליברמן רוצה לקחת אותנו?

"ליברמן מפחיד אותי. מה שאני רואה מפחיד אותי, ועוד יותר מפחיד אותי מה שאני לא רואה. הוא מוביל מהלכים שהכיוון שלהם הוא פשיזציה מתוכננת. הדמוקרטיה היא לא דבר מובן מאליו, וליברמן מוליך מהלכים שבסופו של דבר, אם הם יתגשמו, זו תהיה דמוקרטיה כזאת, שאנשים כמוני מאוד-מאוד יתקשו לחיות בה. הקומבינציה המפחידה של מקרתיזם ובולשביזם, עלולה להיות בסוף תוצרת כחול-לבן. קיים איום מתמשך ושבועי בכנסת שמורכב מדברים דרמטיים, חוקי הנאמנות, ועדות הקבלה ליישובים וכו', ומכאלה שהם לכאורה פחות דרמטיים.

"למשל לקחת את הפנסיה מעזמי בשארה: לא לוקחים את הפנסיה ממשה קצב, לא לוקחים את הפנסיה ממי שרצח את שלושת ילדיו, אבל כיוון שבשארה הוא ערבי, בואו ניקח לו את הפנסיה. ואני חושב שאסור לקחת לו את הפנסיה! זו זכות מוקנית. רק בשבוע החולף עברו בקריאה ראשונה שתי הצעת חוק של ח"כים מישראל ביתנו, שתישלל אזרחות ממי שהיה מעורב בפעילות טרור. אתה מבין? מי שרצח את ארבעת ילדיו או את ראש הממשלה לא תישלל אזרחותו, אלא רק ממי שהורשע בעבירות טרור. זה סולם ערכים מעוות. בכלל, בהרבה מקומות בהיסטוריה, המעבר בין משטר דמוקרטי למשהו אחר ואפל, לא מתרחש בבת אחת אלא הוא תהליך שרק בדיעבד אתה יודע שמשהו נורא קרה".

יכול להיות שעוד שנה כזאת נהיה כבר במקום הזה?

"נכון, כי השנתיים האחרונות היו האינטנסיביות ביותר בהקשר זה, והתחושה החזקה היא שהכל נעשה בכוונת מכוון מצד ליברמן וישראל ביתנו וקבוצת ח"כים נוספת מהליכוד. עוד מעט תהיה הצעת חוק שתציע שהכנסת תוכל לסלק מי מחבריה ברוב - את חנין זועבי למשל, שבעיני יש לה זכות מלאה להיות בכנסת".

ברק וחבריו למפלגת העבודה סייעו לכם להתמודד עם היוזמות מבית המדרש של ישראל ביתנו?

"היו אינסוף הצבעות מאוד דרמטיות שהם פשוט לא היו בהן, חלקן היו מאבק נגד הצעות מטורפות ממש. מבחינה זו, אחריותו של ברק גדולה מאחריותו של נתניהו, ואלה שעזרו לברק לקיים את הקואליציה הזאת עד עתה, אלה שהיו בממשלה ובכנסת, מלבד הארבעה שפרשו, נושאים באחריות היסטורית למצבו של השמאל הישראלי ולמצבה של מדינת ישראל. מחקרים שלמים כבר נכתבו על אחריותו של העומד מן הצד ושותק, אל מול מחזות מהסוג הזה".

בשבוע הבא יפרוש אורון מהכנסת לאחר 23 שנים של פעילות ענפה. במשך שנים רבות הוא שימש כמספר 2 במרצ, תפור על פי הזמנה של חייט לונדוני בעל ידי אמן - איש הגון, ערכי וחרוץ מאוד ששריד וביילין יכלו להפנות לו את גבם מבלי לחשוש שהפגיון יינעץ בו. "אפשר לתת בו אמון מוחלט", אומר עליו שריד. "ג'ומס אמר לי בעצמו שאחד ההבדלים בינינו הוא שלי היה את ג'ומס כמספר 2 ואילו לו לא היה אחד כזה". ערב הבחירות ב-2009 ואחרי שאישים שונים ובהם שולמית אלוני וחברו הקרוב הסופר עמוס עוז הפעילו עליו לחץ כבד, הוא התמודד על הנהגת מרצ וזכה בה בקלות. "לא רציתי להתמודד לאורך השנים. לא היו לי אספירציות. זו ללא ספק סוג של חולשה. לא חשבתי שבכל מקום שבו אתה נמצא, אתה צריך להיות נומרו אונו ולא רציתי להיות כזה", הוא אומר.

אלא שדווקא אורון, בשבתו כיו"ר מרצ, הזה ערב הבחירות האחרונות את הקמתה של תנועה רחבה סוציאל-דמוקרטית שהיתה אמורה להפוך לתנועת השמאל הבולטת בישראל. "מפלגת העבודה מתה", הכריז אז עמוס עוז בפתוס. הסקרים הבטיחו זינוק במנדטים, התקוות נסקו, אבל כשהקלפיות נפתחו התברר כי ההשקעה של אורון הניבה תשואה עלובה, משפילה כמעט, לבטח מעציבה עבור היוזמה ועבור מי בשמאל שהאמין שהיא יכולה להפוך לשחקן מרכזי בשדה הפוליטי החדש שנשלט על ידי הימין ועל ידי מפלגת המרכז הגדולה, קדימה - שלושה מושבים בלבד בכנסת, היה היבול.

חלק ממבקריו תולים את אחת הסיבות להיחלשותה הגדולה של מרצ בבחירות האחרונות באופיו של האיש שעמד בראשה. בתפקיד הזה, כך הם אומרים, צריך להחזיק אדם יצרי, בעל אופי פוליטי שנוי במחלוקת ולשון מושחזת, ארסית וחלקה. כזה שזוכה למאות מכתבי שטנה ולאבטחה צמודה ולא לחיבוק חם מכל קצוות הכנסת. כזה שיכול להצית את מחנה התומכים שלו ולא להרדים אותו באמירות אמביוולנטיות ובטון פושר. "זה נכון שאני פחות מושחז, ואני מודע לחלוטין לעובדה שרוב חברי הכנסת מחמיאים לי, מכבדים אותי וכו' וכו', וגם שיש לזה מחירים", מודה אורון, בנימה מהורהרת. "אחרי שולמית אלוני, יוסי שריד ויוסי ביילין חשבתי שאני אביא אופי שונה לכיסא הזה. בהחלט יכול להיות שאי-ההצלחה של מרצ בבחירות האחרונות קשור גם בעובדה שעמדתי בראשה".

דרעי או אנחנו

חרף הכישלון בבחירות הקודמות, אורון עמל גם עכשיו במלוא המרץ לנסות לקומם את החזית הסוציאל-דמוקרטית שתשתרע במרחב המתכווץ שבין קדימה לחד"ש. בחודשים האחרונים נפגש אורון עם עמרם מצנע, שלי יחימוביץ' (שאמרה לו לא), עמיר פרץ ושאר שאריותיה המצטמקות של מפלגת העבודה, כמו גם עם אלדד יניב מהשמאל הלאומי הטרי, עם הירוקים ועם אחרים, בניסיון להטליא מחדש את השמיכה המתקצרת שמצליחה היום לכסות בקושי את כף הרגל של ליברמן. הוא מתכוון להמשיך לפעול בנושא עוד כמה חודשים.

התרסקת כבר עם הרעיון הזה בעבר, מדוע אתה חוזר עליו?

"רק היום שאלו אותי שני אנשים, 'תגיד, מה יהיה בבחירות הבאות? יהיה לנו בעד מי להצביע?' אלה אנשים שאומרים, 'אני לא רוצה להצביע למפלגה של ארבעה-חמישה מנדטים'. אני בראש שלכם, אני חושב כמותכם. אני מזהה רצון עצום לקומם חזית כזאת ואני חושב שגם צריך קצת לאנוס את השחקנים. זו האופציה האמיתית היחידה להיווצרותו של גוש חוסם, כמו שרבין הצליח להקים לאחר בחירות 92'. שריד, אלוני, ביילין, יאיר צבן, זאב שטרנהל עמוס עוז ואחרים, הביעו כולם את תמיכתם ברעיון הזה".

אבל נדמה שברגע ששלי יחימוביץ' מתנגדת לעניין, סיכוייו קטנים בצורה משמעותית מאוד.

"שלי יחימוביץ' רוצה להקים מחדש את מפלגת העבודה. אני חושב שהיא תהיה יותר דומה ל'עם אחד' מאשר למפלגת העבודה. אני לא מקבל את חלוקת הדברים של יחימוביץ' שלפיה הנושא המדיני והנושא הדמוקרטי הם בדרגת חשיבות פחותה מהנושא החברתי. אני חושב שזו עמדה שגויה. אני אפילו לא רוצה לעשות ניתוח מאיזה מקום היא באה. אני לא יודע מה זה סוציאל-דמוקרט שמאוד רגיש למצוקות ולעוני של בני עמו, אבל לא רגיש באותה מידה לעוני של מי שגר קילומטר מפה בשטחים הכבושים. מרצ יכולה להתייצב למערכת הבחירות, והיא תעשה את זה, אבל אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ אפשרי שבבחירות הבאות תופיע רשימה אחת, ברית שתשנה את מערך הכוחות הפוליטי בארץ. ולדעתי מי שיהיה אחראי לעובדה שמסגרת כזאת לא תוקם, לוקח על עצמו אחריות היסטורית, גם למה שיקרה לשמאל, וגם למה שיקרה למדינה בעתיד".

מה עם דב חנין? אתה מוכן שיהיה בגוש הזה אדם שלא מאמין בקונספט הציוני שלך וביום הזיכרון?

"כן. אין לי בעיה. הפרופיל של המפלגה לא יהיה ברוחו של חנין. המהות של החזית הזאת היא ביכולת שלה להכיל ניגודים. ככלל, המסגרת הזאת אמורה להיות לשון המאזניים בבחירות הבאות, במקום למשל שאריה דרעי ימלא את התפקיד הזה. כיוון שאם לא יהיה גורם משמאלה לקדימה, תקום ממשלת אחדות בין נתניהו ללבני, כשדרעי הוא השושבין או הרבה יותר גרוע מזה: ששניהם, לבני ונתניהו, ינהלו תחרות על לבו של ליברמן".

כלומר, בסוף היום המטרה שלכם היא ליצור גוש חוסם משמאל לממשלה בראשות לבני. האם לבני מצוידת באמות המידה, חוט השדרה, הניסיון וסדר היום הנדרשים לתפקיד ראש ממשלה?

"בין המועמדים הקיימים, היא הראויה ביותר".

קו טלפון מוצפן

ב-29 בדצמבר 2008, בשעה 2 וחצי לפנות בוקר, נשמעו נקישות רכות על דלת דירתם של אורון ורעייתו נילי בקיבוץ להב. כשאורון פתח את הדלת בירך אותו האורח הלילי לשלום, התנצל על השעה המאוחרת והגיש לאורון טלפון נייד מאובטח. ביום שלפני הביקור המוזר הזה, פתח צה"ל במבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה, מבצע שקיבל את השם המקורי עופרת יצוקה, ברוח חג האורים שנחגג באותם ימים.

אורון, שתמך בשלביה הראשונים של המתקפה על עזה, נטל מהשליח את הטלפון הנייד. מהעבר השני של הקו נשמע קולו של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. "הוא ביקש לעדכן אותי במהלכים הבאים של המבצע", מגלה אורון. הנה לכם, אפיזודה שנושאת בחובה שיעור קטן על סגנונו של אורון. קשה לדמיין את שולמית אלוני מנהלת שיחה דיסקרטית עם מנחם בגין ביומה הראשון של מלחמת לבנון הראשונה. קשה עוד יותר לדמיין את יוסי שריד מתעורר טרוף שינה בפיג'מה כדי לקבל דיווחים חשאיים מאריאל שרון באמצעות טלפון מוצפן.

אבל אורון הוא איש רב סתירות, כמו בתי הגידול שבהם צמח: השומר הצעיר ומפ"ם. בתי גידול שלפני 48' צדדו במדינה דו-לאומית והפכו בחלקם לאקטיביסטיים ולאומיים אחרי מלחמת ששת הימים. בתי גידול שביקשו להכיל את כל הניגודים האפשריים: הסוציאליזם והלאומיות, הפשרנות והפטריוטיזם. אורון הוא תוצר מובהק של המקום שבו צמח: הוא גם החבר הישראלי הקרוב ביותר של מנהיג התנזים הכלוא מרואן ברגותי וגם אב לשני קצינים בכירים בחיל האוויר, אותו חיל שאמון על ההפצצות והחיסולים באמצעות טילים מונחים.

הוא תמך במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה, אבל הוא יורק על הטלוויזיה כשהוא רואה התעללות בפלסטיני. הוא הוביל את מרצ לתמיכה באריאל שרון, תמיכה פוליטית שאיפשרה למעשה את ההתנתקות, ורגע אחרי ההצבעה התייפח בין זרועותיו של ח"כ צבי הנדל מגוש קטיף. יש לו בטן מלאה על הח"כים הערבים שמתבטלים בפניהם של רודנים כקדאפי ואסד, אבל הוא נפגש בחשאי, כפי שאנו מפרסמים כאן לראשונה, עם ראש השב"כ יובל דיסקין כדי להניא אותו מהתמיכה של ארגון הצללים בחוק הנאמנות מבית המדרש של ליברמן. "אני חי במתח מתמיד", מודה אורון, "של אמיתות מתנגשות".

מתח והתנגשות שגרמו למרצ בראשותך להיראות פחות נחרצת ופחות בועטת. נחלתם בבחירות האחרונות כישלון קולוסאלי.

"זה היה כישלון. קולוסאלי? אני לא יודע להגיד לך. יש המון הסברים לכישלון הזה. לדעתי, המרכזי שבהם הוא מבצע עופרת יצוקה שנפתח במהלך מערכת הבחירות. מזה לא התאוששנו".

מדוע?

"מבצע עופרת יצוקה שינה את סדר היום של הבחירות. ישבנו, האנשים הכי רציניים בארץ, בנושא הפנסיות, אחרי התמוטטות מערכת הפנסיה, ואמרנו: 'נגיש את תוכנית מרצ לפנסיה'. היא עדיין פה, לא השתמשנו בה. ישבנו עם נמרוד אלוני והכנו תוכנית למהפכה בחינוך, וגם בה לא השתמשנו. היינו משוכנעים שבפעם הראשונה הולכת להיות מערכת בחירות שיש בה משקל יותר גדול לנושא החברתי והאזרחי. אישרנו את הקמפיין בחדר הזה שבו אתה יושב ואז, כעבור פחות מ-12 שעות, ב-12 בצהריים למחרת, התחיל סיפור עופרת יצוקה וכל הקמפיין שלנו הלך לפח. קנינו בחצי מיליון שקל מודעות לאוטובוסים, שבהן היו אמורים להיות הסלוגנים: 'לא מתפשרים על הפנסיה שלך', 'לא מתפשרים על מקום העבודה שלך' וכו'. כל אלה עפו לפח ובמקומם בא: 'לא מתפשרים על פתרון מדיני' דבר שנראה די הזוי, באמצע המבצע הצבאי".

ואולי המלחמה גמרה אתכם כי הובלת קו, ביחד עם עמוס עוז, של תמיכה במלחמה? בכל זאת, מעשה תקדימי בדברי ימיו הקצרים של השמאל הישראלי, ובכך טישטשתם את ההבדל בין מרצ לקדימה?

"ואולי איבדנו מנדטים דווקא בגלל הביקורת שמתחנו על המבצע בשלב מאוחר יותר? כי אני כבר בערב הראשון של המבצע קראתי להפסקת אש. אולי זו הסיבה? אנחנו הפסדנו הרבה יותר קולות בעוטף עזה, מאשר בתל אביב. אתה מסתכל בבועה שלך. טענו שתמכתי בעופרת יצוקה כי יש לי הרבה חברים (מהקיבוצים) בעוטף עזה. אני תמיד אומר לפלסטינים, 'תגידו, למה אתם בוחרים להפגיז, בכל מקום שלמרצ יש בו רוב?' הקולות שהלכו מאיתנו לא הלכו לחד"ש. שלושה מנדטים הלכו לקדימה למרות שלבני עד היום לא פרקה את הנשק במבצע עופרת יצוקה, ותמכה בהמשך המבצע גם אחרי שהוא הסתיים. ובכל זאת אנשים שלנו הצביעו בשבילה".

תמכת במכה לחמאס. המכה תורגמה לבסוף לירי טילים חסר הבחנה על מסדר שוטרים. זה מה שרצית?

"תמכתי במכה לחמאס. אני ידעתי מצוין כמה מאמצים עשו כולם, כולל אנשים במעגלים קרובים אלי מקרב הפלסטינים, שחמאס יפסיק לירות. אתה צודק שכיוון שאנחנו לא יכולים לשלוט בעוצמתה של המכה, אנחנו נמצאים בדילמה מאוד-מאוד קשה. מה אתה רוצה שנגיד? למדינת ישראל יש זכות להגנה עצמית, אבל בגלל הסיטואציה המיוחדת שלה אין שום מצב קונקרטי שאפשר להשתמש בה? העמדה שלנו, שאתה קורא לה מגומגמת, ולא חד-משמעית, היא חלק מהמהות שלנו. המהות שלנו לא אומרת שלמדינת ישראל אין זכות להגנה עצמית".

ביילין ואתה תמכתם גם במלחמת לבנון השנייה שהסתיימה בפיאסקו.

"תמכתי בה בשלושת הימים הראשונים".

לא הבנת ב-12 ביולי שכך לא יוצאים למלחמה? בחיפזון, בפזיזות, מתוך יצר נקם ולא מתוך מחשבה מתוכננת?

"אני מודה שבשלב הזה לא קלטתי, ולא חשבתי שהמלחמה הזאת צריכה להימשך 33 יום".

גם אחרי שדו"ח וינוגרד הטיל על אולמרט את האחריות לכישלון לא קראתם לו להתפטר. אז פלא שלא זיהו אתכם כאופוזיציה לוחמת?

"לא קראתי לאולמרט להתפטר בעקבות מלחמת לבנון השנייה, משום שהוא לא הואשם בסוג של רשלנות פושעת או משהו מהסוג הזה".

עם כל הכבוד, הוועדה אמרה עליו דברים קשים: "יצא למלחמה תוך כשל חמור בשיקול דעת", זה לא מזון משביע מספיק לאופוזיציונר?

"בגלל כשל חמור בשיקול הדעת לא מעיפים ראש ממשלה. יש מבחנים שהם מבחנים ציבוריים והם לא מבחנים של ועדות חקירה".

אצבעות בתוך העיניים

זהבה גלאון טענה שאתה וביילין הלכתם שבי אחרי שרון ואולמרט. שכל פעם שהיא ביקשה לצאת נגדם במאבק מתוזמר, בעניין לבנון, גלעד שליט או פרשות השחיתות אמרתם לה: "לא עכשיו. או-טו-טו השלום כאן".

"לא היינו אומרים לגלאון: 'אוטוטו יהיה שלום'. בכלל, רצף הדוגמאות שהצגת הוא לא נכון. לא אמרנו לאולמרט מיד 'לא' על מלחמת לבנון, כי חשבנו שיש הצדקה לפתוח בה. ולגבי הטענה שלא קפצתי מיד כאשר היו הגילויים הראשונים של השחיתות: אני מודה שהרפלקס המותנה שלי לא עובד כך, שכשמישהו נחשד בשחיתות אני לא קופץ ודורש ממנו להתפטר. ואני מודה שאני לא נמצא במחנה הטהרנים. אני לא נמנה עם אלה שמעמידים את עצמם בתור הסמן ומחלקים את העולם למושחתים ולא מושחתים".

ובכל זאת, חקירות המשטרה הרבות שנוהלו נגד שניהם ואשר כללו סיפורים חמורים, לא הספיקו לך כדי לקרוא להם ללכת הביתה? זה פשוט אתרוג.

"בעיני יש הבדל בין חקירות משטרה לבין כתבי אישום. כשאלה מוגשים נגד אישי ציבור זו השעה שבה עליהם לעזוב את הבמה. זה גם מה שאמרתי לאולמרט אחרי עדותו של משה טלנסקי בבית המשפט המחוזי בירושלים - שעל חפותו הוא לא יוכל להיאבק מכיסא ראש הממשלה. ונכון שגם כשקראנו לו לפרוש זו היתה הודעה עגולה. אני לא בן אדם שתוקע את האצבעות בתוך העיניים".

הצטערת שאולמרט עזב?

"כן, כאב לי לראות אדם, שיש לי איתו יחסים, נמצא במצוקה כזאת גדולה. בהחלט".

וכמה אולמרט היה קרוב לשלום באמת?

"אני חושב שאולמרט היה הכי קרוב, יותר מכל מנהיג ישראלי בעבר ושהוא היה כן בכוונותיו. אני יכול לספר לך שהוא שאל אותי בשיחה אישית בימי הדמדומים של ממשלתו מדוע הפלסטינים אומרים 'לא', ואני אמרתי לו: 'לא סגרתם את עניין הטריטוריה והפליטים, ואת כל הפערים האלה ניתן לסגור. הסיבה האמיתית היא שהם יודעים שאתה גמור'. אולמרט היה ראש ממשלה טוב, שהוביל מהלכים ונתן תחושה שיש בעל בית".

ואולי חייתם בתוך אשליה גדולה עם שרון ואולמרט, אשליה ששיתקה אתכם? הלא באופן אמיתי אי אפשר להגיע עם אבו-מאזן החלש, שלא שולט בעזה, לשום הסכם.

"היינו עכשיו אצל אבו-מאזן והוא אמר לנו: 'אני מייצג את כל העם הפלסטיני, אני רוצה הסכם על הכל'. אתה שואל אותו: 'ומה עם עזה?' והוא אומר לך, 'תשאיר את זה לי'. ואז נשאלת שאלה קשה יותר שעליה אין לי תשובה: מי אמר שחמאס ייתן לאבו-מאזן להגיע לסיום המשא ומתן? מי מבטיח שחמאס לא יפוצץ הסכם באמצעות שני פיגועים? חלק טוענים שחמאס לא יפוצץ את ההסכם בדרך, כי בסופו של יום חמאס מעוניין להיות הראשון ששולט באיזו ישות מדינתית ערבית והוא מבין שמדינה יכול להביא לו רק פתח. אם אתה רוצה לעשות היקשים היסטוריים, היו גם כאלה שמאוד התנגדו לחלוקה, ובסוף נתנו לה לקרות, ואחרי כן הם חיכו מ-48' עד 77' וכבשו את השלטון".

מנחם בגין.

"נכון. אבל גם אם אני חושב על התסריט הגרוע, שמגיעים להסדר קבע וחמאס מנסה לפוצץ אותו, עדיין, יש הסכם בין ישראל לרוב העם הפלסטיני, בגיבוי של כל העולם, בגיבוי של הליגה הערבית. ואז הסכסוך הופך מסכסוך בינינו ובין העולם הערבי, לסכסוך שלנו עם העולם הערבי נגד חמאס. מצבנו יותר טוב או פחות טוב?"

ולמה לא מדינה דו-לאומית, בעצם? אכפת לך שבקיבוץ להב יגורו פלסטינים?

"לא אכפת לי. והבעיה היא לא אם הם יגורו בקיבוץ להב או לא - אני בעד שישולבו בקיבוץ ערבים. אני חניך בית הספר שדיבר על מדינה דו-לאומית. במצע הקיבוץ הארצי, ב-1927, כתוב בצורה מפורשת שתקום מולדת משותפת. היום זו אופציה שאינה קיימת. האופציה האמיתית היא מדינת אפרטהייד. כי הרוב היהודי, שלא מסוגל לתת זכויות שוות אפילו לדרוזים, קל וחומר למיעוט הערבי שחי פה, עליו אני אסמוך שתהיה מדינה דו-לאומית? עם הערכים של השומר הצעיר בראשית דרכו?"

נלסון מנדלה הפלסטיני

בשנים האחרונות, אחת למספר שבועות, מתייצב אורון בכלא הדרים כדי לבקר את חברו האסיר, מרואן ברגותי. ברגותי, מהדמויות הכריזמטיות ורבות ההשפעה בפתח, הורשע בשנת 2004, בין השאר באחריות לשורת מעשי רצח של ישראלים במהלך אינתיפאדת אל-אקצה, שבה שימש כמפקד גדודי אל אקצה. הוא נידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ולעוד 40 שנה מאחורי סורג ובריח. מאז מאסרו, היה ברגותי פעיל מאוד ביוזמות שונות להפסקות אש בעימותים המחריפים בין הפלסטינים לישראלים ובין פתח לבין חמאס.

ב-2003 היה מעורב בהסכמת חמאס להודנה, ב-2006, כשהמתח בין פתח לחמאס גאה, יזם ברגותי את מסמך האסירים שחתר לכינונה של הסכמה פלסטינית רחבה. אורון מדבר על ברגותי בסופרלטיבים גדולים ובלתי מתחמקים: "איש מרשים, עם כריזמה שופעת, חכם מאוד". הוא אומר שברגותי מעורה בנבכי הפוליטיקה הישראלית ברמה מעוררת השתאות. "הוא תמך מאוד, למשל, באיחוד של השמאל הישראלי".

איך התחיל הרומן ביניכם?

"הכרתי אותו לפני האינתיפאדה השנייה; היתה תקופה שדדי צוקר ואני, כשהיה קצת משעמם בכנסת, היינו מרימים טלפון ונוסעים לאכול איתו חומוס ברמאללה. אחרי שהוא נכנס לכלא, אמרתי שאני רוצה ללכת לבקר אותו. אז הוא עוד היה בבידוד, והתחלתי לבקר אותו באופן סדרתי, אחת לכמה שבועות, בכל פעם למספר שעות. היו בינינו מאות שיחות. פגשתי גם את אשתו וילדיו יותר מפעם אחת. ברגותי הוא פרטנר להידברות בדיוק כמו אבו-מאזן וסאלם פיאד והוא דמות סופר-משמעותית בעיני. הוא גם תומך בקו של אבו-מאזן ופיאד".

ובכל זאת, ידידך הטוב עדיין דוגל במאבק מזוין ומרצה עונש מאסר על אחריות למעשי רצח של ישראלים.

"קראתי את הביוגרפיה של נלסון מנדלה ומופיע שם תיאור של משא ומתן, שנמשך שנה, בין מנדלה ליועץ המשפטי של ממשלת דרום אפריקה, שמנסה לגרום למנדלה להתחייב להפסיק את המאבק המזוין. מנדלה אומר לו שם, 'אני אפסיק את המאבק המזוין כשאתם תפסיקו להילחם בנו'. מה אומרים הפלסטינים? הם בחרו באסטרטגיה של פתרון הסכסוך באמצעים מדיניים אבל הם לא ויתרו על זכותם למאבק מזוין".

האם זו איוולת מצד ממשלת ישראל לא לשחרר אותו?

"זו טעות גדולה מאוד לא לשחרר אותו. אני לא רואה את עסקת שליט מתקיימת בלי שחרורו של מרואן. ואני אומר דבר נוסף, אם היה לנו שכל, היינו משחררים אותו בלי קשר לעסקת שליט, אלא כדי לחזק את הזרם המתון בחברה הפלסטינית".

גבעה, ועוד אחת

הוריו של אורון עלו ארצה מפולין לפני מלחמת העולם השנייה. האב היה פועל טקסטיל והאם עקרת בית. הוא נולד לפני 71 שנה בתל אביב, למד בתיכון חדש, והתחנך בקן רמת גן של השומר הצעיר. את הכינוי "ג'ומס", שהוא שמו הערבי של פרי השקמה, קיבל בהיותו חניך בתנועה. בשנת 58' התגייס לגרעין נח"ל. את השל"ת עשה בקיבוץ להב שבו הוא חי בחמשת העשורים האחרונים. בגיל 24 היה למזכיר השומר הארצי, בגיל 28 הפך למזכיר הקיבוץ הארצי, הצעיר ביותר אי-פעם. בשלהי שנות ה-70 נמנה אורון עם מייסדיה של תנועת שלום עכשיו. "התנגדתי להתיישבות בשטחים מהיום הראשון שלה", הוא מספר. "את הגז המדמיע הראשון בחיים שלי חטפתי בהפגנה ב-68' נגד ההתיישבות של לוינגר וחבריו במלון פארק בחברון. אני מאלה ששתו בצמא את דבריו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ נגד הכיבוש. הייתי נגד ארץ ישראל השלמה מהיום הראשון".

לא התרגשת מהחזרה לארץ התנ"ך?

"לא. כשביקרתי שם לראשונה ראיתי גבעה. רציתי לראות מה יש מאחורי הגבעה, ואז התברר שמאחוריה יש עוד גבעה, ועוד אחת. לא, לא התרגשתי".

וכשאתה שומע על הרצח הנורא באיתמר, מה אתה חושב?

"התשובה הציונית ההולמת של ראש הממשלה לפשע הנתעב שהיה באיתמר היא מתן אישור בנייה למאות יחידות דיור בהתנחלות. זה בעצם הביטוי, בה"א הידיעה, לאובדן הדרך של נתניהו. אם הוא חושב שצריך לבנות את הבתים האלה הוא היה יכול וצריך לעשות את זה כבר לפני חודש. אבל מי שחושב כמוני שהמשך הבנייה הוא מתכון לבלימת כל סיכוי למשא ומתן, מתקומם מבחירת העיתוי כאשר מתינו עדיין מונחים לפנינו".

לכנסת הוא נבחר ב-88' מטעם מפ"ם וב-94' התמנה לגזבר ההסתדרות, תחת היו"ר דאז חיים רמון, שעמו גם הוביל את חקיקת חוק הבריאות הממלכתי. ב-96' הביאה עתירה שהגיש לבג"ץ (יחד עם אמנון רובינשטיין) לביטול הפטור הגורף ממדי צבא שהוענק לבחורי ישיבות. ב-99' שימש עשרה חודשים כשר החקלאות בממשלת ברק ובהמשך היה ממובילי מסמך ז'נבה.

לפני 36 שנה פקדה את אורון טרגדיה שעליה הוא מתקשה לדבר עד היום גם עם חבריו הקרובים: בנו בן הארבע וחצי יניב נהרג. אורון לקח את בנו לעבודה בשדות הקיבוץ. הילד נפל מהטרקטור ונחבל אנושות. אורון רץ עם הילד על ידיו כמה קילומטרים עד שהגיע לקיבוץ, אך זה כבר היה מאוחר מדי. אחר כך סיפרו ששערו של אורון הלבין באחת, לאחר הטרגדיה. שנתיים לאחר התאונה כתבה רעייתו של אורון נילי את הספר המרגש "אני החתול המציץ" ובו סיפורים שיניב ז"ל אהב במיוחד. "נילי היא שותפה אמיתית שלי במובן העמוק של המילה. היא לא 'עזר כנגדו' וכל הקשקושים האלה", אומר אורון, "ואת המשבר החריף הזה הצלחנו לעבור כי היינו יחד".

לאורון ארבעה ילדים: בתו הגדולה עירית היא גרפיקאית. בנו אורי אל"מ בחיל האוויר ומפקד בסיס חצור. כשנולד, שבועות ספורים אחרי מלחמת ששת הימים, אמרה לנילי האחות בסורוקה במבט זורח, כי הרך הנולד יגדל להיות חייל בצה"ל. נילי השיבה לה שכשיגדל כבר לא יצטרכו לגייס אותו כי "השלום יגיע". לאחר האסון שפקד אותם נולדו לבני הזוג אורון שני בנים נוספים: עודד, גם הוא קצין בכיר בחיל האוויר; ולפניו אסף, יוצא יחידת החילוץ של חיל האוויר וכלכלן שהתחתן בקיץ האחרון עם טל תאומים, בתו של הפרסומאי משה תאומים, על קו החוף בהרצליה פיתוח. בחתונה של בנו של הקיבוצניק השתתפו (מצד הכלה) גם אילי ההון החזקים ביותר בישראל, ובהם יצחק תשובה ונוחי דנקנר, אלה שאורון נאבק בכוחם המונופוליסטי בשירותו במרכז העצבים של הקשר בין ההון והשלטון: ועדת הכספים, שבה הוא עובד בנמרצות מיומו הראשון בכנסת. מבחינה זו עדותו שתימסר להלן על הנעשה מאחורי הקלעים של הוועדה, דוקרת את הלב.

כשאתה יושב בדיוני ועדת הכספים האם אתה מזהה ח"כים שמשמשים תוכים של אילי הון?

"אני רואה מקרים כאלה. בכמה מקרים זה היה מאוד בולט שחבר הכנסת תודרך בערב על ידי בעל אינטרסים, לפעמים זה בא לידי ביטוי גם בחקיקה. ואתה מרגיש שכשאתה שואל שאלה נוספת את אותו ח"כ הוא אפילו לא יודע להסביר לך למה הוא חושב כך ולא אחרת, ולמה התקנה צריכה להיות כזאת".

ח"כים מצביעים כמו מכונות?

"זה נכון בהצבעה על חוק או עניין אחר. אוספים אנשים והם מצביעים בוועדה כמו מכונות. כל פעם שיש עימות אמיתי והח"כים שמשתתפים בדיון מביעים עמדה שנוגדת את עמדת הקואליציה, פשוט מחליפים אותם. וישנן עוד תופעות מדאיגות: העלו לאחרונה את מחירי הדלק, את הבלו על הדלק, כדי להוריד מסים ישירים ומס על חברות. אני חשבתי שזה טירוף. כל אלה שאחר כך עשו קמפיין שהם שיכנעו את נתניהו לבטל את הגזרות האלה, למעשה הצביעו בעדן. כל 'החברתיים' מהליכוד: מירי רגב וכרמל שאמה וכו'. אחת הבעיות הכי קשות שאני מזהה היא אי-לקיחת אחריות מצדם של חברי הכנסת".

עובדים עלינו בעיניים, אה?

"כן, ואתם אוהבים את זה".

הציבור אוהב שעובדים עליו?

"האזרחים רוצים את זה. יוסי שריד אמר לי פעם: 'ג'ומס, הם בעצם רוצים אותנו קצת מושחתים'. עובדה שיש שמונה ראשי ערים עם כתבי אישום ואף אחד לא מחליף אותם. צחי הנגבי היה בבית משפט בזמן הבחירות והיה מספר 3 ברשימת קדימה. זה לא הפריע לאף אחד".

קורה לך שאתה יושב לפעמים ליד חלק מחברי הכנסת ונדהם מהבורות, מהשטחיות, מהטמטום?

"כן".

לפני מספר שנים כיהן אורון כחבר בוועדת המשנה של ועדת הכספים שהחליטה לקצוב את המימון בן מיליוני השקלים שמזרימה המדינה לראשי ממשלה ונשיאים לשעבר לחמש שנים בלבד לאחר הפרישה. רק נשוא פנים אחד נאבק מאחורי הקלעים נגד ההחלטה: משה קצב, הנשיא שכיהן באותה עת. "הוא הפעיל לחץ על הח"כים", מגלה אורון. "וההחלטה באמת היתה שקצב ימומן לכל החיים".

האם חברי הכנסת תמכו בהחלטה השערורייתית הזאת?

"הייתי היחידי בוועדת כספים שהצביע נגד. אחרי שהתחילו הפרשיות איתו, העברתי תיקון שאם נשיא או ראש ממשלה יורשעו עם קלון, ההטבות יילקחו ממנו".

מה זה פטקוק?

בשלהי 2009 היה אורון הח"כ היחיד שהוביל את ההתנגדות למכירת יצרנית הבטון חברת "הנסון" לחברת "משאב" שבבעלותם של הטייקונים נוחי דנקנר וצבי לבנת, מחשש ליצירת קרטל דורסני בתחום הבנייה. "יש לדנקנר מונופול על כל ייצור המלט, והחשש היה שהוא ישלוט גם ברוחב: במי שמשתמש במלט לבלוקים", מבאר אורון. "הסכנה היא שבעתיד הוא יקבע את המחירים של המלט שיתגלגלו לתוך הבניין, שיתגלגלו לתוך מחיר הדירה ויסייעו לעכב מתחרים שלו. התוצאה למעשה היא שיבושה של התחרות".

בדיון שיזם בעניין בוועדת הכספים מצא עצמו אורון בבדידות מזהרת, אל מול חומה בצורה שהקימו חברי הכנסת המגויסים בשירותו של הכסף הגדול: "צעקו עלי. ואני שומע את הצעקות ומזהה שהמילים הנאמרות הן לא של הצועקים אלא של שולחיהם. היה לי ברור שמישהו תידרך את אותם חברי כנסת".

ארבעה ימים אחרי הדיון טיפס אורון למשרדיה הנוצצים של חברת איי-די-בי לפגישה עם הטייקון. "ביקשו ממני לפגוש אותו. אמרתי שאני מוכן. זה תמיד מלווה באמירות: 'אתה נחשבת לחבר כנסת הגון וכו'", מעיר אורון באירוניה. "הוא הראה לי סרט תדמית, סיפר על התרומה לקהילה וכו'".

על פי אורון, נציגינו בוועדת הכספים מספקים גב רחב לאילי ההון: "אני אתן לך דוגמה: כשהעלו לאחרונה את מחירי הדלק, בתוך אותו טרנד ביקשו להעלות גם את מחיר הפטקוק. אתה יודע מה זה פטקוק?"

אין לי מושג.

"אף אחד לא יודע מה זה פטקוק. גם אלה שבאו לדיון לא ידעו מה זה פטקוק. זה דלק שמסייע ליצירת מלט (תחום שבו יש לדנקנר שליטה). פתאום, מכל הדיון על הבנזין, על בעלי המוניות, כל מיני ח"כים מהליכוד וממפלגות אחרות מזדעקים: 'אסור להעלות על המס על הפטקוק!' זה גם לא היה הרבה כסף - ואתה יודע מה? לגופו של עניין, הם צדקו. ואז אתה שואל את עצמך, 'תסלח לי? יש פה דיון, יש לו השלכות ענקיות, מדובר פה בעניין זניח. בזה אתם מתעסקים?'"

אז למה לכולם היה אכפת מהפטקוק?

"כי מישהו דיבר איתם. כי העלאת המס היתה גורמת נזק לדנקנר ולבנת".

מאבק יצרי נוסף שלו היה שותף אורון התחולל בחודשים האחרונים סביב המלצות ועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שהמליצה לממשלה ולכנסת לגבות תמלוגים שמנים מאילי הגז הטבעי החדשים. "הלובי האגרסיבי והליכת האימים של טייקוני הגז עשו את שלהם. הדו"ח מקפח את חלקה של המדינה במשאביה שלה", איגף אורון את ששינסקי משמאל, לאחר שהוועדה בראשותו המליצה למסות את ברוני הגז אך לא בשיעורים הגבוהים שלהם ציפה אורון. "נפגשתי עם ששינסקי בביתו ודיברנו. בסוף, אמרתי לו, 'תסביר לי, אתה בכל זאת בקי ומעורה יותר: אז יהיו לטייקון שישה מיליארד דולר, למה הוא רב כל כך על המיליארד השביעי?' את השאלה הזאת שאלתי גם את עמוס עוז. והצעתי לו לכתוב על זה ספר. ההסבר לכך טמון בתחום שהוא אמון עליו". גם עם אילי הגז יצחק תשובה וקובי מימון הוא נפגש, לבקשתם. שושבין הפגישה בינו ובין מימון היה ח"כ חיים כ"ץ, חברו הקרוב של הטייקון. "מימון ביקש להוכיח לי שהתשואה הצפויה ליזמים היא מתחת למספר מסוים", משחזר אורון. "אמרתי לו, 'תן לי לבדוק'. הלכתי, בדקתי, עם אנשי האוצר ואנשי ששינסקי, והם השיבו לי שהדברים לא נכונים".

אורון מודאג מאוד מהריכוזיות של המשק הישראלי, ממבני הפירמידה, מהדירקטוריונים הקנויים והכנועים, מהאפשרות שיום אחד "50 אחוז מההון הכללי יהיה בידיים של בודדים"; ממשכורות העתק שמשלמים הטייקונים למנהלים בכירים מכספי הציבור. "משכורות העתק הן נושא שערורייתי ביותר", הוא אומר. "כשהעליתי את נושא הריכוזיות, אז כמה מהם באו לדבר איתי - אלי יונס ובינו צדיק וצביקה לבנת ואחרים".

עלות שכרו של יונס, מנכ"ל בנק מזרחי, היא 1.5 מיליון שקל בחודש. כשהוא בא לשבת איתך אתה לא שואל אותו, אדוני, מיליון וחצי שקל בחודש זה לא מוגזם?

"אני שואל, ואז הם מסבירים לי שהם מפסידים, כי במקום אחר הם היו מקבלים יותר. והבעיה היא לא איתם בהכרח אלא עם בעלי הבית ועם הדירקטורים והגופים המוסדיים שמאשרים להם את השכר. חקיקה לא תעזור במקרה הזה, רק חזרתן של נורמות. הבושה היא שנעלמה".

אפילוג

לפני שנה וחצי פתח אורון לראשונה חשבון בנק. זה קרה אחרי שקיבוץ להב החליט להתחדש. "ב-22 מתוך 23 השנים שבהן אני חבר כנסת, כל המשכורת שלי הלכה לקיבוץ וכל הזכויות שלי והקרנות וכו', הלכו לקיבוץ. חייתי עם זה בשלום ומבחינתי, זה היה יכול להימשך ככה", הוא אומר. "כרגע, אני מקבל אחוז יותר גדול מהמשכורת שלי לכיס הפרטי אבל אני משלם ברצון מס פנימי לעזרה הדדית בשיעור של 30 אחוז מהמשכורת. סדר גודל של 7,000-8,000 שקל בחודש, בנוסף לכל המסים שאני משלם למדינה. תחשוב שכל אזרחי ישראל היו משלמים מס הכנסה שולי בסדר הגודל הזה".

בשבוע הבא תעזוב את הכנסת ותשתקע בקיבוץ. אתה מחליף מוסד שעומד לפשוט את הרגל במוסד שפשט את הרגל כבר מזמן.

"אני בשום פנים ואופן לא מקבל את התפיסה הזאת. אני מזהה רצון רב, גם של בנים ביולוגיים וגם של צעירים, כן למצוא את מקומם בחברה, שאולי היא לא בדמותו של הקיבוץ השיתופי ההיסטורי, אבל בחברה שיש בה הרבה-הרבה יותר אחריות וסולידריות (אגב, כל ילדיו של אורון עזבו את הקיבוץ). האתגר שעומד היום בפנינו הוא לקיים חברת רווחה ברמה הכי גבוהה שקיימת בעולם, שבה רשתות הביטחון, רמת הסולידריות, ורמת האחריות המשותפת יהיו הרבה-הרבה יותר גבוהות מהחברה שמסביב. חברה שלא הפריטה את עצמה לדעת, לא כזו שלא אכפת לה משום דבר. הקיבוץ תמיד היה העוגן שלי, וכך הוא יישאר".*

תגובות

ח"כ שלי יחימוביץ': "אני מחבבת ומעריכה מאוד את ג'ומס, אבל בוודאי שהוא אינו מסוגל להוביל או לייעץ בדבר מהלכים להעצמתה של הדרך הסוציאל-דמוקרטית. דרכו של ג'ומס כמעט חיסלה את מרצ והביאה אותה אל גבול אחוז החסימה, והרעיון שמפלגת העבודה תלך בעקבותיו הוא רעיון הרסני הן לדרך הסוציאל-דמוקרטית ובוודאי לגוש הרחב של שוחרי ההסדר המדיני. כמה מהשותפים לתוכניותיו הפוליטיות קרובים לבעלי ההון פי כמה ממה שהם קרובים לסוציאל-דמוקרטיה, והם החלו לשאת את שמה לשווא רק לאחרונה כשהבינו מה שג'ומס עצמו מבין היטב - שהדרך שלי הפכה להיות מקובלת מאוד על הציבור על כל גווניו. בכוונתי להמשיך להעצים את הדרך הזאת כדי שמפלגת העבודה תשוב למקום מרכזי בהנהגת המדינה, וזה לא עולה בקנה אחד, בלשון המעטה, עם האופן הבדלני והמתנכר לציבור שבו נתפסת לצערי מפלגתו של ג'ומס".

לשכתו של שר הביטחון אהוד ברק: "חיים אורון נחשב אדם רציני, אך לצערנו דבריו אלה מעלים סימני שאלה לגבי שיפוטו ושיקול דעתו. העובדות הן כי בתקופת כהונתו של אהוד ברק כשר ביטחון נהנית ישראל משקט שלא היה כמותו שנים רבות ומבנייה שיטתית של הביטחון. אדם כמו אורון ראוי היה שיברר את הדברים באופן ישיר מול שר הביטחון ולא יחווה דעה על סמך רכילות, קטעי דברים חלקיים או תחושות תסכול אישיות. חבל שהכישלון הפוליטי של השמאל הישראלי לא הביא למחשבה נוספת בנוסח איפה טעינו, אלא לפתרון רדוד, שקרי ולא רציני, כפי שבא לביטוי בהאשמות גורפות וקולקטיביות כלפי שר הביטחון ברק".

יועץ התקשורת של אביגדור ליברמן, צחי משה: "מכיוון שאורון כבר הודיע על פרישתו מן הכנסת, הוא לא מדבר עוד אפילו בשם הבודדים שהצביעו למרצ ולכן אין טעם להשיב לו".



בני הזוג אורון והילדים אורי, עודד ואסף, 1979. אהוד ומקובל על כולם


משמאל: עמיר פרץ, חיים אורון, יצחק רבין, חיים רמון. הצטמקנו מאוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו