בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה | חפשו את הגבר

האם הרפואה המגדרית היא בשורה טובה לנשים? בעקבות הכתבה "חדר מיון משלך" מאת אסתי אהרונוביץ' (מוסף "הארץ" 4.3)

תגובות

יש להניח כי הכתבה המקיפה על התפתחות תנועת "הרפואה המגדרית" התפרסמה לרגל יום האשה הבינלאומי, אולם למעשה, כלל לא בטוח שזאת בשורה טובה לנשים. קשה להאמין כי "הרפואה המגדרית", על אמונתה השלמה בהבדלים עמוקים ומקיפים שבין גברים לנשים, היא אשר תציל אותנו מנגע האפליה נגד נשים על רקע מגדרי.

כמובן, איש אינו מפקפק בכוונותיה הטובות של "הרפואה המגדרית", היינו, תיקון העוול של אי הכללת נשים במחקרים ובניסויים רפואיים. ובוודאי חייבים לתקן את המצב שנוצר ולתת לכל אשה ואשה את המינון התרופתי שהיא זקוקה לו, תוך כדי הרחבת המודל הגברי אשר הועמד בבסיס הרפואה.

אך כאן כבר עולים סימני השאלה הראשונים לגבי "הרפואה המגדרית", שהרי "המודל הבסיסי" אינו נוטה להיות של סתם גבר, אלא של גבר לבן, הטרוסקסואלי, במשקל ממוצע. אכן, ביחד עם גילוי ההבדלים הביולוגיים על רקע מגדרי, גילתה הרפואה המודרנית גם שורה של הבדלים גופניים על רקע גזעי ואתני. כמו כן, נמצא כי תרופות פועלות אחרת בהתאם למשקלו של אדם ועוד נתונים וגורמים משפיעים אחרים. והנה, למרות הממצאים האלה, לא הוקם ארגון בינלאומי ששמו "רפואה מבוססת גזע" או "רפואה מבוססת משקל".

את ההסבר לכך ניתן למצוא, ככל נראה, לא בתחום המדע אלא בתחום המדיניות, וליתר דיוק, בתחום הפוליטיקלי קורקט. אם כן, מדוע "רפואה מגדרית" נחשבת פוליטיקלי קורקט ו"רפואה גזעית" לא? על שאלה זו ניתן להשיב באמצעות שאלה נוספת, רטורית במהותה: "מה חדש?" הרי מנהגו של עולם להתייחס בסלידה אל אפליה משיקולי גזע, אתניות וכדומה, ובשוויון נפש לאפליה נגד נשים. וכשמתקשה המצפון להשלים עם הפער, תמיד ניתן להלין על ממצאים ביולוגיים-פיזיולוגיים בדבר ההבדלים בין המינים, בין אם הם קיימים ובין אם לאו, בין אם הם רלוונטיים לצורך העניין ובין אם לאו.

האם כל ההבדלים בין המינים שנצפו לאחרונה על ידי הרפואה המגדרית אכן קיימים? "נשים חשות כאב בצורה אחרת", אומר פרופ' מרק גלזרמן. טענה זו עשויה להישמע מעט מפחידה על רקע הרקורד ההיסטורי המוכתם של המקצוע הרפואי, אשר הרשה לעצמו לא אחת להסתמך על נימוק מעין זה כדי להעניק טיפול בלתי אנושי לקבוצות מסוימות, בין אם לתינוקות ולזקנים, בין אם לבני המעמד הנמוך או הגזע הנחות, הכל לפי העניין.

אשר לנשים עצמן, בטיעונים ממין זה נעשה שימוש עד היום כדי לתרץ את חולשתן מחד גיסא, ומאידך גיסא את כוחן, הכל לפי העניין. ראו לדוגמה את האמירות הסותרות באותה כתבה: כדי להסביר את הטיפול הנחות שמקבלות לעתים נשים, אומר אחד הרופאים "הן חזקות, הן רגילות למעמסה של עבודה ולעול הבית, ולמעשה הן 'מושכות' את התלונות". והנה, על אף כוח הסבל הרב המיוחס לאשה, נאמר לנו ש"כשהיא כבר מגיעה לחדר מיון, הסיכון שהיא תישלח הביתה עם אבחנה של היסטריה, גדול פי ארבעה מאשר אצל גבר".

ההיסטוריה של "הרפואה המגדרית" מעוררת בעיות משל עצמה. כמוזכר בכתבה, נהוג לומר ששני אסונות רפואיים הביאו לאותה החלטה גורלית להוציא נשים מן המחקרים הרפואיים: הראשון היה השימוש בתרופה ההורמונלית DES, שניתנה לנשים באופן נרחב וממושך במטרה להפחית סיכונים בהריון. השני היה השימוש בתרופה תלידומיד, ששווקה בשלהי שנות ה-50 למניעת בחילות בוקר של נשים בהריון, לאחר שנוסתה על בעלי חיים בלבד. המשותף לשני אסונות אלה הוא שעיקר הנזק נגרם לתינוקות, ולא לנשים עצמן, והדבר מעורר תהיות מה היה קורה לו "רק" הנשים היו ניזוקות - כפי שאירע למשל עם "הגלולה" הראשונה שיצאה למכירה באותן שנים.

יתרה מזאת, בשני המקרים היו אלה תכשירים שניתנו לנשים בתקופת ההריון ובקשר אליו, ומכאן השאלה, מדוע הנזקים שנגרמו בעקבותיהם הביאו להוצאת הנשים מן המחקרים לכלל המחלות? זאת ועוד, מחקרים בתחום ההריון המשיכו להתקיים בלא פגע למרות קבלת ההחלטה שלא לכלול נשים במחקרים רפואיים. לראיה, רשימה הולכת וגדלה של טכנולוגיות לידה וכן של טיפולי פריון, בעיקר לנשים, אפילו אם הבעיה היא אצל הגבר. גם מתן הורמונים מלאכותיים כאמצעי מניעה לנשים בלבד, לא פסק.

אחד הממצאים החשובים ביותר שהניבה הרפואה המגדרית עד כה בתחום הלב היא, כפי שנאמר בכתבה, ש"התמונה הקלאסית של התקף לב, זה גבר שאוחז בצד שמאל שלו ומתקפל עם כאב עז שמקרין לכתף ולזרוע. אולם לאחת מתוך חמש נשים, הסימנים של התקף לב אחרים לגמרי". ונשאלת השאלה: האם "אחת מתוך חמש נשים" מספיקה כדי לכונן תופעה מגדרית? האם אין גברים החווים התקף לב "בצורה נשית"?

אמנם החלוקה הנקייה לשני מינים (ביולוגיים), שני מגדרים (חברתיים) לא כל שכן, היא מעשה ידי אדם. הטבע, מתברר, מגוון בהרבה, וזה כבר מביא אותי לשאלה מדוע לא לקרוא לילד בשמו ולכנות את התנועה הזאת "רפואה מינית" ולא "רפואה מגדרית"? הרי כל-כולה נועדה למצוא את ההבדלים הפיזיולוגיים-ביולוגיים בין גברים לנשים, ובכך להתנער כמעט לחלוטין מן האפליה המגדרית החברתית-תרבותית נגד נשים, על כל השלכותיה הבריאותיות.

לעומת זאת, תנועת בריאות נשים, הפמיניסטית במהותה, עוד לא מוצאת הצדקה לנטוש את משמעות הקשר בין אלימות במשפחה לבין מחלות במערכת העיכול אצל נשים, למשל, או בין העוני והבדידות שבהם נאלצות נשים מבוגרות רבות לחיות לבין הקושי המוגבר שלהן להחלים ממחלת לב. כמו-כן, תנועה זו היא שהעלתה את ההשערה שהשכיחות הנמוכה יחסית של הדיכאון בקרב גברים קשורה פחות להפרשת הורמונים טבעיים ויותר לסטריאוטיפים מאצ'ואיסטיים המרתיעים גברים מלהתלונן על כך. אכן, כפי שהסבירה פרופ' ג'ולי צוויקל בכתבה, הגישה הפמיניסטית משלבת את הגוף והנפש, והיא מיטיבה גם עם גברים.

ולסיום, אבקש להתייחס לנתון של כפל הפרעות שינה אצל נשים לעומת גברים, או כדברי אחד המומחים בכתבה, "זו לא קלישאה שהגבר מניח את הראש ונרדם והאשה מתהפכת על משכבה ומקיצה כל שעתיים". אינני יכולה להתאפק מלשאול: האם מישהו אי פעם בדק את מידת הפרעות השינה בקרב נשים כנגד עוצמת הנחירות של הגברים הישנים לצדן? יש להניח שלא, שהרי ממחקר כזה לא יצמח עוד מרכז רפואי מפואר לנשים בלבד.

***ד"ר אומי לייסנר מלמדת על זכויות נשים, בעיקר בתחום הבריאות, בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן



איור: יעל בוגן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו