בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצבא האמריקאי סולד מחזית שלישית מתמשכת בלוב

הצבא האמריקאי סולד מחזית שלישית מתמשכת וחושש ממשימה ללא קץ וללא ניצחון. הוא נרתם ככפוי שד למבצע נגד קדאפי. בניצוחו של שר ההגנה הפורש, רוברט גייטס, די לו בהתקפה מהירה ובהעברת המקל וכאב הראש למישהו אחר

תגובות

אחד מראשי הסי-איי-אי תלה פעם על קיר משרדו שלט: "ההפתעה האסטרטגית הגדולה ביותר נגרמת כשיריב עושה משהו המנוגד לחלוטין לאינטרס העצמי שלו". אילו היה שם מקום להערת שוליים, היה בוודאי מוסיף הערה זהה על מנהיגו-הוא, הנשיא, המפתיע את הכל, אולי גם את עצמו, בפעולה כזאת.

אותו ראש סי-איי-אי לשעבר הוא שר ההגנה רוברט גייטס, דוקטור להיסטוריה (של יחסי ברית המועצות-סין). גייטס בא אתמול לישראל לביקור קצר, שבמרכזו עוד פגישה, אחת מסדרה אין-סופית, עם עמיתו אהוד ברק. ההיכרות ביניהם החלה כשברק היה ראש אמ"ן וגייטס היה ראש יחידת המחקר בסי-איי-אי וסגן ראש הסוכנות. הוא בא מרוסיה, בעוד חודשים מעטים יפרוש מתפקידו לאחר ארבע שנים וחצי תחת ג'ורג' ו' בוש וברק אובמה. בהיותו איש המפתח להבנת המבצע המשונה המתנהל זה שבוע בלוב, מותר לכנותו דוקטור סטריינג'-לוב.

בלוב מתנהלת מלחמת אזרחים - משטרו של מועמר קדאפי נגד מורדים. ממשל אובמה מעדיף לתאר את ההתכתשות הפנימית כ"מלחמה של קדאפי נגד עמו". ואכן, אזרחים רבים נפגעו, בעיקר בהתקפות צבא קדאפי, אבל גם בפעולות המורדים. התופעה מגונה, אך לא חריגה. צבא טורקיה הרג לאורך שנים אזרחים רבים יותר כשתקף את המחתרת הכורדית (שגם היא לא בחלה בהרג בלתי מעורבים). טורקיה, כמובן, היא חברה חשובה בברית נאט"ו ושום מדינאי אמריקאי שפוי לא יעז להציע לפרוש מטרייה אווירית סביב האוכלוסייה הכורדית באזור דיארבקיר.

כדי להצדיק את הפעלת הכוח הצבאי בלוב נתלו דוברי ממשל אובמה, ובראשם היועץ לביטחון לאומי טום דונילון, באיומיו של קדאפי שנאמניו יעשו שפטים במורדים המתבצרים בבנגאזי. "בלי רחמים", סיסמת הקרב ואזהרת הטבח של קדאפי, שימשה את דונילון ועמיתיו לתיאור אסון המוני המתרגש על "עיר של 700 אלף איש". זה, כביכול, מספר הקורבנות הצפויים.

נשיאים דמוקרטיים ניצחו על המעורבות הצבאית האמריקאית בקוריאה (הארי טרומן) ובווייטנאם (לינדון ג'ונסון). על כן נוהגים יורשיהם להביע חרטה, להישמר מפני הסתבכות דומה ולהוקיע נשיאים רפובליקאים, כמו ג'ורג' בוש (הראשון והשני), שקפצו ראש לתוך בריכות ריקות בעיראק ובאפגניסטאן. ביל קלינטון ועכשיו אובמה נזקקו ללהטוטנות מילולית כדי להסביר מדוע סומליה, האיטי, בוסניה, קוסובו ועכשיו לוב שונות.

ההבדל אמור להיות כפול: מדובר רק במבצע "מידתי, מוגבל וממוקד", והוא אינו אמריקאי בעיקרו, אלא רב-לאומי. ההגבלה הנדרשת היא בהגדרת המטרות והמשימות, בבחירת היעדים המותקפים, בסיווג האמצעים המופעלים ובמשך המבצע. רב-לאומיות פירושה שההחלטות מתקבלות במסגרות רחבות ושהמדינות המשתתפות בהכרעה תורמות כוחות.

גייטס, ששירת את כל הממשלים (למעט זה של קלינטון) מאז גויס לסי-איי-אי באמצע שנות ה-60, מפוכח מכדי לשגות באשליות כאלה. הוא רוצה לסיים את המשמרת שלו כשהצבא האמריקאי מעביר את האחריות לממשלת עיראק, מה שיקרה בקיץ הקרוב, ונמצא במגמה חיובית יותר באפגניסטאן. אחת מדאגותיו היא הרבצת משמעת תקציבית בפנטגון הבזבזני. דאגה אחרת - רווחתם של החיילים החוזרים מהחזיתות ודורשים להישאר בבית יותר, שנתיים על כל שנה במרחקים. מה שאמר פעמים רבות על איראן, נכון גם בהקשר הלובי: לא לו להמליץ על פתיחת חזית שלישית.

משקל נגד

בספרו "מן הצללים" גילה גייטס שבאמצע שנות ה-80, בהיותו בסי-איי-אי, הוטל עליו לחקור את היכולת והכוונות של שלוש מדינות שנתנו חסות לטרור - איראן, סוריה ולוב. עם שתי הראשונות החליט הנשיא רונלד רייגן שלא להתעמת. את קדאפי, ששאף להתנגשות וחתר למגע עם מטוסי קרב אמריקאיים במפרץ סידרה, שם רייגן על הכוונת. כשהתארח במשחק בייסבול הביע רייגן אכזבה מכך שקדאפי אינו נמצא לצדו. "הייתי ממסמר לו את הביצים לספסל ודוחף אותו לאחור", הזה הנשיא. האמריקאים קיוו אז שחוסני מובארק ישסה את צבא מצרים בלוב. לבסוף גמלו לו, על פיגוע בדיסקוטק חיילים במערב ברלין, בהפצצה שהחטיאה אותו.

שר ההגנה הוא אמנם רק יועצו של המפקד העליון אובמה, אבל אובמה אינו יכול לפטר את גייטס, שכבר הצהיר שהוא בדרכו החוצה, ועליו להתחשב בדעתו. גייטס לא פרש בטריקת דלת, כפי שעשה שר החוץ סיירוס ואנס שהתנגד להחלטת הנשיא ג'ימי קרטר להטיס כוח קומנדו לחלץ את בני הערובה מהשגרירות בטהראן (ואנס השהה את פרסום התפטרותו עד לאחר הפעולה, שנכשלה). אבל גייטס שימש משקל נגד ללחציהם של אחרים בממשל לפעול בלוב.

אם נכון שהיו אלה בעיקר אזרחים ובמקרה זה אזרחיות - הילרי קלינטון, השגרירה באו"ם סוזן רייס והיועצת סמנתה פאואר - זה תואם את התקן בוושינגטון. שם מרבים חיילים להזהיר מפני זינוק צבאי אל הבלתי נודע, ואילו אזרחים ששים אלי קרב. כך היה, למשל, כשהשגרירה באו"ם מדלן אולברייט דחפה את קלינטון לנופף - ואם צריך, להשתמש - בכוח צבאי בבלקנים, בעוד יו"ר המטות המשולבים קולין פאואל התנגד.

בזיכרונותיו ממלחמת עיראק 1991, אז היה סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל בוש (האב), אמר גייטס שהיונים בוושינגטון לובשות מדים. דונילון, לעומתו, בא מהצד של אולברייט; הוא שימש ראש המטה שלה כשהיתה שרת החוץ. במאבק סביב אובמה בעניין לוב, האזרחים דחפו והפנטגון, בראשות גייטס ויו"ר המטות מייקל מאלן, בלם.

ללא צבא

נוסחת הפשרה נתנה להילרי ושות' את המבצע ולגייטס ולקציניו את המגבלות. גדול הפחדים של הקצונה הוא מפני הגדרה רופפת ופתוחה של המשימה. על כן נקבע שהפיקוד על המבצע יהיה אמריקאי רק בתחילתו וכי בתוך "ימים, לא שבועות", כהבטחתו של אובמה, יועברו המקל וכאב הראש למישהו אחר. מי? לא ברור, כנראה נאט"ו.

לנאט"ו אין צבא ואף לא מודיעין. יש לה מפקדות השולטות על כוחות של צבאות הכפופים למרות ממשלותיהם. המפקדות הללו ממלאות תפקידים כפולים ואף משולשים. מפקד כוח המשימה הבין-זרועי "שחר האודיסיאה" (הכינוי המפוצץ קוצר מיד ל"או-די"), האדמירל האמריקאי סאם לוקליר, מארח באוניית הדגל שלו "מאונט ויטני" קצינים בכירים מחילות הים של הצבאות הנוספים המשתתפים במבצע. לוקליר הוא מפקד הכוחות הימיים בפיקוד אירופה (יוקו"ם) של הצבא האמריקאי, מפקד הכוחות הימיים בפיקוד אפריקה (אפריקו"ם) של אותו צבא ומפקד כוחות נאט"ו בים התיכון. יש לו שני מפקדים, שאחד מהם משמש בעצמו בתפקיד כפול. לוקליר כפוף לאדמירל ג'יימס סטוורידיס, המפקד העליון של כוחות נאט"ו וגם מפקד יוקו"ם, ולגנרל קרטר האם, מפקד אפריקו"ם.

אפריקו"ם הוא בלוף. אין פיקוד כזה. זוהי מסגרת צבאית-מדינית, בדגש על פיתוח וייעוץ ושיתוף פעולה כלכלי, שהוקמה בסוף תקופת בוש כדי לאותת על התעניינות באפריקה. לטובת אפריקו"ם הופקעו משימות מפיקודים אזוריים אחרים וניתנה לו יבשת שלמה, מלבד מצרים, שהושארה בפיקוד המרכז, סנטקו"ם. נוצר מצב מגוחך. ישראל, השייכת בראייה האמריקאית ליוקו"ם, משתתפת בדו-שיח הים תיכוני של נאט"ו יחד עם שתי מדינות מסנטקו"ם (מצרים וירדן) וארבע מאפריקו"ם (מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, מאוריטניה). התכנונים והמבצעים חוצים את גבולות הגזרה של שלושה פיקודים.

לאפריקו"ם אין כוחות, למעט בקרן אפריקה. מטהו יושב בשטוטגרט, כי שום בירה אפריקאית אינה מוכנה לארח פיקוד צבאי אמריקאי, שם נרדף לכיבוש, תוקפנות ושלטון של מעצמות זרות. גנרל האם היה מפקד כוחות היבשה האמריקאיים ביוקו"ם עד שקיבל עצמאות כמפקד אפריקו"ם, בלי לזוז מגרמניה, שם יושבים שני הפיקודים.

מהרגע הראשון של מבצע או-די התייחס אליו הצבא האמריקאי כאל תאונה יזומה, בנוסח פגע וברח. מכת טילים נגד סוללות טילי קרקע-אוויר סא"ם-2, סא"ם-3 וסא"ם-5 (וגם נגד סוללות טילי קרקע-קרקע, סקאד), כולן נייחות. ביסוס העליונות האווירית במזרח, במרחב בנגאזי. תקיפה מהאוויר של רכב קרב משוריין. תזוזה הדרגתית מערבה, לאורך החוף, אך עדיין לא לטריפולי. סיוע אווירי מסוים, לא צמוד, למורדים.

חולשת התוכנית המבצעית נעוצה בעליל בהשארת היוזמה לקדאפי. אם ישתטה וישבה טייס, יטבח אזרחים, יפעיל נשק כימי, ישלח טרוריסטים לפיגוע מעבר לים - יורחבו הוראות הפתיחה באש ויכללו גם סיכול ממוקד של קדאפי ומשפחתו. הפוגת מגננה, מצדו, תוציא את הרוח ממפרשי המדינאים השולחים את נושאות המטוסים המתהדרות בגדולת העבר הלאומני ("שארל דה גול", "גריבלדי").

האמריקאים אולי יקבלו את מבוקשם, יפנו את מושב הטייס ויסתפקו בתפקיד משני של תומכי לחימה, אבל מי יילחם במקומם? לכאורה, אפשר גם שהכל יישאר כשהיה, אבל במסווה של חילופי תפקידים יהיה הכוח האמריקאי כפוף למפקד מאירופה. שרשרת פיקוד כזאת תהיה מנוגדת למסורת הפוליטית והצבאית. האמריקאים רוצים להיות כפופים רק לאמריקאים, מהנשיא ומטה, גם אם באמצע יש מראית עין של דרג זר. זה הלקח משתי מלחמות העולם וממשימות רבות של כוחות שמירת שלום. אפילו בכוח הרב-הלאומי בסיני, הנלחם רק בחול ובשעמום, הגדוד הקרבי האמריקאי כפוף לגנרל הזר המפקד על הכוח (מעליו, כסמכות אזרחית, מנכ"ל אמריקאי) באמצעות קצין אמריקאי המשמש ראש מטה הכוח.

באמצע השבוע אמר מזכ"ל נאט"ו, אנדרס פו רסמוסן, שאדמירל סטוורידיס מפעיל אוניות ומטוסים של נאט"ו במרכז הים התיכון ל"ניטור, דיווח ובמקרה הצורך יירוט" של כלי שיט החשודים בהעברת תגבור - נשק ושכירי חרב - לקדאפי. סטוורידיס יונק חצי מסמכותו מנאט"ו, אבל החצי הגדול שייך לאובמה ולגייטס, שלפני פרישתו עוד יספיק להמליץ לאובמה על היו"ר הבא של המטות המשולבים. סטוורידיס הוא אחד המועמדים המובילים לתפקיד. גם הוא, כמו גייטס (וכמו גנרל דייוויד פטראוס, הבולט במועמדים אם ירצה בתפקיד), דוקטור לפילוסופיה, בעל תואר שלישי במדעי החיים בוושינגטון הפוליטית. קדאפי, אם ינהג לפי הגיונו העצמי, לא זה שמייחסים לו בבית הלבן ובפנטגון, ישרוד אותם. *



הפצצה של כוחות הקואליציה בלוב, השבוע. האמריקאים רוצים להיות כפופים רק לאמריקאים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו