בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מחיר המילקי צריך לכלול גם את עלות איסוף האריזה מהפח"

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, אינו נרתע מהטלת קנסות מינהליים מהירים של מיליוני שקלים על מפעלים שעוברים על החוק: "אני נוקט גישה של אפס סובלנות כלפי המזהם" ? ארדן מתייצב גם מול משרד התשתיות, וסבור כי "הוא צריך להיות ממוזג עם המשרד להגנת הסביבה, או לפעול מתחתיו"

תגובות

>> "אני עומד להוציא צו סגירה לארבע חברות מתחום המתכת, שעד 1 במארס לא הגישו בקשות מלאות לקבלת רישיון פליטה לאוויר על פי חוק אוויר נקי, ובהן מפעלי מגנזיום ים המלח ומפעל המיחזור מטלפט ברמת חובב" - כך אמר השבוע השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, בראיון לקראת כנס סביבה 2020 שייערך היום במלון הילטון תל אביב, ביוזמת החברה לשירותי איכות הסביבה, בית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב וגופים נוספים.

החקיקה האחרונה בתחום הסביבה מחייבת חברות להגיש בקשה לקבלת היתרי זיהום, והראשונות שנבחרו על ידי המשרד הן חברות מענף המתכת. תאריך היעד היה 1 במארס. כל החברות הגישו בקשות, למעט שתיים, ושתיים נוספות הגישו בקשות לא מלאות. ארדן מעלעל בניירת הרלוונטית שהונחה על שולחנו בבוקר, ומסביר כי אין לו כוונה לעשות הנחות לארבע החברות, שכבר קיבלו פנייה לעמוד במלוא הדרישות. "אני נוקט בגישה של אפס סובלנות כלפי המזהם, והקו המנחה הוא 'המזהם משלם', החל בקבלת הרישיונות וכלה בקנסות בגין זיהומים חורגים", מדגיש ארדן.

ההזנחה ארוכת השנים של איכות הסביבה בישראל מדרבנת את ארדן לפעול במלוא המרץ, כשהוא מעביר חקיקה ותקנות וניגש ליישומן באופן מיידי - כולל ענישה לא קלה במונחים כספיים. הקצב המסחרר מעורר תרעומת בקרב תעשיינים, הטוענים כי הם מתקשים להסתגל לכל השינויים.

"הולך להיות יישור קו צפוף מבחינה רגולטורית בתקופה הקרובה, וזה קשה לתעשייה, בעיקר לחברות קטנות ובינוניות", אומר ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים. "התעשייה תפעל כפי שנדרש ממנה, אבל הכל עניין של לוח זמנים וגם של שוני בפרשנות לחקיקה. לכן, בחלק מהתחומים, כמו בנושא הסנקציות והאגרות, צריך לתת לתעשייה פסק זמן של שנתיים-שלוש לפחות כדי להתארגן ולהתאים את עצמה. זה לא הזמן להוצאות נוספות. בואו נתמקד כרגע ביישום הרגולציה, שגם היא כרוכה בהוצאות גדולות לרכישת ציוד", הוא מוסיף.

ארדן אינו סבור שיש לאפשר לתעשייה פרק זמן נוסף להסתגלות, שכן לדבריו, התקנות החדשות נדונות מזה זמן בתהליך שראשי התעשייה מודעים אליו היטב. ביוני 2010 נכנס לתוקף תיקון לחוק חומרים מסוכנים, שמאפשר למשרדו של ארדן להטיל עיצומים כספיים על חברות שעוברות על החוק בנושא חומרים רעילים. האכיפה היתה מיידית: מלון קראון פלאזה בתל אביב כבר שילם 40 אלף שקל, וחברת פז שמנים שילמה 120 אלף שקל - בגין אי עמידה באחד מסעיפי החוק. כעת דורש המשרד תשלומים מחברות נוספות שלכאורה עברו על החוק, ובהן א.ל.א תשתיות לאיכות הסביבה המתבקשת לשלם 1.2 מיליון שקל, רונופולידן הנדרשת לסכום של כ-1.3 מיליון שקל ויהודה רשתות פלדה, שממנה נדרשים 2.1 מיליון שקל (ראו טבלה).

למשרד להגנת הסביבה אין עדיין תוכנית אסטרטגית רב-שנתית שתנחה את עבודתו גם במקרה של חילופי ממשלות, ואולם צוות מיוחד בראשות גלית כהן, סמנכ"לית בכירה במשרד, מכין תוכנית כזו בימים אלה. גם בלעדיה, ידיהם של אנשי המשרד מלאות עבודה. ארדן פועל לתקן במהירות זיהומי עבר, ובד בבד מנסה להטמיע בתעשייה תפישה מתקדמת של איכות הסביבה.

"יש תחושה שאנחנו מדינה בהקמה. שקט - יורים, אז אל תפריעו", אומר ארדן. "זה גרם נזקים קשים מאוד לסביבה. כיום אנחנו במצב לא פשוט. אנחנו צריכים לתקן לאחור את כל הנזקים בקישון שנובעים ממה שחיפה כימיקלים ובזן שפכו לתוכו ואת נזקי תעש בשרון, ואלה דוגמאות על קצה המזלג.

"במקביל, הכי חשוב להטמיע בתמחור מוצרים את ההשקעה של היצרניות בסביבה. תעשיות מובילות בעולם מתחילות לבחון את כל מעגל הפעילות שלהן בהקשר הסביבתי, ולא מסתכלות רק על קצה הארובה, כפי שנהגו בעבר. הן שואלות איך ניתן לחסוך אנרגיה ולזהם פחות, ואם ניתן למחזר את המוצר".

בעקבות OECD

הצטרפותה של ישראל לארגון המדינות המפותחות (OECD) העניקה עוגן מחייב לשינויים מהירים בתחום הסביבתי, והיא מקלה על ארדן לנמק את דרישותיו מהתעשייה, התחבורה ויצרני האנרגיה להתקדמות מואצת לקראת פעולה ירוקה יותר.

"בתקופת ארדן רואים הרבה מאוד חידושי רגולציה בולטים", אומרת עו"ד עידית רייטר, שותפה וראש תחום איכות הסביבה במשרד עורכי הדין יובל לוי. "זו הזדמנות למשרד להרים את הכפפה ולפעול כאחראי ענישה ואכיפה במקרים של אי-ציות לחוק, וגם כמחנך ומתווה הדרך לתעשייה למדיניות מניעתית ולניהול מושכל של סיכונים", היא מוסיפה.

בשנה החולפת נכנסו לתוקף כמה מהלכי חקיקה משמעותיים, ובהם תקנות ניירות ערך חדשות שהופעלו החודש, ובמסגרתן מחויבות חברות לפרסם בתשקיפים ובטיוטות התשקיפים שלהן פירוט של סיכונים סביבתיים שעשויים להשפיע באופן מהותי על הביצועים הפיננסים והסיכונים הפיננסיים שבפני החברה; עלויות והשקעות שבהן נשאה החברה או צריכה לשאת כדי לענות לחוקי הגנת הסביבה, כמו שיקום ותיקון מפגעים ורכישת טכנולוגיות מתקדמות להפחתת זיהומים; וכן השפעות חקיקה בתחום על מאזנה הנוכחי והעתידי.

לדברי ארדן, היו חברות שכללו בעבר את נושא הסביבה בדו"חות הכספיים שלהן, אך הן נהגו לעשות "גרין ווש" (כביסה ירוקה), כאשר הראו דיווחים שהציגו אותן ירוקות, אף שבפועל לא היו כאלה. "בתיאום עם יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, כעת יהיה מפרט אחיד של דיווחי חשיפה לסיכון סביבתי. זה יגדיל את השקיפות", אומר ארדן.

"אחת הדרישות מהחברות, שצפויה להשפיע מאוד בשנים הבאות על העלאת רף הציות לרגולציה, היא לדווח על אופן ניהול סביבתי מניעתי, כולל אמצעים לפיקוח ובקרה והפחתת נזקים", מסבירה רייטר. "זו בעצם הפעם הראשונה שתאגידים נדרשים לתאר ניהול סיכוני סביבה ואכיפה פנימית. זה יהפוך את שמירת הסביבה לנושא המרכזי בפעילות היומיומית בחברות. התמריצים לכך משולבים: החברות מוטות היצוא לא יוכלו לפעול בחו"ל אם לא ייענו לכללים, ואחרות יאמצו אותם כתוצאה מהליכים משפטיים נגדן", היא מוסיפה.

תקנות שנכנסו מתחילת 2010 מחייבות שקיפות והצגת מידע בנושא איכות סביבה לידיעת הציבור, והן מיושמות בהדרגה. התקנות מחייבות רשויות ציבוריות וחברות ממשלתיות לפרסם את המידע באינטרנט. המידע מגיע מדיווחי חברות וכן מאיסוף נתונים על ידי חברת ניטור. בין המשרד להגנת הסביבה לתעשייה נותרו מחלוקות לגבי המידע שניתן להעלות לאוויר, כיוון שחלקו מוצג על ידי התעשייה כנתונים חסויים.

גדולים יותר מסנטרל פארק

כלי אכיפה מרכזי נוסף שנכנס לתוקף לראשונה הוא מתן אפשרות למשרד להטיל עיצומים כספיים על חברות החורגות מהחוק בנושא חומרים מסוכנים. החוק קובע כי אדם לא יחזיק חומרים מסוכנים בלי היתר רעלים. העבירות בנושא מגוונות, החל באי-ניהול פנקס רעלים ועד עיסוק ברעלים בלי היתר.

"עיצום כספי הוא אמצעי שנוי במחלוקת", אומרת רייטר, שמודה כי היא מייצגת את התעשייה בתחום. "זה כלי שמאפשר למשרד להטיל קנסות גבוהים על יחיד ועל חברה ללא הליך משפטי. בתקנות נקבעו סיבות להפחתת הסכום, בהתאם להתנהלות היסטורית של המפר. אם המשרד להגנת הסביבה יישם את התקנות בצורה מושכלת ויבדיל בין חברות לפי התנהלותן, באמצעות החוק ניתן יהיה לחנך להתנהגות מניעתית. אבל אם ישתמשו בחוק כדי לגבות סכומים גבוהים כקנסות, יהיו לתעשייה טענות חריפות, ובצדק".

קנטור מוסיף כי התקנות, החוקים, האגרות והקנסות יוצרים עומס כספי רב על התעשייה, שאותו יש לפרוס על פני שנים. "העלויות לתעשייה מטורפות, החל בהיערכות לצמצום זיהום אוויר, קרקע ומים ברכישת ציוד מתקדם ויקר, דרך אגרות חדשות לקבלת היתרי פליטה וכלה בקנסות כבדים לחברות מזהמות". לדבריו, העלויות המצטברות עלולות להביא לסגירה של חברות קטנות ובינוניות.

"החברות הגדולות יכולות לעמוד בזה, הן נערכות לכך כבר כמה שנים. אולם חברות קטנות ובינוניות שלא היו תחת הרדאר של המשרד להגנת הסביבה עדיין לא נערכו לכך, והן זקוקות ליותר זמן לצורך התארגנות", אומר קנטור. "אנחנו בשלבי למידה בחברות קטנות, שמנסות להבין מה כוונת הרגולטור. יש מחלוקת מקצועית ונראה לי מר ונמהר להתחיל בסנקציות. קודם נלמד, ואחר כך נלך לאכיפה. ב-OECD יש תהליך שבו נבחנת ההשפעה של כל רגולציה סביבתית על הכלכלה, ורק לאחר מכן מחליטים על הרגולציה המדויקת. בישראל אין מנגנון כזה", הוא מוסיף.

"זה בדיוק השינוי בתפישת העולם שהחברות צריכות לאמץ", עונה ארדן. "עליהן להטמיע את מחיר הזיהום במוצר. מחיר של מילקי צריך לכלול גם את עלות איסוף האריזה שמושלכת לפח וגם את עלות ההיתר לפליטת רעלים בתהליך ייצורו. הקשר בין זיהום לעלויות כלכליות חדש יחסית, ואנחנו צריכים להטמיע את זה בעבודת הממשלה".

כחלק מהניקוי הסביבתי והחינוך לשמירה טובה יותר על הסביבה בעתיד יזם ארדן כמה מהלכי דגל, בהם תקנות להפרדת הפסולת הביתית, חקיקה ירוקה מול התעשייה, חינוך בגני ילדים ובתי ספר והשתתפות בתהליך הבינלאומי להפחתת גזי חממה, עם התחייבות ישראלית לצמצום הפליטות ב-20% עד 2020.

ארדן מספר כי "בעוד חודשיים אנחנו הולכים לצאת באמצעות מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת במכרז תמיכה, שיעודד צמצום פליטות בחברות קטנות ובינוניות. למכרז יוקצו 57 מיליון שקל בשנה ב-2011-2012. חברות יגישו תוכנית לצמצום פליטות שתיבדק על ידי מומחי המשרד. החברות שיציעו את הצמצום הגבוה ביותר בפליטות יקבלו סיוע ממשלתי של 25%-30% מעלות התוכנית. משרד האוצר הביע נכונות להגדיל את התקציב לתוכנית, אם תצליח".

לדבריו, "התעשיינים בהחלט צופים פני עתיד ומבינים שמפעל שיסומן בתודעה כפוגע בסביבה יתקשה להתחרות ולייצא לשווקים מתקדמים, אבל לא פעם יש נפילות. אפילו מפעל מתקדם כמו נייר חדרה זיהם באחרונה את נחל חדרה, ונאלצנו לפתוח חקירה פלילית בעניין. כשחברת בז"ן היתה בידי המדינה היא זיהמה הרבה יותר. כיום בתי הזיקוק קשובים מאוד, מנסים להטמיע תהליכים ולטפל בזיהומי עבר. פה ושם יש מחלוקות ותקלות, ולמשרד אין ברירה אלא לאכוף את החוק ולגרום להם להשקיע כל מה שצריך כדי למנוע תקלות.

"אחד הפרויקטים הלאומיים שראש הממשלה הכריז עליהם הוא ניקוי הקישון. הנחל סבל מעומס זיהומים של מפעלים כמו חיפה כימיקלים, שהזרימו מתכות רעילות. בנוסף, הרשויות הזרימו לנחל ביוב גולמי. אנחנו מנסים להוביל פרויקט שתבצע חברה בינלאומית שתיבחר במכרז שיפורסם תוך חודשיים. הממשלה העריכה את העלויות ב-200-250 מיליון שקל, והצעתי חלוקה בין המזהמים. קבעתי שהמפעלים יממנו 60%, המדינה 30% והעיריות (חיפה והקריות) 10%.

"בז"ן ומשרד האוצר הסכימו לתת את החלק היחסי - רק חיפה כימיקלים לא הסכימו. בז"ן שמו 90 מיליון שקל מתוך 120 מיליון, חיפה כימיקלים התבקשו לתת 28 מיליון שקל ועד היום מסרבים לתת את כל הסכום ומציעים כמה מיליוני שקלים. אותו מפעל עם מיכל אמוניה שמזהם את מפרץ חיפה, שהזרים מתכות מזהמות עשרות שנים, מסרב להשתתף בתיקון העוול ההיסטורי ולא לוקח אחריות סביבתית על האזור. הפער בינינו הוא כ-5 מיליון דולר, ואני מתפלא שהבעלים, משפחת טראמפ, לא לוקחים את זה על עצמם ומעכבים את התקדמות הפרויקט. לחברה יש מפעל נוסף, בדרום, שהורשע באחרונה בבית משפט בגין זיהום שבוצע בשנת 2000", אומר ארדן.

מחיפה כימיקלים נמסר בתגובה כי הביעה נכונות להעמיד לצורך טיהור הקישון 5 מיליון שקל, כפול מחלקה בטיהור קרקעית הנחל, על פי תחשיב המשרד להגנת הסביבה. כן הבהירה החברה למשרד כי היא מוכנה לממן את חלקה היחסי בפערי המימון, אם ייווצרו. עוד נמסר כי החברה סבורה שטיהור הנחל ממתכות אינו קשור לעניין, כיוון שדרך הטיהור לא כוללת הפרדת מתכות מהבוצה.

ארדן שואף להרחיב את סמכותו לתחומי תחבורה ותשתיות, שקשורים לזיהום סביבתי. "שמתי לי למטרה להעביר שינוי מבני בממשלה, שיעניק למשרד הסביבה עוד סמכויות שחסרות לו בתחבורה ותשתיות לאומיות. משרד התשתיות הלאומיות צריך להיות ממוזג עם המשרד להגנת הסביבה, או לפעול מתחתיו. יש לנו התנגשויות עם המשרדים על הקמת תחנות כוח, פעילות רשות המים וזיהום כלי רכב, בניסיון שלנו לכפות תקנות להפחתת זיהום אוויר ברשויות מקומיות".

בנוסף, לדברי ארדן, המשרד פועל להקמת שלושה פארקים ענקיים בישראל, "שכל אחד מהם יהיה יותר גדול מסנטרל פארק". כל פארק כזה יכלול, מלבד שטחים ירוקים, גם אגם ממים ממוחזרים, אמפיתיאטרון, מוקדי תיירות ונופש ושבילי אופניים. פארק נחל באר שבע, לדוגמה, ישתרע על כ-5,000 דונם. פארק חירייה, שייקרא פארק אריאל שרון, ייבנה על 8,000 דונם, ופארק הקישון ישתרע על כ-800 דונם בשלב הראשון, מתוך כ-4,000 דונם מתוכננים.



תצלום: מיכל פתאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו