בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט פורים | הבגדים של מחסני התלבושות המיתולוגיים

מי השחקנית שרוכסן השמלה שלה נפתח באמצע הצגה, גלימה של איזה טנור תלויה בבית האופרה הישראלית, ומהו הפריט שטס החודש לתערוכה בניו יורק? לרגל החג, הבגדים של מחסני התלבושות המיתולוגיים יוצאים מהארון

תגובות

האופרה הישראלית

מה: המחסן מחולק לשני חללים רחבי ממדים. בקומת הכניסה, תלבושות להפקות שירדו. בקומה מתחת, תלבושות ל"אופרות חיות" שעדיין מציגות. 3,000 פריטים למעלה, עוד 2,000 למטה, לא כולל אביזרים ("רק עניבות יש לנו 200").

על הקולבים: הבגדים מחולקים לפי קטגוריות, כגון: "נשים מהמאה ה-18", "גברים מהמאה ה-18", "אתני ותנ"כי (שמשון ונבוקוב)", "פראקים וסמוקינגים למקהלה". בגדים מפונפנים ביותר מהאופרה "בוריס גודונוב" (בתמונה מימין), שעלילתה מתרחשת בשלהי המאה ה-16 ותחילת ה-17, מולבשים על מניקנים ומוסיפים למחסן טאץ' עליז. גם גלימה שלבש פעם פלסידו דומינגו נתלתה במקום בולט. "הוא היה סולן מתחיל שקיבל הצעה, ובא לפה לעשות תפקיד, מזמן", אומרת בוסי, "הרבה לפני שאני הייתי פה". כל בגד נושא את שם הזמר שלבש אותו. "אנשים נפטרו, התחלפו, ואני מתעקשת לא להוריד את הפתקים, שייראו את הגלגולים", היא אומרת. בשנים האחרונות נשארות פחות מזכרות, כי "שוכרים אופרות שלמות, שמגיעות כבר עם התלבושות מוכנות. 'ליידי מקבת ממצנסק' (שעלתה החודש) הגיעה בשלמותה מרוסיה, ואחר כך הבגדים גם יחזרו איתה לשם. אבל היה איזה חלוק שהיינו צריכים לתפור פה, כי מה שהגיע היה גדול מדי על הזמרת".

משנכנס אדר: "בפורים באים להסתובב פה שעות. יש אנשים עם בקשות ספציפיות, ולפעמים יש הפתעות: למשל, אנשים ביישנים, שהסתובבו פה חמש שעות ושלפו פתאום משהו אקסטרווגנטי. אבל אני מדגישה שאין לי תחפושות, יש לי תלבושות. צריך לבוא עם דמיון וראש פתוח".

מדיניות השאלה: "בעבר עשינו מכירות לפורים, וכל המלבישות הצטרפו אלי לכמה ימים מתישים. גם להשכיר הפסקנו לפני שנתיים-שלוש פשוט כי אין זמן, האופרה גדולה ויש יותר הפקות שאנחנו צריכים לעבוד עליהן. אנשים יודעים שאני לא פנויה לכך, ובגדול, אני משתדלת לבלום את זה. זה עונש, סיוט".

למה תתחפשי השנה? "כל שנה אני מתכננת להתחפש לשמנה, ויש לי פה הכל בשביל זה - ישבנים, בטן - אבל זה עוד לא קרה. מעולם לא התחפשתי, קשה לי עם זה. אני שמה כובעים".


תיאטרון חיפה

מה: "השנה התיאטרון בן 50, והמחסן קיים בערך 45 שנה". יש בו כ-2,000 תלבושות, על שטח של כ-500 מ"ר ("שואלים מה הגודל בכל פעם שבאים לרסס ואנחנו אף פעם לא מצליחים למדוד במדויק"), מחולקים לחדרים לפי נושאים (גלימות ושמלות, וסטים ופראקים, וכו'). "עם כל המלחמות שלי", מלין קשין, "אפילו דברים אלמנטריים כמו ונטה אין לנו".

על הקולבים: מתגאים במיוחד ב"מדים אמיתיים של החיילים הבריטים מתקופת המנדט - קנינו לאיזו הצגה במכירה במחסן בתל אביב, זה ממש אמיתי". קשין מציין בחיבה גם את הבגד שלבש אריה מוסקונה ב"פיגמליון". "אנחנו שומרים הכל, אם הבגד מתבלה זורקים או מוכרים. כשעשינו מכירה, עמדו פה מאה איש בתור. יש פה סוודרים וחולצות, פראקים של פעם וצווארונים שלובשים בנפרד מהבגד - דברים שאי אפשר לקנות בחנות, ואנשים מקבלים את הבגד גם עם שם השחקן שלבש אותו וריח של תיאטרון. יש לנו גם הרבה כובעים: של נאצים, של קולוניאלים אנגלים, של צבא אמריקאי מפלדה אמיתית. שומרים גם כדי למחזר להצגות אחרות. זה כמו אוטו ישן במוסך, שמשמש לחלקי חילוף".

פדיחות שנחרתו: "ב'מחיר הכבוד' נפתח לשחקנית הרוכסן מלמעלה עד למטה. היא היתה חייבת לשחק כאילו כלום לא קרה, החזיקה את השמלה כדי לא להיות עירומה על הבמה, והצליחה לעשות זאת כך שאף אחד לא שם לב. קורה, פתאום רוכסן מחליט שלא להיסגר".

משנכנס אדר: "עד לפני כמה שנים היינו פותחים את המחסן בפורים ומוכרים תלבושות בתשלום. אבל מאז שהמחסנאית שלנו בפנסיה, אין מספיק כוח אדם להתמודד עם זה. היו פה פיטורים לפני כמה שנים בעקבות תוכנית הבראה. במכירות עבר, אנשים חיפשו בעיקר מדים ושמלות נשף, והמחירים נעו בין 20 ל-350 שקל. הפריט הכי יקר היה שמלות של סינדרלה מהצגות ילדים. דברים יקרים יותר לא מכרנו, הסכמנו רק להשכיר".

מדיניות השאלה: "שחקנים לא יכולים לקחת בגדים, כי התיאטרון השקיע את הכסף בתפירה ובחומר, אבל הם יכולים לקנות. ולפעמים נעלם בגד, אין לי שליטה על זה. דווקא תיכננו השנה לסדר את המחסן ולהוציא דברים ישנים למכירה, אבל זה נתקע באמצע".

למה תתחפש השנה? "בדרך כלל אני מתחפש עם בגדים מהמחסן, בשנים קודמות הייתי קנגורו ונפוליאון, אבל השנה אני חושב שלא אתחפש".


להקת המחול בת שבע

מה: המחסן מחולק לשלושה חללים. בקומה התחתונה בגדים מהפקות רצות, חלקם תלויים באוויר הפתוח וחלקם בארגזי שינוע. בקומה הראשונה נמצא ה"סליק", החדר שבו נשמרים "בגדים מהופעות שכבר ירדו אבל עוד עשויות לחזור. זה לא כמו תיאטרון שתופרים כל פעם מחדש, אנחנו נצטרך את הבגדים האלה". בחלל שלישי, בצמוד למתפרה, שומרת גיימן "ניסיונות שלא צלחו - לפעמים עושים שש גרסאות עד שמאשרים תלבושת", ובגדים שאספה לאורך השנים ומשמשים לעבודות אישיות של הרקדנים. ולפורים.

על הקולבים: "יש פה בגדים מלפני 20 שנה, שאוהד (נהרין) לבש, והכי חדשים הם הבגדים שעשינו בעונה הנוכחית ל'פטרושקה'. התחתונים והגופיות מ'אחד מי יודע' מאוד מבוקשים, כי רוקדים את זה בכל מיני מקומות בעולם, והם עשויים מלייקרה עבה, שמאוד מחמיאה לגוף והצבע מאוד יפה".

פדיחות שנחרתו: "מחוך שלא נסגר עד הסוף וקצת נחשפו דברים שלא בכוונה. הרקדנים ממשיכים כרגיל על הבמה, ברור. ובדצמבר האחרון, שבוע לפני ש'קיר/זינה' עלתה מחדש, רקדנים בעטו בטעות בארגז שבו היתה קסדת האסטרונאוט, והיא נשברה. כיוון שזה מאוד ישן ועשוי פרספקס, האנשים שעיצבו לנו את זה כבר לא קיימים. עברתי אחד-אחד בדפי זהב עד שמצאתי מישהו שיכין לנו חדש".

משנכנס אדר: "אין לנו כל כך בגדים שמישהו ירצה, יותר בגדים שמיועדים לריקוד ולא לקהל הרחב. מקסימום העובדים במשרדים שלנו מבקשים קצת, ולהם אני נותנת".

מדיניות השאלה: "הרקדנים לא לוקחים הביתה בגדים, אבל לפעמים שוכחים להחזיר את הדאנס-בלטים שתופרים להם. לפעמים אנחנו משאילים את החליפות מ'אחד מי יודע' לבתי ספר שמעלים את הריקוד".

למה תתחפשי השנה? "אני לא יוצאת למסיבות פורים".


תיאטרון הקאמרי

מה: המחסן רחב הידיים מחולק לפי סוגי בגדים ותקופות, ובמגירות נשמרים אביזרים, מכף רגל ועד ראש. "כשהיינו בפרישמן המחסן היה יותר קטן", אומרת אבנרי, "אבל עכשיו השטח שוב לא מספיק וכל הזמן מוסיפים סטנדים (חלקם במסדרונות שמחוץ למחסן). זה עדיף על לזרוק. ושומרים כי לפעמים גם ממחזרים: למשל, ב'גטו' וב'ינטל' השתמשנו המון במחסן. לא בכל הצגה צריך בגד חדש. להפך, לפעמים בכוונה מיישנים והורסים בגדים בשביל להשיג את המראה הנכון".

על הקולבים: כמה אלפי פריטים. "דברים מיוחדים אני מחביאה. מהצגה לא נשאר כלום, רק אולי חומר מצולם, והבגדים פה הם ההיסטוריה של התיאטרון, הזיכרונות שלו, כולל בגדים עם בטנות מיוטה מימיו הראשונים של הקאמרי לפני כ-60 שנה. יש תלבושות שכולם זוכרים, מהצגות של חנוך לוין או 'עוץ לי גוץ לי' שרץ המון שנים. הבגדים לא מעלים אבק כי המקום ממוזג כל הזמן, והטמפרטורה הקבועה שומרת שלא ייגרם נזק לבגדים".

פדיחות שנחרתו: "השחקנים מקבלים את הבגדים עשרה ימים לפני שההצגה עולה, ויש מספיק זמן לראות שהם לא מועדים או מחליקים, ושנוח להם. אפילו העקבים מותאמים לבמה. ועדיין, עידית טפרסון לבשה פעם שמלת קטיפה כחולה - בהצגה "אלוהים יודע" - ובהופעה הראשונה, איך שהיא הסתובבה, הרוכסן נקרע על הבמה. הקהל מבין שזו טעות".

משנכנס אדר: "ברור שאנשים שאוהבים להתחפש פונים אלינו, אבל לא בשטף. התיאטרון מקיים מסיבת פורים, אז אני לא יכולה להגיד לעובדים לא לבוא, זה הבית שלהם. נשים רוצות בעיקר שמלות נשף ושמלות תקופתיות. גברים אוהבים פראקים. ויש כאלה שפתוחים ומרכיבים לעצמם תחפושת מדליקה. אנשים מחברים תלבושת של תיאטרון לתחפושת ואלה שני דברים כל כך שונים. אין לי אינדיאני או ליצן או ליידי גאגא. לאנשים יש הרגשה שבמחסן של תיאטרון כל הפנטזיות שלהם יתגשמו, אבל זה רק אוסף ההצגות שהיה כאן".

מדיניות השאלה: "שחקן שמאוד קשור לבגד, בעבר היה יכול לקנות אותו, כיום לא. אנחנו משכירים בעיקר לאנשים שקשורים למקצוע, תלמידים לבגרות בתיאטרון נעזרים בנו, ולקראת פורים המחסן פתוח לעובדים, לשחקנים ולעמותת הידידים שלנו. הם משלמים סכום סמלי כתרומה לקרן רווחה". לא כל הפריטים מוצעים. "יש כאן הרבה בגדים של שחקנים שכבר אינם, וקשה לי לתת אותם לאנשים".

למה תתחפשי השנה? "אני לא אוהבת להתחפש".


תיאטרון באר שבע

מה: המחסן משמש לא רק את הפקות הבית, אלא גם את בית הספר למשחק ותיאטרון הפרינג' בבאר שבע, "שלפעמים שואלים מאיתנו בגדים להפקות", מספרת ארז. גם בתי עסק מקומיים נעזרים לעתים בצילומים לקטלוגים. "יש כאן מאות פריטים, בגדים תקופתיים ומודרניים. עכשיו מדברים על לנפות קצת, למכור או לתרום. אנחנו מלאים בבגדים - חליפות גברים, למשל. אבל מצד שני יש דברים שלעולם לא נמכור, כמו כובעים. זה גם המוזיאון שלנו". תחזוקת המוזיאון כוללת "שאיבת מעילי צמר ופרווה, אוורור בגדים אחרים, והצגה שסיימה את פעילותה יורדת למחסן רק אחרי כביסה או ניקוי יבש".

על הקולבים: מעילים, גלימות, וגם אביזר הראש עשוי החרוזים של "מאדאם באטרפליי". "זה ממש כתר, הפריט הזה יוצר בסין והגיע הנה בהזמנה מיוחדת. אישית, אני הכי אוהבת את השמלות התקופתיות, בעיקר משנות ה-30. השתחררו אז קצת ממחוכים וקרינולינות ועברו לקווי גוף, בגדים שיותר החמיאו לנשים. את רוב הבגדים אנחנו מכינים פה במתפרה, אבל בדברים מודרניים אין טעם להשקיע בייצור, אז קונים מזארה וכאלה".

פדיחות שנחרתו: "קרה שעלו לשחקנית על שובל השמלה והמכפלת נפרמה רגע לפני העלייה לבמה, אבל המלבישה לקחה סיכות ביטחון וחיברה מחדש בלי שאף אחד הבחין".

משנכנס אדר: "לפני פורים יש בדרך כלל היסטריה של בקשות. הרבה זמן לא עשו פה מכירה, ואני בדיוק בוחרת פריטים שאולי נציע. יש המון מעילי נשים, גלימות, מעילים תקופתיים לגברים, דברים מוגזמים שמתאימים לפורים ושאנחנו חושבים שאין טעם לשמור". נכון למועד כתיבת שורות אלו, טרם החליטו בתיאטרון אם לערוך מכירה.

מדיניות השאלה: "התיאטרון עורך מסיבת פורים בנושא שנות ה-60-70-80, אז אנחנו משאילים לעובדי התיאטרון ואני מנסה לעזור בטוויסטים. הם לא צריכים לשלם, אבל אני מנהלת רישום. אנשים מחוץ לתיאטרון? רק אם אנחנו מכירים הרבה זמן".

למה תתחפשי השנה? "שמלת מיני עם פאייטים שמאפיינת את תקופת הדיסקו, מגף עד הברך, ועל הראש - כובע כיפה מפאייטים. הכל נוצץ. אני תופרת לעצמי, כמובן".


תיאטרון הבימה

מה: בתקופת השיפוצים של התיאטרון שוכנים משרדי הבימה בבניין משרדים אפרורי בצמוד לבית "מעריב" בתל אביב. חדר החזרות משמש גם כמחסן תלבושות. חלק מהבגדים משתלשלים ממתקני תלייה שצמודים לקירות החדר, ואלה דחוסים בצפיפות שלא מאפשרת לעבור ביניהם, מוסתרים על ידי וילון שחור. תלבושות אחרות מאופסנות בארגזים, "כי זה זמני", כבר ארבע שנים. בגדים שיקרים במיוחד ללבם של עובדי המתפרה נשמרים בשני חדרים קטנים הצמודים לה משני צדיה, ובהם הז'קט שלבש מוני מושונוב ב"כיסאות" ("יצירת אמנות") והשמלה של ליא קניג מ"יומולדת לג'וזפה" ("אני עיצבתי"). זה לא הכי מסודר, "אבל אני יודעת איפה כל דבר נמצא". משתדלים לשמור הכל. "אני לא יכולה לזרוק, אלה פריטי אמנות. בכל בגד כזה מושקעת הרבה עבודה, מחשבה וכישרון, וזה עוד לפני הכישרון של השחקן ששיחק בו".

על הקולבים: חלוקה תמטית ומגדרית ("מעילים לגברים", "מעילים לנשים"), וגם סטנד שאריות. שמלה עתיקה ששימשה את חנה רובינא ב"הדיבוק" מקופלת בארגז מיוחד, ומונחת על אחד הארונות. "השמלה בדיוק חזרה מתערוכה בניו יורק. מדי פעם אנחנו מוציאים לאוורר אותה. כבר אי אפשר להשתמש בה כי הבד מתפרק, אבל שומרים בגלל הערך המוזיאלי". חלקי תלבושת של ארנב תלויים בחלקים שונים של המתפרה. "אנחנו מכינים את זה עכשיו להצגה 'מונוגמיה', זה עוד לא מוכן".

משנכנס אדר: "לפני שעברנו הנה היו תמיד מכירות של תלבושות מפוארות לפורים, אבל עכשיו אין לנו איפה לעשות עבודת הכנה כדי להחליט מה למכור ומה לא. אני גם חושבת שצריך לשמור דברים, אפילו אם אתה חושב כרגע שזה לא ישמש אותך בעתיד".

מדיניות השאלה: "משאילים לפעמים לבתי ספר למשחק, אבל לא תמיד ולא הכל. לקראת פורים אני מקצה שעות מסוימות שאנשים, בעיקר עובדי התיאטרון, יכולים לבוא להסתכל. שעתיים, יומיים בשבוע. מי שרוצה להיות קאובוי וחסר לו כובע או וסט - דברים כאלה, שאין בבית".

למה תתחפשי השנה? "אני לא מתחפשת בכלל, אף פעם. הסנדלר הולך יחף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו