בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שובו של הפחד: על הפיגוע בירושלים וההסלמה בדרום

פיגוע בירושלים, רקטות בדרום ותקיפות צה"ל בעזה: השקט הביטחוני קרס השבוע. נראה שישראל וחמאס אינן מעוניינות בהתלקחות, אך כלל לא בטוח שיצליחו להימנע ממנה. בינתיים לאסד צרות משלו: אביב העמים מתדפק על שערי דמשק

תגובות

פיגוע ראשון בלב ירושלים זה שלוש שנים; חדירה ורצח בהתנחלות, לראשונה זה כשש שנים; הכי הרבה רקטות ומרגמות שנחתו בנגב בשנתיים האחרונות; יותר הרוגים פלסטינים ביום אחד מאשר בכל יום מאז "עופרת יצוקה". מאירועי השבועיים האחרונים נודף ריח לא נעים של דז'ה-וו. מוזר באיזו מהירות חזרו ישראל והפלסטינים לשגרת המהלומות שהפכה את מרבית העשור הקודם לאסון אחד, ארוך ומתמשך.

כל בורג במערכת המשומנת הזאת חזר למלא בטבעיות את התפקיד שיועד לו: חוליות שיגור הרקטות, כלי הטיס הישראליים, מתנדבי זק"א ומד"א שדוהרים למקום האסון, הפוליטיקאים ובכירי המשטרה המקשקשים את עצמם לדעת מול המיקרופונים בזירת הפיצוץ. רק כתבי הרדיו הצעירים נשמעו נרגשים מעט. נדרש שיגורו לשטח של שדרן מנוסה, ותיק האינתיפאדה השנייה, כדי להעלות את השידור על הפסים המוכרים לכל מאזין ישראלי.

אתמול בבוקר, פיסות האינפורמציה עדיין לא התחברו לתמונה כללית. קשה לזהות אסטרטגיה של ישראל או של חמאס, מלבד החשש להצטייר כחלשים לנוכח תוקפנות היריב. כל מהלך ישראלי מביא בעקבותיו תגובה פלסטינית ושניהם גם יחד מדרדרים בהתמדה את המצב. רצף אירועים, שעשוי להתברר כמקרי, הוביל את הצדדים להסלמה שהגורם היחיד שנראה באמת מעוניין בה הוא הג'יהאד האיסלאמי, בעידודה הפעיל של טהראן.

השקעה איראנית עצומה, באמצעי לחימה ובהדרכה של פעילי הג'יהאד, מניבה פירות. בידי הארגון יש כעת יכולת להכתיב הסלמה. כשמנסים לשקלל לתוך המשוואה את חוסר היציבות האזורי, את הקיפאון במו"מ המדיני בין ישראל לרשות ואת לוח הזמנים המתקצר לקראת הכרזתה המתוכננת של העצמאות הפלסטינית, מתקבל צירוף מבשר רעות.

שנתיים של שקט יחסי ביישובי הנגב הסתיימו כנראה. ההפוגות בין סיבוב לחימה למשנהו מתקצרות (הסבב הקודם אירע לפני כחודש), בעוד שמרחק

העצירה אחרי כל התלקחות מתארך. טאבו שנשמר בקפדנות נפרץ, ובאר שבע ספגה קטיושות בפעם השנייה בחודש ובתי הספר בה הושבתו מלימודים. ההרתעה הישראלית שהתבססה בדרום אחרי "עופרת יצוקה", מתחילה להישחק.

גם ישראל תרמה למתיחות הנוכחית. זו החלה עם מותם של שני פעילי חמאס בתקיפה אווירית על מוצב הארגון בחורבות נצרים בבוקר של 16 במארס (כשלעצמה, תגובה לירי קסאם לשטח פתוח בלילה שלפניו). לא מדובר ביוזמה עצמאית של פיקוד הדרום. ככל הידוע, המהלך אושר בידי שר הביטחון והרמטכ"ל, שהיו צריכים להניח שהמוצב יהיה מאויש באור יום ושלפגיעה בנפש יהיו השלכות אחרות מאשר ל"תקיפת נדל"ן" (משרדים ריקים) שגרתית.

ישראל שגתה בהנחה שהחמאס יעבור לסדר היום על ההפצצה. הארגון הגיב בירי 50 פצצות מרגמה בשבת, 19 במארס, בבוקר. החלטה נקודתית של מפקד חטיבה ביום שלישי השבוע, שאישר ירי מרגמות לאתר שיגור בגבול שכונת סג'עייה העזתית, הביאה להרג ארבעה בני משפחה פלסטינית ומאז לא פסקה הלחימה. עם זאת, פיקוד הדרום עדיין פועל במסגרת מה שמוגדר "מדרגת תגובה" נמוכה: פגיעה בחוליות רקטות ותקיפת מוצבים, לא התנקשויות בבכירים או פעילות קרקעית משמעותית.

אחרי הקטיושה לבאר שבע והמטען בירושלים, שלשום, דיברו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק בתקיפות יחסית. זאת אינה מתורגמת בינתיים למהלכים נרחבים. נתניהו עצמו ניבא שהחלפת המהלומות תימשך כמה ימים. הסכנה, כתמיד, היא שהתלהבות מקומית או שגיאות נוספות יעלו את הצדדים על דרך שאין ממנה נסיגה. דווקא החמאס צפה מראש תסריט כזה. למחרת הטבח בבני משפחת פוגל באיתמר הוציאה ממשלתו אזהרה לישראל לבל תתקוף בעזה, כנקמה על האירוע בגדה. פתגם ערבי גורס ש"מי שאינו יכול לשלוט בחמור, מכה באוכף". בחמאס חששו שבהעדר כתובת אחראית לפיגוע בגדה, ישראל תנקום ברצועה.

חרף ההתלהמות של כמה שרים ישראלים, כרגע, כמו בפיגוע באיתמר, אין שום מידע הקושר את החמאס לפיגוע המטען בירושלים שבו נהרגה אשה ונפצעו 38 אזרחים שלשום. ייתכן שמדובר ב"תא רדום" שחזר הארגון להפעיל, אך זאת יכולה להיות פעולה של חוליה מקומית עם רקע איסלאמי, בלא כפיפות ברורה להייררכיה ארגונית כלשהי. ירושלים היא זירה נוחה לארגוני הטרור. גם בשל ההד העצום שמקבל פיגוע בעיר וגם בגלל קרבתם של 280 אלף פלסטינים מזרח ירושלמים למערב העיר וחופש התנועה היחסי שלהם ברחובותיו. בשנות השיא של האינתיפאדה בוצעו כך עשרות פיגועים בעיר. החמאס מוצא עצמו נגרר לתוך מערכה שכרגע נראה כי לא יזם ולא רצה בה.

פרופ' שאול משעל מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר את הארגון זה יותר משני עשורים, טוען שהחמאס מאבד שליטה בגלל חולשה שמאפיינת אותו בכמה מישורים. הזרוע הצבאית חוששת שהעדר תגובה מצדה להרג אנשיה בנצרים תביא לנטישת פעילים לטובת פלגים קיצוניים יותר, ה"ג'לג'לאת", שמשעל מכנה "נוער הגבעות שלהם".

בד בבד פרצה בארגון מחלוקת חריפה בשאלת הפיוס הפנים פלסטיני. ראש הממשלה, איסמעיל הנייה, מוביל קו מתון החותר להקמת ממשלת אחדות פלסטינית. הוא אף הזמין את יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), לבקר בעזה. ראש הזרוע הצבאית, אחמד אל-ג'עברי, ובכירי החמאס בדמשק מתנגדים לכך. בתחילת השבוע פנתה הרשות לבכירי הארגון האיסלאמי בבקשה לאפשר את הגעתו של צוות לוגיסטי, שיתאם את ביקור עבאס. החמאס לא הגיב לבקשה. ג'עברי והנציגים בדמשק רואים בפיוס איום ממשי על החמאס, עד כדי אובדן השלטון בעזה.

לדעת פרופ' משעל, "מתפתחת לארגון דילמה בלא פתרון. אם יישב בחיבוק ידיים, ייפגע מעמדו הפנימי. אם יפעל, יחטוף מישראל. עמדת החמאס אינה ברורה וקשה לו להסביר מה הוא רוצה". עימות אלים נוסף בין ישראל לחמאס עלול לגלוש הפעם גם לגדה, בניגוד למה שקרה במבצע "עופרת יצוקה" בשלהי 2008. "ההתחלה של אי השקט", אמר משעל בשיחה עם "הארץ" כמה שעות לפני הפיגוע בבירה, "עלולה להתרחש בעקבות אירוע בירושלים".

גם פרשת איתמר עוד לא מאחורינו. צה"ל והשב"כ ממשיכים במצוד אחר הרוצחים ונדמה שגם לרשות יש עניין בסיומה המהיר. אם ייהרגו הרוצחים בתום המצוד, כפי שקרה פעמיים בשנתיים האחרונות (לאחר רצח הרב מאיר חי ליד שכם ורצח ארבעה ישראלים ליד חברון), איש לא יזיל דמעה, ברמאללה או בירושלים. סיום כזה עשוי לסייע להקהות את העוקץ מתגובות קיצוניות מקרב המתנחלים. מבחינתם של אנשי הגרעין הקיצוני, ובראשו תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, נותר כאן חשבון פתוח, שרק מעצים את הכעס על הפינוי האגרסיבי של חוות גלעד בסוף פברואר. בלא פענוח באיתמר, יגדלו הסיכויים שיוצת עוד מסגד בכפרי השומרון.

סוריה וחמאס

אחד מאנשי האופוזיציה הסורית, הפועל בקנדה, עשה שלשום בבוקר את החיבור המתבקש בין ההפגנות בעיירה דרעא בדרום סוריה למתרחש בשטחים. בראיון לערוץ הטלוויזיה אל-חורה טען האיש שהמשטר הסורי, פטרון החמאס, הוביל להסלמה בעזה כדי להסיט את תשומת הלב הערבית מדיכוי המחאה בארצו. זאת טענה הגיונית, אך כנראה לא מדויקת. נדמה שלנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, היו השבוע יותר מדי צרות מבית מכדי להוביל מהלכים בחוץ.

השלטון הסורי הצטרף סופית לרשימה המתארכת של נפגעי אביב העמים הערבי. המחאה אמנם מתמקדת במחוז הדרומי, חוראן, מרחק יותר ממאה קילומטרים מדמשק, אולם גם בפאתי הבירה כבר התקיימו כמה הפגנות מעוטות משתתפים. בלילה שבין שלישי לרביעי הרגו השוטרים הסורים 14 מפגינים במסגד בדרעא והמחאה בעיירה רשמה שיא זמני. היקף ההפגנות עד כה אינו גדול במיוחד. עצרות בסדר גודל כזה כבר נראו בסוריה בשנים האחרונות. החשיבות היא למיקום המחאה ולשיוך העדתי של משתתפיה. עד החודש האחרון אירעו כל ההפגנות בחלק הכורדי, בצפון מזרח המדינה. הפעם מדובר בהפגנות שפרצו, לראשונה בזמן שלטונו של אסד הבן, באזור סוני ועוד בעיירת הולדתו של סגן הנשיא הסורי, פארוק א-שרע.

לפני יותר מחודש נכשל ניסיון של גורמי אופוזיציה לארגן בדמשק "יום זעם" באמצעות הפייסבוק. אז לא נרשמה אפילו הפרת סדר אחת ברחבי המדינה. ספק אם השקט הזה יחזור על עצמו היום, לאחר תפילות יום שישי במסגדים. מה גרם לשינוי? ייתכן שכוחות הביטחון הסוריים נרדמו בשמירה. עיקר פעילות הדיכוי שלהם התמקדה כנראה בדמשק ובערים הגדולות, לא בעיירות כמו דרעא. ההפתעה הובילה לתגובה אלימה של השלטונות, שהרגו בדרעא ארבעה מפגינים ביום שישי שעבר, דווקא באזור שסובל מעוני ומאפליה קשה במשך שנים. התקרית האלימה העצימה את המחאה, שבהמשך יתברר אם תתפשט באופן אפקטיבי לחלקים אחרים של המדינה.

בשורה התחתונה, אומר פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה, הסכר נפרץ. בעידן ובמדינה שבהם לא היו הפגנות, עצם קיומה של מחאה עממית מבשר על שינוי. הנעלם הגדול בתמונה הפוליטית הסורית הוא תגובת הצעירים. האם יוכלו לחקות את עמיתיהם בתוניסיה, במצרים ובלוב? אפשר להניח שההחלטה המאוחרת של הקהילה הבינלאומית להפציץ השבוע בלוב מערערת את ביטחונם העצמי של הדיקטטורים הערבים. אם אלה הסיקו מהפלת שלטונו של חוסני מובארק שעליהם להשתמש ביותר כוח ברוטלי כדי לשרוד, כעת מתברר שהחלטת שליט לוב, מועמר קדאפי, לטבוח בעמו טומנת בחובה גם סיכון ממשי, עד כדי אפשרות של הדחה (או הריגה) במתקפה של כוחות זרים.

הנשק עובר

הצרות של אסד לא התקבלו באמפטיה מיוחדת בירושלים. ממשלת נתניהו, בניגוד לממשלת אולמרט לפניה, אינה להוטה לחדש את הערוץ המדיני עם דמשק. מליץ היושר העיקרי של המהלך בצמרת הישראלית, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, עסוק כעת במסע פרידה עולמי מתפקידו, אחרי השלמת סבב הטקסים המסורתי בארץ.

בזמן שהוא מצהיר על נכונותו להגיע לשלום, עסק אסד בשדרוג נמרץ של צבאו על סמך הלקחים שהפיק מהמלחמה בין ישראל לחיזבאללה בקיץ 2006. במאמר בגיליון האחרון של המגזין הצבאי "מערכות" טען עוזרו של אשכנזי, אל"מ ארז וינר, כי "בעוד שצה"ל מיישם את מסקנותיו מהמלחמה באמצעות פיתוח של אמצעי לחימה יקרים ומתוחכמים, שרק מעטים מהם יעמדו לרשות הלוחמים, מיישמים הסורים את מסקנותיהם ברכש המוני של אמצעים זולים שכבר קיימים על המדף". צה"ל רוכש באטיות מערכות הגנה מתוחכמות כמו "מעיל רוח" ו"כיפת ברזל". הסורים לעומתו, כותב וינר, רכשו מאות משגרי נ"ט מסוגים שונים וכבר השלימו את פריסתם בשטח. "השאלה: בהנחה שמחר בבוקר פורצת מלחמה, מי מוכן לקראתה טוב יותר?"

מטריד לא פחות הסיוע המסיווי שמעניקה סוריה, לצדה של איראן, לחיזבאללה, לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. קו ההברחות פועל במרץ ואף תפח באחרונה, בחסות המהומה הכללית בעולם הערבי. הסורים והאיראנים שולחים לארגונים הללו, ובראשם לחיזבאללה, הכל: מטילי נ"ט ועד רקטות ארוכות טווח. ניסיון העבר מחייב להניח שכל מערכת שנמצאת בידי צבא סוריה, גם טילי חוף-ים, תגיע לחיזבאללה בלבנון או תוחזק בעבורו במחנות בצדו הסורי של הגבול.

"סוריה", אומר מקור ביטחוני בכיר, "היא המחולל הגדול של מה שקורה בחזית הצפונית. אסד חי בבית זכוכית ומשליך אבנים לכל הכיוונים. הוא מדכא מחאה מבית ובד בבד מספק נשק לארגוני הטרור". הנשיא הסורי נרתע ממלחמה ישירה ולכן לא הגיב על תקיפת הכור הגרעיני בספטמבר 2007. אולם במלחמה הקרה מול ישראל, הוא נמצא צעד אחד לפנינו. לפחות בכל הנוגע למערכות הנשק המוכנסות בהתמדה ללבנון, הולכת ומצטברת מסה קריטית שעלולה לשנות פני עימות עתידי עם צה"ל שם.

מטבע הדברים, ישראל נוטה למקד את מאבקה, הפומבי והחשאי, בברית האיראנית-הסורית בסכנת הגרעין. על-פי דחיית הערכות המודיעין באשר להתממשות פרויקט הגרעין האיראני, נראה שנרשמו שם הצלחות מרשימות, בתיאום עם ארה"ב. הזווית שנזנחת בדרך כלל, למעט בזירה ההסברתית, היא הבחישה המסיבית של טהראן (ובחלק מהמקרים גם דמשק) בפעולות של חתרנות וחימוש ארגוני טרור בכל רחבי המזרח התיכון.

קאסם סולימני, מפקד כוחות "קודס" של משמרות המהפכה האיראניים ונציגו בלבנון, חסן מהדווי, משפיעים לרעה על האזור יותר מאשר מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. נשיא המדינה, שמעון פרס, שביקר השבוע באוגדה 91 של צה"ל בגבול לבנון, אמר לעיתונאים על סמך הסקירות שקיבל, שאיראן מעבירה לחיזבאללה מיליארד דולר בשנה. הסכום הזה אמנם פחת אחרי הסנקציות שהוטלו על טהראן, אבל ייתכן שיעלה שוב עם התייקרות מחירי הנפט.

ישראל עדיין לא הפנימה את השינוי במאפייני המלחמה, בעודה מתלוננת על מסע הדה-לגיטימציה המתנהל נגדה בעולם. המדינות שחותרות נגדה אינן משלמות מחיר כבד משלהן. זאת מערכה ארוכה, חובקת עולם, שאינה מתמצה בפגיעה במדעני גרעין איראנים (שטהראן מייחסת לישראל) או בתקיפת כור בסוריה. כרגע, נדמה שבצד הישראלי אין לה עדיין היגיון ורעיון מארגן.

שלשום אחר הצהריים כינס סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נוה, מסיבת עיתונאים בלשכתו כדי להציג את תוכנית העבודה של צה"ל ל-2011. אבל החשוב נדחה מפני הדחוף. התדרוך הופסק דקה אחרי שהחל, כשהגיעו הדיווחים הראשונים על הפיצוץ בירושלים. במקום להסביר על רכש אמצעי לחימה חדשים, פרש נוה לחדר הסמוך, להחליט אם יש צורך בתגבור כוחות זמני בגדה אחרי הפיגועים. החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בהכנת תוכניות אחרות. זה נכון גם באשר לאיזון הפנימי בין המאבק בגרעין לטיפול באיומים האחרים. *



תושבים מחפשים מחסה בעת התקפת רקטות בבאר שבע, השבוע. מאירועי השבועיים האחרונים נודף ריח לא נעים של דז'ה-וו


לאחר הפיצוץ בירושלים. התקיפות של ראש הממשלה ושר הביטחון לא תורגמה בינתיים למהלכים נרחבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו