בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מטוס האף-16 סוגר 30 שנות שירות בצה"ל. לא היה משעמם

האף-16 הפך לאייקון, שילוב של ביצועי-על, טכנולוגיה, גבריות, עוצמה וסקס-אפיל

2תגובות

ב-30 בינואר, החליט נשיא מצרים חוסני מובארק להעיף אחת ולתמיד את מאות אלפי המפגינים שגדשו את כיכר אל-תחריר בקהיר ודרשו את התפטרותו. אל הכיכר הוכנסה שיירה של טנקים אימתניים וכדי להשלים את הפגנת העוצמה הצבאית, הגיח זוג מטוסי קרב וברעם מחריש אוזניים ביצע סדרה של יעפים נמוכים מעל ראשי המפגינים. כמי שהיה לפני 36 שנים מפקד חיל האוויר המצרי, האמין מובארק כנראה שהתצוגה האווירית תצליח להבהיל את האזרחים ולהבריחם מן הכיכר, אך היתה לה השפעה הפוכה.

במקום לברוח, עמדו הרבבות והריעו, גברים צעירים צעקו בעיניים נוצצות זה לזה "אף-16, אף-16", וציפו בדריכות למטס הבא. אם היה חסר משהו לתחושת ההתעלות שפיעמה בקרב דורשי הדמוקרטיה בכיכר, שתי ציפורי הברזל הסילוניות חיזקו את האמונה בניצחון הקרב ובא על הרודן. איש לא העלה בדעתו אפשרות שהמטוסים יפתחו באש תותחים או יטילו פצצה על המפגינים.

דור שלם שגדל על סרטי "אהבה בשחקים" וסדרת "נשר הברזל" מתקשה לראות במטוס הקרב מכונת מוות. האף-16 הפך לאייקון, שילוב של ביצועי-על, טכנולוגיה, גבריות, עוצמה וסקס-אפיל. הדבר נכון בארצות רבות, בכללן מצרים, ונכון במיוחד בישראל, שבשירותה השתתף האף-16 בלחימה כבר לפני כמעט 30 שנה ועד היום הוא עמוד השדרה של חיל האוויר. הוא גם מגלם את האתוס ההרואי-טרגי, שנמשך מתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ביוני 81', על ידי שמונה מטוסי אף-16, שהגיעו חודשים ספורים קודם לכן מארצות הברית, ועד למותו של אסף רמון, בספטמבר 2009, בהתרסקות מטוס זהה לזה שהטיס אביו, האסטרונאוט אילן רמון, צעיר הטייסים שתקפו את הכור.

כעת, בפתח העשור השני של המאה ה-21, מתברר שהאף-16 הוא כנראה גם מטוס הקרב האמיתי האחרון, ובעתיד תושתת העוצמה האווירית על מטוסי "חמקן" משונים ומטוסים ללא-טייס חסרי נשמה. כמו האביר על הסוס, עם הרומח והשריון, של ימי הביניים, גם מטוס הקרב, ואיתו טייס הקרב, יהפכו בעוד דור למיתוס רומנטי.

אין חוויה גדולה יותר

בחיל האוויר לא אוהבים לקרוא לו אף-16. לא מזמן, חגגו שם יום הולדת 30 ל"נץ", וכך מקפידים לקרוא לו בכל שיחה. הנץ (דגמי A ו-B שהגיעו לארץ בתחילת שנות ה-80) - להבדיל ממטוסי האף-16 מסדרות מתקדמות יותר, הקרויים "ברק" ו"סופה" (דגמי D ,C ו-I). למרות הדמיון הכללי והתכנון הבסיסי המשותף, הברק והסופה מסוגלים לטוס לטווחים ארוכים יותר, נושאים עליהם מערכות מתקדמות בהרבה ומסוגלים להטיל שלל פצצות "חכמות", אבל אף טייס לא מדבר עליהם בערגה. "הסופה זה בסך הכל נץ עם בעיה של השמנת-יתר והמון פרונקלים", אומר טייס צעיר שמרבה לטוס על שני הדגמים. "בסופה, אתה ממריא ומפעיל מערכות ומחשבים, בנץ אתה פשוט טס".

סגן-אלוף אור הוא אחד האנשים העסוקים בחיל האוויר. כמפקד טייסת נשר הזהב, הוא ממלא שני תפקידים בו-בזמן. הוא מנהל טייסת של מטוסי קרב ישנים (בחיל האוויר קוראים להם "ותיקים") שמבצעת כוננויות למשימות יירוט ותקיפה (לא מזמן הוא יצא עם מטוסים ועשרות אנשי צוות לתמרונים משותפים עם חיל האוויר האיטלקי באי סרדיניה), ובמקביל הוא אחראי גם על קורס האימון המבצעי (קא"מ) של טייסי הקרב הצעירים שיצאו זה עתה מבית הספר לטיסה. אבל בגיל 39, אחרי כמעט שני עשורים של טיסה, הוא עדיין מדבר על הנץ בהתלהבות של ילד.

לפני תפקידו הנוכחי, הוא טס בעיקר על הפנטום הוותיק ועל האף-15 הדו-מנועי הגדול והכבד. עולם התעופה של היום הוא סביבה של היי-טק, של מחשבים מתקדמים וטילים שמשוגרים אל מטרה במרחק של עשרות קילומטרים. מטוסי הסופה (F-16I) והרעם (F-15I), שמהווים את חוד החנית של חיל האוויר הישראלי, הם דו-מושביים. איש הצוות שיושב מאחורי הטייס (בחיל עדיין קוראים לו על פי המסורת "נווט", אבל את הניווט עושים היום מחשבים) מפעיל מגוון של מחשבים ומערכות לחימה מתוחכמות.

"מכל הדגמים שטסתי עליהם, אין חוויה גדולה יותר מהנץ", אומר סא"ל אור. "זה כמו לעבור ממשאית עם עשרה הילוכים למכונית ספורט אוטומטית. כמו לנהוג. אתה מרגיש שאתה יושב בחוץ, רואה הכל סביבך, תחושה חזקה שהמטוס זה אתה. לא כמו במטוסים אחרים, שבהם אתה נלחם גם במטוס. בנץ יש עדיין את הרומנטיקה של פעם, את הקווים האווירודינמיים הנקיים, החוצפה והתעוזה של טייס הקרב הרואה את הלובן בעיניים של היריב. הוא הממשיך של המיראז', של הספיטפייר, הוא האחרון מסוגו".

ואם כך מדברים עליו הטייסים, הטכנאים המטפלים בנץ כבר מתייחסים אליו כאל יצור חי. "אתה מתאהב בהם מיד", אומר רב-סרן תומר פולט, הקצין הטכני של טייסת נשר הזהב. הוא בן 37, עם אחריות לתקינות ובטיחות של כל אחד מהמטוסים האלה, שגילם צעיר רק בכמה שנים מגילו, ובכל זאת הוא מרשה לעצמו להשתפך. "מה יפה בנץ? הוא נראה קליל. אני באמת מאוהב בו ומאמין שבמטוסים האלה יש נשמה. זה כמו רולס רויס ישן שאתה ממשיך לטפח והוא ממשיך לנסוע חלק".

כ-4,500 מטוסי אף-16 מכל הדגמים נבנו עד היום, והם טסים ב-26 חילות אוויר מסביב לעולם, אבל בשום מקום לא ממשיכים לטוס מטוסים ותיקים כמו הנצים הישראליים, ועם שעות טיסה רבות כל כך. המטוסים המקבילים אליהם בחיל האוויר האמריקאי, שנכנסו לשירות בתחילת שנות ה-80, נשלחו כבר מזמן לעמוד בשמש של מדבר אריזונה, ב-Boneyard, בית הקברות הענק למטוסים בבסיס דיוויס-מונתן.

טפיחה קטנה על הטיל

בשורה של עסקאות רכש, קלט חיל האוויר במשך שלושה עשורים 362 מטוסי אף-16 מכל הדגמים. אין עוד מטוס שרכשה ישראל במספרים גדולים כל כך. על פי פרסומים ישראליים וזרים, במשך השנים גם התרסקו כאן כ-30 מטוסי אף-16, ברבים מהמקרים גם נהרגו הטייסים. אילן רמון הצליח ב-82' לנטוש את מטוסו בשלום לאחר התנגשות עם נץ אחר (שנפגע, אך הצליח לנחות בשלום). מותו של בנו אסף בהתרסקות לא היה המקרה הראשון שבו נהרג טייס ממשפחה מיוחסת במיוחד. ב-87' התרסק סרן גיל עברי, בנו של מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף דוד עברי, לתוך אזור הררי עם מטוס הנץ שהטיס. בשנת 2000 הטיס רס"ן יונתן בגין, בנו של השר בני בגין, אף-16 דו-מושבי. המטוס התרסק לתוך הים ובגין נספה יחד עם הנווט סרן ליאור הררי.

התחקירים מראים שרבות מההתרסקויות לא נבעו מתקלות טכניות אלא מהשפעות של כוח ג'י גדול, הפועל על הגוף בתאוצה, האטה או פנייה, ובתמרונים מסוימים מזרים את הדם מן המוח אל הרגליים ועלול לגרום לאובדן הכרה. לפני שמטוס בחיל האוויר ממריא, אחרי שעבר כבר את כל שלבי הטיפולים והבדיקות, יש בדיקת קצ"מ (קצה מסלול) שמבצעים שני נגדים טכניים, אחד מהם איש קבע בכיר.

"בבדיקה, אתה מבין שזה דקה אחרונה שבעל מקצוע שם עין על המטוס", אומר פולט. "הזדמנות אחרונה שאפשר לקלוט תקלה שהיתה בדרך - ויש דילמות רבות. יש פ"מ (פקודת מטוס), לפעמים מטוס חמוש מבצעית וצריך לקבל החלטה: האם מחזירים? בתוכי, אני רוצה לתת לו להגיע ליעד, אבל בסוף אין דילמה: או שהמטוס שמיש או לא-שמיש. במקרה שהוא שמיש היה לי מנהג - לתת לו טפיחה קטנה על הטיל שבקצה הכנף, ואני יודע שהמטוס מאה אחוז. בלי המגע הזה, המטוס לא יחזור בשלום".

זאב רז וחגי כץ, שניהם אלופי משנה במילואים, נמנו עם הישראלים הראשונים שהטיסו את הנץ. רז עמד בראש המשלחת שיצאה לארצות הברית כדי ללמוד את המטוס לאחר שהוחלט לרכשו, ופיקד על טייסת 117, הראשונה שקלטה את המטוס ב-80'. בהתחלה, ההחלטה לקנות את המטוס היתה בכלל כלכלית. במחיר אף-15 אחד היה אפשר לרכוש שני אף-16. "הגיעו למסקנה שהאף-15 זה מטוס יקר למבצעים מיוחדים", אומר רז. "גם האמריקאים הבינו את זה ובפעם הראשונה החליטו לתכנן מטוס לפי עלות, לא רק לפי ביצועים". ובכל זאת, במה שרז מכנה "צירוף של מקריות וגאונות", יצא "אחד המטוסים המוצלחים בהיסטוריה, אולי מטוס הקרב הטוב ביותר במאה ה-20, שהיתה המאה של מטוסי הקרב. המאה ה-21 כבר שייכת למטוסים ללא-טייס".

רז אינו אדם שנסחף לרגשנות והוא מעיד על עצמו שהוא "לא טייס טבעי". זה לא מפריע לו לומר ש"קל לשכוח שזה כלי נשק - יש בנץ משהו מאוד פיזי כזה, מאוד רומנטי, אתה מרגיש שאתה מתמזג עם המטוס ונהפך לחלק ממנו". הוא תיכנן ופיקד על "מבצע אופרה", תקיפת הכור הגרעיני בעיראק. "בטיסה חזרה מבגדד, עם השקיעה, הרגשנו שיש בו משהו, שכחנו לרגע מהמשימה. אמיר נחומי אמר אחרי שחזרנו מבגדד, שלמטוסים היתה נשמה, שהם טסו בלי אף תקלה כל הטיסה. ביום אחרי זה, כשבדקו אותם, מצאו בכולם תקלות".

חגי כץ היה ראש פרויקט הנץ במחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר עוד לפני שהמטוס נחת בארץ וחלק מצוות הקליטה הראשון תחת רז. הוא היה גם אחד משמונת הטייסים שהפציצו את הכור העיראקי. בפעם הראשונה שעמד ליד המטוס, חש רגשות מעורבים. "הוא נראה כמו חיה מוזרה. כל המטוס נראה כמו מכל דלק, כמו מטוס שלא יהיה סוס עבודה. אבל אוי, הוא מטוס יפה. חלק, בלי בליטות, שפיצים ותוספות. ואז יושבים בקוקפיט החלק, בלי מצפנים ומראות שמסתירים כמו בפנטום. אתה סוגר את החופה, קוקפיט תפור עליך כמו כפפה, כמו המיראז' רק עם מכ"ם ומחשבים מתקדמים. ואתה נהנה מהטיסה. המטוס לא רועד. כל כך כיף לטוס שאתה שוכח מה המשימה".

המבצר הגברי נפרץ

הסוציולוג הצבאי-פוליטי, פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, ממקם את האף-16 בלב התמורות שחלו בעשורים האחרונים ביחסי צבא וחברה וכן בדימויו של הצבא, ובמיוחד טייסי חיל האוויר. "הטייס הישראלי עדיין מזוהה עם העליונות הטכנולוגית, היכולת לנצח את חוקי הטבע על ידי הנסיקה למרום, והיכולת לפעול בבדידות", הוא אומר. עם זאת, דווקא המהפכה הטכנולוגית שהאף-16 בישר היתה גם למקור מחלוקות סביב חיל האוויר. אף-16 הפציץ את מגוריו של סלאח שחאדה במחיר של 15 אזרחים הרוגים.

"ההתבטאויות שיוחסו לדן חלוץ בעקבות האירוע חשפו את הממד הקר והמנוכר של טייס מטוס הקרב - זה שחש רק 'מכה קלה בכנף' כאשר הוא מפציץ בית מגורים. אותם מאפיינים שהצמיחו את הילת החיל - הדיוק, הפעולה הטכנולוגית, צמצום הסיכון - פעלו עתה גם להציג את הטייס כמי שמנוכר למחיר האנושי של מעשיו. עצומת הטייסים סדקה את מיתוס האחדות של חיל האוויר ואפילו את מיתוס המשמעת, ככל שהתגלו ממצאים על דפוסים שונים של 'משא ומתן' בין הטייסים ובין מפקדיהם על ביצוע משימות רגישות".

האף-16, הצעצוע הגברי האולטימטיבי, מצטייר באופן פרדוקסלי גם כמכשיר שאיפשר לדברי לוי את פריצת המבצר הגברי. "אשה ראשונה שסיימה את קורס הטיס שובצה בטייסת אף-16. הטכנולוגיזציה של חיל האוויר סדקה משהו במיתוס הטייס-הגבר ככל שנשים מצטיירות כיכולות לתפקד בסביבה רוויית-טכנולוגיה וככל שמיתוס הטייס הגיבור שוקע במשהו".

בשנות ה-60 וה-70 היתה ישראל שבויה במיתוס "הטובים לטיס", וההערצה התמקדה באדם שבמטוס. נראה שבזמן כלשהו בדור האחרון, עם ההשתעבדות לטכנולוגיה, המכונה תפסה את מקום האדם כמושא הערצה, המטוס את מקום הטייס. פרופ' לוי רואה זאת כחלק מתהליך צבאי, חברתי ופוליטי.

"טייס הקרב אמנם שומר על מעמדו כניצב מעל מקצועות אחרים", הוא אומר, "אבל גם הוא עובר תהליך המאפיין את שדה הקרב הפוסט-מודרני. הוא כבר אינו מצטייר כמי שמסכן את חייו, כי עיקר משימותיו הן בזירות שבהן עליונותו מוחלטת, כלומר לבנון ועזה ובעבר גם בגדה. שיעור הטייסים הנופלים בשדה הקרב הצטמצם לכמעט כלום והמטוס ללא-טייס מצטייר כאחד מכלי הלחימה החשובים לעתיד.

"בה בעת, הטייס מתגלה גם כדמות אנושית - רון ארד הפך לסמל הוויכוח על המחיר שעל ישראל לשלם כדי לשחרר את שבוייה, כלומר לא סמל של גבורה אלא התגלמות החולשה הישראלית. כך גם אסף רמון, שסביב מותו התנהל קמפיין אבלות שביטא את ההכרה בחולשתו של הטייס הישראלי. אם בעבר הטייס הצטלם כשפניו מטושטשים, הטייסים הנעדרים והמתים צוירו כדמויות אנושיות".

מטוס הקרב האחרון

מי שאולי מייצג יותר מכל טייס אחר את שני הפנים של האף-16, הוא תת-אלוף בדימוס יפתח ספקטור.

אחד מטייסי הקרב המפורסמים בתולדות חיל האוויר, עטור הפלות ומבצעים, התמנה ספקטור ב-80' למפקד בסיס רמת דוד שנועד לקלוט בהמשך השנה את מטוסי האף-16 הראשונים. למרות דרגתו הבכירה והעובדה שלא תוכנן מלכתחילה להשתתף במשימה, הצליח ספקטור להידחף למבצע התקיפה של הכור הגרעיני בעיראק. לאחר שנים הודה שביעף ההפצצה נכנס למצב של "בלק-אאוט" רגעי והחטיא את המטרה. ב-85' הוא השתחרר מצה"ל אבל המשיך להדריך במילואים בבית הספר לטיסה וב-2003 פרץ לכותרות כשהתפרסם כבכיר החותמים על "מכתב הטייסים" שסירבו להשתתף בתקיפות "בלתי חוקיות ובלתי מוסריות" בשטחים, שבהן נפגעים אזרחים. המכתב פורסם בעקבות הריגתו של בכיר חמאס סלאח שחאדה.

ספקטור הסביר אחר כך בראיון ל"הארץ" כי לא התכוון להצטרף לתנועת הסרבנות אלא "שהיתה כאן שגיאה שצריך להתנצל עליה, ששגיאות קורות במלחמה וחפים מפשע נהרגים, ושבחיל האוויר למדתי שמשגיאות לומדים ושיש לתקן אותן. אבל אז פתחתי את העיתון וקראתי את הראיון עם דן חלוץ, והבנתי שטעיתי. כשהוא השיב על השאלה מה הוא מרגיש כשהוא מטיל פצצה של טונה על שכונה צפופת אוכלוסין בעזה, שהוא לא מרגיש כלום חוץ מדפיקה קלה בכנף וזה עובר, ושהוא ישן אחרי זה טוב בלילה, הבנתי שלא מדובר בטעות אלא בהידרדרות מוסרית, שבמכוון נערכות פעולות בלתי חוקיות ובלתי מוסריות".

אבל גם הוא לא יכול להישאר שווה נפש מול הנץ. "יש בזה משהו כמו מכונית מהירה, אופנוע ים, אלמנטים של הנאה מיוחדת במינה", הוא אומר. "זה כמו שאתה נהנה מאוטו יפה ובסוף הוא דורס ילד. זה תענוג לטוס במטוס יפה ולראות אותו, וחוץ מזה הוא גם מגן על המדינה. וגם עושה דברים פחות טובים". בסופו של דבר, מה שחשוב זה האנשים ו"זה טוב שמטוס יודע להרוג ולפגוע, אבל צריך לדעת מה המטרות ואיך מכוונים אותו". הוא לא חושב שיופיו של מטוס הקרב גרם לטייסים להישאר אדישים לתוצאות התקיפות שהוא מבצע, ודבריו של חלוץ, הוא אומר, אינם חריגים בצבא. "מטוס תפקידו להיות הרסני, כמו שרובה צריך להרוג. וגם צנחנים ושריונרים אמרו דברים דומים".

רב-סרן ת', שהיה הנווט במטוס שהפציץ את ביתו של שחאדה, אמר בהרצאה לפני חודשיים, שהקלטה ממנה פורסמה ב"הארץ", ש"אם הייתי יודע שיש תמונה מודיעינית שמתחברת לדברים שהם אסורים לי, לא הייתי תוקף. אסור היה לי לתקוף". אך מצד שני, הודה, "ברגע שאני ממריא, אני הופך להיות מכונת מלחמה. עד שאני יודע, עד הקו הזה שאני יודע שאני עושה משהו לא טוב. משהו לא טוב זה להרוג סתם אנשים".

טייסי הקרב הפכו לאבירים של המאה ה-20, אומר ספקטור. "זה התחיל מהקרב על בריטניה במלחמת העולם השנייה והנאום של ווינסטון צ'רצ'יל על החוב של הרבים לטייסים המעטים". כעת, במאה ה-21, לא ברור לו למה זה צריך להמשיך. "יש היום רק מעט תפקידים שבהם המטוס המאויש הוא גם זול וגם יעיל יותר ממערכות טילים או מכלי טיס בלתי-מאוישים; אולי עדיין בתפקיד העליונות האווירית, אבל גם כך, מי בא לתקוף אותנו מהאוויר? היום כל האיום זה טילים. נראה לי שהגיע הזמן שמפקד חיל האוויר לא יהיה בכלל טייס, הוא יכול להיות מהנדס, כמו ראש להק ציוד, שמכיר טוב יותר את המערכות".

בארצות הברית כבר עשו צעד בכיוון הזה. לפני שנתיים וחצי מינה שר ההגנה רוברט גייטס את הגנרל נורטון שוורץ, טייס מטוסי תובלה, למפקד חיל האוויר האמריקאי. בפעם הראשונה מפקד על חיל האוויר הגדול בעולם אדם שאינו טייס קרב. ספקטור מתייחס לוויכוח שכמעט לא נשמע בישראל, אבל מתקיים בקול גדול בממסד הביטחוני והתעופתי בארצות הברית ובמדינות נוספות במערב - על נחיצותו של מטוס הקרב הבא: האף-35 החמקן, שמחירו יותר מ-110 מיליון דולר ליחידה. האף-35 אמור להחליף את האף-16, גם בחיל האוויר הישראלי, שכבר הזמין 20 מטוסים ומקווה להגיע ל-75. אומרים עליו שהוא "מטוס הקרב האחרון", ושאחריו כבר יהיו רק כלי טיס בלתי מאוישים, אבל רבים שואלים: אם האף-35 הוא האחרון, למה לא לדלג כבר עכשיו דור אחד קדימה?

"אני באמת לא מבין מה יש ביכולות של האף-35 שאנחנו כל כך צריכים אותו", אומר ספקטור. "אני מבין שצריך להחליף כמה מטוסים שהתיישנו בגלל שחיקה, אבל למה דווקא אותו". הוא לא מתרשם מדברי בכירים בחיל האוויר ובמערכת הביטחון על כך שישראל זקוקה להצטייד במטוסים הטובים ביותר בעולם כדי לשמר את כוח ההרתעה שלה. "את ששת ימים הצלחנו בלי הציוד הכי טוב בעולם. מאז יש לנו הציוד הטוב ביותר ורק הפסדנו במלחמות. עכשיו גם מחליפים את כל מטוסי האימון של בית הספר לטיסה בחדשים, כמה דורות של טייסים עוד נצטרך בכלל להכשיר? פשוט יש כאן הרבה מאוד רומנטיקה של טייסים".

אסתטיקה של נוסחה מדויקת

כנראה שהמשיכה הרומנטית ליופיו של הנץ אינה מקרית. "עיצוב צבאי באופן כללי הוא עיצוב מאוד תכליתי", אומר פרופ' עזרי טרזי, ראש המחלקה לתואר שני בעיצוב תעשייתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, בירושלים. "אבל יש משהו מאוד שונה בין עיצוב של מטוס קרב לעיצוב של טנק או קומנדקר. במטוס קרב לא עושים פשרות על הצורה או החומרים. יש בו תבניות קשתיות, קימורים אווירודינמיים מושלמים שצריך לתכנן אותם בסימולטורים ומנהרות רוח, ויש מי שטוענים שהעין שלנו מזהה את המתמטיקה של הצורה, שנעים לנו לראות את האסטתיקה של נוסחה מדויקת".

לדברי פרופ' טרזי, הכל מתחיל מעולם החי. "הדולפין נראה לנו יפה כי הוא הגיע למיצוי אבולוציוני בצורת הגוף שמאפשר לו שחייה מהירה במים. חיה שאין אצלה דגש על מהירות, לדוגמא פרת ים, למרות שהיא מאוד חזקה, היא לא יפה ואפילו גסה בעינינו. כמו הדולפין, גם כלי טיס צריכים להביא את עצמם לביצועים מושלמים, ללא פשרות, ויש להם התבניות הכי מושלמות".

לא כל המתכננים של מטוסי הקרב חשבו על אסתטיקה, אבל מרסל דאסו, גאון התעופה הצרפתי שהגה את מטוס המיראז', אמר ש"כדי שמטוס יטוס היטב, הוא חייב להיות יפה". האף-16 מזכיר לרבים כריש, עם האף הארוך והמחודד, כונס האוויר הגדול שמתחת לתא הטייס, ולדברי טרזי משפיע על עיצוב גם בתחומים אחרים. "זה שהיום מעצבים כלי רכב עם גריל ענק מקדימה, זה טרנד של פה פעור שנלקח ישר מכונס האוויר של מטוסי קרב. בעבר ניסו להסתיר את הגריל, אבל היום מכוונים בתת-מודע למנוע סילון".

זה חודר גם לתחום האופנה ומכשירי החשמל. "כל מה שקורה בתוך תא הטייס מאוד משפיע", אומר טרזי. "משעוני יד שמושפעים ישירות משעוני מטוס ועד לכל תעשיית מוצרי הסטריאו והקולנוע הביתי עם הטרנד השחור ופנסי LED קטנים. גם הם הושפעו ממכשירי הקוקפיט. אנשים נמשכים לעיצוב הזה כי הוא נראה מאוד תכליתי. יש בזה סקסיות של צורה שהיא מאוד רגשית אבל כאילו חסרת רגש. לכאורה אין בזה פלצנות של מעצב שסתם המציא".

גם טרזי מאמין שהאסתטיקה של מטוסי קרב עומדת לחלוף מן העולם עם השינויים בתעופה הצבאית. "למטוסים החמקנים", הוא אומר, "יש צורה של פוליגונים, משטחים משולשים, שנועדו להסיט את אלומת המכ"ם. יש אמנם כמה מעצבים שראו בזה אסתטיקה חדשה ובתחום הריהוט יש מוצרים שהושפעו מהפוליגונים של מטוסי החמקן, אבל זה לא עושה לנו את הצורה ההגיונית במוח". מהמטוסים ללא-טייס, יש לו אפילו פחות ציפיות. "מל"טים יהיו הרבה פחות מגרים", הוא צופה. "ברגע שאין שם טייס - זה כאילו לא חוכמה".

החודש פתח טרזי תערוכה חדשה בגלריה פרדיגמה בתל אביב, הסובבת סביב הקשר בין הצבאיות והביתיות בעידן החדש שלאחר קץ העוצמה האווירית. בתערוכה קל"ב (קרוב לבית) מוצג בית המעוצב עם רהיטים שעשויים משקי חול, ארגזי תחמושת ושולחנות דמויי צילומי אוויר. "התערוכה מדברת על העובדה שבמלחמה הבאה, האף-16 כבר לא יוכל לעצור את הטיל שיוצא מלבנון ויגיע לתל אביב", אומר טרזי. "קל"ב מדבר על זה שהבית מאוים במלחמה הבאה. לכן הביצורים הם בבית".

האגו ככוח חיובי

נץ מספר 241 עומד בסככת הכוננות בבסיס נבטים כשהוא מתודלק וחמוש בטילים. אם יהיה צורך, הוא יכול בתוך דקות להמריא למשימה. על צדו השמאלי, מתחת לחופת תא הטייס מצוירים שני סמלים. עיגול שחור, לבן ואדום עם כוכבים ירוקים, מסמל מטוס סורי שאותו הפיל במלחמת לבנון הראשונה ומשולש ירוק עם ציור של כור גרעיני, שאותו הפציץ בעיראק. לאורך ה"ליין" עומדים מטוסים עם ותק דומה, חמושים בטילים או פצצות ומוכנים להזנקה.

סגן דור וסרן יותם עומדים ליד הנץ ומסתכלים עליו בערגה בלתי מוסתרת. הם נולדו לאחר מלחמת לבנון ותקיפת הכור. לפני כמה חודשים הם הגשימו את החלום הגברי הישראלי כשעמדו על מגרש המסדרים של בית הספר לטיסה וקיבלו כנפיים אחרי שלוש שנים בקורס טיס. אבל כרגע, הם עדיין חניכים בקורס אימון מתקדם (קא"מ), וכשיסיימו אותו, מצפים להם עוד שישה חודשים בקורס אימון מבצעי מתקדם (קאמ"מ) ואחר כך ככל הנראה הסבה לדגם מתקדם יותר - ורק אז יוכלו להשתבץ בטייסת כטייסים מבצעיים לכל דבר.

"זה כמו לעמוד מול מאסטרפיס", אומר יותם, בן 25. "לפני כל טיסה, אתה מגיע למטוס, מסתכל לרגע לראות אם קיבלת אחד עם סימני הפלות. זה נותן לך תחושה אחרת וזה בא לידי ביטוי בחדוות טיסה אדירה". הקא"מ הוא הפעם הראשונה שלהם שכטייסים הם מקבלים לידיהם כלי מלחמה של ממש, המסוגל להגיע למהירות על-קולית ו"למשוך" עומס כבד של כוח ג'י. בשלב הזה, לא משנה שאלה מטוסים שטסו עוד לפני שהם נולדו. "למרות שהפלטפורמה בעצם פחות מתקדמת", אומר יותם, "אתה מרגיש שאתה יושב על השפיץ של העוצמה של חיל האוויר. זה הכוח האמיתי של המדינה".

"כטייס צעיר, הטיסה על הנץ זאת הקפיצה הגדולה ביותר שיוצא לך לעשות", אומר דור, בן 23. "הטיסה הראשונה עליו היא תחושה מדהימה, אבל בטיסות הראשונות אתה עדיין לחוץ. רק כשאתה כבר שולט אתה יכול לקחת את השניות של ההנאה". שניהם מנסים לבטא את חדוות הטיסה ובמקביל לצנן את הרושם של התלהבות נעורים. "זה נשמע כיף", מזדרז לומר דור, "אבל רוב הזמן אתה לא נהנה. האחריות הכי גדולה זאת המשימה, ולרדת מטיסה שלא הצלחת, זאת תחושה מאוד קשה. הכיף זה להצליח, ובהתחלה זה רגעים נדירים בלבד". כשלושה-רבעים מהטיסות בקורס המבצעי הם טסים אמנם לבדם במטוס חד-מושבי, אבל במבנה, יחד עם מדריך שמתרגל אותם בטקטיקות של הקרב האווירי.

באחד מתרגילי הקרב האלה, לפני שנה וחצי, התרסק אסף רמון, אף הוא בוגר טרי של קורס הטיס, בדרום הר חברון. "הייתי בטקס בבית חיל האוויר בהרצליה כשקיבלתי טלפון שאבד הקשר עם המטוס", נזכר סא"ל אור, אז מפקד טייסת טרי שנקרא לטפל לראשונה במקרה שבו נהרג לוחם תחת פיקודו. "ביחד עם מפקד הבסיס, לקחנו טיסה משדה דב ישר חזרה לבסיס. יש המון מה לעשות מהר. צריך לתחקר את מוביל הטיסה ולהבין מה קרה ובמקביל, ברמת חן, יש משפחה שעוד לא יודעת מה קרה. האתגר הראשון שלך הוא להעמיד טייסת על הרגליים. ובמקביל יש את ההתמודדות עם המשפחה, להסתכל אל האמא, במקרה זה רונה, בעיניים. למהר כל הזמן בין הבסיס לבית של המשפחה, זה נורא קשה. חיים כפולים".

בינתיים בטייסת, אנשי הגף הטכני של רס"ן תומר פולט בדקו את עצמם לוודא שלא הוציאו תחת ידיהם מטוס לא-תקין. "זה שנופל לך מטוס, זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך", אומר פולט. "לא משנה מה הסיבה. אתה מקפיד על כל דבר הכי קטן, אבל לאבד מטוס עם איש צוות אוויר, שזה כמו מישהו מהמשפחה שלך, מזכיר לך שזאת עבודה מסוכנת. אי אפשר לעצור בשמים כדי להחליף גלגל. תקלה וזה מתרסק".

התחקיר גילה שלמרות הגיל המתקדם, לא היתה תקלה בנץ ואסף רמון הצטרף לשורה ארוכה של טייסים, בישראל ובחו"ל, שקיפחו את חייהם בגלל יכולת התמרון של האף-16, שבפנייה חדה מדי מפעיל כוח ג'י גדול על הטייס, שגורם לו לאבד הכרה.

לפני יותר מ-40 שנה, נהג מפקד חיל האוויר עזר ויצמן להחדיר לטייסיו ללא הרף את ההכרה שהם הטובים ביותר. היום עובדים קשה מאוד בבית הספר לטיסה לחנך את הטייסים הצעירים לצניעות. "לא נכון להגיד שאין אגו בכלל", אומר יותם. "יש וצריך להיות, זה מניע אותך להצליח ולהשתפר. זה גורם לך לעשות דברים טובים יותר, אבל משתדלים מאוד שזה יהיה אגו ככוח חיובי, לצד דרך ארץ וצניעות".

"מבחוץ זה נראה הרבה יותר כיף ומהנה", אומר דור. "אבל אתה לא חושב על הכיף כל היום. ביומיום זה משימות ועושים מה שצריך, פחות מתעסקים בפן הזה. קשה ליהנות מזה כי אתה כל הזמן עסוק בשיפור ותיקון טעויות". הוא מסתכל שוב על הנץ במבט שאי אפשר לטעות בו. "יש אהבה גדולה למה שאתה עושה", הוא אומר. "אתה שמח מאוד על ההזדמנות שקיבלת לעשות את זה ואין עדיין רצון בוער לעבור למטוס מתקדם יותר. טוב לי עם המטוס הזה".*

הסובארו האווירי האף-16 תוכנן מלכתחילה כאופציה הזולה של מטוס קרב מתקדם

האף-16 תוכנן כאופציה הזולה של מטוס קרב, שתאפשר למכור אותו במספרים גדולים, מעין סובארו של חילות אוויר. זהו מטוס ה-Fly by wire (FBW) הראשון שנכנס לייצור סדרתי. במילים אחרות, הטייס אמנם "נוהג" במטוס באמצעות הסטיק והמצערת, אבל אלה אינם מפעילים את המטוס באופן מכני, אלא רק שולחים הוראות למחשב שקובע את אופן הטיסה. הטיסה על ידי מחשב איפשרה למתכנני חברת ג'נרל דיינמיקס להעיז יותר ולבנות מטוס שאינו יציב אווירודינמית, אבל מסוגל לבצע תמרונים חדים מבלי להיכנס לסחרור. זה איפשר גם לבנות מטוס שיכול לספוג עומס של עד 9G (כוחות הפועלים על גוף בתאוצה, האטה או פנייה) - יתרון גדול בקרבות אוויר, שגם הביא אותו לקצה גבול היכולת האנושית.

כדי להקל על הטייס לתפקד בג'י גבוה, נבנה תא הטייס בצורה שונה ממה שהיה מקובל: הכיסא מוטה אחורה בזווית של 30 מעלות, הטייס יושב גבוה וסביבו חופת זכוכית עשויה חלק אחד, מה שנותן תחושה שהוא עף כמו ציפור בשמים עם יכולת לראות מסביב 360 מעלות. כדי שהטייס לא יצטרך להוריד את הראש הוא קיבל גם תצוגה עילית שעליה מוקרנים כל נתוני הטיסה הנחוצים לו, ועל הסטיק והמצערת מצויים מתגים לביצוע כל הפונקציות העיקריות.

מאפיינים אלו קיימים גם במטוסי קרב שתוכננו אחר כך, אבל אליהם התווספו מערכות מתקדמות נוספות שדורשות את תשומת לבו של הטייס. הנץ - אף-16 מדגמי A ו-B - הוא היחיד שש ילב את הפשטות היחסית של מטוס קרב מהדור הקודם עם תא טייס ויכולת היגוי של העתיד. "בכלל, אפשר להשוות את המהפכה שבקלות ההטסה שלו לאייפון של היום", אומר אל"מ (מיל') חגי כץ.

30 השנים הראשונות תחנות בולטות בתולדות האף-16 בישראל

1976 מפקד חיל האוויר, בני פלד, מבקר במפעלי חברת ג'נרל דיינמיקס וממליץ על רכישת האף-16, כתוספת למטוסי האף-15 שאותם כבר הזמינה ישראל.

1978 ממשלת ישראל מאשרת רכישת 50 מטוסי אף-16.

1979 המהפכה האיסלאמית באיראן ובעקבותיה ביטול המכירה של מטוסי אף-16 לחיל האוויר האיראני מאפשרים את הקדמתה של אספקת המטוסים לישראל והגדלת ההזמנה ל-75.

1980 ארבעת מטוסי האף-16 הראשונים נוחתים בבסיס רמת דוד וזוכים לכינוי נץ.

1981 בתאונה הראשונה באף-16 נהרג בינואר אודי בן-אמיתי לאחר התנגשות במטוס פנטום בעיצומו של תרגיל קרב אוויר. טייס הפנטום, דן וייס, נהרג אף הוא; הפלת בכורה עולמית לאף-16 כשמטוס ישראלי מפיל מסוק סורי באפריל בשמי לבנון; שמונה מטוסי אף-16 מפציצים ביוני את הכור הגרעיני בעיראק במבצע "אופרה". בעקבות התקיפה, ממשל רייגן משהה בכמה חודשים את אספקתם של 22 המטוסים האחרונים בעסקה; הפלה ראשונה של מטוס קרב, מיג 21 סורי, ביולי מעל לבנון.

1982 מטוסי האף-16 משתתפים במלחמת לבנון הראשונה, ומפילים 44 מטוסי קרב סוריים בקרב האווירי הגדול מעל בקעת הלבנון.

1987 חיל האוויר מקבל את מטוסי אף-16 הראשונים מדגמי C ו-D, הזוכים לכינוי "ברק"; גיל עברי נהרג באוקטובר בהתרסקות מטוסו בטיסת אימונים.

1988 בעקבות ביטול פרויקט מטוס הקרב הישראלי, הלביא, מזמין חיל האוויר 60 מטוסי "ברק" נוספים. בשנים הבאות החליף ה"ברק" את מרבית מטוסי הכפיר והסקייהוק בשורות החיל.

1991 בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, שבה נמנעה ישראל מתקיפת עיראק בתגובה על שיגור טילי הסקאד לתחומה, מעניקה ארצות הברית לישראל במתנה 50 מטוסי נץ נוספים (אף-16 מדגמי A ו-B), שהוצאו משירות חיל האוויר האמריקאי.

2000 ישראל מחליטה לרכוש 50 מטוסי F-16I מתקדמים בעלי טווח מוגדל כדי להחליף את מטוסי הפנטום (כעבור שנה ההזמנה מוכפלת ל-102 מטוסים); מטוס "ברק" דו-מושבי מתרסק אל הים בחודש מארס, הטייס יונתן בגין והנווט ליאור הררי נספים.

2002 ביולי מפיל מטוס "ברק" דו-מושבי פצצה של טונה על בית מגורים ברצועת עזה והורג את בכיר חמאס סלאח שחאדה ועוזרו, ו-15 אזרחים נוספים, מהם 11 קטינים.

2004 מטוסי ה-F-16I הראשונים מגיעים לבסיס רמון בנגב וזוכים לכינוי "סופה".

2006 בתחילת מלחמת לבנון השנייה משמידים מטוסי האף-16 במבצע "משקל סגולי" את מאגרי הרקטות לטווח ארוך ובינוני של חיזבאללה. לקראת סוף המלחמה, מפילים מטוסי האף-16 שני מזל"טים נושאי חומר נפץ של חיזבאללה, שנשלחו לתחומי ישראל.

2009 לקראת סיום מבצע עופרת יצוקה, מגיעים מטוסי ה"סופה" האחרונים לישראל, ויחד איתם נקלטו בחיל האוויר בסך הכל 362 מטוסי אף-16 מכל הדגמים; בספטמבר, נהרג אסף רמון בתאונת אימונים כשמטוסו מתרסק בדרום הר חברון.

2010 "סופה" מתרסק בנובמבר בטיסת אימון במכתש רמון, שני אנשי הצוות, עמיחי איטקיס ועמנואל לוי, נהרגים.



אותות מלחמה. העגול מסמל מטוס סורי שהופל, המשולש - את הפצצת הכור בעיראק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו