בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצאים במחולות

"פט שופ בויז" מספקים רגעי שיא גם בעשור השישי לחייהם. למשל, הפסקול שכתבו לבלט "הדבר המופלא ביותר"

תגובות

ניל טננט עדיין מתוסכל מהכישלון היחסי של "Yes", האלבום שהוציאו "פט שופ בויז" ב-2009, מקבץ השירים הפופי ביותר של הצמד זה זמן רב. הביקורות הטובות, ההופעות המינימליסטיות ופרס מפעל חיים שבו זכו באותה שנה בטקס הבריטס, לא שיכנעו את תחנות הרדיו הבריטיות שפיספסו את הפוטנציאל הלהיטי של "Love etc", "Did You See Me Coming" ו-"The Way it Used to Be" והעדיפו להתמקד בכל מיני בובות בוטוקס חסרות כישרון בסגנון שריל קול.

פופ הוא לא ארץ לזקנים - תשאלו את מדונה, שהולכת ומתחפפת מדי יום - וטיפוס ממולח ואינטילגנטי כמו ניל טננט, למרות האכזבה המובנת, יודע את זה. הוא עדיין שואף להגיע למקום הראשון במצעד, אבל באותו זמן מקפיד להרחיב את טווח הפעילות של "פט שופ בויז" גם למדיומים אחרים.

במובן הזה העשור האחרון של טננט וכריס לואו, שפלירטטו עם אמצעי מבע תיאטרליים כבר מראשית הדרך, הוא ההרפתקני ביותר שלהם ולא רק משום שהעזו להוציא במהלכו אלבום אקוסטי; ב-2001 הם העלו את המחזמר המועדוני "Closer to Heaven"; ב-2005 הלחינו פסקול חדש לסרט האילם המכונן "אוניית הקרב פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין; בשנה שעברה כתבו שירים למחזה הילדים "My Dad's a Birdman" ואילו עכשיו הם השלימו את הפרויקט השאפתני והמאתגר ביותר: מופע בלט מקורי באורך מלא על פי סיפור קצר של הנס כריסטיאן אנדרסן, "The Most Incredible Thing".

לואו קרא אנתולוגיה חדשה של אנדרסן והציע להפוך אותה לבלט כבר ב-2007, עוד לפני שדארן ארונופסקי החזיר לריקוד הקלאסי את הגלאם. בצירוף מקרים מוזר, זה קרה יומיים אחרי שטננט קיבל טלפון מאיוון פוטרוב, סולן הבלט הלאומי של אנגליה שביקש את עזרת "פט שופ בויז" בכתיבת מוסיקה למופע חדש בסדלרס ולס.

במקביל למופע יוצא כעת הפסקול שלו. אף שההתרחשות על הבמה, הווידיאו והנגינה החיה של "פט שופ בויז" עם תזמורת ודאי משלהבת יותר, המוסיקה עומדת בפני עצמה. הבסיס הוא עדיין פופ אלקטרוני ודאנס מתקדם, שאליו מצטרפים עיבודים מתוזמרים מלאים באבובים, טרומבונים, קרני יער ומיתרים. טננט ולואו לוקחים את המלודיות האופייניות וקצרות הטווח שלהם - שבדרך כלל אפקטיביות במשך ארבע דקות בלבד - מפתלים, מעשירים ומותחים אותן באמנות כך שיהיה להן אורך נשימה. הן עדיין נשמעות "פט שופ בויזיות" ונמשכות שעה וחצי בלי להיות צפויות או מונוטוניות.

כמו ב"אוניית הקרב פוטיומקין", גם ב-"The Most Incredible Thing" הקול של טננט נפקד כמעט לחלוטין; מבליח לרגע קט במערכה הראשונה - בסצינה שבה הנסיכה מקשיבה לרדיו - ונעלם מיד כדי לתת פוקוס לתנועה על הבמה ולגירויים אחרים. הלוואי שהייתי יכול לסיים את הביקורת הזאת עם פיצוח של הגנום הפט שופ בויזי. אלוהים יודע שאני מנסה. בכל פעם שאני חושב שהצלחתי הם חושפים סט חדש של תכונות ואיכויות שרק מגביר את תחושת הסיזיפיות המקצועית שלי. נדמה לי שהמשימה הזאת בלתי אפשרית משום ש"פט שופ בויז" הם אקזמפלר חסר תקדים. אין דוגמה להרכב או אמן דומים שיודעים להגדיר את עצמם מחדש ובאותה נשימה מגדירים את איך שאנחנו תופשים פופ.

הם לא יגיעו שוב למקום הראשון, אבל עדיין מצליחים לספק רגעי שיא בעשור השישי לחייהם. "After All", למשל, מתוך "פוטיומקין" הוא אחד השירים היפים בקריירה שלהם ו"The Grind" מתוך הבלט החדש לא נותר הרבה מאחוריו. אם הייתי אומר לכם לפני 26 שנה שהצמד שיצר את "West End Girls" ינער את עולם הבלט הקלאסי הייתם חושבים שיצאתי מדעתי. ב-2011 זה נשמע כמו ההתפתחות הכי טבעית. הדבר הכי מופלא? "פט שופ בויז", כמובן.

טננט/ לואו - "The Most Incredible Thing" (הליקון)




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו