בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האסון ביפאן ודילמת החשמל

מדינות רבות הודיעו בשבוע שעבר כי נוכח ההתפתחויות ביפאן הן בוחנות מחדש בנייה של כורים גרעיניים. הבעיה היא שהביקוש לחשמל ממשיך לעלות - ויקשה על המין האנושי לוותר במהרה על מקור האנרגיה הזה

תגובות

<<התקלות החמורות שאירעו בכורים הגרעיניים בפוקושימה מציבות את המין האנושי - בעיקר את מי שחי במדינות מפותחות - בפני כמה חלופות גרועות. אנשים יצטרכו לבחור בין דבר, כולרה ומלריה.

בדרך כלל הביטוי "בחירה בין דבר לכולרה" משקף את הדילמה הקשה שבבחירה בין שתי אפשרויות גרועות - הרי אם היה מדובר בבחירה בין דבר למסאז' מפנק, או בין כולרה לחופשת "הכל כלול", הדילמה לא היתה קשה במיוחד.

ואולם הפעם לא מדובר בבחירה באחת משתי אפשרויות גרועות - אלא באחת משלוש. הדילמה נובעת מהצורך לבחור במקורות האספקה העתידיים של אחד מהמשאבים החיוניים ביותר לקיום חיים מודרניים - חשמל.

רובו המכריע של החשמל המופק בעולם מגיע ממקורות פחמניים, שאותם ניתן למצוא בשלושה מצבי צבירה: פחם, מוצרים מבוססי נפט המופיעים כנוזל וגז טבעי. לכל אחד מהמקורות האלה יתרונות וחסרונות.

פחם הוא זול יחסית וקל לשינוע ואחסנה, ולכן הוא מקור אמין וזול. אלא שיש לו עם מגרעת אחת בולטת - פליטה בהיקפים גדולים של זיהום וגזי חממה. פחם מקבל לכן ציון גבוה בסעיף המחיר ואמינות האספקה, אבל ציון נמוך בסעיף איכות הסביבה.

נפט הוא יקר יותר, אבל עדיין פשוט להובלה ולאחסנה. הוא מקבל ציון טוב בסעיף אמינות האספקה, אבל ציונים גרועים בסעיפי הזיהום והמחיר.

לגז טבעי יש יתרונות גדולים בתחום המחיר והזיהום. הוא פולט הרבה פחות מזהמים מפחם או מנפט, ומחירו כיום נמוך יחסית, אלא שיש לו חיסרון ברור בתחום הביטחון באספקה. שלא כמו נפט או פחם, את הגז צריך להזרים באופן שוטף. יקר ומסובך להחזיק ממנו מלאי זמין סמוך לתחנת הכוח. לכן כל תקלה בהזרמה משמעותה הדממה של טורבינות או הפעלתן במהירות ממקורות אחרים.

וכך, המקורות הפחמניים למיניהם הם בדוגמה שלנו הדבר, שכן הם פולטים גזי חממה ומזהמים אחרים.

זיהום אוויר מול פוטנציאל לקטסטרופה

המקור העיקרי הבא לייצור חשמל בעולם הוא כורים גרעיניים. כל עוד הם עובדים ללא תקלה, הם אינם פולטים מזהמים, והם מספקים ביטחון גבוה באספקת חשמל במחיר סביר.

הבעיה במקרה שלהם היא שכאשר מתרחשת תקלה, כפי שאנחנו רואים בימים אלה - המרחק לקטסטרופה יכול להיות קצר. לכן, הפחד מהם ברור ומובן. המקור הגרעיני, אם כן, הוא הכולרה.

מקורות נוספים לייצור חשמל כוללים שימוש באנרגיית מים, רוח ושמש. כל המקורות האלה הם מתחדשים ואינם מזהמים. יש להם יתרונות רבים בתחום הבטיחות והזיהום, בכך אין ספק - אבל יש להם גם חיסרון אחד בולט: הם פשוט לא יכולים לספק כמות משמעותית של חשמל, ובטח לא באמינות וברציפות הנדרשות. אפילו אם נתעלם מסוגיית המחיר, ונגיד שאנחנו מוכנים לשלם יותר, ובצדק, עבור חשמל נקי ובטוח - הם פשוט לא יכולים להחליף את המקורות הקיימים והבעייתיים.

יותר מ-90% מהחשמל בעולם מיוצרים ממקורות פחמניים או מכורים גרעיניים. מי שסבור שאפשר להחליף חלק משמעותי מהייצור הזה בתאי שמש, טורבינות רוח או מקור נקי אחר נתלה בתקוות שווא.

אופציית האמא הפולנייה

כך אנחנו מגיעים אל הבחירה השלישית - אל המלריה. זוהי אופציה שניתן לקרוא לה לחלופין "אופציית האמא הפולנייה", על שמה של האם שאומרת "לא נורא, אני כבר אשב בחושך". זו אופציה שבה פשוט נצטרך להסתדר עם הרבה פחות חשמל.

ניקח את יפאן כדוגמה. כ-30% מצריכת החשמל של יפאן נסמכת על כורים גרעיניים. למרות ההיסטוריה הטראומטית של היפאנים בתחום הגרעין, ואף שמדובר במדינה קטנה וצפופה שחשופה לרעידות אדמה - מה שמגביר את הסיכון לקטסטרופה המונית - יפאן בחרה להסתמך על כורים גרעיניים כמקור אנרגיה משמעותי. מדוע? פשוט מחוסר ברירה.

ליפאן אין כמעט מקורות אנרגיה מסורתיים משל עצמה. הסתמכות בלעדית על מקורות כמו נפט, פחם או גז היתה מותירה אותה כשהיא שרויה בחוסר ביטחון אנרגטי ואפופה בזיהום אוויר. האופציה של הסתמכות על אנרגיות מתחדשות, שהיו מייצרות מעט מאוד חשמל, היתה מחזירה אותה 100 שנה לאחור, לימים שבהם היתה מדינה המתבססת על חקלאות פשוטה ודיג.

לכן בחרו היפאנים באופציה הגרעינית. ולא רק הם. 80% מהחשמל בצרפת מופק בכורים גרעיניים, בארה"ב מדובר ב-20% ובגרמניה בשיעור דומה.

שוב קודחים במים עמוקים

כתגובה ראשונית לאירועים ביפאן, מדינות רבות בעולם המתועש הכריזו על בחינה מחדש של מדיניות ייצור החשמל שלהן, ושל מידת ההסתמכות שלהן על כורים גרעיניים. משקיעים הגיבו במכירה של מניות הקשורות להקמה ולתפעול של תחנות כוח גרעיניות, ורכישה של מניות של חברות העוסקות בייצור ובהתקנה של מערכות אנרגיה ירוקות. זוהי תגובה טבעית וצפויה למה שאירע.

אלא שניסיון העבר מראה שלא פעם התגובה הראשונית והצפויה מראש מתבררת כשגויה לחלוטין בחלוף כמה חודשים. לאחר שהפחד הראשוני מתחלף בהבנה שהחיים נמשכים, הצורך גובר על הבהלה.

באפריל 2010 חווינו את דליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה, מהאסדה של חברת BP במפרץ מקסיקו. כתגובה ראשונית, הממשל האמריקאי הטיל איסור על קידוחים נוספים במים עמוקים. המניות של חברות העוסקות בקידוחים כאלה צללו.

11 חודשים מאוחר יותר, כשמחירי הנפט גבוהים בהרבה, שוב מאשרים קידוחים כאלה. מי שעצביו עמדו לו, וקנה בירידות חדות מניות של חברות קידוחי נפט, וגם את מניית BP עצמה, שעמדה במוקד האסון האקולוגי, הרוויח לא מעט על הסיכון שנטל.

המקרה הגרעיני של יפאן מסובך ומפחיד בהרבה, אבל חוסר הברירה מוליך להכרה שכפי הנראה, גם בעוד עשור או שניים חלק משמעותי מצריכת החשמל בעולם יבוא מכורים גרעיניים. אולי אין זו המסקנה המשמחת ביותר, והלוואי שהיינו יכולים לבחור במסאז' המפנק ולא בכולרה, אבל מי שמביט במציאות נכוחה, ולא מוכן לחזור לחזון הרומנטי של כפרי דייגים קטנים וחקלאות פרימיטיבית, מבין שזה מה שיש.

ישנה כמובן גם אפשרות נוספת שאותה לא ציינו כאן - שהאנושות תחליט שהיא רוצה לצמצם משמעותית את מספר האנשים החיים על פני כדור הארץ. השאלה הבאה במקרה הזה היא פשוטה: "יש מתנדבים?"

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו